הנגיף הקפיא את חיי הלילה, הגיישות עברו לרשת

עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ

גם נשים ומשפחות עם ילדים צופות בה. צ'אצ'ה(צילום: AFP)

הקהל מורכב בדרך כלל מקבוצה של גברים מבוגרים ועשירים, שצופים בהערכה בתוך טרקלין מסורתי מרופד במחצלות טאטאמי. אך כיום, הקהל של צ'אצ'ה מביט בה ממסך מחשב, והוא מגוון יותר: מאישה צעירה עם כוס יין בידה ועד משפחה עם כמה ילדים סקרנים.

"מה שלומכם בבית?" שואלת צ'אצ'ה את הקהל שלה. "שיחקתי 'אנימל קרוסינג' (משחק וידאו) כל הזמן במהלך מצב החירום!" היא מוסיפה.

התפרצות הקורונה ביפן לא הייתה מהחמורות ביותר, אך עם העלייה במניין הנדבקים הוכרז על מצב חירום שהקפיא את חיי הלילה במדינה, כולל מסיבות גיישה.

"יום אחד, אני רוצה שהם יבואו לכאן". צ'אצ'ה משוחחת עם הקהל בזום(צילום: AFP)

בניגוד לתפיסות מערביות שגויות, הגיישות אינן זונות, אלא בדרניות. הן מציגות מופעי ראווה ומיומנות גבוהה בריקוד יפני מסורתי וניגון בכלי נגינה.

כמעט כל מה שעושות הגיישות – משירה וריקודים בחללים סגורים קטנים, וכלה בבידור של לקוחות בשיחה שנונה ומזיגת משקה בעדינות לספל של לקוח – מנוגד לכללי הריחוק החברתי.

הכירו גיישה

התפרצות הקורונה הייתה הרסנית עבור גיישות כמו צ'אצ'ה, שראתה את המשכורת שלה מתנדפת וממתינה בשקיקה לכספי המענק הממשלתי. "בדרך כלל אנחנו עסוקות מאוד באפריל, מאי ויוני. אבל השנה, אין לנו מסיבות, אפס", אמרה צ'אצ'ה.

כל מה שעושות הגיישות מנוגד לכללי הריחוק החברתי(צילום: AFP)

בעקבות המגבלות, החל השימוש בשירות המקוון. זה צמח מפרויקט שנקרא "הכירו גיישה" - שתחילה הוגדר כדרך להביא קבוצות של תיירים לראות את הגיישות מופיעות על הבמה בסביבה רגועה יותר ופחות מאיימת.

הפרויקט הוקם בשנה שעברה על ידי חברת טכנולוגיית מידע, והיא הייתה אמורה לנצל זרם של תיירים, כולל אלה שמגיעים לאולימפיאדת טוקיו 2020. בעקבות המגפה המשחקים האולימפיים נדחו, הטיסות הבינלאומיות פסקו והחברה בחנה אפשרויות אחרות.

"השנה אין מסיבות"(צילום: AFP)

מנהלת הפרויקט תמאקי נישימורה סיפרה שהחברה פנתה לקהילת הגיישות בהאקונה, כ-80 ק"מ מדרום-מערב לטוקיו, כדי לבחון אפשרות שיעבדו באופן מקוון. "הן עומדות בפני אתגרים חדשים שאינם קשורים בהכרח לסגנונות המסורתיים", היא אמרה.

תרבות הגיישות מקושרת מאוד לעיר קיוטו, אך יש קהילות של גיישות ברחבי יפן, עם כ-150 גיישות פעילות בהאקונה. "לולא הגיישות בהאקונה, כנראה שלא הייתי מקבלת תשובה חיובית לשירות המקוון", אמרה נישימורה.

קהלים חדשים

צ'אצ'ה מודה שהיא התבלבלה בתחילה מהרעיון. אין לה מחשב, אלא אייפד, ואין לה מושג אפילו איך מדליקים מחשב. "היה לי סימן שאלה גדול בראש", היא צוחקת.

יש צופים גם בדרום קוריאה(צילום: AFP)

אבל בעזרת נישימורה, שסייעה לארגן את הצד הטכני, צ'אצ'ה וקומץ גיישות אחרות יכולות כעת להציע את האומנות המסורתית שלהן בפלטפורמה הכי מודרנית שקיימת – שיחות זום.

המפגשים המקוונים מספקים הכנסה, אך גם דרך להרחיב את הקהל של הגיישות. "מטרה אחת של השירות הזה היא לפנות לקבוצות חדשות וצעירות יותר של לקוחות מכיוון שהמחיר זול יותר", אמרה נישימורה.

"פעם הייתה לנו קבוצה של שמונה צעירים בדרום קוריאה שקנו את השירות הזה כמתנת יום הולדת לאחד מהם. זו הייתה דרך ליהנות מזה שהגענו רחוק יותר ממה שציפינו", סיפרה נישימורה.

(צילום: AFP)