המתנה אסטרטגית: איראן מחכה לבחירות בארה"ב
הקורונה, המצב הכלכלי הקשה וחיסול סולימאני היו יכולים לגרום לאיראן לשבור את הכלים, אבל המשטר השמרני מעדיף לחכות לבחירות בנובמבר. בישראל תופסים את ההמתנה האיראנית כתהליך שבסופו תבוא תפנית - שיש להיערך אליה. רון בן ישי עם תמונת מצב אזורית - חלק א'
במבט-על נראה שמאז פרצה מגפת הקורונה לזירה העולמית בראשית 2020 נכנס המזרח התיכון להקפאה. המלחמות, העימותים והמשברים הכלכליים והחברתיים ששיסעו את מדינות האזור לפני הופעת הנגיף לא פסקו אף לרגע - הם נמשכים ואף מחמירים, אבל לאט, על אש קטנה. ולא רק בגלל המגפה, אלא מפני שרוב מדינות האזור והמעצמות המעורבות בו הורידו בכוונה הילוך לאחרונה, בהמתנה לבחירות לנשיאות ארצות הברית.
לכל המוקדם, רק בנובמבר השנה, כשיהיה ברור אם טראמפ עוזב את הבית הלבן או שהוא נשאר לתקופת נשיאות נוספת ואחרונה, יתחילו רוב מדינות האזור והמעצמות לחשב מסלול מחדש. גורמים באזור סבורים שלרוב ההנהגות במזרח התיכון לא כל כך אכפת אם הנשיא הבא של ארה"ב יהיה דמוקרט או רפובליקני.
מה שבאמת חשוב למנהיג איראן עלי חמינאי, כמו ליריבו יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, הוא אם בארבע השנים הבאות יישב דונלד טראמפ בבית הלבן או מישהו אחר. זה הגורם המרכזי אשר מעצב בימים אלה את ההתנהלות במזרח התיכון.
הקורונה היא כעת, ותמשיך להיות לפחות עד שיימצא חיסון למחלה, ה"מעצב" השני בחשיבותו המשפיע על המדינות והעמים באזור. כמו כן, חיסולו של הארכי-חתרן והארכי טרוריסט האיראני קאסם סולימאני בינואר השנה כבר משפיע במישרין ובעקיפין על מדינות ועל גורמים שונים באזור - בעיקר מקרב בעלי בריתה שלא איראן. גורם "מעצב" רביעי הוא הסיפוח הישראלי, לפחות עד שיתברר על מה, באיזה היקף ומתי - ואם בכלל - מתכוון נתניהו להחיל את הריבונות הישראלית בתמיכת נשיא ארה"ב.
שלושה מבין ארבעת ה"מעצבים" הללו פועלים בעוצמה רבה במיוחד באיראן. באיראן שוררת מצוקה כלכלית קשה - החמורה מאז הסתיימה מלחמת איראן-עיראק לפני שלושים שנה. הסיבה למצוקה זו המורגשת בכל תחומי החיים והחברה היא הירידה הדרמטית בהכנסות המדינה הפרסית מייצוא נפט וגז. גרמו לכך הצניחה החדה במחירי האנרגיה כתוצאה מההיצע של נפט וגז בשוק העולמי שגדל מאוד עוד לפני משבר הקורונה, והביקוש לאנרגיה שהצטמצם מאוד בשוק העולמי בגלל התכווצות הכלכלות בעקבות משבר הקורונה.
לא רק שמחירי הנפט ירדו מאוד ועימם הכנסות האוצר האיראני, אלא שגם הצרכנים, סין והודו, למשל, אינם ממהרים לקפוץ על הנפט הזול שאיראן מוכנה להבריח אליהם בעסקות סיבוביות במחירי הפסד או בסחר חליפין משפיל. אבל הסיבה הישירה לשפל הכלכלי והפיננסי העמוק הפוקד את איראן הן הסנקציות שהטיל טראמפ על ייצוא הנפט האיראני.
האיראנים לא יוצאים להפגין מחשש שיידבקו בקורונה
הפרלמנט האיראני אישר השנה תקציב של 115 מיליארד דולר בידיעה ברורה שאין לו במה לממן שליש מהסכום הזה. בנוסף לכך הכריז הפרלמנט, הנשלט על ידי האייתוללות השמרנים ואנשי משמרות המהפכה בדימוס, ש-20 אחוז מהתקציב יופנה למלחמה בקורונה. הנשיא רוחאני שנוא נפשם ישבור את הראש מאין יבוא הכסף.
אבל המצוקה הזו מאיימת על המשטר. נגיף הקורונה שפגע באיראן בעוצמה הרבה ביותר במזרח התיכון (בינתיים) עוד החמיר את חוסר האמון של האזרחים במשטר ואת כעסם עליו. אך בה בשעה, אנשים נמנעים מלהפגין במחאה על המצב הכלכלי ועל ההתמודדות הכושלת של הממשלה עם המגפה. הם אינם יוצאים לרחובות מחשש שיידבקו ויחלו.
אולם חמינאי זוכר כנראה שאנשיו הרגו בתחילת השנה הנוכחית יותר מאלף מפגינים שיצאו לרחובות עקב העלאת מחירי הדלק, והוא חושש מהבאות. לכן איראן ניסתה כמעט הכול כדי להניע את הממשל בארה"ב להסיר, או לפחות להקל מעליה את הסנקציות: לחץ דיפלומטי בינלאומי בעיקר באמצעות האיחוד האירופי, איומים ופגיעות פיזיות ממשיות בייצור וייצוא הנפט והגז של בעלות בריתה הערביות של ארה"ב במפרץ הפרסי, איומים על חיילים ואזרחים אמריקנים בעיראק, ואף הרג ופציעה של כמה מהם בידי מיליציות שיעיות הממומנות ומופעלות ישירות מאיראן.
כל אלה לא עזרו. טראמפ ספג את המכות והעלבונות שהנחיתו האיראנים עליו ועל בני בריתו, אך הסנקציות נשארו בעינן. בינואר גם חשף טראמפ שיניים וחיסל את סולימאני ואת מנהיג ארגון הגג של המיליציות השיעיות בעיראק, הנאמנות לאיראן.
במצב זה עומדת בפני המשטר באיראן בחירה קשה בין שלוש דרכי פעולה אפשריות:
האחת – להיכנס למו"מ עם האמריקנים על ניסוח מחדש של סעיפי מפתח בהסכם הגרעין עם המעצמות שנחתם ב-2015 כפי שדורש טראמפ. מהלך כזה פירושו כניעה משפילה ל"מקסימום לחץ" שהפעיל עליהם הנשיא האמריקני.
דרך הפעולה השנייה – לשבור את הכלים אפילו במחיר הידרדרות למלחמה מוגבלת עם ארה"ב, ולפגוע פיזית בחיילים ואזרחים אמריקנים במזרח התיכון ובבעלות בריתה הערביות של ארה"ב. כמו כן להאיץ מאוד את ההכנות במסגרת תוכנית הגרעין הצבאית שיאפשרו פריצה מהירה לעבר נשק גרעיני.
זאת מתוך הנחה שטראמפ, שחושש פוליטית להחזיר את חייליו הביתה בארונות, ימצמץ ראשון ויסכים להיכנס למו"מ בתנאים שתכתיב איראן. התנאי הראשון הוא שארה"ב תסיר את כל הסנקציות לפני תחילת המו"מ. התנאי השני הוא שלא יהיו שינויים עקרוניים ומהותיים בהסכם הגרעין.
דרך הפעולה השלישית – להמתין לתוצאות הבחירות בארה"ב ואז לחשב מסלול מחדש ולהחליט על דרך הפעולה הנבחרת. אם טראמפ לא ייבחר, ייתכן שאפשר יהיה להגיע עם מחליפו להסכמות על התנאים שבהם ייפתח המו"מ, ואז בסיוע לחץ של האיחוד האירופי והאו"ם גם לחלץ שינויים לא מהותיים בהסכם עצמו. גם אם טראמפ ייבחר שוב, אולי הוא ישנה את טעמו כלפי איראן כפי שעשה כלפי צפון קוריאה. אם מפני שלא יצטרך לחשוש ממערכת בחירות נוספת, ואם מפני שאולי יחשוק בפרס נובל לשלום.
כדי להבין מדוע בחרה איראן באופציה השלישית, צריך לדעת שמתחולל בה ממש בימים האלה תהליך פוליטי-חברתי איטי, אך לא פחות דרמטי: השמרנים, אנשי דת ובכירים לשעבר במשמרות המהפכה משתלטים על המערכת הפוליטית באיראן.
גורמים מהימנים ויודעי דבר טוענים שהאוליגרכיה הדתית-צבאית הזו כבר שולטת הלכה למעשה בכלכלה האיראנית ובהון העצום, יותר מ-100 מיליארד דולר שנצבר בקרנות הצדקה והרווחה הציבוריות. בקרנות האלה נצברו כספים שהאייתוללות השמרנים שמנהלים אותן קיבלו בימים טובים יותר כמענקים מעודפי הכנסות הנפט והשקיעו אותם. הכול באישור ובהוראת חמינאי, שהאייתוללות האלה נאמנים לו. אחד מהם הוא איבראהים ראיסי המועמד לרשת אותו, ואולי גם יתמודד מול רוחאני בבחירות הקרובות. כעת הכספים הללו משמשים לכבות שריפות כלכליות שעלולות לסכן את המשטר.
"משה"מיזציה" (משה"מ = משמרות המהפכה), מכנה גורם בכיר את התהליך שבאמצעותו הממסד השמרני הולך ומשתלט על הפוליטיקה באיראן ודוחק את רגלי מי שמכונים "רפורמיסטים". מספר אנשי הדת, הפוליטיקאים ופקידי הממשלה שהתחנכו במדינות מערביות דמוקרטיות ותופסים עמדות השפעה באיראן הולך ומתמעט.
התהליך גובר לקראת הבחירות לנשיאות איראן שייערכו בשנה הבאה. כבר עתה מרבים אנשי הממסד השמרני ובכירי משמרות המהפכה להעליב, להשפיל ולהגביל את יכולתו לתפקד של הנשיא המכהן רוחאני. הם לא צריכים להתאמץ הרבה. הוא נחשב לכישלון גם בעיני המיליונים שבחרו בו.
כניעה איראנית לטראמפ לא באה בחשבון
השתלטות הממסד השמרני פירושה המשך הקו האידיאולוגי הנוקשה שמטפח חמינאי, שדוגל בקידום שלב ב' של המהפכה האיראנית-שיעית וייצואה למדינות אחרות באזור ובכלכלת התנגדות והסתמכות עצמית. המדיניות הכלכלית הזו אמורה לעשות את איראן אחרי תקופת הסתגלות קשה לחסינה בפני סנקציות ולחץ כלכלי.
כשזה הקו האידיאולוגי השולט כעת בהנהגה, כניעה איראנית לדרישות טראמפ לא באה בחשבון. אבל גם האופציה השנייה, האופציה המתריסה, ירדה מהפרק. זאת מפני שבעקבות חיסול סולימאני, האיראנים חדלו לראות בטראמפ נמר של נייר. כעת הם חוששים מהידרדרות למלחמה אפילו מוגבלת עם הנשיא האמריקני הקפריזי והלא צפוי. חיסול סולימאני ושותפו העיראקי שיקם את ההרתעה האמריקנית לא רק בקרב האייתוללות, אלא בכל רחבי המזרח התיכון.
לכן הממסד השמרני בטהרן החליט למצות את דרך הפעולה השלישית: להמתין בסבלנות אסטרטגית לבחירות בארה"ב ואז להחליט. בינתיים, בלי לזעזע את הסירה ובלי להסלים באף אחת מזירות העימות שאיראן נמצאת בהן - אך בלי לוותר על מה שהושג.
יתרה מזאת, צריך להתקדם באיטיות בכל מקום שאפשר בלי לגרור תגובה בינלאומית שתחבל בסיכויים לשכנע את ארה"ב להוריד את הסנקציות, ובסיכויים לחזור להסכם הגרעין עם המעצמות בנוסח שיהיה קביל על איראן ויאפשר לה להחזיק בנשק גרעיני בסמכות וברשות בסוף העשור הבא.
בתוכנית הגרעין הצבאי, למשל, מפתחת איראן צנטריפוגות חדשות ומהירות להעשרת אורניום וצוברת כמויות גדולות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה בידיעה ברורה שזה לא יעורר תגובה חריפה מדי בקרב המעצמות והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). גם בסוריה ממשיכה איראן בפעילות בכל התחומים, אך הורידה פרופיל. עדות לכך היא כמות התקיפות המיוחסות לישראל על מטרות של איראן וחיזבאללה בסוריה, כמות שפחתה מאוד.
בישראל ההמתנה האסטרטגית של איראן נתפשת כתהליך שבסופו תבוא תפנית - שאליה צריך להתכונן. סביר מאוד להעריך שאם אחרי הבחירות בנובמבר יתחלף הדייר בבית הלבן או שטראמפ הקפריזי ייבחר מחדש אך ישנה את יחסו לאיראן, ישראל תצטרך לדאוג לאינטרסים שלה במו"מ שייפתח בין טהרן לוושינגטון.
לפנייה לכתב/ת 
