דמנטית נתנה לנכד דירה - המתנה בוטלה

ההסכם שעליו חתמה קשישה לפני מותה התגלה לילדיה רק אחרי שהעברת הזכויות בדירה הושלמה. ביהמ"ש קבע: היא לא הבינה על מה חתמה

עו"ד אורלי קעטבי עמיר | פסקדיןפורסם: 29.06.20 , 15:56

בית המשפט המחוזי בנצרת הורה לאחרונה ללשכת רישום המקרקעין למחוק רישום בעלות על דירה ולהחזיר אותה לבעליה המקוריים – אם לתשעה שהלכה לעולמה ב-2017. השופט עאטף עיילבוני קיבל את התביעה שהגישו שמונה מילדיה לביטול הסכם מתנה עליו חתמה כחודש וחצי לפני מותה, ובמסגרתו העבירה את הדירה שלה לאחד הנכדים. פסק הדין התבסס על חוות דעת של פסיכוגריאטרית שקבעה כי המנוחה סבלה מדמנציה קשה ולא הבינה על מה חתמה.

לילדים נודע על ההסכם אחרי שאימם מתה והאחיין שלהם (בן של אחד האחים שלא לקח חלק בהליך) כבר העביר את הדירה על שמו בטאבו. בתביעה שהגישו נגדו הם טענו כי טרם מותה סבלה אימם מדמנציה חריפה ומבעיות רפואיות רבות – ואין סיכוי שהבינה מה היא עושה.

הנכד התעקש שסבתו ביקשה לתת לו את הדירה מרצונה החופשי גם אחרי שהתקבלה חוות דעת של מומחית בפסיכוגריאטריה שמונתה בהסכמת הצדדים, שקבעה נחרצות כי המנוחה סבלה מדמנציה ולא הייתה כשירה לחתום על ההסכם.

הילדים-התובעים ביקשו לקבל את חוות הדעת שהסתמכה על תיעוד רפואי נרחב ונתמכה בספרות ובמחקרים רפואיים. לעומת זאת, הנכד-הנתבע ביקש לקעקע את חוות הדעת וטען לאי-דיוקים ולהסתמכות על בדיקות לא תקינות. הנכד הוסיף כי סבתו לא אובחנה באופן רשמי עם דמנציה אלא לאחר ההסכם, בעקבות נפילה קשה שהביאה לפגיעה בכושר השיפוט שלה. כלומר, לטענתו, במועד החתימה היא עדיין לא סבלה מבעיה קוגניטיבית משמעותית.

(צילום: shutterstock)

אבל השופט עאטף עיילבוני קבע כי חוות הדעת של המומחית הייתה מקצועית ומנומקת, התבססה על תיעוד רפואי נרחב, ספרות מקצועית ומחקרים ואף גובתה בעדות מהימנה ומפורטת. השופט הבהיר כי לא מצא סיבה להתערב במסקנה החד-משמעית של המומחית והחליט לתת לה משקל "מכריע, סופי ומחייב", כפי שהסכימו הצדדים עוד בתחילת ההליך.

בהתייחס לטענות הנתבע, ציין השופט כי המומחית הסבירה בצורה משכנעת מדוע הגיעה למסקנה שהדמנציה התפתחה אצל המנוחה כבר ב-2010 – שבע שנים לפני שחתמה על ההסכם – ושללה את התיאוריה שלפיה המחלה הופיעה לאחר מכן.

בעדותה ציינה המומחית כי ישנם לא מעט מקרים שבהם קשישים מגיעים לאבחון רק אחרי שהם מפתחים תסמינים חריגים של בלבול, חוסר שיווי משקל, מחשבות שווא וכיוצא באלה, ומתגלה שהבעיה הקוגניטיבית החלה להתפתח שנים קודם לכן.

המומחית אף הסבירה כי הנתונים הרפואיים של המנוחה בתקופה שלפני חתימת ההסכם העידו שהייתה במצב מסכן חיים עקב חוסר בהמוגלובין שהשפיע על אספקת החמצן למוח.

לבסוף, השופט הדגיש כי כשמדובר בתוקף של הסכם מתנה נדרשת רמה גבוהה מאוד של גמירות דעת מצד הנותן במובן זה שיש להוכיח כי העניק את המתנה "ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה" – הנתבע לא הצליח בכך.

לפיכך התביעה התקבלה. השופט ביטל את הסכם המתנה והורה ללשכת רישום המקרקעין למחוק את הנתבע מהרישום ולהחזיר את הדירה על שם המנוחה כדי שאפשר יהיה להעביר את הזכויות ליורשיה החוקיים. הנתבע חויב בשכר טרחת עו"ד והוצאות משפט של 20 אלף שקל.