השמאל נחלץ לסייע לנתניהו לחסל את בני גנץ

הרפש שמטיחים מאוכזבי כחול לבן בשר הביטחון משחק ישירות לידיים של הימין. כי אין כמו השמאל הישראלי בחיסול אלטרנטיבות שלטוניות לביבי

ויקי אידזינסקיפורסם: 11.06.20 , 09:56

בני גנץ(צילום: AFP)

אנשי השמאל בישראל עושים כיום לבני גנץ את מה שהם עשו בזמנו ליאיר לפיד: מחלישים אותו בכל דרך אפשרית כאלטרנטיבה עתידית לבנימין נתניהו. הם מכלים את זמן המסך המועט שלהם בביקורת על גנץ, ובחודש האחרון כתבו נגדו יותר פוסטים והתבטאו נגדו יותר מאשר נגד כל המתקיפים את בית המשפט העליון יחד. אף שהוא אייש באנשיו את משרדי המשפטים, התרבות, הביטחון ועוד – תפקידים שאותם ניצל הימין למלחמה בשמאל - הם מתלוננים שהוא לא עשה דבר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הם נוהגים כך משום שנפגעו עמוקות מהחלטתו לשבת עם נתניהו בממשלה ואפשר להבין את כאבם. פסיכולוגים נתקלים לא פעם במצבים שבהם מטופל מגיע עם צורך וחסך כה גדולים, עד שכל אי-התאמה קטנה לציפיותיו יכולה לייאש אותו עד כדי עזיבת הטיפול.

גנץ, שהגיח משום מקום ולא חשף את כל דעותיו, הצליח להפיח בשמאל תקווה, ותקווה יכולה להיות עסק מסוכן. כי התברר שהאביר אינו איש שמאל, אלא מרכז, ושמבחינתו לשבת עם נתניהו זה לא סוף העולם. ועבור השמאל דבר לא מתחרה בכאב הוויתור על התקווה להיפטר מנתניהו, ולכן חרב עליו עולמו.

מצביעי השמאל לא הספיקו להיקשר לגנץ מספיק כדי להמשיך לתת לו צ'אנס ופיתחו כלפיו שנאה עזה. "הוא יותר גרוע מביבי", הם אומרים, מתעלמים מכך שהוא מצהיר שישמור על מערכת אכיפת החוק, מרחיק מהממשלה את הימין הקיצוני ועוד.

ה"בגידה" של גנץ היא המשך ישיר של כל אכזבות השמאל בעשורים האחרונים. הוא מרגיש שניסה הכול, מחנופה לימין ועד ניסיונות לחידוד מסריו, והוא מיואש. אין לו כוח להכיל אכזבה או לדבוק בניסיון לשכנע במסריו לטווח ארוך. הוא אכול חוסר ביטחון. וכמו אדם שבור לב שעומד בקרן רחוב וצועק לכל עבר שכולם אשמים במצבו – כך מתייצב השמאל על כל במה שמוענקת לו ומכריז שאינו אוהב את גנץ.

לא משנה כמה זה טיפשי מבחינה אסטרטגית - כי כל הרפש שנזרק על גנץ מחזק את נתניהו; לא משנה כמה זה פתטי, כי מעטים מעוניינים להקשיב. הוא צועק.

ניתן היה אולי להבין את אנשי השמאל לו הייתה זו פעם ראשונה, אבל הם כאמור כבר נהגו באופן זהה ביחס לאלטרנטיבה אחרת – יאיר לפיד. לא היה פוליטיקאי מושמץ בשמאל כמו לפיד. במו ידיהם הם תורמים בעקביות לחיסול כל מתמודד מול נתניהו מהמרכז הפוליטי, ואחר כך מתלוננים שהוא נשאר בשלטון לנצח.

אנשי השמאל צמאים למישהו שייצג אותם בדיוק – אבל בדיוק - כפי שהם, ולא יכולים לעלות על הדעת שותפות עם איש מרכז. מבחינתם, החלפת אמיר אוחנה, איילת שקד, מירי רגב ונפתלי בנט לא מספיקה אם גנץ לא עומד על רגליו האחוריות נגד החלת הריבונות החד-צדדית, שמי יודע אם ואיך היא תיראה. הם רוצים הכול או כלום – או שתייצג אותנו לגמרי, או שאתה לא מעניין.

האם כך הימין הגיע לשלטון? על ידי הבעת שנאה כלפי פוליטיקאים מהמרכז? לא, הוא כרת בריתות עם המרכז (זכרו את שרון ואת נתניהו ב-2009 ו-2013) עד שכבר לא היה צריך אותו. האם בנט נאחז בנתניהו במשך שנים משום שהסכים איתו בכל נקודה? לא, אלא משום שנתניהו היה טוב עבורו מבחינה אסטרטגית. בדומה, הימין הרדיקלי משאיר את ביבי בשלטון כי הוא מבין שהוא עצמו עדיין קיצוני מדי לציבור כולו, אבל שלטון נתניהו מאפשר לו לקדם בשקט את האג'נדה שלו.

השמאל חייב, למען השם, להפסיק להשקיע במלחמה אידיאולוגית עם המרכז ולהתמקד בימין. התווכחו עם תומכי נתניהו בנט, לא עם מי שיכול להיות בן ברית שלכם, ועוד כזה שגרף יותר מ-30 מנדטים בשלוש מערכות בחירות רצופות. אם המשימה הכי דחופה שלכם היא מניעת השינוי שהימין מבצע במערכות המשפט והחינוך - גנץ הוא השותף שלכם למשימה.