שתף קטע נבחר
 

יצהר קודמת לבושהר, וזה עלול לעלות ביוקר

במקום לגייס את העולם לבלימת תוכנית הגרעין האיראנית התופסת תאוצה, ישראל גוררת את הקהילה הבינלאומית למרוץ לסיכול תוכנית הסיפוח

שלט חוצות בירושלים (צילום: EPA)
(צילום: EPA)

בזמן שאיראן ממשיכה להרחיב את תוכניתה הגרעינית, ישראל בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו ממוקדת באופן מוחלט במהלך הסיפוח. היא בחרה לוותר, בעיתוי קריטי, על עמידה בחזית המאבק העולמי באיום האיראני - מדיניות שהייתה נר לרגליה בעשורים האחרונים.

 

 

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דיווחה בימים האחרונים שמאז פברואר הגדילה איראן בכ-50% את מלאי האורניום בהעשרה נמוכה שברשותה, שעומד כיום על 1,571 ק"ג. אם איראן תחליט, בתרחיש קיצון, לפרוץ ליכולת גרעין צבאית - כמות זו מאפשרת לה לייצר תוך כמה חודשים חומר בקיע לפצצה גרעינית.

 

במקביל מביעה סבא"א דאגה עמוקה מכך שבחודשים האחרונים איראן לא משתפת פעולה, מעלימה ראיות, מסרבת לענות על שאלות בנוגע לפעילויות הקשורות לנשק גרעיני שביצעה בתחילת שנות האלפיים בשלושה אתרים חשודים, ומונעת כניסה לשניים מהם.

 

יתרה מכך, למרות הפרות בוטות ושיטתיות מצד איראן של החלטות מועצת הביטחון האוסרות עליה לייצא נשק ויכולות צבאיות, בעוד ארבעה חודשים צפוי לפקוע אמברגו הנשק של האו"ם עליה. ארה"ב פועלת להארכתו אולם נקלעה לבידוד בסוגיה. הסרת האמברגו צפויה לעודד את רוסיה לספק לאייתוללות מערכות נשק מתקדמות, כולל מערכות הגנה אווירית שעלולות להעניק לאיראן תחושות חסינות ולעודד אותה להאיץ את פרויקט הגרעין.

 

באופן מעורר פליאה, קולה של ישראל בזירה הבינלאומית כמעט שלא נשמע והיא לא יוצאת בעוצמה נגד האיום החמור ביותר עליה. ההתנהלות הזאת, בבחינת "שקט - מספחים", מדהימה במיוחד לאור העובדה כי עד שאחזה בה אובססיית הסיפוח, ישראל הייתה המנוע שדחף את הזירה הבינלאומית לקו תקיף נגד האיום האיראני, באמצעות מערכות דיפלומטיות והסברתיות, חשיפות מודיעיניות ואף איומים, מוסווים יותר או פחות, לתקוף באיראן.

 

ההיבטים הביטחוניים-אסטרטגיים של הסיפוח. דיון באולפן    (צילום: אלי סגל)

ההיבטים הביטחוניים-אסטרטגיים של הסיפוח. דיון באולפן    (צילום: אלי סגל)

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

האתגר הרב-ממדי שמציבה איראן, בראש ובראשונה בתחום הגרעין, הוא גדול ומורכב, ובמאמצים לבלום אותו ישראל זקוקה מאוד להתגייסות העולם. במקום זאת, מדיניותה הנוכחית רק מושכת אש ומסיטה מהאיום האיראני את הקשב העולמי, המוגבל ממילא בצל משבר הקורונה.

 

כך, במקום לגייס את העולם לבלימת תוכנית הגרעין של המשטר בטהרן, הקהילה הבינלאומית משקיעה אנרגיה ומאמצים ניכרים דווקא בניסיון לסכל את תוכנית הסיפוח של הממשלה בירושלים.

 

עיוות זה הודגם באופן קיצוני בהתנהלות סביב ביקורו בארץ של שר החוץ הגרמני הייקו מאס. גרמניה היא מידידותיה הגדולות של ישראל ושחקנית חשובה בכל הקשור לטיפול בבעיית הגרעין של איראן. היא הייתה המדינה היחידה שהצטרפה לחברות הקבועות במועצת הביטחון בניהול המו"מ עם טהרן על הסכם הגרעין והיא עומדת להפוך לנשיאה התורנית של מועצת האיחוד האירופי. במצב נורמלי, הנושא האיראני היה עומד בראש סדר היום של הביקור, אולם במציאות הנוכחית הוא מתקיים כחלק מהמאמצים להניא את ישראל ממהלך הסיפוח, ולווה במשבר דיפלומטי מתוקשר עם ברלין על רקע החלטת ישראל למנוע ממאס לבקר ברמאללה.

 

ישראל לא יכולה לרקוד על שתי החתונות - גם לספח וגם להתמודד באופן מיטבי עם האתגר האיראני. בנסיבות שנוצרו ברור שהיא בחרה בסיפוח. מהלך הסיפוח מייצר כמעט יש מאין איומים אסטרטגיים מיותרים על ביטחונה הלאומי של ישראל, ובאותה נשימה מונע ממנה להתמקד באיומים המוחשיים מצד איראן, שקורמים עור וגידים ממש לנגד עינינו.

 

בבחירתה בסיפוח, הממשלה עלולה לשמוט את אחד מהישגיה האסטרטגיים המרכזיים מול האיום האיראני לאורך השנים - הפיכתו לבעיה בינלאומית ולא רק ישראלית.

 

  • אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

 

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים