"העובדת הסוציאלית אמרה לי 'תשתקי. גם הבעל שלי מרביץ'"
כשח' התלוננה על בעלה האלים אמרו לה שהיא צריכה להסתגל: "אמרו שאני הורסת את הבית ואני חייבת לקבל את זה כי כולם חיים ככה". נשים רבות מהמגזר הבדואי לא מוכנות לשתוק עוד, אך ללא תמיכה, הן מתקשות לצאת ממעגל האלימות. "בכל פעם שרציתי לעזוב לא היו לי כלים, כסף או תמיכה"
הרצח של רואן אלקרנאווי בשבוע שעבר הסעיר את החברה הבדואית בנגב. בעלה, עלא כתנאני תקף אותה בשעת לילה בביתם ברהט וגרם לה חבלות קשות - שמהן מתה בבית החולים. אלקרנאווי, בת 29, הייתה בהיריון. גם העובר לא שרד את התקיפה.
הסעיף שבו חשוד כתנאני - המתה בקלות דעת - ולא רצח, גרם לתסיסה. "זה זלזול", האשימה סמאח סלאימה, פעילה נגד אלימות כלפי נשים ומנהלת עמותת "נע"ם" למען נשים ערביות בלוד. "'המתה בקלות דעת' אומר שהוא רצח אותה בטעות. זו בושה וחרפה".
סלאימה הוסיפה כי "לא מספיק שהמשטרה לא פותרת את כל מקרי הרצח ויש נשים בדואיות שקבורות במדבר ואף אחד לא יודע, אז עכשיו כשיש רוצח שאפשר להרשיע ולשלוח אותו ל-20 ו-30 שנה בכלא, מאשימים אותו בקלות דעת. מי שבאמת קל דעת זו משטרת ישראל".
בעקבות ריבוי מקרי רצח של נשים, יותר ויותר נשים מהמגזר לא מוכנות לשתוק עוד. עסקת הטיעון האחרונה שנחתמה עם רוצחיה של חנאן אלבחירי הוציאה עשרות מפגינות לרחובות.
במסגרת העסקה הורשעו שניים מבני משפחתה של אלבחירי בסיוע לרצח ונגזרו עליהם עונשי מאסר של עשר שנים. רק קרוב משפחה אחד הורשע ברצח ונגזר עליו מאסר עולם. בעקבות העסקה יצאו השבוע כ-40 תושבות מהפזורה הבדואית בנגב, יחד עם פילות מכל הארץ, למחות נגד האלימות הגואה כלפי נשים בכלל וכלפי נשות החברה הערבית בפרט.
לאחרונה רואים את השינוי בחברה הערבית בכלל ובחברה הבדואית בנגב בפרט. בארגוני הנשים אומרים שהוויכוח בין המסורת לבין המודרניות גורמים לחיכוכים בתוך החברה הגברית, שלא מוכנה לקבל שינויים.
אלסנעה קוקר, עובדת סוציאלית ויועצת לקידום מעמד האישה בלקייה שבנגב, הסבירה כי "כל זמן שהאישה הבדואית תלויה בגבר, היא צריכה לסבול ולהגיע אפילו לרצח כדי לא להיות גרושה, כי אישה גרושה היא בושה בעיני הבעל, בעיני המשפחה, וזה לא נכון. אם לאישה הבדואית תהיה עצמאות כלכלית, היא תהיה במקום אחר ובעמדה חזקה יותר".
"אמרו לי 'תקבלי את זה, כולם חיים ככה'"
נשים רבות מעידות על הבעייתיות שנוצרה בשנים האחרונות. גדיר האני, חברת המטה הפמיניסטי והנהגת תנועת "עומדים ביחד" העידה על הקשיים של הנשים שרוצות עצמאות. "בחברה הערבית לצערי, כשאישה מביאה ילדים השיקול שלה הוא שהיא לא רוצה לפרק את המשפחה. אבל זה התפקיד של ההורים להגיד לה: 'אנחנו לא רוצים להפסיד אותך כמו שאת לא רוצה להפסיד את הילדים שלך'".
זה גם הסיפור של ח'. במשך עשרות שנים היא חיה לצד תושב בדואי, איש כוחות הביטחון, בתחושה שבכל רגע חייה עלולים להסתיים. "כל פעם אני מתעוררת באמצע הלילה או בבוקר ואני שומעת על אישה ערבייה, וגם יהודייה, שהורגים אותה מאיזו סיבה", היא אמרה. "זה מעורר את הפחד שלי ואני אומרת אני הבאה בתור, זה לא ייגמר".
היא סיפרה על מסכת התעללויות לאורך השנים. "ב-2008 הוא נתן לי מכות בראש, שם את האקדח בראש שלי ואיים עליי. מאז ועד לפני שישה חודשים היו כמה אירועים". היא התקשתה לדבר על הכאב והפחד שעדיין הולם בה.
ח' נולדה בעיר פלסטינית והתחתנה בגיל צעיר עם תושב הנגב. כל תקופת נישואיה חייתה בפזורה בנגב בצריף ללא חשמל וללא מים זורמים. ניסתה להסתדר עם מה שיש ולרצות את בעלה, לפחות עד לפני כמה שנים. בתחילת הדרך היא לא ידעה עברית וכל שנה נאלצה לבקש מבעלה שיחדש לה את אישור השהייה שלה בארץ.
"הפחד שלי היה שאני אתגרש ואאבד את המעמד שלי בישראל כי הוא חתם כל שנה על תעודת הזהות הישראלית שלי", אמרה ח'. "פעם היה סכסוך בינו לבין הילדה שלי וביקשתי ממנו לא לצעוק עליה. הוא אמר לי 'אני אהרוג אותך'. אמרתי לו שאם הוא גבר, שיביא את האקדח ושיהרוג אותי. עמדתי באמצע הבית וחשבתי שזהו, אני הולכת למות ברגע הזה".
ח' סיפרה כי במרוצת השנים היו לא מעט אירועים אלימים כאלו, חלקם אפילו כשהייתה בהיריון. "כל פעם שהייתי שמה את הראש על הכרית, בחדר שינה של הילדים, התעוררתי מיליון פעם ואמרתי אולי הוא ייכנס לפגוע בי בלי שארגיש. הרבה לילות לא ישנתי טוב, התחלתי לחשוב שאני חייבת לצאת מכאן, אבל בצורה שלא תגרום להחמרת המצב. כל הזמן הוא אמר לי 'אל תגרמי לי להיות עצבני, כי אם אהיה עצבני אני אהרוג אותך, זו תהיה הדקה האחרונה שלך'", היא אמרה.
היו פעמים שהתלוננה במשטרה, אבל התיק נמחק או נסגר. לפעמים אף ביקשה לבטל את התלונה כי הבינה שאין לה יכולת לעזוב. "כל פעם שרציתי ללכת מהמקום הזה, לא היו לי כלים, לא מספיק כסף וחברה לא תומכת וההורים שלי לא פה", הסבירה ח'. "עובדת סוציאלית הכירה את הסיפור ואמרה לי 'תשתקי, גם הבעל שלי נותן מכות'. כשהמשפחה שלו גילתה שהוא מאיים עליי אמרו לי 'תקבלי את זה, כולם חיים ככה, אם לא את תפסידי'. אמרו לי שאני הורסת את הבית ואני חייבת לקבל את זה, כי זה מקובל".
ח' החליטה ללמוד עבודה סוציאלית. לפני כמה חודשים החליטה שהיא לא מוכנה לחכות יותר ובשקט, מבלי שבעלה ידע, ארגנה לעצמה בית וחיים חדשים מחוץ ליישוב שבו התגוררה. רק אז הודיעה לו שהיא מתגרשת ממנו. היא סיפרה על הפחד שעדיין קיים: "אני מפחדת שהוא יהרוג אותי. יאבד שליטה על עצמו ויחליט להתנקם".
חלק מילדיה חיים איתה ואחרים נותרו עם האבא. לדבריה, היא חוששת שהם גדלים לאותה מסורת שתהפוך אותם לאלימים כלפי הנשים בחייהן. "שניים מהילדים שלי נהיו אלימים. הם יתחתנו ויהיו שתלטניים ויהיו אלימים כלפי המשפחה שלהם כי זה מה שהחברה מבקשת. ואם אתה רוצה להיות גבר, תיתן מכות לנשים", היא אמרה. "ילד שמתבגר מרגיש עצמו גבר ואחר כך הוא הופך להיות גבר אלים נגד נשים ואת המחיר הנשים משלמות".
מגפת הקורונה החריפה את המשבר
11 נשים נרצחו מתחילת השנה, שש מהן מהמגזר, וישנם ניסיונות שונים לטפל בתופעה. בארגון "תמר" הפועל לקידום מענה טיפולי בחברה הבדואית, אומרים כי כיום אין מספיק הנגשה של מענה טיפולי ורגשי לאוכלוסייה זו וכמות הפסיכולוגים דוברי הערבית נמוכה ביחס למספרם באוכלוסיה.
נגיף הקורונה רק החריף את המשבר בחברה שהיה קיים עוד קודם. ממצאי הלמ"ס מעידים על הידרדרות במצב הנפשי וסימני פוסט טראומה בחברה הבדואית בעקבות הקורונה, והדבר משליך גם על הבעיות בתוך המשפחה הבדואית.
בארגון "תמר" הקימו קו חירום יחד עם הקואליציה לטראומה וער"ן, במטרה לסייע לאוכלוסייה זו. את המרכז מאיישים פסיכולוגים דוברי ערבית, ואלו מקבלים פניות ומסייעים נפשית ורגשית לדוברי ערבית מכל רחבי הארץ.
עטאף חטיב, פסיכולוג מומחה ומנהל תחום טיפול ואבחון ב"תמר" סיפר שהוא מקבל לא מעט פניות טלפוניות ולעיתים אף מטפל בזוגות בחברה. "לטיפול בבעיית האלימות צריך איזו הבנה ייחודית לתרבות הקיימת של האוכלוסייה, צריך למפות את גורמי הסיכון והחוסן הייחודיים לחברה הערבית והמגזר הבדואי במטרה לתת מענה הולם ומותאם יותר לאוכלוסייה", הוא אמר.
"אנחנו מזהים בתקופה האחרונה עלייה בפניות עם תוכן של מתח בבית, אלימות בבית, לחץ בבית ונשים מתקשרות ומבקשות סיוע", הוסיף חטיב. "אנחנו נותנים מענה ראשוני ומנסים למפות לאן להפנות מעבר לסיוע הטלפוני כדי שיקבלו מענה וכדי לעודד אותן להמשיך לפנות, כדי לא להשאיר את המצוקה בתוך הבית שעלולה להתפתח למשהו רע כמו המקרים שאנחנו שומעים לאחרונה".
"20 נשים בשנה, איפה המדינה?"
עשרות נשים, גברים ובני נוער מחיפה והאזור יצאו הערב להפגין במרכז הכרמל נגד אוזלת היד של הממשלה בטיפול בבעיית האלימות במשפחה. הם קראו: "20 נשים בכל שנה, איפה המדינה?". את ההפגנה יזמו חניכי המכינה הקדם צבאית בחנתון, שבמשך השבוע הקימו מאהל מחאה להעלאת המודעות לתופעה.
במאהל נאספו תרומות למקלטים של קורבנות אלימות, הוצגה תערוכת אומנות צעירה בנושא האלימות ופינת הנצחה לקורבנות, ונאספו מאות חתימות על עצומה לשחרור תקציבי הממשלה לטובת הנושא.
במקביל, מדי יום השבוע, התנדבו החניכים במקלטים לנשים, ילדים וגברים הנמצאים במעגל האלימות, בחיפה ובהרצליה. הם הפעילו את הילדים ושיפצו את המקלטים על מנת להקל על השהות של הנמצאים שם.
במקרה שאישה בסביבתכם נמצאת במערכת יחסים אלימה, הפנו אותה או התקשרו בעצמכם לקו החירום של משרד הרווחה בטלפון 118 או 077-9208560. המוקד מאויש במשך 24 שעות ביממה ומעניק שירות בעברית, ערבית, רוסית ואמהרית.
לפנייה לכתב/ת 
