עלייה של 50% בפניות לבתי תמחוי: "אין ברירה"

המקומות שבהם המשבר הכלכלי שהביאה עמה הקורונה מורגש היטב בימים אלו הם בתי התמחוי - שאם בעבר מרבית הסועדים בהם היו קשישים, חלקם נכים ומשפחות יחידניות, הרי שכעת מגיעים אליהם בני משפחותיהם של רבים שאיבדו את פרנסתם. 

חלוקת מזון בעמותת "יד ביד" בלוד(צילום: דנה קופל)

"המשבר הכלכלי יוצר בעיה כפולה. מצד אחד ביקוש הולך וגובר לסיוע במזון ומצד שני עמותות סיוע שספגו פגיעה תקציבית ומתקשות לעמוד בצרכים". מסבירה יעל אקשטיין, נשיאת "הקרן לידידות" שמתארת עלייה של כ־50 אחוז בפניות לבתי התמחוי שבתמיכתם. "הקושי הכי גדול הוא לראות משפחות שעד כה היו חלק ממעמד הביניים באות אל בתי התמחוי ואל לשכות הרווחה".

אחד מהם הוא אבי, אב לשני ילדים בן 30, שבעבר לא היו לו דאגות כלכליות. "מאז הקורונה איכות החיים שלנו ירדה בצורה דרסטית", הוא מספר. "קיצצנו מלא. האמבטיה של התינוק שלנו לא שימושית אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקנות אחת חדשה כי את הכסף הזה אנחנו שומרים לשכר דירה, חשמל, מטרנה וטיטולים. בפסח פנינו לראשונה לבית תמחוי. לא ביקשתי כסף, ביקשתי שיהיה לי מה לאכול. מאז אני מגיע לשם בכל פעם שאני צריך".

"זה סוף העולם בשבילי, אבל אין ברירה"(צילום: דנה קופל)

(צילום: גדי קבלו)

אסתר, אם חד-הורית מדרום הארץ, מספרת גם היא: "מאז הקורונה אנחנו מתחת לקו העוני – אני צריכה להאכיל את הילדים שלי, אז אני פונה לבית התמחוי, רק כדי שהם יהיו שבעים".

מנהלי בתי התמחוי מרגישים זאת היטב. "לפני המגיפה היינו מחלקים בין 200 ל־300 ארוחות ביום, והיום הגענו לאלף", מספרת זילי גרוסמן, שהקימה את בית התמחוי בית רפאל באילת, ומנהל בית התמחוי של עמותת "מנה חמה" באשדוד, יואב עזרן, מוסיף: "אנחנו רואים יותר ויותר משפחות נורמטיביות לחלוטין, לא אנשים שמוכרים לרווחה, אנשים שאם היית רואה ברחוב לא היית חושב שהוא צריך להיעזר בבית תמחוי".

ז'אק, תושב אזור השפלה בן 69, סיפר כי הוא נבוך להגיע אל עמותת "יד ביד" בלוד. "זה סוף העולם בשבילי", הוא אומר. "אני כולי בושה שהגעתי לכאן לקחת ארוחת צהריים כי אין לי אפשרות לקנות אוכל הביתה - אבל אין לי ברירה".

יו"ר העמותה יעקב גלויברמן סיפר: "אני חושש מאוד שתוך כמה שבועות נמצא את עצמנו בלי יכולת לספק ארוחות חמות ומצרכי מזון לאלפי הלקוחות שלנו מדי חודש".