הדרך שבה בני אדם מגיעים לעולם לא באמת השתנתה מאז סיפור אדם וחוה. על אף שהתקדמנו בעשרות תחומים, ובחלקם אף המצאנו את הבלתי ייאמן, בכל הנוגע להתרבות אין לנו פטנט אחר מלבד מפגש בין זרע לביצית, היריון ולידה.
יחד עם זאת, לפחות בעולם המערבי, כל מה שקשור לחוויית הלידה השתנה ועוד ואיך. יש הרבה יותר מדרך אחת ללדת: מלידה עם או בלי אפידורל, דרך לידת מים, לידה בליווי דולה ולידת בית ועד לניתוח קיסרי אלקטיבי. לרשימה הזו התווספה בעשור האחרון לידה אורגזמית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כן, אני יודעת. השילוב בין אורגזמה ללידה נשמע מופרך מיסודו, אבל קשה להתווכח עם נשים שטוענות בתוקף שילדו בדיוק בדרך הזו. אז במקום להתווכח, החלטתי להקשיב. נעמה עתידיה לדוגמה, בת 36, היא אם לשבעה ילדים שאת כולם, למעט השישי שנולד בבית חולים, היא ילדה בבית.
"לקראת הלידה השביעית קרה משהו מאוד מעניין. בהיותי בחודש החמישי להיריון שוטטתי באינטרנט כדי לאסוף ידע ורעיונות ללידת מים ביתית. לפתע נתקלתי לראשונה במונח 'לידה אורגזמית'. המונח הזה הפתיע אותי מאוד. לידה, אורגזמה, מי ההזוי שיצר את הקשר בין המונחים?! אומנם ילדתי לידות טבעיות ובבית, אבל וואלה, לידה זה כואב. מאוד כואב! ובכלל, מה קשור כאן אורגזמות?! החלטתי להיכנס לזה בכל הכוח. ידעתי שהסקרנות לא תניח לי, וממש רציתי ללמוד דרך הגוף שלי דברים חדשים על עצמי ועל העולם. התייחסתי להיריון ולעניין קצת כמו אל מעבדת מחקר שפתחתי ביני לביני. ואז הגיעה הלידה. יצרתי עבורי מרחב נעים בחדר השינה שלי. נרות, קטורת, לאונרד כהן ברקע, והנה מגיע ציר. התחלתי ליישם את מה שלמדתי, ולפתע קרה משהו מוזר. הכאב בבת אחת התפוגג! חשבתי לעצמי, זה בטח היה ציר קטן, ואז הגיע הציר השני, השלישי, הרביעי, וקרה אותו הקסם. הלידה מתקדמת לה, ובכל פעם אני נושמת, נעה, פותחת (במעין תנועה פנימית) - והכאב בבת אחת נעלם! היה שלב באמצע הלידה שפתאום לא הייתי לגמרי משוכנעת שאני בלידה, כי זה לא כאב. שמתי לב שבניגוד ללידות קודמות שהיו לי, אני לא מתעייפת, אני ממש נהנית מכל החוויה. הייתי ממש בהיי. הלידה ארכה שש שעות, מהמופלאות שידעתי בחיי".
מה בדיוק קרה שם?
"קודם כל, חשוב להבין שלידה היא התרחשות מינית. העובר נוצר כתוצאה מחיבור דרך מיניות, וגם יוצא מאותו המקום. זה לא שאת מגיעה לאורגזמה בזמן לידה, אבל את יכולה לחוות את הכאב כגלים אורגזמיים של זרימת אנרגיה בכל הגוף. הבנת עומק כאן היא קריטית כדי לפצח את הפרדוקס הפנימי שיש לנו במושגים. כאב זו אנרגיה מאוד חזקה ש'תקועה' במקום אחד. ברגע שאנו מבינים שזו בסך הכול אנרגיה, ואנחנו לומדים איך מניעים את האנרגיה הזו בגוף, קורה קסם – הכאב פשוט מתפוגג. הוא מתחיל לזרום ולנוע בגוף, ואנו חוות אותו כזרמי אנרגיה נעימים.
"לידה היא אחד הרגעים הכי משמעותיים בחייה של אישה. עבור התינוקות, זהו הרושם הראשוני שיש להם על העולם שלתוכו הם נולדים, והרי רושם ראשוני אפשר לעשות פעם אחת. אז לאיזה עולם אנו רוצות ללדת את ילדינו? לעולם של זעקות שבר, צרחות וסבל או לעולם של אהבה,עונג, שמחה ואמון בעולם?"
"רק בעשור האחרון התחילו להתייחס בעולם ללידה אורגזמית", אומרת איילה אלישע, 47, אם לארבעה, חוקרת תהליכי גוף-נפש-רוח נשיים, מכשירת דולות ומדריכות הכנה ללידה ואישה שממש אוהבת ללדת. בשנת 2001 היא ייסדה את "ללדת אם" – גישה להכנה הוליסטית ללידה טבעית ואורגזמית, וכבר קרוב לשני עשורים שהיא מלמדת אותה בארץ ובאירופה. בגישה זו לידה אורגזמית היא לידה שבה במהלך הצירים (כולם או חלקם), היולדת חווה תחושת אורגזמית המתפשטת בגוף (לאו דווקא שיא של אורגזמה), באופן ספונטני וללא שום גירוי חיצוני (מגע) או גירוי מחשבתי (פנטזיה).
איך זה עובד בפועל?
"על מנת שיולדת תחווה אורגזמיות בלידה, היא צריכה להגיע למצב הכי טבעי של אישה יולדת בגוף ובנפש. הגוף שלה בהרפיה מלאה. הנפש שלה נכנסת ל'תודעת לידה': שילוב של מדיטציה עמוקה ושינוי תודעה. רמות האדרנלין שלה יורדות למינימום ההכרחי למצב ערות, ורמות האוקסיטוצין (הורמון האהבה) מרקיעות שחקים. הנשמה שלה מתמסרת אל הלא נודע של הלידה ואל כוח הבריאה הראשוני שפועל דרכה. מדובר כאן במצב טבעי לחלוטין שיכול להתקיים רק אם לא מפריעים ללידה. זהו מצב שנובע מאיזון הורמונלי מדויק לשלבים השונים של הלידה, ויכול להתרחש באופן ספונטני רק אם הסביבה הפנימית (מערכת החשיבה והרגש של היולדת) והסביבה החושית החיצונית מספקות מרחב רגוע ונקי מפחד, שבו היולדת מרגישה בטוחה ואהובה.
"סטטיסטית, כל אישה עשירית בלידה טבעית חווה באופן ספונטני אורגזמיות בלידה, אבל רובן לא מדווחות על זה. למעשה עד 2009, כשיצא הסרט "Orgasmic Birth: The Best-Kept Secret", מעט מאוד נשים העזו לדבר על עונג בלידה, כי השילוב הזה בין עונג מיני ללידה גורם לנו לבושה ולאשמה. גם אני העזתי לקרוא בפומבי לילדה בשמה רק אחרי יציאת הסרט".
4 צפייה בגלריה
נשים לא מעיזות לדבר על לידה בהקשר של עונג. איילה אלישע
(צילום: זיו שטיפמן, צילום מרפא)
אפשר ללמוד את זה?
"הכנה ללידה אורגזמית יכולה לעזור ל-90% מהנשים שחוות אך ורק כאב בלידה. בנוסף, היא יכולה לעזור להפחית משמעותית את הכאב, ולהתחבר ליותר עונג בלידה, למי שחווה שילוב של כאב ואורגזמיות. לא כל אחת יכולה להגיע ללידה אורגזמית נטולת כאב לחלוטין, ורוב היולדות האורגזמיות חוות גם צירים כואבים בחלק מהלידה, אבל כן רובן המוחלט של הנשים שמכינות עצמן באופן הוליסטי מפחיתות כאב וחוות עונג. יחד עם זאת, מי שאין לה סביבה תומכת, יהיה לה הרבה יותר קשה להפחית כאב ולהעצים עונג, כי תחושת הביטחון והאהבה היא משמעותית ביותר. לידה היא ממש כמו מעשה האהבה – אישה שלא מרגישה בטוחה מספיק בגוף שלה ועם הסביבה לא תחווה עונג ואורגזמיות.
"על מנת שההכנה ללידה אורגזמית תעבוד, האישה צריכה להיות מאוד הוליסטית. אנחנו חונכות את הגוף, הנפש והרוח. לצורך העניין, אם תתרגלי חשיבה חיובית או היפנוזה ללידה, אולי תוכלי להפחית קצת את הכאב אבל לרוב לא תגיעי לאורגזמיות. המערכות שמאפשרות לעונג להופיע הן מאוד מורכבות, ורק עבודה מערכתית על כל חלקי האישה מאפשרת את הפתיחה לאורגזמיות. ככה זה עובד. אנחנו חונכות את כל המנגנונים שלנו במהלך ההיריון למצב "תודעת לידה", וכך במהלך הלידה באופן ספונטני המערכת הולכת לשם כאינסטינקט. למרות שבמהלך ההיריון יש כל מיני תרגולים שאנחנו מתאמנות בהם, במהלך הלידה אנחנו לא עושות שום טכניקה, רק מאפשרות למערכת להפעיל את התוכנה של לידה מתוך עונג. ברמה הגופנית עלינו ללמוד ויסות הורמונלי מודע במהלך ההיריון. אנחנו בעצם מאמנות את המערכת ההורמונלית להפריש על פי בחירה אוקסיטוצין ולהעלות את רמות הורמון האהבה במהלך ההיריון, כך שבלידה יש לבלוטה פחות מאמץ. היא מורגלת בייצור המוני של האורגזמיות. כמו כן, אנחנו מתאמנות בהרפיה פיזית תוך תחושה אינטנסיבית בתרגולים מגוונים שכוללים מגע ותנועה.
"ברמה הנפשית, אנחנו ממגרות פחדים בעזרת כל מיני כלים יעילים ומבססות את האמון שלנו, וגם את המיומנות לשהות במרחב לא ידוע (לאבד שליטה) ולהרגיש בטוחות – ממש כמו באורגזמה. אנו לומדות להניע רגש ותחושות לזרימה משחררת במקום להחזיק בהם בתוכנו. ברמה הרוחנית, אנחנו מבססות את החיבור של הנשמה שלנו לתהליך ההיריון, הלידה וההתהוות שלנו כאימהות, גם כאן על ידי מדיטציות שונות ותהליכי מודעות, וגם בעזרת תקשורת מודעת עם העובר".
הכנה ללידה טבעית לא בהכרח מביאה איתה אורגזמה, אבל לפעמים היא מגיעה מעצמה, מבלי שהיה תכנון מראש.
"זכיתי לחוות שלוש לידות אורגזמיות", מספרת אורית לייזרסון, אם לשלושה, מטפלת בפסיכותרפיה גופנית, מנחה למיניות יהודית הוליסטית, מלמדת הכנה ללידה מתוך עונג ומרצה במכללת רידמן ובהכשרות מטפלים אינטגרטיביות. "בלידה הראשונה עשיתי הכנה מעמיקה רגשית, פיזית ורוחנית. לא התכוננתי ללידה אורגזמית. התכוננתי להרפות ולקבל את כל מה שיגיע. תרגלתי את כל מה שאני מלמדת היום: מדיטציות נשימה, תנועה והסנפת אוקסיטוצין כדרך חיים. כשהתחילו הצירים, חברה שאלה אותי "זה לא כואב לך?" ועניתי לה, "זה נעים לי". וכך במהלך הצירים המהמתי לעצמי 'נעים נעים', 'עוד עוד', ובמקום להתנגד לצירים דהרתי לתוכם. הרגשתי כאילו אני מטפסת בסולם אורגזמטי, וככל שהגלים של הצירים חזקים יותר אני עפה גבוה יותר. זה היה פלא. התחברתי לאישה הפראית שאני כמו שלא חוויתי אותה מעולם. נהמתי, זזתי והרגשתי את שערי שמיים נפתחים דרך הגוף שלי. זו הייתה חגיגה עמוקה, פסיכית ומדהימה, הדבר הכי נעים ומדהים שעשיתי בחיים שלי. כל ממד הזמן השתנה. הגוף היה בחוויה מטריפה ואינטנסיבית, אקסטזה משוגעת. זה הרגיש כמו לעשות אהבה עם אלוהים. זה לא דומה לאורגזמה יחידה אלא מרגיש כמו אוקיינוס של עונג.
"אחרי הלידה הרגשתי שאני לא אותה אישה שהייתי, כאילו שעברתי בדלת החיים והמוות. משהו בי מת ומישהי חדשה נולדה. לידה היא שער מטורף ומדהים. זה כמו קפיצה קוואנטית. מה שעברתי בכמה שעות של לידה לא עברתי בשנים של טיפולים. ידעתי שאני חייבת להעביר את העוצמה הזו הלאה וללמד עוד נשים שאפשר ללדת אחרת מכל מה שהראו לנו בסרטים, וסיפרו לנו במשך דורות. אפשר להמיר כאב לעונג! בלידה רגועה ומחוברת האוקסיטוצין מופרש בגוף האישה פי 40 מבזמן של אורגזמה. זה מטורף. זה כמו להיות על סמים קשים. לידה היא הטריפ הכי חזק של הטבע".
ועם כאלו יחסי ציבור, נשאלת השאלה למה לא כל הנשים מגיעות למצב הזה. מדוע אירוע הלידה נתפס כקשה וטראומטי, ומדוע יש נשים שחרדות ממנו עד כדי הימנעות מוחלטת?
"נשים מגיעות ללידה בלי הדלק הזה שנקרא אוקסיטוצין", מסבירה אורית. "אנחנו חברה שמכורה לאדרנלין, עמוסה סטרס, פחד ומרוץ חיים בלי נשימה. האישה מגיעה ללידה מפוחדת, מוטרדת, לא נוכחת, עייפה מעבודה שלקחה אותה עד קצה גבול היכולת של אישה הרה. במכל הדלק שלה יש אדרנלין, שהוא ההפך ממה שאמור לאפשר צירים. לידה אדרנלינית היא לידה של כאב בלתי נסבל. הרחם במאמץ פסיכי. המאמץ הזה הוא הכאב שרוב הנשים מדברות עליו בלידות. לידה היא לא תחרות, וכל לידה יכולה להתרחש מתוך עונג, אבל כדי להגיע לשם צריך עבודה שורשית ועמוקה על שחרור האמונות שלנו. המוח שרגיל לסטרס ואדרנלין צריך לעבור גמילה, תרגול של נוכחות בכאן ועכשיו. השכל רגיל להיות בעבר או בעתיד. לידה היא בגוף, והגוף הוא בהווה. נוכחות היא מפתח לעונג.
"בלידה אנחנו מישירות מבט גם לפחד הגדול מכולם: המוות. בצרפתית, אורגזמה נקראת "לה פטיט מור" (המוות הקטן), ולידה נקראת "לה גראנד מור" (המוות הגדול). בכל לידה יש מפגש חזיתי עם המוות. נשים שלא מוכנות לרגעים האלו ייבהלו מאוד, והפחד מגביר כאב. נשים שמוכנות לזה יודעות ששער החיים הוא גם שער המוות. מי שמפחדת מהמוות, מפחדת גם מהחיים עצמם. אישה לא צריכה דבר בשביל ללדת מלבד את עצמה. כשהיא כאן, הכול כאן. אם היא לא כאן, שום דבר לא כאן. זה אירוע מטריף, ולכן אני ממליצה לא להיות במדדים או בזמנים. כמו שאני לא רוצה לשים סטופר למעשה האהבה שלי, למה שאשים סטופר בלידה?"
פורסם לראשונה: 10:07, 14.07.20
