דגי סחוס: על כרישים ובטאים בארץ ובעולם
דגי הסחוס הם קבוצה קטנה ועתיקה הכוללת כ-1,200 מינים של כרישים, בטאים וכימרות וקיימת יותר מ-450 מיליוני שנים
לכל דגי הסחוס שלד העשוי סחוס (בניגוד לדגי גרם, להם שלד העשוי עצם). הם מאכלסים מגוון בתי גידול במים מתוקים ומלוחים. מינים שונים של דגי סחוס נבדלים בתזונתם, בצורת גופם ובגודלם. יש דגי סחוס עצומים, כדוגמת הכריש הלווייתני, שאורכו יכול להגיע לכדי 17 מטרים, ואף מינים קטנים מאוד, כגון הכריש הגמדי שאורכו המרבי 17 ס"מ בלבד. לזכרים שני מבנים המזכירים מוטות בבסיס סנפיר הזנב, הקרויים קלספרים (claspers) והם משמשים לרבייה.
דגי סחוס ניחנים ביכולות חישה מיוחדות. בעזרת חורים קטנים, המרוכזים בעיקר בקדמת הגוף וקרויים אמפולות לורנציני, ביכולתם לחוש בשדות מגנטיים חלשים, המסייעים להם באיתור טרף.
גופם של הבטאים (המכונים חתולי-ים) שטוח ופתחי הזימים שלהם נמצאים בחלק הגחוני, הקרוב לקרקעית, בעוד שאצל הכרישים הם נמצאים בצדי הגוף.לכרישים ולבטאים (תת סדרה: מחוייצי זימים) ישנם חמישה פתחי זימים (ולפעמים שישה או שבעה).
לדגי הסחוס שלוש אסטרטגיות רבייה מרתקות: הטלת ביצים (Ovoparity), הולדה (Viviparity) והשרצה (Ovoviviparity), בה העוברים מתפתחים בתוך ביצה ברחם האם ומושרצים רק לאחר הבקיעה. במינים רבים של כרישים ההיריון נמשך תקופת זמן ארוכה. למשל, ההיריון של נקבת הכריש הענק (Cetorhinus maximus) יכול לארוך שלוש שנים! במהלך ההיריון (במקרה של השרצה) העוברים ניזונים משק חלמון עד לספיגתו המלאה ולאחר מכן הם מתחילים להיזון מביצים לא מפותחות עד לבקיעתם.
אוכלוסיות דגי הסחוס סובלות מדיג יתר ועדויות מכל העולם מצביעות על ירידות חדות בגדלי האוכלוסיות. רבע ממיני דגי הסחוס בעולם נמצאים בסכנת הכחדה ומתוכם הבטאים בסכנה גבוהה מהכרישים, כאשר חמש מתוך שבע המשפחות המאוימות ביותר הן של בטאים (בהם המסורניים, הכינוריתיים, הגיטרניים והטריגוניים). למעשה, קבוצת דגי הסחוס היא הקבוצה שבה איום ההכחדה גדול יותר מאשר במרבית קבוצות בעלי החיים האחרות. האיום הגדול ביותר הוא דיג יתר. אחד הגורמים המרכזיים לדיג יתר זה הוא הביקוש לסנפירי כרישים עבור מרק סנפירי כריש. לא רק כרישים נפגעים משיטה הרסנית זו, אלא גם גיטרנים ומיני בטאים אחרים. קיים ביקוש גם לזימים של כנפתנים ("עטלפי-ים") ולכבד השומני של כרישי עומק.
בים התיכון חיים 80 מינים של דגי סחוס, אך מצבם בכי רע. כרישים חופיים גדולים נעלמו כמעט לחלוטין מצפון-מערב הים התיכון. על אף ההידלדלות המהירה של כרישים חופיים גדולים במערב הים התיכון, בישראל נצפים כרישים אלה הן בקרבת החוף והן על ידי דייגים בעומק הים. מיני הכרישים הנפוצים בחופי ישראל הם כריש הסנפירתן והכריש העפרורי - מין נדיר מאוד בים התיכון, שייתכן שהופעתו כאן היא בחלקה תוצאה של הגירה ממפרץ אילת דרך תעלת סואץ.
סמוך לאתרי ההזרמה אל הים של מי הקירור (החמים) של תחנות כוח חופיות בחדרה, באשדוד ובאשקלון נצפית כמות גדולה של כרישים מדי חורף. בשנים האחרונות מתנהל מחקר על ידי חוקרים באוניברסיטת חיפה הבוחן את התופעה. הסיבה להתקבצויות אלה עדיין איננה ידועה ולכן העלייה המדווחת בתצפיות בתחנות הכוח אינה יכולה להעיד על מצבם של הכרישים בים הפתוח.
התקבצות כזאת של כרישים היא מראה יוצא דופן וייחודי, וייתכן שאזור החוף של ישראל משמש בית גידול חיוני לכרישים בים התיכון. אם סברה זו נכונה, זוהי ראיה המחזקת את הצורך בשימור הכרישים והבטאים באזורנו ובהגנה עליהם, כדי לשמר את בריאות המערכת האקולוגית של הים התיכון כולו.
במזרח הים התיכון קיים מחסור עצום בידע מדעי על מנת לקבוע את מצב שימור האוכלוסיות של דגי סחוס באזור. במטרה לאסוף מידע בסיסי בנושא הקימו עדי ברש ושירה סלינגרה פרויקט לאיסוף תצפיות של דגי סחוס בים התיכון לחופי ישראל.
אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק של עמותת "כרישים בישראל " ולשתף תצפיות של כרישים ובטאים כדי ליצור רשת ידע שתסייע בשימור המינים הללו באזורנו בפרט, ובים התיכון בכלל. בישראל כל הכרישים והבטאים מוגנים על פי חוק! אין לדוג אותם, לסחור בהם, לפגוע בהם או להטריד אותם.
אם נתקלתם בפגיעה במין מוגן אנא דווחו למוקד של רשות הטבע והגנים *3639 או באפליקציית SeaWatch
לפנייה לכתב/ת 
