אם לפני חצי שנה מישהו היה מספר לתושבי חצי האי סיני המנומנם שכמחצית משנת 2020 הם ייאלצו להעביר כשהם עוטים מסכות על פניהם, מחטאים את ידיהם באלכוג'ל ובעיקר, ללא תיירים ישראליים בחופשת הפסח בשל מגפה עולמית - סביר להניח שהם היו מגיבים בחוסר אמון מוחלט. גם הישראלים שנוהגים לפקוד את חצי האי כמה פעמים בשנה היו כנראה מגיבים באופן דומה.
עוד כתבות בסדרה:
- מתגעגעים לפוט מסאז' ולטוק-טוק: מתי נוכל לחזור לנפוש בתאילנד?
אך לעיתים, כפי שרובנו כבר גילינו, המציאות עולה על כל דמיון. וכך, אי שם בתחילתו של חודש מרץ האחרון - כשמרבית מדינות העולם כבר הבינו כי נגיף הקורונה הוא לא פחות ממגפה עולמית שכמותה לא נראתה זה מאה שנה - הגיעה הבהלה גם למצרים, לאחר התפרצות בספינת נופש ששטה על נהר הנילוס. הנגיף המידבק התגלה אצל 45 נוסעים, בהם תיירים זרים, אחרי שכלי השיט הגיע לעיר לוקסור. עד אז אובחנו במצרים - שאוכלוסייתה מונה יותר מ-104 מיליון איש - רק שלושה בני אדם שנדבקו בנגיף. באותו ערב גורלי, משרד הבריאות בקהיר אף דיווח על מקרה מוות מקורונה ראשון במדינה, של אזרח גרמני.
התפרצות הנגיף במדינה השכנה גרמה לכך שעוד באותו יום נכנסה מצרים אף היא לרשימת מדינות הבידוד שקבעה ממשלת ישראל, במסגרת המאבק בהתפשטות הנגיף בארץ. ההחלטה כללה איסור כניסה לישראל של תושבים זרים ששהו במצרים בשבועיים האחרונים דרך כל מעברי הגבול, וכן חובת בידוד לנכנסים לישראל מסיני דרך מעבר טאבה או באמצעות טיסות מקהיר הנוחתות בנתב"ג. זמן קצר לאחר מכן חתם שר הפנים אריה דרעי על ההחלטה שלפיה גבול ישראל-סיני ייסגר ליציאת ישראלים, בעוד כניסתם תותר אך עם חובת בידוד של 14 יום. ההחלטה נכנסה לתוקפה באופן מיידי מהרגע בו שהתקבלה, וללא הגבלת זמן.
"שר הפנים הוציא הודעה שלפיה מהיום להיום הוא סוגר את מעברי הגבול היבשתיים של ישראל, בתירוץ שאז היה נשמע הגיוני - כדי למנוע את התפשטות נגיף הקורונה. עד עכשיו לא ברור איך מניעת יציאת ישראלים לחו"ל עוזרת למניעת התפשטות הנגיף", אומר גיא שילה (48), עורך דין במקצועו, שבשנים האחרונות מתמקד בהדרכת טיולים בדרום סיני ובפיתוח התיירות הישראלית באזור, וכן מנהל את קבוצת הפייסבוק "אוהבי סיני", שאותה הקים לפני כחמש שנים, אשר מונה בימים אלו מעל ל-130 אלף חברים.
"בשום שלב במגפה לא מנעו יציאה של ישראלים לחו"ל, אלא התנו את יציאתם בחובת בידוד עם חזרתם ארצה. אז למה אם אני רוצה לצאת לסיני ומוכן להיות בבידוד כשאני חוזר, לא מאפשרים לי את זה? באמת שלא ברור באיזו סמכות ההוראה הזו ניתנה - האם מכוח תקנות לשעת חירום או מכוח תקנה חוקית אחרת?"
לדברי שילה, "עד עכשיו לא התעסקנו עם פתיחת הגבול לסיני, כי בתחילת אפריל גם מצרים הודיעה שהיא לא מכניסה תיירים אליה. אבל בשבוע האחרון מתפרסמות הודעות רשמיות מצד ממשלת מצרים שהיא מתכוונת לחדש את הטיסות אליה וממנה החל מ-1 ביולי, ותאפשר לתיירים להיכנס למדינה - כמובן עם מגבלות האירוח של תפוסה, מרחק והיגיינה".
ההודעה המצרית בדבר פתיחת הגבולות לתיירות נכנסת הובילה את שילה ופעילים נוספים לפעול בניסיון לאפשר גם לישראלים לחזור לסיני. הם פנו תחילה לסגן מנהל מעבר הגבול בטאבה, ולאחר שנענו כי "מבחינתו הוא מוכן לפתוח את הגבול כבר מחר, אך לשם כך הוא נדרש לקבלת אישור מרשות האוכלוסין וההגירה" פנו גם לרשות האוכלוסין וההגירה, אך שם הפנו אותם למשרד התיירות ולמשרד ראש הממשלה. "בקיצור, כרגע אין כל כך עם מי לדבר, וברור שכל התהליך של סגירת הגבול נעשה בחופזה וללא מחשבה תחילה", הוא אומר.
מבחינתך אין סיכוי שהממשלה סגרה את הגבול על מנת למנוע את התפשטות הנגיף בארץ?
"לטעמי, כל הראייה בארץ בנוגע למה שקשור לסיני - כמו למשל שמצרים היא מדינה נחשלת ופרימיטיבית - היא שגויה לחלוטין. צריך להבין שבעיני המצרים, ולא רק בעיניהם, מצרים נחשבת למדינה החשובה ביותר בעולם הערבי. אולי זה יפליא חלק מהאנשים, אבל היא לא כל כך מאחור בכל מה שקשור למניעת הקורונה, למרות הקושי הכלכלי שלה והעובדה שרמת שירותי הרפואה במדינה אינה מהגבוהות בעולם. הם עושים את המקסימום, במיוחד נוכח העובדה שהתיירות היא מרכיב חשוב בכלכלה שלהם. הם רוצים להחזיר אליהם את מיליוני התיירים שביקרו שם קודם, בעיקר את האירופאים".
מה בנוגע לתיירים הישראלים?
"נכון שישראל חשובה מאוד לתושבים של דרום סיני - מטאבה ועד דהב - אבל שארם א-שייח', שהיא בירת התיירות במדינה עם למעלה מ-40אלף חדרי מלון, מבססת את התיירות שלה בעיקר על תיירים שמגיעים אליה בטיסות צ'רטר מאירופה".
מלבד הרצון של שילה לחזור ולנפוש בסיני, הוא מודה כי סגירת הגבולות פגעה גם בפרנסתו. הפעם האחרונה שבה היה בחצי האי הייתה בסוף חודש פברואר, במסגרת קבוצת מטיילים שאותה הדריך. בתחילת חודש מרץ, כאשר בישראל ההתקבלה ההחלטה על חובת הבידוד, הוא כבר הבין כי הטיולים שנקבעו לשבועות הבאים צפויים להתבטל.
"הסגירה של הגבול נובעת מאינטרס ביטחוני ומסחרי של המלונאים באילת ושל המטה ללוחמה בטרור, שמשנת 2004 (אז התרחש הפיגוע האחרון בדרום סיני - א"ה) ועד היום מוציא אזהרות מסע לסיני. ברור לכולם שלישראל אין שום אינטרס שהישראלים יחזרו לנפוש בסיני במקום באילת:.
חשוב באמת לציין כי עוד הרבה לפני שנגיף הקורונה החל להשתולל, סיני לא נחשבה ליעד בטוח לנסיעה לפי המטה ללוחמה בטרור. גם כיום ישנו איום קונקרטי גבוה מאוד על חצי האי - הנחשב לאיום הגבוה ביותר במדרג של המטה ללוחמה בטרור. הסיבה המרכזית היא הנוכחות בחצי האי של שלוחת מחוז סיני של ארגון דאעש (שבעבר הייתה ידועה כאנצאר בית אל-מקדִס).
"בחופים שהישראלים אוהבים להגיע אליהם אין צפיפות, אין התקהלות, אין חללים סגורים או בריכות שחייה ומקומות שצריך להקפיד בהם על היגיינה", מוסיף שילה. "מדובר על מדבר גדול, ויש מרחק רב בין חושה לחושה. האמת היא שהתושבים בדרום סיני מקפידים מאוד על ההנחיות - כולם שם עם מסכות ואלכוג'ל. צריך להבין שהסכנה היא לא במרחבים הפתוחים אלא בערים הצפופות".
אתה יכול להבין את האינטרס של הממשלה לחזק את התיירות בארץ - במיוחד בתקופה הזו?
"כבוד האדם וחירותו וחופש התנועה הם בין הערכים הייסודיים והחשובים ביותר בזכויות האדם. כאזרח ישראלי, אני לא רואה מקום לכך שהמדינה תגביל אותי ביציאתי מהארץ. אם יש נימוק מתאים לכך שאצטרך להיות בבידוד כשאני חוזר מדרום סיני - אני אקבל את זה על עצמי, אבל חייבים לציין שבדרום סיני אין כמעט קורונה, ולמעשה היא הרבה יותר 'ירוקה' מתל אביב או מירושלים מבחינת אחוז החולים שבה. בסופו של דבר, צריך לתת לאנשים את הקרדיט שהם רוצים לשמור על הבריאות שלהם. בניגוד למטוס, שהוא חממה לווירוסים, כשאני נוסע ברכב שלי לסיני אני נוסע לבד, וגם שם אני שומר על מרחק ועל היגיינה ובטח שלא מתקהל, כי מדובר במרחבים עצומים. העובדה היא שכבר שלושה חודשים מתייחסים לכולנו כמו לילדים קטנים ללא אחריות אישית, שאינם יכולים לפקח על עצמם".
בכל זאת - כשאתה נוסע לסיני, אתה למעשה פוגע באופן מסוים בתיירות הישראלית.
"זה נחמד לחזק את התיירות ואת הכלכלה הישראליות, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון החופש שלנו. אם אני חושב על המקום שבו אני רוצה לבלות ולהוציא את הכסף שלי, אז סיני יותר אטרקטיבי עבורי. ואגב, אני לא מתארח במלונות אלא ישן בשקי שינה בשמורות טבע יחד עם הילדים שלי, ומבשל לעצמי את הארוחות.
"משרד התיירות יכול להשיק קמפיינים לעידוד התיירות כמה שהוא רוצה, אבל מכיוון שאנחנו לא צפון קוריאה, זה לא נכון להשתמש בכל מיני חוקים ותקנות לשעת חירום, ובמדיניות מכוונת שמונעת מאיתנו את החופש לבחור. המלחמה שלנו בנושא הזה היא על חופש הפרט, לא על מה זול או לא זול".
למרות התפרצות המגפה במצרים, סיני עצמה ודרום סיני בפרט היו נקיים מקורונה. לקראת סוף חודש מאי אותר חולה בנגיף באל-עריש, עיר בצפון סיני, שפונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים בקהיר. מקרה נוסף של אדם שפיתח תסמינים של נגיף הקורונה התגלה לאחרונה בעיר נואיבה, אחד ממוקדי הנופש האהובים ביותר על הישראלים. על פי דיווחים, מדובר בפקיד בנק שהגיע מקהיר לבקר את בני משפחתו המתגוררים בחצי האי לרגל חג הרמדאן. תוך זמן קצר הוא נלקח יחד עם בני משפחתו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים בעיר איסמאעיליה.
ואולם, נתוני התחלואה שדווחו בימים האחרונים (נכון לכתיבת שורות אלו יש מעל ל-34 אלף חולים פעילים בקורונה במצרים) אינם מרתיעים את חובבי חצי האי, שחולמים על היום שבו יוכלו לשוב לחופים הבתוליים ולאווירת המדבר הרגועה. "הפעם האחרונה שהייתי בסיני הייתה בחודש מרץ. הדרכתי טיול בג'בל סירבל, אחד ההרים הגבוהים בדרום סיני. כשיצאתי משם, הבשורה הייתה שמתחילים לסגור גבולות וצריך להיכנס לבידוד בארץ. כפיתי על עצמי בידוד כשחזרתי, למרות שלא באמת היה סיכוי שנתקלתי בקורונה", מספר צור שיזף, סופר מסעות ופרוזה, עיתונאי, צלם ומדריך טיולים בדרום סיני.
לדבריו, לסגירת הגבול עם ישראל יש השפעה רבה על התושבים בדרום סיני. "כרגע אין תיירות בסיני בכלל, וזה אסון לבדואים ולמצרים שעובדים בתעשייה הזו. באין תיירות - שנחשבת להכנסה המשמעותית ביותר שם - תעשיית הסמים מתפרצת בכל כוחה, ומדובר על שוק שמגלגל עד מיליארד דולר בשנה - שוק שהמצרים אינם מתנגדים לו, משום שהם מבינים שהוא ממגר את האפשרות שהבדואים יפנו לצד של דעא"ש ששולט באזור של צפון סיני, ומתנגד לסמים.
"התיירות בדרום סיני התחילה להתאושש בשנים האחרונות אחרי שנים לא פשוטות, בעיקר בזכות ההחלטה של ישראל להשאיר את הגבול פתוח מתוך רצון שהבדואים יקבלו כסף מהתיירות - ולא יימשכו לדאעש. לכן, ישראל תעשה טוב אם תפתח את הגבול עם סיני כמה שיותר מהר - על מנת שהבדואים לא יגיעו לפת לחם ויתקרבו לארגון הטרור שפועל בצפון סיני. כך, למעשה, אנחנו נחזק את הכלכלה בדרום סיני ונמנע התפרצות ביטחונית. אני בטוח שגם המצרים ישמחו מכך מאוד. האמת היא שזאת אחת המתנות הכי יפות שביבי יכול לתת לא-סיסי (עבד אל-פתח א-סיסי, נשיא מצרים - א"ה)".
אילו קולות אתה שומע מהתושבים שם?
"במהלך השנים האחרונות הייתי אחד הקולות החזקים ביותר שצעקו שהישראלים צריכים לחזור לטייל בהר הגבוה בסיני. הבדואים לגמרי מודעים לחשיבות של החזרה של הישראלים אליהם. מהבחינה הביטחונית הם מבטיחים שהם אחראים ושהם ישמרו - ואפשר לסמוך עליהם, הם אמינים בעניין הזה, והם גם שולטים בשטח".
7 צפייה בגלריה
צור שיזף (משמאל) עם שייח' אחמד ג'יבאלי. ''ישראל צריכה לפתוח את הגבול כמה שיותר מהר''
(צילום: גיא שילה)
ומה בנוגע לחשש שאנחנו נדביק אותם?
"אחוז התחלואה בקורונה הוא כל כך נמוך - 18 אלף איש זוהו בחברה הישראלית כנושאי הנגיף. אנחנו אוכלוסיה של 9 מיליון, ואם נעשה את החישוב המדויק נגלה שהסיכוי שאחד מאיתנו חולה הוא אפסי. כל העניין הזה יצא מפרופורציה. אין קורונה בארץ, הכול המצאה. אנחנו בנויים כך שנאמין יותר לפאניקה, ובנוסף לכול יש לנו ראש ממשלה היסטרי שזורע חרדה. זה מידבק".
ובכל זאת, מדי יום מתגלים עוד חולים.
"במצרים המספרים של החולים בקורונה נמוכים מאוד, וכך גם בכל המזרח התיכון כאמור. ההשפעה של הקורונה היא בסופו של דבר בעיקר פוליטית ולא בריאותית. כפי שציינתי קודם - אני מאלה שמטילים ספק בנוראות של הנגיף הזה, ומאמין שהסיכוי ללקות בו בחופים ובמים המלוחים, בחושות הפתוחות ובהרים הגדולים, הוא אפסי. נכון שהניקיון והסטריליות הם לא הצדדים החזקים של סיני, אבל הבעייתיות היא דווקא בערים הצפופות. מי שבכל זאת חושש מענייני ההיגיינה ומאמין שהמגפה הזאת אמיתית - שלא ייסע בגל הראשון. אני מניח שבמלונות הגדולים יותר ירססו, אבל בחושות אני בטוח שלא. הבדואים בעצמם מוכנים לקבל תיירים כבר עכשיו. גם הם מסתכלים על המספרים בישראל ורואים שהם מאוד נמוכים. אף אחד לא חושב שאנחנו מוקד מגפה אמיתי - מלבד ההנהגה הפוליטית שלנו".
אתה מעריך שנראה עליית מחירים בסיני כשהתיירות תשוב?
"כרגע אין עוד מה לדבר על מחירים. מה שכן, עד הקורונה הייתה סוג של עלייה כי היה ביקוש גדול. אני מקווה שעם החזרה לשם תהיה הקפדה רבה יותר על המחיר. אחד האבסורדים הגדולים בסיני הוא שאתה יכול לקבל מלון מצוין בשארם בסדר גודל של 250 או 300 שקלים ללילה לזוג, ובמקביל, ארבעה אנשים בחושה על החוף ישלמו גם הם 200 שקלים כולל ארוחת בוקר.
"העניין הוא שהישראלים אוהבים את הווייב של החושות, שהוא באמת נהדר וכיפי. הזולה המרכזית זה מקום מפגש נפלא, אנשים אוהבים ללכת עם בגדי ים ולעשן את הג'וינט שלהם. הבדואים מצידם הבינו שהישראלים פחות מחפשים את המלונות ויותר את החופים - והעלו מחירים. נכון שעל הדרך הם גם שדרגו את החושות, וכיום אפשר למצוא כאלה עם שירותים, מים חמים ומזגן.
"סיני עוברת סוג של התברגנות בשנים האחרונות, זה ברור. עם זאת, בשלב הראשון של החזרה, שבו יהיו מעט תיירים להנחתי, תהיה חזרה אחורה והמחירים יירדו, אבל ככל שהתיירות תגדל - המחשבה של איך לעשות יותר כסף על התיירים הישראלים, שהם הפזרנים ביותר בעולם, תגדל ותתפתח".
"בסנטה אין תיירים בכלל כבר שלושה חודשים, וגם אין עבודה. החיים עכשיו קשים מאוד כאן", אומר אחמד ג'יבאלי, השייח' של שבט הג'בליה השוכן באזור סנטה קתרינה. ג'בליה הוא השבט השלישי בגודלו בדרום סיני, ומונה כ-7,800 איש. על פי המסורת, 500 אבות הג'בליה הובאו כגדוד חיילים ביזנטי ממקדוניה כדי להגן על מנזר סנטה קתרינה במאה ה-6 לספירה, על ידי הקיסר יוסטיניאנוס. עם השנים התאסלמו בני השבט, אך זה לא מונע מהם להמשיך לראות עצמם כמשרתיו ובעלי בריתו של המנזר הקדום והשמור במנזרי המזרח התיכון, שספרייתו מכילה כמה מכתבי הקודש הקדומים והחשובים בעולם.
ג'יבאלי ופראדג', אחיו למחצה, חולשים על תעשיית התיירות והאירוח באזור סנטה קתרינה. כעת, בהיעדר תיירים, הוא מתאר סיטואציה לא פשוטה, בלשון המעטה, שבה רבים ממדריכי הטיולים שאותם העסיק עד לתקופת הקורונה נאלצו לשוב לבתיהם מבלי יכולת להתפרנס. "עכשיו אין עבודה, והרבה מהעובדים חזרו לבוסתנים שלהם בהר הגבוה כדי לנסות להתפרנס עד כמה שאפשר", הוא אומר. "גם אני הפסדתי לא מעט כסף אבל אני יכול להסתדר, כואב לי על המדריכים שלא עובדים".
בדומה למרבית מדינות העולם, גם על חצי האי מוטל בימים אלו סגר, והמעברים ממרכז המדינה לסיני סגורים. "הכול סגור ואי אפשר ללכת כמעט לשום מקום. המזל הוא שהסופרמרקט, המאפייה וחנויות הירקות פתוחים, אבל מסעדות ובתי קפה סגורים לגמרי. אנחנו מחכים לסוף החודש, אז אולי הדברים יחזרו להיות בסדר".
לפי השמועות בישראל הגבול ייפתח ב-1 ביולי, שמעתם על זה?
"לא שמענו, אבל הלוואי וזה נכון. התיירים לא צריכים לדאוג - נקי אצלנו ואין חולים, הקורונה נמצאת ליד קהיר. אפילו כאלה שהם לא בדואים הגיעו לכאן, כי הבינו שאצלנו בטוח".
לצד הקולות שקוראים לפתיחת הגבולות ולחזרה לסיני, נשמעים גם קולות אחרים, הססניים יותר. "כשסגרו את הגבול שמחתי מאוד", מודה אורלי ב.ש עניז, ישראלית הנשואה למטאווה עניז אבו-נור, בדואי מקומי ובנו של המשורר שייח' עניז אבו-סלאם. יחד עם מטאווה היא הקימה את מתחם הנופש "קאסל ביץ'" השוכן ברצועת הראס - חוף המתפרש על פני 7,000 מ"ר. מלבדו מפעילים השניים מתחמי אירוח נוספים בדרום סיני.
עניז, שמתגוררת בחצי האי במשך 30 השנים האחרונות עם בעלה, בנה, כלתה ובתם בת הארבע, מודה כי למרות הפגיעה העצומה בפרנסתה, היא אינה מעוניינת בפתיחת השערים עד שתהיה ירידה במספר הנדבקים בישראל. "המחלה הזאת מתפשטת כמו אש בשדה קוצים, אז למה לי לקבל אורחים ולהדביק אורחים אחרים? כל העולם סגור, לא רק אנחנו, ושכל מבלבלי השכל יישבו בשקט. המצב הכלכלי שלי ברצפה, אבל אני לא רוצה שהישראלים יגיעו לסיני כעת ויסכנו אותי או את העובדים שלי בשביל לירה וחצי", היא אומרת.
בניגוד לדבריהם של קודמיה, שסבורים כי ההחלטה להשאיר את הגבולות סגורים נובעת ממניעים פוליטיים וכלכליים, עניז בטוחה כי המטרה היחידה העומדת לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות היא השמירה על בריאות הציבור. "ברור שלי שיש פה שיתוף פעולה בין ישראל למצרים, גם מבחינת הביטחון. אני בטוחה גם שהם חושבים על המצב שיהיה כאן בעוד חצי שנה, ומנסים להביא לזה שברגע שיתאפשר הישראלים ייכנסו והפרנסה שלנו תחזור. אנחנו בדואים - אנחנו מאמינים באללה, ואם אין כרגע עבודה אז זה מה שאלוהים רצה", היא אומרת.
יש ישראלים שכועסים, ומאשימים את הממשלה שהאיסור על פתיחת הגבולות נובע מאינטרסים שאינם בריאות הציבור.
"אין להם על מי לכעוס. יש לכל הפחות 33 אלף חולים במצרים כעת, המחלה נמצאת שם והמצרים מנסים להשתלט עליה. אז למה להכניס לכאן תיירים ולהדביק אותנו? תראי, אני שמאלנית קיצונית ביותר, ולמרות זאת אני מצדיעה לנתניהו על הפעולות שלו ולכל מי שעומד שם וקיבל את ההחלטות בתקופה הזאת. לתפארת מדינת ישראל. באמת, כל הכבוד למדינה שלנו ששומרת על האוכלוסייה שלה. זה אומר שאנחנו שווים. מה בני האדם במדינת עולם שלישי שווים - לירה וחצי?"
עניז היא בין הבודדים שזכו לקבל אישור מהממשלה המצרית להפעלת מתחם הנופש שלה בזמן הקורונה. "הגעתי עד לשר התיירות המצרי על מנת שאוכל לקבל את האישור הזה", היא מספרת. "קיבלתי אותו בסוף בזכות העובדה שאנחנו לפני תהליך של פתיחת מלון שיוכל לאכלס 200 אורחים, ויש לנו גם את הבונגלוס שגם בהם ניתן לקבל אורחים כעת. המצרים מאוד שומרים על הנחיות הבריאות וגם על הביטחון, ומחייבים אותנו לשמירה מאוד מוגברת. לכן החופים שלנו, ודרום סיני בכלל, בטוחים מאוד. יש לנו שמירה 24/7 ורופא, שגם הוא נמצא כאן כל העת ובודק כל אורח שנכנס, ואפילו את הקבלה הוצאנו החוצה. מותר לנו לארח רק 50% מהתפוסה, וכולנו הולכים כאן עם מסכות וכפפות, ומקפידים על חיטוי ועל שימוש באלכוג'ל".
בימים אלו, במתחם של עניז מתארחים תיירים מצריים בלבד. ישראלים אין שם בכלל. "בכל דרום סיני יש כעת שני ישראלים וזהו. ברור שאשמח לראות את הישראלים ואקבל אותם בזרועות פתוחות - אבל ברור לי שכעת זה לא הזמן המתאים. אני לגמרי סומכת על מקבלי ההחלטות שיפתחו את הגבול ברגע שירגישו שהדבר בטוח עבור כולם. ראש ממשלת מצרים רואה חשיבות רבה בתיירות בדרום סיני, וקיבלנו ממנו גם לא מעט כסף על מנת שנצליח לפתח אותה".
למרות החשיבות הרבה של התיירות בסיני עבור מצרים, עניז מספרת כי המדינה אינה מממנת חופשה ללא תשלום עבור עובדים שנאלצו להפסיק את עבודתם עקב המגפה. "המדינה לא עוזרת לנו בכלל, את החל"ת אנחנו משלמים. אני באופן אישי לא שלחתי אף עובד הביתה - איך אני יכולה לשלוח אנשים שעובדים אצלי 30 שנה? זה לא הגיוני בכלל".
האם הפגיעה הזו תוביל אותה להעלות מחירים? לדבריה, אין שום סיכוי שזה יקרה. "אוי ואבוי למי שיעלה את המחיר בסיני, יהיה לו עסק איתי".
תסבירי.
"אם אני לא אעלה מחירים - אף אחד לא יעלה. יש כאן שיתוף פעולה בין העסקים, ואני נותנת פרנסה להמון אנשים, גם לחופים אחרים שלא שייכים לי. את יכולה להיות בטוחה שאני לא אעלה לאף אחד את המחיר, והוא יישאר זהה למחיר שהיה לפני שנה. מה אנחנו, גנבים? מה פתאום שאנשים אחרי הקורונה ירצו להגיע לסיני לחופשה ויעלו להם את המחירים? מה פתאום! ומי שיעלה את המחיר - לא מגיע לו שיבואו אליו".
איך מגיבים למצב הזה שאר בעלי העסקים שסביבך?
"הם מאוד עצובים, זה לא מצב פשוט, ולא רק בגלל הכסף. הם מתגעגעים לתיירים, ממש כך. אבל הם גם מבינים שאין כרגע מה לעשות, ולא רוצים להיות חולים. ולכן, ממש כמו בישראל, הם מנצלים את התקופה הזאת לזמן איכות משפחתי. הרבה מהם נסעו עם האישה והילדים להרים, ושם הם נופשים להם יחד עם העיזים שלהם. בסופו של דבר, צריך להבין שזה לא שחרב עליהם עולמם. הבדואים לא צמאים לאף אחד - הם יאכלו פיתה, ידוגו דגים וימתינו בשקט עד שהחיים ישובו למסלולם".
ומה בנוגע אליה - היא לא מתגעגעת למשפחתה בישראל? "אנחנו מגיעים לביקורים בארץ, זאת המדינה שלי ואני אוהבת אותה, ויש לי משפחה ענפה שם. למעשה, זמן קצר לפני שהכול התחיל היינו בארץ, אבל את תקופת הסגר העדפתי להעביר בשקט של סיני ולא בתל אביב".
