כך ייעשה לחרדי שרוצה לעבוד. וחבל

המדינה אמנם שמה בעשור האחרון דגש והמון כסף על שילוב חרדים בשוק התעסוקה, אבל ההתנהלות שלה מסביב גרמה למשבר אמון שעולה ביוקר

יעקב פלבינסקיפורסם: 21.06.20 , 11:49

יעקב פלבינסקי

עשור חלף מאז הדיון שקיים ראש הממשלה החדש-ישן דאז בנימין נתניהו בנושא שילוב חרדים בשוק העבודה ומאז נערכו עשרות מחקרים על הנושא ועל השפעת אי-השילוב על המשק. כבר ב-2009 הוצגו נתונים שדיברו על הפסד של ארבעה מיליארד שקל בשנה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

לכל אורך התקופה הזאת נחשב המונח "שילוב חרדים" כמעט קדוש בקרב פוליטיקאים. המדינה, באמצעות זרועות כמו משרד הכלכלה, משקיעה מאות מיליוני שקלים בתוכניות שונות לקידום ההטמעה של החברה החרדית בשוק התעסוקה. ב-2013, למשל, הקצתה הממשלה לעניין חצי מיליארד שקל לחמש שנים ובאמצעותם הוקמו בין השאר מרכזי הכוון תעסוקתי ומידע למקצועות.

אז כן, מדינת ישראל רואה חשיבות עליונה בנושא, אבל לצד המחקרים והמשאבים הרבים שהוקצו לכך, התפתח משבר אמון שמחריף והולך בין החברה החרדית לבין תוכניות השילוב למיניהן. לדוגמה, חרף השקעה של כמיליארד שקל לשילוב חרדים באקדמיה, ב-2019 פרסמה למ"ס שכמעט לא נרשמה עלייה בהרשמה שלהם.

הגיע הזמן לפתוח את נושא "שילוב החרדים בתעסוקה", ולהבין עד כמה חסר משמעות הביטוי הזה. בשנת 2020 החרדים אמנם רוצים להתפרנס אבל לא להשתנות. גם ח--רדי שמחליט לצאת לשוק העבודה, ואפילו לאקדמיה, לא עושה זאת מטעמי "השתלבות". המטרה שלו היא לקיים את משפחתו. המדינה, לעומת זאת, רואה במהות השילוב את הערך המקודש ביותר. ולכן הכישלון צפוי מראש.

לפני שמאשימים את החרדים שלא רוצים לקחת חלק בשוק התעסוקה, ראוי שגם החברה הכללית תערוך חשבון נפש ביחסה לאלה המעוניינים להיות חלק ממעגל העבודה. אף פעם לא מאוחר מדי.

תקופת הקורונה יצרה משבר אמון נוסף בין החברה החרדית לבין האוכלוסייה הכללית. מה שהתחיל כהתייחסות קולקטיבית לאלה שלכאורה לא נשמעים להנחיות משרד הבריאות, הפך עד מהרה לסגר מטיל אימה בריכוזים חרדיים שונים. הסגרים לא הבדילו בין חרדים עובדים לחרדים לומדים. הם הפכו את כולם לקבוצה אחידה שמזלזלת בחוק. מהבחינה הכלכלית, החרדים "המשתלבים" ספגו את הפגיעה הקשה ביותר. הם הראשונים שנפלו בין הכיסאות.

טורים נוספים של יעקב פלבינסקי:

הפגיעה בחרדים שבחרו להיות חלק משוק התעסוקה היא כפולה: לפי הפרסומים של אגף הכלכלן הראשי באוצר, יותר מרבע מהחרדים שעבדו במהלך 2017 נותרו ללא עבודה בעקבות המגפה. מדובר בפער של 8% לעומת הנתון המקביל בחברה הכללית.

בנוסף, מאות אברכים שבחרו ללכת לשירות אזרחי, כדי שיוכלו להשתלב לאחר מכן בשוק העבודה באופן חוקי ולגיטימי, מצאו את עצמם נענשים על ידי המדינה – זאת שקודם עודדה אותם להצטרף לתוכנית השירות. איך זה קרה? מאות משרתים חרדים גילו להפתעתם שאף שהם מפרישים ביטוח לאומי כמו כל אזרח, וחרף העובדה שמדובר בבעלי משפחות צעירות עם ילדים, הם לא זכאים לדמי אבטלה אם הוצאו לחל"ת ממקום עבודתם (החוק מתיר להם לעבוד בשעות שמחוץ לשעות השירות).

במילים אחרות, דווקא החרדים שהתחילו את מסע ההשתלבות בשוק העבודה, נענשו על כך על ידי המדינה. חלקם נאבקים בימים אלה על קיומם הכלכלי.

אחרי משבר האמון הזה, שבמסגרתו המדינה מפסידה את ההשקעה שלה, צריך לקחת בחשבון דבר נוסף: גם לאחר שחרדים כבר עברו כברת דרך, עשו שירות אזרחי כמה שנים ולמדו מקצועות, שוק העבודה מהסס מאוד לקבל אותם.

כך, 95% מהמעסיקים במגזר העסקי העריכו בשנת 2010 שמכיוון שאין במקומות עבודה הפרדה בין גברים לנשים, קשה יהיה לשלב בהם עובדים חרדים. מנגד, כ-90% מהמעסיקים העריכו כי למרבית החרדים כישורים מתאימים לתפקידים שונים בעסק.

בעקבות אותו דיון שקיים נתניהו בחודש מאי לפני עשור, נכתב במסמך של משרד התמ"ת כי "מעסיקים שאינם חרדים מתקשים לקלוט עובדים חרדים בעיקר בשל פערים חברתיים-תרבותיים בין המגזרים, וכן בשל חוסר היכרות עם פוטנציאל כוח האדם בציבור זה".

אז לפני שבאים בטענות למגזר החרדי, מוטב שמדינת ישראל תוודא שהשקעתה תתמקד ביצירת מקומות עבודה והסברה למעסיקים במגזר הכללי כדי שהחרדים לא יישארו בתוכניות פומפוזיות של הכוון תעסוקתי. את הטענות על החרדים נשמור להזדמנות אחרת.