השתחררו מצה"ל ואין עבודה: "מחפשת כל דבר, לא רוצה לקחת מההורים"

מחפשות עבודה ולא מוצאות. החיילות המשוחררות(צילום: אורי הראל)

הם תרמו למדינה שירות צבאי, אבל בעיצומו של משבר הקורונה מצאו עצמם ללא מקום עבודה, ללא פרנסה וללא אפשרויות אמיתיות להתחיל את הפרק החדש בחיים שלהם. לפי דו"ח שירות התעסוקה שפורסם אתמול (שלישי) שיעור החזרה לעבודה נמוך במיוחד בקרב מבוגרים בני 55 ומעלה, אזרחים ממוצא ערבי, מקבלי הבטחת הכנסה ומובטלים ותיקים מהתקופה שלפני הקורונה. לצד זאת, גם מי שמתחילים את צעדיהם הראשונים בשוק העבודה - החיילים והחיילות שהשתחררו לאחרונה - נפגעו מאוד. 

אותם משוחררים ומשוחררות מתקשים למצוא עבודה, מתקיימים מכספי הפיקדון הצבאי, נאלצים לדחות לימודים ומבטלים טיולים למועד לא ידוע. אלה הסיפורים של חמישה מהם.

עוד על משבר הקורונה במשק:

בני יותר מ-55 וערבים מתקשים לחזור לעבודה

דו"ח מדאיג של הכנסת: 70 אלף עסקים צפויים להיסגר השנה

בצה"ל נערכים לסייע לחיילים שייפגעו מהמשבר הכלכלי

"חיפשתי עבודה בכל מקום, אין שום דבר"

שקד מאיר (20) מראשון לציון שוחררה משירות סדיר בחודש מרץ, ימים ספורים לפני שהקורונה הגיעה לארץ. "שוחררתי לפני שהכול התחיל, ומאז לא מצאתי את עצמי", היא סיפרה. "תכננתי לטוס עם חברות לאמסטרדם וטורקיה, וזה התבטל. ניסיתי להתחיל עבודות אבל אני לא מוצאת, אין בכלל עבודות. התכנון היה לעבוד במלצרות, אבל התשובות שאני מקבלת ממעסיקים הן שעדיין לא החזירו את העובדים הקבועים אז הם לא יכולים לקבל עובדים חדשים. חיפשתי עבודה בכל מקום אפשרי, אבל אין שום דבר".

החיילת המשוחררת שקד מאיר. "בלי מעש, בלי שכר"

מאיר סיפרה שהיא כבר "שלושה חודשים יושבת בבית בחוסר מעש וללא משכורת". לדבריה, היא ניסתה לפנות לביטוח לאומי כדי לקבל דמי אבטלה שאליהם היא זכאית – אולם לא קיבלה מענה. "בושה וחרפה מה שקורה, לא עונים לי שם ומגיעה לי אבטלה. דחו את הבקשה שלי ורשמו שאין לי שישה חודשי עבודה קודמים, אבל זה מגיע לי כי השתחררתי מהצבא.

"בינתיים אין לי משכורת משום מקום. במקום לשמור את המענק הצבאי ללימודים, בזבזתי את כולו", היא המשיכה. "אני נעזרת כלכלית בהורים שלי, אבל זה לא נעים לבקש כסף מההורים בגיל שלי. רק היום ביקשתי מאבא של 100 שקל. אנחנו חבר'ה בני 20 שאין להם עזרה, לכולנו יש את אותה הבעיה. חושבים פעמיים על כל הוצאה. כל כך חיכיתי לשחרור, לא ציפיתי שזה מה שיקרה לי. מבאס מאוד שאני לא יכולה להתחיל את החיים ברגל ימין".

"אי אפשר לעבוד, אי אפשר לטוס". סלי קורליקאר

סלי קורליקאר (20) מראשון לציון שירתה בקריה, ושוחררה גם כן עם פרוץ הקורונה בישראל. את התוכניות שהיא רקמה לאחר השחרור המיוחל - היא נאלצה לדחות. "תכננתי לעבוד ואז לטוס, אבל עכשיו אי אפשר - לא את זה ולא את זה", היא סיפרה. "אני כבר שלושה חודשים לא עובדת. בהתחלה אי אפשר היה לעבוד בכלל, וכשהמשק התחיל לחזור לפעילות מיד התחלתי לחפש. העבודות שיש הן או בסופרים או במוקדי מכירות. עבדתי פעם בסופר ואני לא רוצה לחזור לזה. ההורים שלי נמצאים בקבוצת סיכון וקשה לשמור שם על מרחק ולהימנע ממגע עם אנשים".

קורליקאר ציינה שהיא שלחה עשרות קורות חיים, חיפשה משרות דרך הפייסבוק וגם במסגרת עבודות מועדפות - אבל לא הצליחה למצוא מקום שיעסיק אותה. "אין עבודות נורמליות שאני יכולה לעבוד בהן, בקושי במלצרות יש. עבודות מועדפות אפילו לא חזרו אליי", היא טענה.

כמו מאיר, גם קורליקאר, ציינה שהיא "חיה מהפיקדון". היא סיפרה כי התכוונה לחסוך את המענק, "אבל אי אפשר לחסוך כי אין לי עוד כסף. אני חוששת שהפיקדון ייגמר ואני לא יודעת מה אני אעשה, אני לא יודעת מה יקרה".

"אומרים לי שלא צריך עובדים"

עדן אהרוני (21) מתל אביב השתחררה שבועות לפני שהקורונה פרצה, ועוד הספיקה לעבוד במטבח, אך במהרה מצאה את עצמה מפוטרת לאחר שהמקום נסגר. "אני מחפשת עבודה אבל אני לא מוצאת. אני מחפשת כל דבר, בכל מה שאני יכולה, אפילו מועדפת, אבל גם שם אין משרות. אני הולכת למקומות ושואלת אם הם צריכים עובדים, אבל אומרים לי שלא צריך".

עדן אהרוני. "עדיף היה להישאר בצבא"

בדומה למשוחררים אחרים, גם אהרוני חיה כעת מכספי הפיקדון. "אני משתדלת מאוד שלא יהיו לי הוצאות, כי אני לא רוצה לקחת מההורים שלי. יש לי קצת כסף בחשבון מהתקופה שבה עבדתי, אבל אם לא אמצא שוב עבודה בקרוב - לא תהיה לי ברירה ואיאלץ להיעזר בהם", היא אמרה. את הטיול הגדול, כמו רבים מחבריה, היא נאלצה לדחות. "שום דבר לא יצא לפועל, בחיים לא הייתי חושבת שככה ייראה השחרור שלי", היא הוסיפה. "זה מאוד מבאס, אני לא עושה כלום, כל הזמן בטלפון. אין לי שגרה נורמלית. אני קמה מתי שבא לי ולא עושה כלום. הגעתי למצב שבו אמרתי שאולי היה עדיף להישאר בצבא עוד כמה חודשים, עד שהקורונה תעבור".

המגפה והמשבר בעקבותיה השפיעו גם על תוכניות החיילים להירשם למוסדות הלימוד הגבוהים. שחר שמואל, שהעביר את שירותו הצבאי בכלא 4 והשתחרר בזמן הסגר, סיפר: "תכננתי להיבחן לפסיכומטרי יום אחרי השחרור, ובגלל המצב הוא נדחה ועשיתי אותו רק לפני שבועיים. זה שיבש לי את האפשרות להיבחן למועד ב' במידה שלא אקבל את הציון הרצוי, כך שאצטרך לדחות את הלימודים. היות שאני בכל זאת מתכנן ללמוד השנה, אז ויתרתי על העבודה המועדפת שמחייבת שישה חודשי עבודה - כי אם אתחיל עכשיו הם ייפלו על הלימודים".

"המענק נתן אוויר אבל הכסף ייגמר"

טליה (20) השתחררה בחודש אפריל, בתקופה שישראל נכנסה לעוצר. "הקצין שלי כתב לי 'טליה תארזי תיק וצאי הביתה'" סיפרה, "כי הוא ידע שבבוקר למחרת מתחיל העוצר והוא רצה שאצא לחופשת שחרור שמגיעה לי, אז יצאתי. השחרור שלי היה מבאס. הייתי בבית וכך שלא הייתה לי פריסת שחרור ולא הייתה גזירת חוגר. התחושה הייתה קשה ומוזרה כי יום לפני השחרור עוד הייתי עם כל החברים שלי במדור ויום אחרי פשוט דממה, עוצר. הייתי תקועה בבית בלי לדעת מה קורה ועד מתי. היו רגעים ששאלתי את עצמי אם לא היה עדיף להישאר בבסיס עד השחרור, לפחות אהיה עם החברים ולא בהסגר בבית".

היא דאגה עוד טרם שחרורה לעבודה במלון שחיכתה לה לאחר השחרור, אך בעקבות הקורונה היא כמובן התבטלה: "לא ברור בכלל אם המלון ייפתח ואם כן, האם המשרה שלי תהיה רלוונטית. אני כבר חודשיים בבית בלי עבודה. אני גרה אצל ההורים אז כרגע מסתדרת ונכנס לי המענק של השחרור שנתן לי קצת אוויר לנשימה אבל יש לי חשש שהכסף ייגמר. שום דבר לא בטוח. אני מחפשת הרבה עבודות מכל מיני תחומים, העיקר שתהיה עבודה טובה שתתאים לי. נרשמתי לאתרי דרושים ושלחתי קורות חיים כמה פעמים, לא חזרו אלי".

גם הטיול הגדול לדרום אמריקה שתכננה מבעוד מועד נדחה בעקבות התפשטות הנגיף: "תכננתי לעבוד כדי לחסוך לטיול וזה השפיע כל כך הרבה שגם טיסה לעוד שנה קשה להאמין שתקרה כי אי אפשר לדעת מה יהיה ואומרים שעד שיהיה בטוח לנסוע, ייקח כשנה אבל יש יעדים כמו דרום אמריקה שמלכתחילה אומרים שלא לנסוע כי יש שם הרבה חולים בקורונה".

"זה מתסכל בטירוף", משתפת ארנברג בתחושותיה. "אני לא מקנאת במי שיש לו בית לכלכל. במובן מסוים זה מכניס אותי ללחץ. הרגע השתחררתי ואני רוצה להבין במה אני אעבוד ומה אני רוצה לעשות ושום דבר לא ידוע וזה מבאס. חיכיתי להשתחרר ושאוכל ולבלות ולעבוד וזה לא ככה. זו הרגשה של חוסר אונים. מהרגע שיצאתי לחפש"ש התקשרתי לקצין שלי וניסיתי להיכנס לקבע אבל הם לא הצליחו למצוא לי משרה וביקשתי לעשות מילואים. מי שנשאר בקבע בתקופה הזו לגמרי הרוויח. עכשיו אני עושה קצת מילואים וזה ממש עושה לי טוב".