"אמרו שלילדה יהיה קשה להסתגל לגן ולהיפרד ממני, שזה מוגזם ולא בריא ושהיא תהפוך תלותית. זה לא שבר אותי. המשכתי להיניק עד שהייתה בת שלוש ותשעה חודשים": ענבל הדר שלמה יותר מתמיד עם ההחלטה להיניק את בתה עד גיל שנחשב, ברוב הבתים, למאוחר. "ככל ששמעתי תגובות, זה רק חיזק את העמדה שלי שאני עושה משהו נכון. היה לי ברור שכשהיא או אני נרצה - רק אז נפסיק, ונעשה את זה בצורה נכונה. וצדקתי".
הדר, אם לארבעה (10 חודשים, 4.5 , 9.5 ו-11), מספרת כי לא כולם ינקו. "את הגדולות מאוד רציתי להיניק ולא הצלחתי. כשהגדולה נולדה הייתי אמא טרייה והיו המון רעשי רקע, לא היה לי ביטחון, בכל בכי לא ידעתי אם זה גזים או אם היא שוב רעבה, ניסיתי לשאוב ולא יצא המון חלב, לא ידעתי אז שאין קשר בין כמות החלב בשאיבה להנקה. בגיל שלושה חודשים התייאשתי ונתתי תמ"ל. כשאחותה נולדה היה לי ברור שאני לא מוותרת הפעם, אבל נריה לא הפסיקה לצרוח ולא ידעו מה יש לה, עד שהתברר שהיא עם ריפלוקס סמוי וחייבת אוכל מיוחד".
הבת השלישית, כרמי, ינקה כאמור כמעט עד גיל 4, כשהתקרב מועד הלידה של אחיה הקטן - נבות. גם הוא יונק כיום. "עד גיל 3 כרמי ינקה מתי שהיא רצתה, הייתה אומרת 'ציצי' ומורידה חולצה. בגיל 3 התחלנו להוריד את ההנקה בהדרגה לבוקר ולילה, ואז לפני הלידה הסברנו לה שיש תינוק בבטן, וצריך לשמור על החלב שלו. עשינו הכנה טובה, והיא הייתה מדהימה".
מבחינתה של הדר, להנקה עד גיל מאוחר יש יתרונות רבים: "זה הרבה מעבר לתזונה, יש חיבור וקשר ומגע. זה הכי טבעי בעולם. אני לא מתעסקת בשום דבר חיצוני, לא בקבוקים, כלום. הנקה זה הדבר הכי בריא שיש מכל הבחינות: נפשית, מנטלית, פיזית".
בן הזוג תומך גם הוא. "בעלי מדהים, בלעדיו לא הייתי מצליחה להיניק", היא מכריזה ומודה כי נתקלה באתגרים בדרך. "כשהיא הייתה בת 3.5 לא יכולתי לנסוע ללילה בלעדיה, משום שהיא פעוטה שלא לוקחת בקבוקים ותלותית. פעם אחת טסנו לחו"ל, למדינה לא כל כך ליברלית, ראו אותה משחקת בגן שעשועים ופתאום באה אליי כדי לינוק. אבל עובדה שהקשיים לא שברו אלא רק חיזקו אותי, הבנתי שאני עושה משהו נכון".
הדר לא לבד. רבות דובר על יתרונות ההנקה, ויש כיום לא מעט נשים שבוחרות להמשיך בה גם אחרי החודשים הראשונים. מאיה וינטראוב, שעוסקת בליווי לידה ובהדרכת הנקה, סבורה שזה מהלך נכון. "פעוטות רבים נכנסים למסגרות מגיל חצי שנה והלאה, והנקה יכולה לסייע מאוד בהתגברות על המשבר, גם במישור החיסוני וגם במישור הרגשי", היא אומרת. "בהנקה גם מופרשים אנדורפינים שהם אלחוש טבעי. זה עוזר כשכואב מבקיעת שיניים". לדבריה, ערכי השומן והקלוריות בהנקה ממושכת (מעל שנה) גבוהים יותר מהחלב בהנקה קצרה יותר, ולכן התרומה לתזונה היא משמעותית. מעבר לכך, היא אומרת, ההנקה מסייעת גם לנשים עצמן: "נמצא קשר בין הנקה למזעור הסיכויים לחלות בסוגים שונים של סרטן שד".
שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית, מסכימה כי להנקה יתרונות רבים, אך מוסיפה כי היא עשויה לעיתים גם לייצר מכשולים. "החיסרון בהנקה בגילים מתקדמים הוא התלות שהעולל מפתח באמא לצורך הרגעה ותזונה, ולעיתים גם לאם יש קושי להיפרד מהסימביוזה עם התינוק או קושי לקבל את זה שהוא גדל, ויכול להיות מוזן או להסתדר רגשית גם בלעדיה", היא אומרת. "אין שחור או לבן, אבל מבחינה התפתחותית, מרגע שיוצאות שיניים, בהנחה שההתפתחות תקינה, אפשר לחשוף למזון מגוון, ואחרי גיל שנה אין חשיבות התפתחותית - פיזית ורגשית - דווקא לחלב אם".
להנקה, היא אומרת, יכולות להיות השפעות גם על התא המשפחתי. "ליחידה אם-תינוק יש עוצמה רבה - בריאותית, התפתחותית, רגשית ועוד. העוצמה כל כך רבה, עד שהחצי השני עלול להרגיש מחוץ לתמונה, לא רלוונטי, מקופח - בדומה למפגשים חברתיים בשלושה. אני מציעה לזכור בפרספקטיבה של זמן שמתישהו הילדים גדלים והזוגיות נשארת, לכן צריך לשמור גם עליה. אדם שמרגיש לאורך תקופה לא רצוי, לא שייך, לא מסוגל או לא רלוונטי - לא בטוח שירצה להישאר. אגב, אבות רבים מספרים גם על הצורך שלהם בהזנת התינוק".
גם וינטראוב וגם צונץ אומרות כי הזמינות של ההנקה היא יתרון - כזה שמאפשר הרגעה זמינה בכל רגע, מבלי להתעסק באבקות ובכלים. מור גפני דור, אמא לשלושה, מסכימה עם הדברים. "אני מיניקה מתוך עצלות. הרבה יותר קל לי להיניק מאשר לשטוף בקבוקים", היא אומרת.
גפני דור היניקה את בתה הבכורה אמה עד גיל שנתיים, ואת בנה ארי עד גיל 3.5. בנה השלישי עדיין יונק. היא מסבירה כי אחרי שהפכה אמא, הבינה שהגישה הזו, שהיא מכנה "מקרבת", מתאימה לה, ולכן גם בחרה בלינה משותפת עם הילדים.
"לא באתי עם אג'נדה, הייתי בתחילת היריון ראשון, ראיתי מלא נשים שמתקשות ומתייאשות כי לא הצליח. מראש הכנתי טלפון עם יועצת הנקה מומלצת - שיהיה. אבל ההנקה זרמה, וכל עוד היה טוב לשתינו המשכנו, מבלי לעשות עניין. היה לי קשה להפסיק להיניק אותה, כי זה סימל בעיניי תקופה, אבל רציתי עוד ילד וחששתי שזה עלול לעכב קליטה להיריון".
את ארי הפסיקה להיניק כשהייתה בהיריון שלישי. "הסברנו לו שתיכף נולד לו אח והוא כבר ילד גדול ולא צריך, הוא ילד מדהים ונגמל ממש מהר".
לא הרגשת מוזר להיניק פעוט?
"לא. תמיד חיפשתי פינה שקטה להיניק, הצבתי גבולות. כמו בכל דבר - הייתי מחנכת, מסבירה שזה הגוף הפרטי, שלא ירים חולצה, והוא הבין. לפעמים כשהיה מבקש, הייתי מציעה פרי או חיבוק או כל ביטוי של אהבה ותשומת לב. ככה הורדתי את ההנקה בהדרגתיות עד הגמילה. הגישה שלי הייתה שכל עוד טוב לשנינו, ממשיכים".
מה ערך ההנקה לדעתך בגיל מאוחר?
"אם הוא לא אכל טוב, הוא מקבל ומשלים ערכים תזונתיים דרך ההנקה, מחזק את המערכת החיסונית, מקבל חום ואהבה, נחמה. הרבה מעבר לאוכל, הנקה משמשת כמקור הרגעה. ארי נכנס לגן חדש, ואחרי הגן היה מפגש וחיבור. בדיוק כמו שהורים בגיל הזה נותנים בקבוק, הוא ינק - אני לא רואה את ההבדל".
הסביבה לא תמיד פרגנה. "היו המון הערות ומשפטים. תמיד יש תגובות, בכל תחום בהורות. זה לא מערער אותי, אני מאמינה בדרך שלי. לא מצאתי חיסרון בלהיניק עד גיל מאוחר, אם זה לא היה נוח או בעל ערך לא הייתי ממשיכה. עם כל ילד בונים את הביטחון ההורי. לפני שהיו לי ילדים היה לי מוזר, לא הבנתי למה להיניק פעוטות, אבל כשנולדו הילדים הבנתי שזה טבעי ומתאים לגישה ההורית שלי".
כמעט כל האימהות מכירות גם את הקשיים בהנקה, בעיקר בתחילת הדרך. "הנקה מצריכה הרבה ויתור, נחישות ומסירות", אומרת ד"ר נעה מבורך זוסמן, אמא לשלושה ( 8.5 חודשים, 5 ו-9.5). "את הגדולים הנקתי עד גיל שנתיים וארבעה חודשים והקטן עוד יונק, נקווה שיתמיד אף הוא לאורך זמן".
איפה הגבולות בהנקה?
"כשהילדים גדלו, הגבלתי להנקות בבית. הרגיש לי פחות נוח ונעים להיניק בציבור. אם היינו הולכים לחוג של הגדול והקטנה הייתה מבקשת לינוק, הייתי מסבירה שנחכה עד שנגיע הביתה. בדיוק כמו שתינוק מבין שלא נוגעים בחשמל, הוא מבין שעכשיו זה לא הזמן לינוק, והם מספיק גדולים להבין".
מה עזר להיניק עד גיל מאוחר?
"בתחילת הדרך השתדלתי להימנע מתחליפי חלב, מוצץ ובקבוק כדי לבסס את ההנקה. ההתחלה היא קשה וכואבת, בעיקר החודש הראשון, אבל בהמשך זה הופך לנעים ומהנה ומעצים את הקשר עם התינוק. הרגע שבו הוא מסתכל לך בתוך העיניים תוך כדי ההנקה שווה את הכול. כשאת משדרת לתינוק נועם ורוגע ומציעה בכיף, אז הוא חווה את זה בצורה חיובית, זה חלק מהחיבור בינינו, מהתקשורת. הייתי חוזרת מתורנויות ארוכות בבית החולים, ובמקום ללכת לישון נשארת להיניק אחרי שהגוף לא ייצר חלב המון זמן".
הסביבה, לפי דבריה של מבורך זוסמן, דווקא הפתיעה בתגובות שלה. "היו הערות - בעיקר פליאה, חושבים שזה בלתי אפשרי, בטח כשאת עובדת במשרה מלאה ותובענית. אבל היה לי ממש חשוב לשמר את ההנקה, גם כשאני לא נמצאת ואולי דווקא בגלל שאני נעדרת לא מעט מהבית. בתורנויות בבית החולים, במעט הזמן שהיה, הנקתי ושאבתי, לפעמים ויתרתי על שעת שינה לטובת ההנקה. היה לי מזל שהלידות היו בשלבים בחיים המקצועיים שלי שאפשרו לי להישאר בבית מעט יותר ולבסס את ההנקה - את כל מבחני ההתמחות שלי העברתי עם משאבה שתעזור לייצר חלב ולשמר את ההנקה".
גם במקרה שלה היא מספרת שהגמילה עברה חלק. "הפסקת ההנקה הייתה מאוד הדרגתית, כל פעם הורדתי קצת. דווקא כשהם גדולים, יותר קל להפסיק כי אפשר להכין אותם ולהסביר. הצבתי נקודות ציון כדי שיהיה להם קל. לבכור, למשל, אמרתי שמפסיקים בחנוכה, כשנדליק נרות. הכנתי אותו במשך כמה ימים ואז הפסקתי. לא היה בכי אלא שיחה בוגרת".
היו רגעים מאתגרים אחרים?
"כשהאמצעית הייתה בת שנה וחצי, הייתי צריכה לטוס לכנס בחו"ל לעשרה ימים וחשבתי שכנראה זהו. יועצת ההנקה הנפלאה שלי המליצה להמשיך לנסות להיניק כשאחזור. נסעתי, התינוקת הייתה מתוקה ולא היה לה קשה, וכשחזרתי היא ביקשה לינוק. בהתחלה היה מעט חלב עד שהתגבר. הגוף יודע לייצר חלב כשיש דרישה.
"ההתחלה היא קשה ומאתגרת, אבל בהמשך זה משתלם והופך לחלק מהקסם שבקשר בינך לבין התינוק. לא החלטתי מראש להיות מיניקה למרחקים, נתתי לזה סיכוי - ואהבתי".
