שתף קטע נבחר
 

להחיל ריבונות עכשיו – אבל בתנאי אחד

תוכנית טראמפ טובה, אבל בלי משילות ביהודה ושומרון היא חסרת ערך. יועצם של ארבעת שרי הביטחון האחרונים על ההזדמנויות ב"עסקת המאה"

 

  (צילום: AP)
(צילום: AP)

החודשים הקרובים הם בעלי חשיבות היסטורית למדינת ישראל: על הפרק עומדת השאלה אם נצליח לממש את ההזדמנויות ההיסטוריות שמציבה בפנינו "עסקת המאה" של דונלד טראמפ.

 

 

כיהודי מאמין אני רואה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון מימוש הזכות לשוב לערש מולדתנו הלאומית, ומכיר בחובה שחלה עלינו לממש כל הזדמנות. חבל להחמיץ את השעה. תוכנית טראמפ טובה לישראל, וגם אם לא ניתן להחיל את הריבונות בכל יהודה ושומרון, עדיין חובה לעשות כל מה שאפשר כדי להחיל אותה היכן שזה אפשרי, ולכל הפחות בבקעת הירדן במובנה הרחב עם חיבור לצירי הרוחב למרכז הארץ.

 

כדי להבין את ההזדמנות, ואת הדרכים לממש אותה, צריך להבהיר היכן אנחנו נמצאים כעת ולאן נגיע אם התוכנית תתממש. כיום, חלוקת השטח הרשמית ביהודה ושומרון היא 60% בשליטת ישראל ו-40% בשליטת הרשות הפלסטינית. בפועל, אחרי שנים של עצימת עין מול השתלטות לא חוקית על השטח, המאזן התהפך וישראל שולטת רק ב-40%.

 

על פניו, עסקת המאה מרעה את מצבנו: השליטה הישראלית תתכווץ ל-30% בלבד, והפלסטינים יוכלו להקים, בסופו של תהליך קשה מבחינתם, מדינה על ה-70% הנותרים. אבל תוכנית המאה לא עוסקת רק בחלוקת השטח, אלא גם במצב המשפטי: השטחים בשליטת ישראל יהפכו לראשונה לשטחים בריבונות ישראלית מלאה ומוכרת.

 

טורים נוספים בנושא החלת הריבונות ועסקת המאה:

 

יש מי שתומך בתוכנית בתנאי שיוכנסו בה שינויים ובהם הכנסת כל יישובי יהודה ושומרון לשטח הישראלי (במפה הנוכחית מיעוטם נשארו בחוץ); הסכמות ברורות לגבי בנייה באזורים שאינם מיושבים; הסדרת המעברים לירדן וקיבוע חופש הפעולה של צה"ל. אם כל השינויים הללו יוכנסו לתוכנית, התוצאה המעשית היא שוויתרנו בפועל על עוד 10% מהשטח, תמורת ריבונות מלאה במה שנותר עם היתרונות האסטרטגיים.

 

כל זה נכון מאוד, אבל הגישה הזו מחמיצה אמת חשובה: ריבונות ללא משילות שווה כקליפת השום. ריבונות ישראל בנגב ובגליל אינה מעורערת, אבל התפרקות מוסדות המדינה מהמשילות באזורים אלה פוגעת במדינת ישראל, ובטווח הארוך אף עלולה לערער את ריבונותה שם. אם ישראל תחיל ריבונות ביהודה ושומרון אבל גם שם לא תעשה דבר כדי להגשים את המשילות בשטח – ההזדמנות ההיסטורית תוחמץ.

 

שר הביטחון היוצא, נפתלי בנט, ביקש למנות אותי כאחראי על יישום המשילות ביהודה ושומרון. במסגרת זו הכנתי תוכנית שאלה עיקריה: יש לאכוף את החוק בצורה אפקטיבית נגד בנייה לא חוקית ועיבודים פיראטיים של פלסטינים, כולל תיקוני חקיקה; יש לעצור את השתלטות הרשות הפלסטינית על אזורים נרחבים בשטח C – ובמקביל לאשר תוכניות בנייה לפלסטינים בצורה ממוקדת ומושכלת; יש לעודד הקמה של מרכזי מסחר ותעשייה, שישמשו מוקדי תעסוקה לפלסטינים וישראלים יחד ולשפר את התשתיות.

ישנו מרחב אחד שבו ניתן להתחיל הן בהחלת ריבונות והן ביישום המשילות הזו כבר היום – והוא בקעת הירדן. באזור זה ההתיישבות הפלסטינית דלילה. האינטרס האסטרטגי בשימור אזור זה כגבול דמוגרפי וכחזית ראשונה מול מדינות ערב מהווה אף היא גורם חשוב.

 

התוכנית הזו לא צריכה לחכות ליישום בפועל של "עסקת המאה" ולהסכמה מלאה על כל פרטיה. היא קיבלה את הגושפנקא המשפטית מהצהרת מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו, שהכיר בחוקיות היישובים ביהודה ושומרון. זו נקודת פתיחה טובה המשפרת את המצב הקיים, ואם המהלך יקודם מבלי =שהדיונים על תוכנית המאה יקודמו בפועל – התוכנית הזו אף תוכל לסכל את הקמתה של מדינה פלסטינית.

 

הנהגת ההתיישבות והימין חייבת ללמוד היטב את פרטי עסקת המאה ואת ההשלכות של הצהרת פומפאו. הדיון הציבורי חייב להתנהל מתוך היכרות עם המצב המשפטי והמצב בשטח לפרטיו, ולא להיצמד לאחוזים שלא אומרים הרבה, ולסיסמאות שאומרות מעט מאוד. דבר אחד ברור: צו השעה הוא להחיל את הריבונות באופן מיידי, לפחות בבקעת הירדן.

 

  • קובי אלירז היה העוזר לענייני התיישבות של שרי הביטחון משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו, ויועץ למשרד הביטחון לענייני שטח C

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים