הפנים מאחורי נתוני האבטלה: "כרגע אין הווה ואין עתיד"

הנתונים על הזינוק הגדול במספר דורשי דמי אבטלה ברחבי הארץ בשל משבר הקורונה, לא מפתיעים את אלו שנאלצים לקבל את הכסף. "המצב הזה גורם לך לעשות חישוב מסלול מחדש", סיפרה אורית משהם. ג'וני מאילת שיתף: "מדאיג אותי שגם אם אחזור לעבודה התנאים לא יהיו אותם תנאים".

ראש הממשלה ושר האוצר אמנם הודיעו על הארכת התקופה שבה יינתנו דמי האבטלה עבור מי שנמצא בחל"ת, אך רבים מהאנשים שמבקשים את דמי האבטלה היו מעדיפים לוותר עליהם ולחזור לעבודה.

אחד היישובים המפתיעים ברשימת המקומות עם זינוק במספר המובטלים הוא שהם. לפני הקורונה היו ביישוב 291 מובטלים, וכעת נרשמו 2,224 בני אדם לקבלת דמי אבטלה. המצב הסוציו-אקונומי הגבוה של מרבית התושבים מחזיק אותם מעל המים, אך אלו שאיבדו את עבודתם, או טרם שבו מהחל"ת, חוששים ומודאגים.

"אנחנו זוג צעיר והבנו בשלב מוקדם שזה הולך להיות ארוך ומייגע", סיפר ניב קרני, טייס באל על שיצא לפני שלושה חודשים וחצי לחל"ת וטרם יודע מתי ישוב. "זה חוסר ודאות אחד גדול, כרגע אין לנו אופק. במהלך החודשים האלה זכינו בדירה במחיר למשתכן, אבל חלק מהבנקים לא נתנו משכנתא בגלל החל"ת".

חוסר הוודאות היא המכה הגדולה ביותר של המצב עבור קרני. "אין לי שום אינדיקציה מה יקרה כשהכל ייגמר. אני באמת לא יודע אם אני חוזר לעבודה בעוד חודש או בעוד שנה. העבודה חסרה לי", הוא אומר. "חסר לי ללכת לעבודה, לנוסעים, ובעיקר הסיפוק העצמי ממה שאני עושה".

קרני. "אין לי שום אינדיקציה מה יקרה כשהכל ייגמר"

המשבר הכלכלי הוביל לצמצום ההוצאות בקרב משפחת קרני. "הוצאנו את הילדים מכל החוגים, חוץ מהצופים ששילמנו מראש לכל השנה. התחלנו גם לקנות חכם יותר, לא במרכז שהם, אלא בפאתיה, הפסקנו לצאת למסעדות ואוכלים יותר בבית. אולי זה משהו שהקורונה לימדה אותנו. זה לא שחיינו חיים ראוותניים לפניה, אבל אני חושב שכמו כולם גם אנחנו חיים כיום אחרת".

מי שעוד נפגעה מהקורונה היא אורית יפה, תושבת שהם שעבדה במכירות בקבוצת חמי געש, בדגש על תיירות פנים. יפה, שבעוד פחות משנה תיכנס לגיל הפנסיה, צפויה לחזור לעבודה רק בספטמבר, אם בכלל תשוב. "אני מתה מפחד. יש לי עוד שנה לפנסיה ואני מאוד רוצה לחזור למעגל העבודה".

בעוד שהאתר פתח שוב את שעריו לאחרונה, יפה נשארה ללא עבודה משום שהיא עובדת מול השוק המאורגן, וכעת אין אפשרות להביא קבוצות לאתר. "עצם זה שאני לא רלוונטית והטלפון לא מצלצל, זה מכניס לדיכאון. להרגיש שאני בשיא הכוחות שלי ויכולה לעבוד מצאת החמה ועד הלילה ופתאום קטעו לי את זה. אני לא יודעת ממה אנשים ימותו קודם מהדיכאון או מהמחסור בכסף".

יפה. "לא יודעת ממה אנשים ימותו קודם - דיכאון או מחסור בכסף"

היא סיפרה שלאחרונה כתבה בפעם הראשונה בחייה קורות חיים, למקרה שמישהו יבקש, כי היא רק רוצה לשוב לעבודה. "המצב הזה גורם לך לעשות חישוב מחדש", אמרה וסיפרה כי לאחר שהוצאה לחל"ת היא הלכה להוריד את הלק-ג'ל. "חשבתי לעצמי שאלו מאה שקלים שאני לא אוכל לבזבז כרגע כל שלושה שבועות. אני לא קונה כל דבר בסופר, כבר לא קונה את השמנת אלא את הלבן".

"המצב באילת על הפנים"

אחת הערים שמככבות בזינוק דורשי האבטלה היא העיר אילת. לפי הנתונים שפורסמו אתמול (יום א'), מדובר באחת הערים שספגו את המכה הקשה ביותר. לפני הקורונה היו בעיר 1,152 מובטלים וכיום יש 14,257 מובטלים ועובדים בחל"ת, עלייה של 1,138%.

"המצב של העיר לא מעודד. מה יהיה בחורף? מה עם ועדי העובדים? חוסר הוודאות הזה לא פשוט", אמר אייל יגן, אב יחיד שעובד במחלקת השינוע של חברת ארקיע כבר 26 שנים, וכעת נמצא בחל"ת מאז חודש מרץ. "כולנו יושבים בבית ולא יודעים מה יהיה מחר. אילת היא כמו פצצה מתקתקת, העיר מבוססת על תיירות וכשהעיר נפגעת רוב האוכלוסייה נפגעת, ואנחנו כנראה נמשיך לסבול".

יגן סיפר שהוא צפוי לחזור לעבודה באוגוסט, "אבל עדיין לא ידוע מה יקרה, גם כך יש לאחרונה בעיות בין הוועד להנהלה, כך ששום דבר לא ברור כרגע. להיות בחל"ת זה לא פשוט. אתה מצטמצם בהוצאות. בתור אדם שרגיל לעבוד מדי יום במשך שנים רבות, זו שגרה לא פשוטה, וגם אם חושבים על מחר – לא יודעים מה יהיה מחר, לכן חוסר הוודאות לא פחות קשה".

"עכשיו אני יושב בבית ומחכה, כרגע אין הווה, אין עתיד", סיכם. "עבדתי מאוד קשה בחברה, נתתי שם את הכל, וחשבתי שנגיע לפנסיה בנחת, אבל עכשיו כל הקלפים נטרפו ואנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש".

אבגי-כהן. "מה אדם בגילי יכול לעשות עכשיו? לנקות חדרים במלון?"

גלית אבגי-כהן, דיילת אוויר מאילת, לא רואה את האופק. מ-12 במרץ היא נמצאת בחל"ת ועדיין לא יודעת מתי תחזור לעבוד, אם בכלל. "אנחנו לא יודעים מה קורה. זה לחץ נוראי. כמו רוב עובדי החברה, אין לי מושג מה קורה. מה אני הולכת לעשות בגיל 51? הלחץ מטורף, אני לא רוצה לחשוב על זה כל הזמן ומנסה לנצל את הזמן לדברים טובים".

"יש אנשים שעוזבים ולא מחכים, יוצאים לחפש עבודה. לי בגיל הזה אין כרגע לאן ללכת", הוסיפה אבגי-כהן. "כל הקולגות שלי, הכל בהדממה, המצב לא טוב ואפילו מפחיד. השאלה העיקרית מה אדם בגילי יכול לעשות עכשיו? עכשיו לפתוח קריירה נוספת? מה אני אלך לעשות היום או מחר? לנקות חדרים בבית מלון?".

ג'וני סיני, עובד בגלידריה המקומית שעדיין לא חזר לעבודה, מפנה אצבע מאשימה לממשלה. "המצב באילת על הפנים. עצוב מאוד שאחוזי האבטלה גבוהים, המצב לא נעים בכלל. גרוע מאוד שאנשים מגיעים למצבים כאלה שאין להם פרנסה. הממשלה צריכה למצוא פתרונות ומהר".

סיני. "לא בטוח אם אחזור לעבודה בגלל הרעה בתנאים"

סיני עצמו צפוי לחזור מחל"ת באוגוסט. "גם אז לא בטוח כי יש לי הרעה בתנאים אם אצטרך לחזור לעבודה", סיפר. "לפני חודשיים נולדה לי בת ראשונה ואני בלחץ מזה כי ההוצאות שלי הולכות וגדלות. מדאיג אותי שגם אם אחזור לעבודה התנאים לא יהיו אותם תנאים. לפי מה שהבנתי, המשכורות יורדות עכשיו בגלל המצב הכללי, ולהתחיל עבודה חדשה עם משכורת נמוכה זה מדאיג מאוד".

"אין מי שידאג לנו"

גם ביישובים הערביים נרשמה עלייה משמעותית במספר מבקשי דמי האבטלה. כך למשל בכפר קאסם, שבה נרשמה תעסוקה כמעט מלאה במרץ, עלה מספר דורשי דמי האבטלה מ-131 ל-2,387 כיום - זינוק של 1,722%.

אחד מהמובטלים החדשים הוא אחמד סרסור. "עבדתי כמחלק ירקות ולפני כחודשיים התקשרו אליי ואמרו לי להגיע מוקדם יותר לעבודה. כשהגעתי מצאתי מכתב פיטורים בגלל הקורונה. שאלתי אותם למה דווקא עכשיו – והם אמרו שהמצב הכלכלי לא הכי טוב ואין הכנסות שיכסו את המשכורות".

"עד היום אני בלי עבודה ומנסה לחפש, לצערי הרוב לא רוצים אותי", הוסיף. "אני לא יודע מה לעשות במצב כזה. אין לי כיסוי להוצאות ולהלוואה שקיבלתי מהבנק. שוב הרבה פועלים אכלו אותה ואין מי שידאג לנו".

עביוני. "עשיתי הרבה למען המפעל ובסוף זרקו אותנו"

גם בבקה אל-גרבייה נרשם זינוק בכמות המובטלים. עד לקורונה נרשמו בעיר 323 מובטלים, וכעת מספר מבקשי דמי האבטלה עומד על 3,092. אחת מהם היא רסמיה עבויני. "כבר תשע שנים אני עובדת בחברת ניקיון בתנובות, פתאום קראו לי לשימוע עם המנהל החדש והחליטו לסיים את העבודה שלי בטענה שיש צמצומים בעובדים בגלל הקורונה".

"כואב לי מאוד שהגיעו למצב כזה. זה לא הזמן המתאים לפטר אותנו, בתקופה הכי קשה", הוסיפה. "אני עשיתי הרבה למען המפעל ובסוף זרקו אותנו. אני אישה נשואה עם שלושה בנים, אחד מהם אמור להתחתן השנה, ולצערי מצבנו הכלכלי ירד כי אין עבודה. אני מקווה שהמצב יתאושש, אחרת המצב הכלכלי שלנו לא יהיה טוב".

באום אל-פחם נרשמה גם כן עלייה במספר מבקשי דמי האבטלה. מ-694 לפני הקורונה, ל-5,098 כיום. "ביקשתי עזרה מהאחים שלי כדי שיעזרו לי עד שאני אמצא עבודה מתאימה, אחרי שבע שנות עבודה באותו המקום", סיפר סאמי מחאמיד.

הוא הוסיף: "אני כבר חודשיים בלי עבודה. עבדתי בחברה לחלוקת מזון באזור חיפה והפסיקו את העבודה שלי. אני אבא לחמישה ילדים, בדרך כלל המשכורת נגמרת בתוך 20 יום, ועכשיו אני לא יכול לספק להם את כל מה שהם רוצים וצריכים".