אנחנו עוד נראה לגרמנים האלה
כמו שעשה לשר הגרמני שפגש ב-2017 את שוברים שתיקה, כך נהג נתניהו בהייקו מאס שביקש לבקר ברמאללה. כך נוהגת ישראל בידידה הגדולה
בנימין נתניהו והייקו מאס(צילום: EPA)
אז עכשיו אנחנו מלמדים את הגרמנים לקח. מה זה לקח? כזה שלא ישכחו. שר החוץ הגרמני הייקו מאס ביקש בעת ביקורו השבוע להגיע גם לרמאללה. הוא לא שר החוץ הראשון ולא המנהיג הראשון שמבקר בישראל וברשות הפלסטינית. אבל אנחנו הרי נוהגים על פי הביטוי "מגרמניה מצפים ליותר", אז החלטנו להכביד עליו. הביקור – שמטרתו הייתה להזהיר מהשלכות הסיפוח – לא היה לטעמה של ממשלת ישראל, אבל לא נוח לומר זאת, אז חילצו את הקורונה כדי לסדר את העניינים ולמנוע ממנו להיפגש עם פלסטינים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הנחיה יצאה למשרד החוץ הגרמני: אם השר שלכם ייצא לרמאללה, לא יוכל לחזור לישראל. יהיה על לשהות שבועיים בבידוד ורק אז יוכל לחצות בחזרה את הקו הירוק. נו, באמת.
קודם כל, הם לא שמעו על איתמר גרוטו? גרוטו יסדר. פתק אחד ממנו והכל בסדר. מעבר לכך, זו הרי צביעות גדולה. אפשר היה למצוא פתרון טכני במעבר מהיר לנתב"ג. אבל זאת ממילא הייתה אמתלה. ישראל, בדרכה, שוב פוגעת במיטיביה.
האירוע הזה נשמע לי מוכר. ב-2017 ביקר בישראל שר חוץ גרמני אחר, זיגמר גבריאל, וקבע פגישה עם נציגי שוברים שתיקה (לא לטעמי, אבל לגיטימי). ראש הממשלה בנימין נתניהו לא אהב הרעיון והודיע לו: אם תיפגש איתם - לא תיפגש איתי. גבריאל לא נרתע וקיים את הפגישה. נתניהו מימש את איומו ולא פגש את האורח הגרמני. "אין דבר", הגיב גבריאל באדיבות, "היחס שלי ושל גרמניה לישראל לא ישתנה".
בכנסת ה-19 וה-20 עמדתי בראש אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה. אמי, חווה ז"ל, איבדה את כל משפחתה בשואה. אני נושא את שם אחותה, נחמה ז"ל. גם קרובים רבים של משפחת אבי, של רעייתי, של כלתנו, נספו בשואה. זו לא הייתה החלטה קלה להוביל את אגודת הידידות הזאת.
"למה דווקא אותם?", שאלה אמי, "יש עוד מדינות". נכון אימא, השבתי, את העבר אני לא שוכח לרגע, אבל האחריות של הדור שלנו היא לשמור על הנכס הזה ששמו מדינת ישראל, וגרמניה היא שחקן מרכזי, ידידותי, שני בחשיבותו לארה"ב בעולם והחשוב ביותר באירופה. לא היה מפגש שלא הזכרנו השואה ודיברנו עליה.
בתפקידי בכנסת ייצגתי אותה בעשרות מפגשים של ארגונים אירופיים ושל האיגוד הבין-פרלמנטרי. אני יכול להעיד: גרמניה ונציגיה היו שם תמיד ובכל רגע לעזור, לגייס תמיכה, להדוף התקפות על ישראל. כל דיפלומט ישראלי יאשר שגרמניה עומדת כחומה בצורה מאחורי כל ניסיון לפגוע בישראל בזירה הבינלאומית, שלא לדבר על ממדים אחרים – ביטחוניים, מודיעיניים, כלכליים, מסחריים ומדעיים - שבהם שתי המדינות משתפות פעולה בהיקפים רחבים.
הקנצלרית אנגלה מרקל אמרה לנתניהו אין ספור פעמים: לא ניתן לפגוע בכם, המחויבות שלנו כלפיכם היא היסטורית ותימשך לתמיד, אבל אנחנו חרדים למדינה היהודית-דמוקרטית ולכן תומכים בפתרון שתי המדינות. היא לא שכנעה אותו, אבל לא פגעה במרקם היחסים בין שתי המדינות. כך מדברים חברים. אלה פצעי אוהב.
ברוח הזאת בא שר החוץ מאס לישראל, למחות על הסיפוח ולהזהיר מפני הלך הרוחות באירופה. הוא לא איים ולא דרש, רק ניסה להציל אותנו מידי עצמנו. לשים מראה לפנינו כדי להראות לנו איך אחרים רואים אותנו. צריך להאזין לו ולגרמניה. זה קול חשוב, שפוי וידידותי. את שרי החוץ שלה צריך לקבל בכבוד, לא לגלגל בזפת ולהעליב. אין לנו יותר מדי ידידים כדי שנרשה לעצמנו לבעוט במעטים שנותרו לנו.
- ד"ר נחמן שי הוא פרופ' אורח באוניברסיטת אמורי באטלנטה מטעם המכון הישראלי. כחבר כנסת היה יו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה וראש משלחת הכנסת לאיגוד הבין פרלמנטרי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר נחמן שי
צילום: ג'ורג' גינסברג
מומלצים
