עם מכנסי הג'ינס, הטי-שירט הטורקיזית כמו העגילים שהיא עונדת עכשיו, השיער הארוך והגיטרה, קשה לדמיין את אורית (שם בדוי) כמו שנראתה רק עד לפני ארבע שנים: אישה חרדית, חובשת פאה, גופה עטוף בשמלה ארוכה, שרוולים מכסים את זרועותיה. צנועה כמתחייב.
עוד כתבות למנויים +ynet:
בלבוש הזה אורית הלכה מאז שהייתה בת 23, נשואה לאברך ואם לשלושה ילדים קטנים, למפגשים מיניים מזדמנים עם זרים. לפעמים פעמיים-שלוש בשבוע, לפעמים פעמיים ביום, בלי יכולת לשלוט בזה, בלי יכולת להפסיק. למרות ההשפלה ההולכת וגוברת, למרות כל הסבל.
"פאה על הראש, גרביונים כהים, שמלה ארוכה, סגורה עד לצוואר", היא שרה, מאלתרת על המיתרים במקצב מונוטוני, "אבל מופקרת. אישה צנועה וחסודה פותחת רגליים לכל מי שבא. כמו זונה, רק בלי כסף. חרדית-חרא. משתמשת. משומשת. ואף אחד לא ידע".
רק אלוהים ידע?
"תשאלי אותו".
רצית שהוא יידע?
"רציתי שאלוהים יראה אותי ויסבול. רציתי שאמא שלי תראה אותי ותסבול, רציתי שכולם יסבלו, אבל רק אני סבלתי. גם פיזית וגם מרגשות אשמה. מה עובר עליי? למה אני עושה את זה? למה אני לא יכולה להתנהג כמו אישה נורמלית? כשהשאלות האלה דקרו בי כמו חרבות, הייתה רק דרך אחת לדחוף אותן לצד".
והיא?
"להשכיב את הילדים, לשכב עם בעלי, לחכות עד שהוא יירדם ואז לרדת מהמיטה, ללכת לכוך שסידרתי לעצמי במרפסת, להתחבר לאינטרנט ולצוד גבר חדש. סחורה טרייה. מישהו שמתלהב מסטוץ עם נשואה, מישהו שמתחרמן מהמחשבה על מכחול בשפופרת עם חובשת פאה. יש כל כך הרבה גברים ברשת שמחפשים את השילוב הביזארי הזה. בלילות שבהם לא הצלחתי להירדם, עשיתי שיחות ארוטיות עם כל מי שהיה זמין. אם הוא נשמע לי נחמד, או לפחות לא קילל אותי כשגמר, קבעתי איתו פגישה".
איפה?
"כשלא היה לי סידור לילדים הזמנתי אותו להגיע בעשר בבוקר לגינה הציבורית שבה הם שיחקו. נתתי לו סימני זיהוי כדי שלא ייגש, חלילה, לספסל של השכנות החרדיות שלי. כשמצאתי בייביסיטר נסעתי לבית שלו, גם כשהיה רחוק. במיוחד כשהיה רחוק. אהבתי את הנסיעות באוטובוס, הן הגבירו אצלי את הציפייה.
"היו כמה פעמים שהשארתי את הילדים אצל חמותי כדי לנסוע לגברים. וואלה, אם היא הייתה יודעת", צחוק קולני מדי חומק ממנה. "הייתה גם פעם אחת שלא מצאתי שום סידור ולקחתי את הילדים איתי, אבל הוא ואני רק ישבנו ודיברנו. על הפעם הזאת אני מתחרטת במיוחד".
היו גם ייסורי מצפון בגלל בעלך?
"לא. הוא חזר הביתה ומצא את כל מה שהוא רצה - בית מתוקתק, תינוקות מקולחים, אישה שמבשלת טוב וגם שוכבת איתו בשמחה. ככל שמעגל ה'ידידים' שלי גדל, שיכנעתי את עצמי שבזכותם אני מתפקדת בבית כאישה אפילו יותר טובה.
"כבר בשיחה הראשונה התגאיתי שאני חרדית, זה היה הקלף הכי חזק שלי, חמצן לפנטזיות שלהם. במקרים הבודדים שהסתרתי את המידע הזה, ראיתי שהגבר פחות נמשך. רוב הקשרים היו קצרים, פעמיים-שלוש. כשהרגשתי שאני עלולה להתאהב, מיהרתי לחתוך. וכשמישהו החליט להיעלם לי אחרי מפגש אחד, ורובם היו כאלה, חתכתי במטבח המון בצל כדי למצוא אליבי לדמעות.
"פה ושם פגשתי גבר שגרם לי לפנטז שבנסיבות אחרות אולי היינו הופכים לזוג, אבל רוב המפגשים היו די מגעילים. זה היה ניצול הדדי, כל אחד מאיתנו השתמש בגוף של השני כדי לשחרר. ברגע שקמתי מהמיטה הרגשתי כמו קונדום משומש, הכי עלובה ופתטית ומושפלת, מרוחקת מעצמי ומלאה בגועל עצמי".
במשך שבע השנים הרעות האלה אורית לא רשמה את שמותיהם של מאות הגברים שאיתם נפגשה, כמו מכורות למין אחרות שהכירה בתהליך הגמילה הארוך שעברה, אבל היא כן ניהלה מצעד השפלות בינה לבין עצמה. "רק כשהגעתי לטיפול ופגשתי חילוניות שהתמכרו למין, הבנתי שיש נשים שמדרגות את הגברים.
"לי עד היום קשה לדבר גסויות, אבל בנסיעות באוטובוס העברתי לי בראש את הפרצופים של אלה שהשפילו אותי יותר ופחות. להשפיל, לדוגמה, זה לא לאפשר לי להיכנס לשירותים כשהגעתי מזיעה אחרי נסיעה ארוכה. פעם קבעתי עם חרדי שהזדהה כרווק אצלו בבית ב-11 בבוקר, והגעתי רבע שעה לפני. אשתו פתחה לי את הדלת, אז הוא הציג אותי בתור עוזרת שמצא כדי להקל עליה. קירצפתי את הבית שלהם כמו שפחה, כששניהם מנחיתים עליי הוראות. אחרי שעתיים, כשאשתו יצאה לעבודה, גם אני רציתי ללכת. שאלתי אותה מה עם תשלום והיא אמרה, 'תסגרי את זה עם בעלי'. כשביקשתי ממנו, הוא אמר, 'אשלם לך אם תיתני לי בעמידה'. ברחתי".
אז מה גרם לך להמשיך לעשות את זה? יש בזה איזה סוג של הנאה?
"ההנאה שלי הייתה בידיעה שגבר זר רואה אותי, והוא מוכן לזחול על ארבע כדי שאתן לו. זה מה שגרם לי להרגיש חזקה. שולטת. אבל ברוב הפעמים הגברים אפילו לא הרשו לי להתקלח. באת-נדפקת-היית".
אורית, בסוף שנות ה-30 שלה, היא אחת מעשרות הנשים החרדיות שנגמלו מהתמכרות למין ב"רטורנו", מרכז הגמילה היחיד בישראל שמותאם גם למכורים מהמגזר הדתי. במרכז קיימת הפרדה מוחלטת בין המינים, מקפידים על קוד לבוש צנוע, יש בו בית כנסת, שומרים שבתות וחגים והאוכל שמוגש בו הוא גלאט-כשר.
"התמכרויות שכיחות במגזר הדתי-חרדי באותה מידה כמו בחברה החילונית", אומר הרב איתן אקשטיין, שלפני עשור סיים לימודי תואר ראשון בחינוך ועבודה סוציאלית, וייסד את המרכז ברמת בית-שמש לפני 30 שנה, בעקבות מודל שהקים במקסיקו-סיטי. "הקושי הגדול היה לחבר אלינו רבנים מהמגזר החרדי כדי שיפנו אלינו מטופלים, זה קרה רק אחרי שהם הגיעו לביקור וראו במו עיניהם שנשים מטפלות בנשים וגברים מטפלים בגברים.
"קראתי למקום 'רטורנו' - בספרדית זה פניית פרסה, אני מניח שכיום הייתי קורא לו 'חישוב מסלול מחדש'".
5 צפייה בגלריה
רטורנו - מרכז הגמילה היחיד בארץ שמותאם גם למכורים מהמגזר החרדי והדתי
(צילום: שושנה שוורץ)
תהליך חישוב המסלול מחדש של אורית התחיל לפני כשמונה שנים. "עברתי תהליך גמילה בן שלוש שנים, אני עדיין מטופלת, וכבר ארבע שנים אני נקייה", היא מחייכת ונוגעת בשערה הארוך, הטבעי. "האבסורד הגדול ביותר הוא שעד שנכנסתי לטיפול חשבתי שכל הנשים מתנהגות כמוני. רק בטיפול התחלתי לשאול את עצמי למה העדפתי מפגשים עם זרים במקום לטפח קשרים עם שכנות שישבו לצידי על הספסל בגן המשחקים, ושהעולם שלהן היה דומה מאוד לשלי".
ומה ענית לעצמך?
"שאני לא ראויה לשום קשר נורמלי, שאני מגעילה וחלולה ודפוקה ודוחה, שלא מגיע לי ליהנות מהחיים. תשובות כאלה שימחו אותי מפני שהן שיחררו אותי מרגשות האשמה שהציפו אותי בכל פעם שנזכרתי איך פיתיתי, כביכול, את מי שהתחזה לצדיק. אל תחפשי היגיון במה שאגיד לך - אהבתי לשנוא את עצמי, חיפשתי איך להעניש את עצמי".
היא גדלה ביישוב חרדי במרכז הארץ, במשפחה בת 15 נפשות. "הוריי באים ממשפחות חילוניות למהדרין, וכל אחד מהם עשה בנפרד, אחרי הצבא, את המסע שלו לעבר הזרם הליטאי, השחור", היא מספרת. "אבא שלי אברך בכולל, ואמא שלי מחנכת שגידלה דורות של בנות ישראל כשרות, ודיקדקה בכל הלכה ברמה של השלטת טרור. שעתיים לפני כניסת השבת היא הייתה חוטפת בולמוס ניקיון, עם התקפי זעם שהדביקו אותנו לקירות. גם מכות. ואותי, הבת הבכורה - מעליי יש אח - היא מינתה ליד ימינה. תפקיד קשוח. 11 ילדים באו אחריי. כבר בגיל שמונה הפכתי לחיילת בצבא ההגנה לאמא. לנקות, לבשל, להרתיח בקבוקים, לחתל, לאסוף מהגן.
"רק בגמילה הבנתי שהיה לי מקום מוגדר במשפחה - הילדה המרצה. לא ראיתי בבית חיבוקים ונשיקות, לא בין ההורים שלי, ולא בינם לבינינו, הילדים. אף אחד לא שאל אותי על מה אני חולמת, מה אני רוצה".
ניסית להגיד?
"מאוד. במיוחד בגיל 11, כשאחי שגדול ממני בשנה וחצי התחיל לנעול את הדלת ודרש ממני כל מיני דברים. קשה לי לפרט. גם כשאיימתי 'אני אגלה לאמא' הוא המשיך. גידלתי בתוכי הר של רגשות אשמה. זה היה הריטואל שלנו פעם בשבוע ונפסק רק אחרי שנתיים, כשהוריי שלחו אותו לישיבה עם פנימייה. רק אז הופיעו אצלי סימני הטראומה. התביישתי שזה קרה לי, שנאתי את הגוף שלי, פחדתי שאף פעם לא אצליח לחיות אורח חיים תקין".
5 צפייה בגלריה
הרב איתן אקשטיין. ''התמכרויות שכיחות במגזר הדתי-חרדי באותה מידה כמו בחברה החילונית''
(צילום: יוסי אלוני)
ב-12 שנות עבודתה ב"רטורנו", ואחרי שטיפלה במאות מכורות, עדי עבאדי-שפירא, עובדת סוציאלית קלינית, מתקשה להיזכר במטופלת אחת שלא חוותה פגיעה מינית. אגב, לדברי הרב אקשטיין, גם נשים שהידרדרו לזנות וגם גברים שמבקרים אצל זונות הם קורבנות של התעללות מינית, ולכן בימים אלה פותח משרד הבריאות תוכנית חדשה ב"רטורנו" - גמילה של צרכני זנות.
"כשהפגיעה התרחשה במערכת היחסים הראשונית, במשפחה הקרובה, יש קושי גדול מאוד במתן אמון, והתהליך הזה דורש טיפול ממושך", מסבירה עבאדי-שפירא. "הצוות המטפל וחברותיה לקבוצה, חייבים להוכיח לאישה שהעולם לא מלא בפוגעים. רק אחרי שנוצר אמון, אפשר להתחיל לעבוד על בניית זהות חיובית של 'אני לא זונה, אני לא מפלצת, אני לא מגעילה, אני ראויה לאהבה'. אישה שמכורה למין לא מפיקה שום הנאה מהאקט המיני, להפך, היא סובלת נורא. פיזית ונפשית. לאחרונה טיפלתי בחרדית בעלת אוננות כפייתית והיא סיפרה לי, 'בכל פעם שאני משתמשת, הפרצוף של אח שלי חוזר אליי'. זו נקודת השפלה הקשה".
בתוך הקושי הזה של מערכת היחסים במשפחה, בגיל 15 הסתמן פתאום לאורית פתח של הצלה, סדק. היא פגשה את מי שיהפוך לבעלה.
"בחור שלמד בישיבה שליד הבית שלנו חייך אליי ברחוב", היא מספרת. "בפעם הראשונה חשבתי שהוא מעוות את הפנים, כי אסור להסתכל על נערה. כשהוא העז לומר לי 'שלום', הייתי בעננים. עם הזמן גיליתי שתלמידה מהשכבה שלי באולפנה היא אחותו, ודרכה התחלנו להעביר זה לזה מכתבים. ידעתי שאני עושה משהו שאני לא אמורה לעשות, וזה משך אותי. כשהוא כתב לי: 'אני חושב שאני אוהב אותך', חשבתי שהוא מדבר אליי בסינית, המילה 'אהבה' מעולם לא נשמעה בבית שלנו.
"כשהייתי בת 17 וחצי מישהו הלשין להוריי, וכשחזרתי הביתה הם התקיפו אותי בצעקות, 'את זונה! את כבר בהיריון? אם הוא נגע ביד שלך את חייבת להתחתן איתו', אז הסכמתי. רציתי לברוח מהבית".
אחרי חודשיים הם כבר עמדו מתחת לחופה ו"חשבתי שאני הכי מאושרת בעולם, הייתי הראשונה מהשכבה שהתחתנה. כבוד". אחרי חודש כבר נכנסה להיריון. "ברור שלא ידעתי כלום על התנהלות מינית, ידעתי רק לרַצות. מטיפול באחים הקטנים שלי עברתי לטפל בילדיי. באמצע ההיריון השלישי הופיעו סיבוכים שחייבו אותי להישאר בבית, עם שני פעוטות. זה היה סיוט, ובעלי החליט להכניס אינטרנט כדי שלא אמות משיעמום. זה היה קרש הצלה אדיר".
הלידה השלישית הניבה בן זכר אחרי שתי בנות. "ביקשתי מבעלי שבמקום צמיד יקנה לי גיטרה, בבית הוריי אפילו לא איפשרו לי לשיר בקול רם", היא אומרת.
מאחורי גבו קנתה מצלמה למחשב. "לא ידעתי מה בדיוק אעשה איתה, אבל היה לה טעם של מים גנובים. סידרתי לי כוך במרפסת, ובלילה, כשכל הבית ישן, התחברתי לאיי-סי-קיו וחיפשתי גברים. בהתחלה הייתי מאוד זהירה. נהניתי מאוד מהשיחות הגנובות האלה, אבל בהתמכרות הסבילות שלך עולה, ואת חייבת להגדיל את כמות החומר, במקרה שלי - רמת הריגוש, ואחרי חודש כבר התחלתי לקבוע פגישות".
ומכאן כמות הפגישות רק עלתה ועלתה?
"נכנסתי למעגל קסמים שבו אני נדחפת למפגש מיני כדי לשלוט בגבר - באותה תקופה עוד לא הבנתי שהשליטה בגברים מפצה אותי על חוסר השליטה שלי באחי - והדבר היחיד שיכול להציל אותי מהדיכאון של אחרי, הוא לקבוע עוד מפגש מיני.
"זה הפך לרוטינה. שתיים-שלוש פגישות בשבוע בשעות הבוקר, כשבעלי בישיבה. אחרי שבועיים-שלושה הייתי חייבת להגדיל את המנה וקבעתי עם שני גברים, אחד בבוקר ואחד בערב. את החיים הסודיים שלי ניהלתי בזהירות רבה מפני שעל פי ההלכה, אם בעלי יתפוס אותי אהיה אסורה עליו והוא יגרש אותי".
לא היה עדיף להתגרש במצב כזה?
"חלילה. גירושים בקהילה החרדית זה אות קין. לא רציתי שהילדים שלי ישלמו את המחיר".
ולא חששת שתיכנסי להיריון מאחד הגברים?
"לא, מפני שאחרי הולדת הבן הרב אישר לי להשתמש בגלולות. הפחד היחיד שלי היה שמישהו מהגברים יזהה אותי בשבת בבוקר, כשאני מטיילת עם בעלי והילדים בדרך חזרה מבית הכנסת".
המים הגנובים, הסודות והשקרים, זה היה מרגש באיזה אופן?
"למה את מתעקשת לדבר איתי על רגשות? למכורים אין רגשות וגם אין היגיון. פעלתי על אוטומט. עשיתי, הייתי, 'נקסט'. בהתחלה שיכנעתי את עצמי ש'העיקר שאני עסוקה', כי כשעסוקים אין זמן למחשבות. אין דקה לזיכרונות. כשהמנה לא הספיקה, התחלתי לבקש מהגברים שיתארו באוזניי את כל המינוסים שיש בי, את כל השריטות, כאילו שאין בי אפילו משהו אחד טוב, וזה עזר לי להצדיק את הנגיעות האסורות מילדותי".
אחרי חמש שנות התמכרות, מנגנוני הזהירות שלה נחלשו. "התרשלתי בכוונה", היא יודעת היום, "כנראה רציתי שבעלי יתפוס אותי. מדי פעם הוא חיטט לי בסלולרי, ראה שיחות ממספר חסום ושאל מי זה. השקרים עשו לי טוב, פיתחתי פאסון של 'כמה אני מתוחכמת', אבל גם הרחיקו בינינו מאוד. כבר לא היו בינינו יחסי אישות.
"בשלב מסוים בעלי הציע שנלך יחד לרב. שאלתי אותו למה והוא ענה, 'בגלל שיש לך קשרים מהצד'. הרב הקשיב לבעלי שתיאר את המצב בינינו במילים עדינות כמו 'חוסר תקשורת', ביקש ממנו לצאת מהחדר ואמר לי, 'אני יכול לעזור לך, אבל את חייבת להיות כנה איתי. מה הבעיה שלך?' אז עניתי לו בצורה הכי כנה והכי בוטה - 'אני מזדיינת מהבוקר עד הערב'. ואחרי שהמשפט הזה יצא מהפה שלי, רצתי לשירותים, להקיא".
הרב הפנה את אורית לבדיקה פסיכיאטרית, ובעקבותיה שלח אותה וגם את בעלה לטיפול ב'רטורנו', ביחידה האמבולטורית (אשפוז יום). "אילו זה היה תלוי רק בי הייתי מעדיפה להתאשפז", אומרת אורית. "המחלקה האמבולטורית מיועדת לאנשים בעלי משפחות ובעלי מקצוע, שלא יכולים לקחת פסק זמן מהחיים. כשטענתי שבעלי לא זקוק לטיפול, מפני שרק אני הכבשה השחורה והמטונפת, הרב טען שגם בעלי סובל מהתמכרות, מפני שהוא מכור לאישה נואפת".
בפעם הראשונה שנכנסה לקבוצה ואמרה "אני מכורה למין", אורית הייתה בטוחה שתאבד את ההכרה מרוב מבוכה. "בהתחלה זה היה נורא, הרבה יותר קשה מהטקסים שסיגלתי לעצמי לפני כל מפגש מיני עם זר, כמו הסרת הפאה וטבעת הנישואים. אבל כבר הייתי בשלב שבו רציתי לעזור לעצמי ולא היה אכפת לי מה יגידו עליי. ברגע שהבעיה שלי קיבלה הגדרה, שמחתי. זו הייתה הקלה, זה איפשר לי לשים הכל על השולחן, בדיעבד זה היה המפתח לגאולה.
"כשהגעתי ל'רטורנו', עוד לא הייתה שם קבוצה של חרדיות שמכורות למין, אז צירפו אותי לקבוצה של נשים חרדיות שבעליהן מכורים למין, סמים והימורים. בפגישה הראשונה, כשאמרתי 'אני מכורה למין', הן כעסו עליי נורא, אבל עם הזמן הן ראו עד כמה אני סובלת, ועבורן זו הייתה הזדמנות לראות את הבעלים המכורים שלהן מזווית של חמלה".
"במגזר הדתי-חרדי מצבה של מכורה למין הרבה יותר קשה מזה של מכור למין", מסבירה עבאדי־שפירא, מנהלת היחידה האמבולטורית. "אמנם גברים מחונכים מגיל אפס לא להשחית את זרעם לשווא, אבל יש להם היתר ללכת לזונה בעיר זרה. אישה נואפת זה כָּרֵת. זה כמו בחברה החילונית. אם אישה שוכבת עם הרבה גברים היא שרמוטה, ואילו גבר ששוכב עם הרבה נשים הוא גבר-גבר".
אף ששיקום המערכת הזוגית מוגדר ב'רטורנו' כהצלחה, ארבעה חודשים אחרי שהתחילו בטיפול במרכז, החליטו בני הזוג להיפרד. "מכור לא יכול להתקיים אם אין לו סביבה שמטפחת את ההתנהגות החריגה שלו", טוענת אורית. "בעלי ואני רצינו לחזור שוב ושוב על אותה פעולה. הוא התנהג כמו אישה שבעלה התמכר להימורים, והחליטה לתת לו עוד צ'אנס. בעלי לא רצה להתגרש, אבל הטיפול עזר לי להבין שהנוכחות שלו בחיי תמנע ממני להיגמל. הסכמתי לשלם את המחיר כדי לצאת לדרך חדשה".
5 צפייה בגלריה
עדי עבאדי-שפירא. ''במגזר הדתי-חרדי מצבה של מכורה למין הרבה יותר קשה מזה של מכור למין''
(צילום: יריב כץ)
איך הורייך הגיבו לגירושים?
"באותה תקופה אחת מאחיותיי הקטנות יצאה בשאלה והתאבדה, אז העדפתי לחסוך מהם את הפרטים. סבתא שלי מימנה את הטיפול החודשי, 2,500 שקלים, היא גם תמכה בי כלכלית כשהפכתי לחד-הורית, ועד היום אני לא סולחת לעצמי על זה שנגמלתי רק אחרי שהיא נפטרה. הגיע לה לראות אותי נקייה".
בשנה השנייה לטיפול של אורית נפתחה קבוצה לחרדיות מכורות למין, והמפגשים עם נשים במצבה שינו את זווית הראייה שלה.
"במפגשים עם נשות מכורים היה לי כיף להגיד 'אני מכורה', זה נתפס כנועז ואישרר את הפאסון שלי כאישה חזקה שעושה כל מה שבא לה. במפגשים עם מכורות כמוני למדתי להודות באמת - אני אישה תלותית שפוחדת לעזוב את בעלה, וזה היה הרבה יותר מביך. התחלתי לדבר על הנזקקות שלי, ועם הזמן גם על מה שאח שלי עשה לי. עשיתי חפירות ארכיאולוגיות בעצמי והוצאתי עוד זיכרונות שעד אז הצלחתי להדחיק".
איך עובד תהליך הגמילה?
"כשמשתמשים בחומרים אין תהליך של הדרגתיות, אז היו התנהגויות שהפסקתי בבת אחת. עישון, למשל. כיביתי את הסיגריה האחרונה ונפרדתי מהדימוי הסקסי, לכאורה, של חרדית שיושבת בבית קפה ומעשנת. אבל כשמדובר בהתמכרות תלוית התנהגות אין דרך לעשות הפסקה מיידית, זה תהליך איטי של בניית זהות חדשה בכל התחומים. כשלמדתי להגיד 'לא' לגבר שצילצל אליי, גיליתי שאני גם מסוגלת להגיד 'לא' לילדים, וזה היה משהו חדש עבורי.
"חמש פעמים בשבוע התאמנתי בהצבת גבולות לעצמי ולאחרים. בהתחלה מחקתי את דף הפייסבוק שלי כדי שגברים לא יוכלו להגיע אליי, אבל בהמשך החזרתי אותו כי הבנתי שאני לא רוצה למנוע מעצמי את מה שעושה לי טוב. אני רוצה לעמוד מול הפיתוי ולכתוב לגבר שזכר אותי, 'אם תפנה אליי עוד פעם אתלונן במשטרה'.
"אחרי שנתיים של טיפול אינטנסיבי, קבוצתי ופרטני, עברתי לטיפול בקבוצת 'צעדים' שפועלת על פי העקרונות של אלכוהוליסטים אנונימיים. 'תפילת השלווה' שנאמרת על ידי המשתתפים בכל מפגש, החזירה לי את האמונה בבורא עולם שרוצה בטובתי".
היום היא נשואה בשנית לאדם דתי, לא חרדי, שפגשה לפני כשנתיים בנסיבות מקצועיות, והיא עצמה מדריכה בקבוצות של מכורים לשעבר. "זה לא רק שהתגברתי על הדחף לסקס מזדמן, כל הזהות שלי נבנתה מחדש", היא אומרת ומבהירה, "אין לי הכשרה טיפולית. אני מדריכה ממקום של אחת שהייתה שם ונגמלה. ב'רטורנו' הייתי המטופלת הראשונה שהפכה למדריכה, דיברתי במילים פשוטות, שיתפתי מניסיוני".
סיפרת לבעלך מיד על ניסיונך?
"כן, סיפרתי לו שאני בוגרת של טיפול בהתמכרויות. הוא הציע שנפתח דף חדש, וכיבדתי את רצונו. עקרנו ליישוב דתי בדרום הארץ והתנדבתי להדריך בקבוצה שפעלה שם, עד שהבנתי שגם ההדרכה עלולה להביא אותי למצב של התמכרות. למה שאישה נורמלית תפתח, שלוש פעמים בשבוע, את עברה המטונף?"
איך בעלך הגיב?
"נדמה לי שהוא האדם הראשון שלא שפט אותי ולא מתח עליי ביקורת ולא חקר אותי בפרטי פרטים. עד היום, כשאני רוצה לשתף אותו במשהו שקשה לי לשחזר, התגובה הראשונה שלו היא 'את לא חייבת, אני לא חייב לדעת הכל'. הוא גם החזיר לי את האמונה בבורא עולם".
בעלך לא חושש שתבגדי בו?
"אולי בהתחלה, כיום זה לא מעסיק אותו בכלל. סיפרתי לו שנגמלתי בשיטת 'נעשה ונשמע' שאיפשרה לי לסמוך בעיניים עצומות על המטפלת. זה לא אומר שהיא הפכה בעיניי לתחליף-אלוהים, אבל היא עזרה לי לתרגל את שריר ה'לסמוך על', זה מה שבני זוג עושים בקשר בריא".
עכשיו היא עוברת טיפולי פוריות. "עם בעלי הראשון נקלטתי בכל פעם שהוא הריח אותי. עכשיו זה לא הולך חלק, אבל מדי יום ביומו אני משננת לעצמי שבעיות הפוריות הן לא עונש שבורא עולם מטיל עליי. למדתי לחיות בהשלמה עם מה שיש ועם מה שאין".
פורסם לראשונה: 07:54, 10.07.20
