מישהו שם למעלה כנראה לא אוהב תרבות

בניגוד לחתונות, חדרי כושר וחופי הים, מוסדות התרבות בארץ עדיין מושבתים. האם ייתכן שלמישהו דווקא נוח שהשאלטר על היצירה נסגר?

לימור לבנתפורסם: 11.06.20 , 12:04

בעלי מועדון הבארבי שאול מזרחי. הפנים של מחאת התרבות

אולמות התרבות דוממים. ההצגות, הקונצרטים, המחול, הקולנוע, המוזיקה, השירה בציבור, המועדונים, האופרה — הכול, כולם. נגזר עליהם להתכנס תחת כנפי התרחיש הפסימי ביותר של 5,000 מונשמים, כפי שנמסר בקבינט הקורונה השבוע. וכך, יחד עם מועד פתיחת הרכבת, נגזרה דממה גם על חיי התרבות. סגרו את השאלטר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מזל שהמוזיאונים כבר נפתחו. רוצו אליהם לפני שייסגרו, חלילה. בעצם, גם מזל שהתירו חתונות בהיקף של עד 250 בני אדם. מה הבעיה? נעשה שם, בין הריקודים בחתונות, קצת הצגות, שירה בציבור וכל השאר. כנראה יש שם למעלה מי שבשבילם חיי תרבות הם מותרות, אבל חתונות רבות-משתתפים הן ממש הכרח שלא ניתן לוותר עליו. אפילו את הים פתחו, וגם בריכות, וחדרי כושר. וכולנו זוכרים את איקאה.

יש לומר: הטיפול בנגיף הקורונה אצלנו, היה, מתברר, מהטובים בעולם. מבחן התוצאה מוכיח זאת. סגירת השמיים בשלב מוקדם, הטלת העוצר בפסח ובחגים, הסגר סביב הבתים בין עיר לעיר ובין השכונות, וגם ההפחדות - הועילו. הישראלים, המגלים בדרך כלל ציניות ומצפצפים על הנחיות הרשויות — שלא לדבר על היותנו אלופי הקומבינות בעקיפת הוראות וחוקים מעצבנים — גילו הפעם משמעת למופת. הכל עבד.

אבל בדיעבד התברר שהאיומים על עשרת אלפים מתים ועשרות אלפי מונשמים היו מופרכים. יותר מכך — הם התגלו כמזיקים, כפי שאנו רואים היום. האזהרות הנוכחיות כבר לא מתקבלות באמון בקרב הציבור. כולם רוצים לחזור לחיי השגרה.

אך אם בכל מה שנוגע למערכת החינוך חל בלבול, הרי במה שקשור לחיי התרבות — אין שום בלבול. לתרבות מתייחסים בחלונות הגבוהים שלנו כאילו מדובר בעניינים מיותרים בתכלית. תנו להמונים תוכניות ריאליטי, רכילות על הסלבית הבינלאומית ואמא שלה ש"הקריבה את עצמה" למען הבת — הו, כמה נאצל — ומלווה באינסוף אמפתיה בדרכה לכלא בגין העלמת מסים בעשרות מיליוני שקלים.

אין טעות גדולה מזו. תרבות היא לא מותרות. תרבות היא סם חיים לנשמה של האנושות. התרבות הבינלאומית שצורכים אצלנו היום בעידן הגלובלי, התרבות היהודית שהחברה שלנו בנויה עליה — ואם נדייק, מגוון התרבויות של הגלויות השונות שמהן התקבץ לכאן עם ישראל בארצנו המתחדשת — והתרבות הישראלית שנוצרת פה מדי יום על ידי יוצרים ברוכי כישרונות, כל אלה משותקים עכשיו. והציבור, המשווע לצרוך תרבות — אינו מקבל מענה.

אני יודעת ששר התרבות החדש מבין. אבל זה לא מספיק. מתברר שגם קול הצעקה שמקימים היוצרים אינו מספיק. צריך שיהיה אכפת לעוד אנשים במנהיגות שם למעלה.

האם, מתגנבת מחשבה לליבי, האם, שואל מקיאוולי קטן בעומק מוחי, האם ייתכן שלמישהו דווקא נוח המצב הזה שהשאלטר על היצירה נסגר, ואין רצון למהר ולפתוח אותו מחדש?