אחרי 27 שנים בכלא: רוצח חנית קיקוס השתחרר
לאורך כל תקופת מאסרו התעקש סולימאן אל-עביד (71) שלא אנס ורצח את הנערה מאופקים ב-1993, אך כל ערעוריו נדחו - כולל מול 12 שופטים בעליון. כעת הוא יחזור למשפחתו ברהט. אביה של הקורבן: "אנחנו לא יודעים את האמת". בנו של אל-עביד: "התרגשות גדולה, אבא לא עשה את זה"
סולימאן אל-עביד (71), שהורשע באונס ורצח של הנערה חנית קיסוס ב-1993 וריצה כ-27 שנות מאסר, השתחרר הבוקר (יום ד') מכלא מעשיהו. הוא צפוי לשוב לביתו ביישוב הבדואי רהט בנגב. בנו עלאא אמר ל-ynet: "אני מבין את משפחת קיקוס ומקווה בשבילם שיגיעו לאמת, כי אבא שלי לא עשה את זה. 27 שנים, מאז שהייתי בן 14, אבא שלי היה בכלא. זו התרגשות גדולה עבורי לקבל את אבא חזרה".
פרשת הרצח של חנית קיקוס, תושבת אופקים שהייתה בת 17, העסיקה את מערכת המשפט בישראל לאורך שנים רבות. אל-עביד התעקש שהוא חף מפשע וסירב להשתתף בכל תוכנית טיפול או שיקום במסגרת מאסרו.
גם הוריה של קיקוס לא שוכנעו שרוצח בתם הוא האדם שריצה את המאסר. השבוע אמר אביה רפי: "מי אנחנו שנגיד אם הוא רצח או לא? אם עשה את זה - הוא היה צריך למות בבית הסוהר. הוא הולך עכשיו לחיים שלו ואנחנו עדיין באותה צלחת. אנחנו עדיין לא יודעים את כל האמת. גם במשפט עצמו היו דברים לא נכונים. רק האמת תרגיע אותנו ותסגור מבחינתנו את הפרשה הזאת".
קיקוס נעלמה ב-10 ביוני 1993. היא יצאה מביתה בשעות הערב לחגיגת יום הולדת של חבר מבאר שבע, שאליה התכוונה להגיע בטרמפים. בבוקר החלו חיפושים נרחבים אחריה, אבל רק כשנתיים לאחר מכן מצאו פועלים את שרידי גופתה בבור באזור נאות חצרים שליד באר שבע.
בעת ההיעלמות היה אל-עביד בן 44 ועבד במטמנת האשפה "דודאים" שבין אופקים לבאר שבע. שמונה ימים אחרי היעלמותה הוא מסר עדות פתוחה בפרשה. אדם אחר מהמטמנה סיפר שראה אותו שם במועד סמוך לרצח ותיאר התנהלות מחשידה כששוחח עמו. אל-עביד הכחיש כל מעורבות, אבל בשלב מסוים הודה בפני מדובב שאסף בחורה ברכבו, אנס אותה והשליך אותה מהרכב. הוא חזר על כך בחקירה לאחר מכן.
כשחזר לתאו סיפר אל-עביד למדובב שהודה בדבר שקר, וגם בהמשך שב ושינה הודאותיו, ולאחר ביקור בתא המעצר של עורך דינו אמר לחוקריו: "שיקרתי בכל מה שאמרתי".
פרשת רצח קיקוס נדונה בבית המשפט בערכאות שונות במשך יותר משני עשורים, והגיעה לדיון מיוחד בבית המשפט העליון בפני הרכב מורחב של 12 שופטים, שהרשיעו אותו בעבירות אונס ורצח.
לפנייה לכתב/ת 
