נחשף פאזל המגילות הגנוזות בעזרת DNA מחיות
במחקר שנערך בין היתר על ידי אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות, התגלה שקטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה. אותם כתבים שונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות, שנמצאו באותן מערות
חוקרים מישראל, משבדיה ומארצות הברית פענחו את ה-DNA של בעלי החיים שעל עורן נכתבו קטעי מגילות מדבר יהודה (המגילות הגנוזות). כחלק מניתוח הקרבה הגנטית בין החיות הצליחו החוקרים לקשר בין השרידים ולחלקן לקבוצות טקסטים שונות. "בהנחה ששרידים שיוצרו מאותה כבשה שייכים לאותה מגילה, זה כמו לחבר חלקים באותו הפאזל״, הסביר פרופ' עודד רכבי מאוניברסיטת תל אביב. המחקר מתפרסם הערב (יום ג') בכתב העת היוקרתי Cell, שבחר במחקר הישראלי-אמריקני לכתבת השער שלו.
את המחקר ערכו צוות חוקרים רב-תחומי מאוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' עודד רכבי, פרופ' נועם מזרחי, ופרופ' מתיאס יאקובסון מאוניברסיטת אופסלה שבשבדיה, יחד עם פנינה שור וביאטריס ריאסטרה מרשות העתיקות, פרופ' דורותה הושון- פופקו מאוניברסיטת תל אביב ופרופסור כריס מייסון מאוניברסיטת קורנל בארה"ב.
מגילות מדבר יהודה הן כ-25,000 קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל משנת 1947, רובם במערות קומראן ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה. הקטעים, שנשמרים במעבדות רשות העתיקות בירושלים בתנאים שבהם שרדו במערות לפני 2,000 שנה, כוללים בין היתר את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא. מאז התגלית ההיסטורית ניצבו החוקרים בפני האתגר העצום של מיון השרידים וצירופם מחדש לכמות של כ-1,000 מגילות, רובן הוסתרו במערות קומראן ערב חורבן בית שני המקדש השני.
פרופ' רכבי הסביר על חשיבות המחקר באמצעות תרחיש אפוקליפטי: "תנסו לדמיין שישראל נהרסת עד היסוד ורק ספרייה אחת שורדת, ספרייה של כת מבודדת ואקזוטית. מה היינו יכולים להסיק ממנה על ישראל רבתי? לכן ריצפנו את ה-DNA העתיק של עורות בעלי החיים, שמהם יוצרו חלק מן הקלפים שמאפשר ריצוף, פענוח והשוואת גנומים בני 2,000 שנה. זה אתגר מסובך מאוד כשלעצמו בין היתר כי השרידים מתפוררים ואפשר לדגום מהם רק כמויות מזעריות".
בשל מורכבות המחקר פיתחו החוקרים שיטות מחקר רגישות במיוחד תוך סינון קפדני של זיהומים אפשריים ותיקוף סטטיסטי של הממצאים. "ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מאפשרת היום למזער את ההתערבות הפיסית במגילות, ומאידך מעצימה את יכולות המחקר עליהן, ולכך אנחנו שואפים", אמרה פנינה שור, מייסדת יחידת מגילות מדבר יהודה ברשות העתיקות.
פרופ' רכבי הוסיף כי אחת התגליות המשמעותיות ביותר במחקר הייתה כשנמצאו שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה. "כמעט כל המגילות שדגמנו התגלו כעשויות מעור של כבשים, ולכן רוב המאמץ הושקע במשימה המאתגרת מאוד לנסות לחבר יחד שרידים שיוצרו מעור של כבשה מסוימת, ולהבדיל אותם גנטית משרידים שנכתבו על עור של כבשים אחרות, בעלות גנום כמעט זהה לחלוטין", הסביר פרופ' רכבי.
לדבריו, "שתי הדגימות שהתגלו כעשויות מפרה שייכות לשני קטעים מספר ירמיהו, אז חשבו בעבר שאחד מהקטעים האלה אמור להיות מחובר לקטע מגילה אחר, שגילינו שהוא עשוי מעור כבש. חוסר ההתאמה בין החיות הפריך את האפשרות הזו. מעבר לכך, פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא יוצר באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר. לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיהו שהופרדו שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של ספר ירמיה, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ"ך שאנחנו מכירים".
פרופ' מזרחי ציין כי בניגוד לקיים מאז שלהי העת העתיקה, שבה יש האחדה כמעט מוחלטת בטקסט המקראי, הרי שבקומראן נמצאו באותה מערה גרסאות שונות של אותו הספר. "תפיסת הסמכות של הטקסט המקראי, שנתפס כתיעוד דברי אלוהים, הייתה שונה בתקופה זו מן ההשקפה שהשתרשה לאחר חורבן הבית", קבע פרופ' מזרחי. "בעידן המעצב של היהדות וראשית הנצרות, הוויכוח בין הכתות היהודיות נסב סביב הפירוש הנכון של המקרא - לא על הניסוח ולא על צורתו הלשונית המדויקת".
ממצא נוסף שהתגלה במחקר קשור למחזור תפילות בשם "שירי עולת השבת", שמספר עותקים ממנו נמצאו בקומראן ועותק נוסף התגלה במצדה. לדברי פרופ' מזרחי, "שירי עולת השבת היו כנראה רב-מכר במושגי העת העתיקה, שכן בין המגילות נמצאו עשרה עותקים יותר ממספר העותקים של כמה מספרי התנ"ך. ניתוח ה-DNA הוכיח שהמגילה ממצדה נכתבה על עור של כבשים, השונה מאלו שנמצאו במערות קומראן, והפירוש הסביר ביותר לכך הוא שהמגילה ממצדה לא הגיעה ממערות קומראן, אלא ממקום אחר. תגליות אלו מלמדות ששירי עולת השבת היו מוכרים גם מחוץ לקהילה הספציפית שכתביה נמצאו במערות קומראן, ומחזקות את האפשרות שהמסורת המיסטית המשתקפת בשירי עולת השבת המשיכה לזרום בערוצים סמויים מן העין גם אחרי חורבן הבית, עד לימי הביניים".
כמעט כל המגילות שנדגמו במחקר נכתבו על עורות כבשים, דבר שהצריך את החוקרים להבחין בין הכבשים עצמן. "פיתחנו שיטות ניסיוניות וחישוביות חדשות כדי לבחון את מעט ה-DNA הגרעיני של הכבשים - שהתפרק והזדהם החל בזמן ייצור המגילות, דרך 2,000 השנים במערות, ועד מהלך הטיפול במגילות במאה ה-20, שבעבר נעשה ללא כפפות", הסביר פרופ' רכבי. בנוסף נמצא כי כל קטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן, קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות והתגלו באותן מערות עצמן.
במחקר נבדקו לא רק קטעי מגילות, אלא גם חפצים נוספים עשויים מעור שנתגלו באתרים שונים במדבר יהודה. ההבדלים הגנטיים ביניהם מאפשרים להבחין בין קבוצות ממצאים שונות. פרופ' מזרחי מציין שרבים מקטעי המגילות לא התגלו בידי ארכאולוגים באתרם, אלא נמצאו בידי רועי צאן, הועברו לסוחרי עתיקות, ורק אז הגיעו לידי החוקרים הראשונים.
"לא תמיד אנו יודעים בוודאות היכן התגלה כל קטע, ולפעמים נמסר מידע מוטעה בעניין הזה. הזיהוי של מקום הגילוי חשוב, משום שהוא משפיע על הבנת ההקשר ההיסטורי של הממצאים", אמר פרופ' מזרחי. "התרגשנו מאוד לגלות שלקטע מסוים, שכבר מזמן חשדו שלא נתגלה במערות קומראן אלא במקום אחר, יש באמת חתימה גנטית שונה משאר קטעי המגילות מקומראן".
לפנייה לכתב/ת 
