פלירטוט מסוכן בשטח C
כרגע עדיף להשאיר את המצב בשטח C כמו שהוא, מאשר לתת חצי ממנו, עם כביש 60 ושטחים בנגב. אין שום סיבה לספח אוכלוסייה פלסטינית עוינת
(צילום: יואב זיתון)
לישראל אין שום סיבה לספח אוכלוסייה פלסטינית עוינת, לא בשלב זה ולא בעתיד. לכן, את הריבונות צריך להחיל בשלב זה על היישובים בלבד – ואם רוצים להחיל אותה גם על חלקים נוספים, אלו חייבים להיות שטחים שלא חיים בהם פלסטינים. זה יקטין את ההתנגדות למהלך, וגם אין בכך צורך כעת – החלת ריבונות על היישובים תפתור ממילא את רוב בעיות היומיום שלהם, ותהיה צעד חשוב שיעורר הד נרחב.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הפלירטוט עם הרעיון לספח חלק משטחי C משגע רבים מאוהבי הארץ, אבל האמת היא שעדיף להשאיר את המצב באזורים אלו בשלב זה כפי שהוא. זה הרבה יותר טוב מאשר לקבל את התוכנית שאומרת שחצי מהשטח הזה הולך אלינו וחצי לפלסטינים. לתת חצי משטחי C זה בלתי נסבל, למסור את כביש 60 כך שיהודים לא יוכלו לנסוע מחברון --לירושלים זה בלתי נסבל, ומובן שלא יעלה על הדעת למסור שטחים בנגב.
יחד עם זאת, את ההפקרות של ההשתלטות הפלסטינית בשטחי C חובה להפסיק מיד – הסמכות האזרחית שם היא שלנו, וצריך לממש אותה. אחרת, גם אם אפשר יהיה פעם לדון עם מישהו, לא יישאר על מה.
בסופו של דבר צריך להגיע למצב שיישאר בידינו כמה שיותר שטח וכמה שפחות פלסטינים. כל פתרון חייב להימצא בתוך שלושת גבולות הגזרה הבאים: לעולם לא נוכל לעזוב את שטחי יהודה ושומרון ובקעת הירדן – לא רק מפני שהם שלנו אלא גם מפני שזה מסוכן; אסור לספח את הפלסטינים ולהפוך את ישראל למדינה דו-לאומית – משום שמדינה דו-לאומית תהיה בסופו של דבר חד-לאומית, ובלי היהודים; וכמובן, שלא יהיו בישראל קבוצות אזרחים שאינם בעלי זכויות אזרח שוות. מרחב התמרון שנותר בין גבולות הגזרה האלה הוא לא אין-סופי, אבל בהחלט מאפשר די חופש פעולה כדי להגיע לעתיד טוב.
יש מי שמתרגשים מכך שמאיימים עלינו – למשל, במאמר של שגריר איחוד האמירויות בוושינגטון, שפורסם כאן בשבוע שעבר – שאם תהיה החלת ריבונות כלשהי, ייהרסו הקשרים עם ירדן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ. אבל בואו נבין רגע את האיום: אם לא נעשה את מה שחשוב לנו, המדינות האלו לא יסכימו שנעזור להן להתגבר על האיום האיראני עליהן. כלומר, אנחנו נדרשים להקריב את האינטרסים שלנו כדי שהן ברוב חסדיהן יסכימו שנסייע להן לשמור על האינטרסים של עצמן. זה נשמע למישהו הגיוני? ומה אם לא נסכים? המשטרים שלהן יתרסקו מול האיראנים כדי לצאת בסדר עם הפלסטינים?
זה לא יקרה. הפלסטינים לא מעניינים אותן, וגם אנחנו לא. זה לא שהם התאהבו בנו פתאום, זה הכל אינטרסים, אין פה רגשות. אף אחד לא עושה לנו טובות. הסעודים רואים איך האיראנים תקפו אותם בטילים והשביתו להם את הפקת הנפט, ושום דבר לא קרה. המפרציות רועדות מהאיראנים שנמצאים ממש מעבר למפרץ הפרסי, ורעד מפחד זה המצב הטבעי של השלטון בירדן. מי יכול לעזור להן? רק אנחנו. כדאי לנו לעשות זאת, אבל אין צורך לשלם בשביל זה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
פורסם לראשונה 18/06/2020 12:01
לפנייה לכתב/ת 
גלעד שרון
צילום: ירון ברנר
מומלצים
