גישת "הכול או כלום" תוביל לשום ריבונות

הרצון להאמין שיש אפשרות להחיל את החוק על כל יו"ש תוך התעלמות מהעולם - זו אשליה חסרת אחריות שעלולה להביא אותנו אל עברי פי פחת

פנחס ולרשטייןפורסם: 10.06.20 , 12:02

(צילום: AP)

"במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור גבולנו" (יוסף טרומפלדור). החלטה על החלת החוק הישראלי על יישובי יהודה ושומרון בכלל, ועל קביעת הירדן כגבול מזרחי של המדינה – היא יום חג שלא פיללתי לזכות לראות עוד בחיי. יחד עם זאת, ברורה לי הסכנה בעמדת ארה"ב, השואפת להקמת מדינה פלסטינית ביתר השטח.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ואף על פי כן ולמרות זאת, אם אכן נזכה ליישם את החלת החוק על יישובי יהודה ושומרון, זה יהיה יום חג לאומי של ביסוס הריבונות בשיבת עם ישראל לארצו וקביעת גבולנו על הירדן.

מאז ההכרה במדינת ישראל על ידי הארי טרומן, לא היה נשיא אמריקני אוהד ותומך בישראל כמו דונלד טראמפ, שהכיר בריבונות ישראל על ירושלים והעביר אליה את השגרירות, הכיר בריבונותנו על רמת הגולן ונכון היום גם להכיר בריבונותנו על יישובי יהודה ושומרון.

הנחת העבודה חייבת להיות שחלון ההזדמנויות של הכרה בריבונותנו עלול להיסגר בתוך חודשים בודדים. ייתכן, חלילה, שאנחנו במו ידינו נמנע את החלת החוק על חבלי מולדת אלו.

אם זה מה שיקרה, לא נוכל לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה". החלופה הסבירה היא לחץ בינלאומי כולל סנקציות על ישראל. זו לא שאלה של 0 או 1. זו שאלה קלאסית של תהליכים. הכל או לא כלום מוביל ללא כלום. ואנו עלולים להיות הגורם להחמצת השעה.

אנו רואים הפגנות משמאל קיצוני ועד חלקים בימין, הנאבקים נגד החלת החוק והמשפט הישראלי. לשפשף את העיניים ולא להאמין. תמיד היו בתוכנו מימין מי שזלזלו בהסכם פשרת אלון מורה בסבסטיה, או בפשרת רוג'ייב–אלון מורה. אך מהלך ההסכמים האלה מוכיח את צדקתם של מתיישבי אלון מורה ואת המהפכה שחוללו בעמנו. כל מפעל שיבת ציון הוא בבחינת "עוד דונם ועוד עז".

חלון ההזדמנויות להערכתי הוא כל עוד טראמפ נשיא ארה"ב ובנימין נתניהו ראש ממשלה. חלון הזדמנויות זה עלול להיסגר בתוך שבועות. הרצון להאמין שיש אפשרות להחיל את החוק הישראלי על כל יהודה ושומרון תוך התעלמות מכל העולם, לרבות מהמעצמה הידידותית ביותר לעם ישראל, ולהתעלם מעמדת העולם כולל בית הדין הבינלאומי בהאג – זו אשליה חסרת אחריות שעלולה להביא אותנו אל עברי פי פחת.

חז"ל מלמדים אותנו שיש להודות אפילו על הצלחה חלקית. הם מבקרים את המלך חזקיהו שהיה צריך להודות על הצלת ירושלים מסנחריב, אף שסנחריב כבש את רוב מדינת יהודה, אך לא הצליח לכבוש את ירושלים. כביטוי סנחריב כפי שמובא במנסרת סנחריב: "אותו כלאתי בתוך ירושלים עיר מלכותו כציפור בכלוב, הקפתי אותו בביצורים... את עריו בזזתי".

אנחנו, שבאפשרותנו בשלב זה להחיל את החוק הישראלי על יישובי יהודה ושומרון, לא נחוג ונודה בתפילה על הזכות להיות חלק מתהליך זה? יש לזכור כי החלת החוק הישראלי מונעת מ"כנסת ישראל" לוותר על חבלי מולדת אלו. לפי החוק, פינוי שטח שחל בו החוק הישראלי מחייב משאל עם.

לחושך אסון פינוי חבל ימית וגוש קטיף וצפון השומרון, אנחנו מקבלים משקל נוסף ביכולת למנוע אסון נוסף שכזה, עם החלת החוק על יישובי יהודה ושומרון, ולמרות החשש והדרישה למו"מ על עתיד יתר שטחי מולדת.

"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו".