המקרר הריק של השקופים בעולם התרבות
אני אולי יכול להופיע מול 50 איש בסלון ולהתפרנס, אבל מה עם הסאונדמן שלי? והתאורן? ואנשי הניו-מדיה? 3.5 חודשים הם חיים בלי הכנסות בכלל
חנוך דאום(צילום: גבריאל בהרליה)
חבר שאל אותי אתמול מה בעצם הבעיה בתקופת הקורונה. התכנסויות של 50 איש מותר? מותר. לך לסלון של מישהו, הוא הציע, כל אחד יביא מאה שקל והנה הופעת והבאת הביתה 5,000 שקל. זה לא מה שמביאים מסולד-אאוט בתיאטרון יהלום, אבל גם לא תגווע ברעב.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אני מבין את השאלה. היא נובעת מחוסר הבנה של מי אלה אנשי תעשיית התרבות הזועקים כרגע. כי אם אני מגיע להופיע בסלון פרטי לפני 50 איש אני משאיר מאחור את אנשי הסאונד שלי. אני משאיר מאחור גם את התאורן החמוד שנדד איתי בכל הארץ בימים שלפני המגפה. אני משאיר מאחור גם את עובדי האולמות החמודים מדרום ועד צפון, מהמנהלים דרך הסדרנים ועד אחרון אנשי האחזקה, שיישארו בבית.
אם אני וחבריי נופיע בסלון פרטי בפני 50 איש, גם אנשי חברת הכרטיסים שעימה אני עובד יישארו בבית וגם אנשי הניו-מדיה שמקדמים הופעות בכל מיני מקומות חמודים בארץ ייוותרו מאחור, וגם את מנהל ההצגה שלי לא אצטרך ואת עובדי משרד ההפקה.
וכל האנשים המתוקים והמסורים האלה, וזו רשימה חלקית, כבר שלושה חודשים וחצי חיים בלי הכנסות. אפס הכנסות יש להם. אפס. ועוד לא דיברנו על המוזיקאים שאם הם מגיעים להופיע מול 50 איש הם בהפסדים, יש הרי נגנים והוצאות, וכמובן התיאטרון שגם עבורו הפתרון הזה לא רלוונטי.
ואין לי טענות לאיש. אני מבין שהנגיף הזה ערמומי ושהתקהלויות זה מפחיד, אבל איכשהו יש הרגשה שהמדינה חושבת שכיוון שאמנים הם מפורסמים, אז אלה שמאחוריהם יכולים לחיות מזה. המקרר שלהם מתמלא איכשהו כי הם עובדים עם זמר ידוע. אז זהו, שלא. הם במצוקה אמיתית. הם כואבים. וצריך לפצות אותם. לא לתת להם נדבות, אלא למצוא דרך בחודשים הקרובים של חוסר הוודאות כן לעשות משהו.
אולי במקומות פתוחים (כמו אולמות האירועים), אולי בדרך אחרת, אבל לא להשאיר אותם מאחור. אנשים אחים אנחנו.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
חנוך דאום
צילום: גבריאל בהרליה
מומלצים
