תקשורת בין-אישית בעידן הריחוק החברתי: איך מייצרים קרבה מרחוק?

בשיתוף פורום reboot

כנסים, הרצאות, לימודים, ראיונות עבודה, ישיבות צוות, ארוחות משפחתיות, תור לרופא ואפילו מסיבות: עד לא מזמן לא העלנו על דעתנו שכל אלו יכולים להתקיים דרך מסך המחשב או הטלפון. ואז הגיעה הקורונה, טרפה את הקלפים והכניסה לחיינו את הזום ואת שאר התוכנות לשיחות הווידיאו. בהתחלה היינו סקפטיים, התקשינו להסתגל לטכנולוגיה, והיום אין ספק שמפגשים מרחוק הולכים להישאר בסביבה עוד הרבה זמן.

חצי שנה אל תוך תרבות המפגשים המקוונים, הולידו את אחת הסוגיות הבוערות בכל הנוגע לתקשורת בינאישית, גם בקרב מציגים מנוסים: איך לייצר אינטימיות, קרבה ואמון כשהאדם שמולנו נמצא בתוך ריבוע קטן על המסך?

איך לייצר אינטימיות, קרבה ואמון כשהאדם שמולנו נמצא בתוך ריבוע קטן על המסך?(צילום: GettyImages)

"קודם כל, אי אפשר ואסור להשוות בין מפגש פנים מול פנים לבין מפגש מקוון. הפידבקים והאנרגיה שונים בין השניים", מדגיש בארי כץ, מייסד החברה על שמו, שעוסקת בהדרכה ובאימון של מיומנויות תקשורת בינאישית. "כשאנחנו נמצאים בחדר עם אנשים יש אינטראקציה, חילופי אנרגיה ותיאטרליות שלא מתרחשים כשאנחנו לבד בחדר מול המסך".

אנחנו יכולים להיות האנשים הסוחפים והמלהיבים ביותר כשאנחנו עומדים מול קהל, אבל כל הקסם הזה עלול להיעלם כשאנחנו נפגשים עם אנשים באופן מקוון. אחת הבעיות במפגשי וידיאו מרחוק, מסביר כץ, היא שאנחנו מתנהלים באותו צורה כמו במפגש פנים מול פנים. לרוב זה לא עובד, ואנחנו יוצאים מהמפגש עייפים ומותשים.

בארי כץ. (צילום: רמי זינגר )

"כשאנחנו נפגשים פנים מול פנים המוח מחפש את הסימנים ואת שפת הגוף שיעזרו לו להבין איך להתנהל, וכשזה קורה מול מסך - זה הרבה יותר קשה", מסכימה אפרת גזית, מנחת סדנאות בכירה, שמרצה רבות בחודשים האחרונים בנושא תקשורת בינאישית מרחוק. "אנחנו לא לוקחים בחשבון את העובדה שאנחנו מרוחקים, לא דואגים לייצר מעורבות עם מי שנמצא מולנו, וזה מעייף. גם אותנו וגם את הקהל".

אז מה הדרך הטובה ביותר לסחוף ולרגש את הקהל, איך לייצר אינטימיות ולשדר אמון ומקצועיות מול האדם שיושב מולנו במפגשי וידיאו? בארי כץ ואפרת גזית משתפים טיפים ודגשים שאם ניישם אותם נכון, המפגשים המקוונים שלנו יהיו הרבה יותר מוצלחים:

"מחקרים מראים שישנה עייפות משיחות ווידיאו", מציין כץ ומוסיף כי שיחת וידיאו לא חייבת להיות הבחירה האוטומטית לכל מפגש. זה יכול להיות גם מייל, טקסט או שיחת טלפון רגילה. "אנשים חושבים שהמשמעות של מצגת היא עמידה על במה מול קהל עם שקפים, אבל זה לא נכון. מצגת קורית כל פעם שאנחנו רוצים להעביר מסר עם מטרה, לקבל 'כן' על משהו. אין בעצם יום שבו אנחנו לא מציגים, מעבירים מסר למישהו, וזה לא חייב להיות בשיחת וידיאו עם שקפים".

אמנות הסמול טוק

בשיחות וידאו יש לנו נטייה לדלג על שלב הסמול טוק שקורה באופן טבעי במפגש פנים לפנים, וחבל. דווקא שבירת הקרח הזו יכולה לייצר אינטימיות עם הקהל ועם המשתתפים. "אנחנו נוטים לראות את המצגת בתור דבר קדוש, אבל היא רק האמצעי", אומרת גזית. "המטרה האמיתית היא לעורר את הקהל ולגרום לו לתת בנו אמון. ברגע שנבין שהחומר הוא לא המטרה אלא הקהל, נוכל להשיג יותר".

אפשר לשלב סמול טוק גם במהלך המפגש דרך סיפורים אישיים, מציע כץ. "שילוב של סיפורים אישיים יכול לעשות הבדל גדול. זה לא צריך להיות סיפור ארוך. אם אתם מדברים יותר מידי אתם עלולים לאבד את הקהל".

תוכיחו למשתתפים שאתם רואים אותם

הסמול טוק הוא לא מספיק. כדי לתת לקהל תחושה של אינטימיות וקרבה, מילת המפתח היא תשומת לב אישית. תפנו למשתתפים במפגש, תקראו להם בשמם גם אם הם מחבורים ללא מצלמה פתוחה, תתעניינו בשלומם ותשאלו אותם שאלות.

כנסים, הרצאות, לימודים, ראיונות עבודה, ישיבות צוות, ארוחות משפחתיות, תור לרופא ואפילו מסיבות. אפליקציית זום.(צילום: Shutterstock)

כץ מעיד כי אחד התחומים הבולטים שבהם תשומת הלב האישית היא קריטית ליצירת אמון הוא הרפואה מרחוק (הטלמדיסין). "השאלה איך מטפלים מרחוק ונותנים למטופל להרגיש קרוב היא מאוד בוערת בכל מה שקשור לטלמדיסין. אחד השיעורים הראשונים שאנחנו נותנים לרופאים המטפלים מרחוק הוא לראות את המטופל, ולא רק להסתכל על הנתונים שלו. לתמלל לו את מה שהולך לקרות, להרגיע אותו".

תשדרו בטחון דרך המסך

גם דרך המסך שפת הגוף שלנו היא חלק מהמסר שאנחנו רוצים להעביר. כדי לשדר בטחון, מקצועיות ומיקוד בקהל, רצוי להקפיד להביט אל המצלמה ולא על המסך. למרות שבמסך רואים בעיקר את אזור הפנים, חשוב בכל זאת לשלב תנועות ידיים הקרובות לגוף לשם המחשת המסר.

תוכיחו למשתתפים שאתם רואים אותם.

לבוש הולם ששומר על המקצועיות הוא גם כלי חשוב בהעברת מסרים. הפיג׳מות, שהן חלק בלתי נפרד מהעבודה מהבית, הן לא לגיטימיות כשאנחנו עולים לאוויר. "אחד המנהלים שעבדתי איתו אמר לי שלפני שהוא עולה לאוויר, הוא לובש חליפה וגם שם בושם", מספר כץ. "אשתו לא הבינה למה הוא מתבשם, כי מי יריח אותו דרך המסך? הוא ענה לה שזה לא בשביל המשתתפים אלא בשבילו, זה מכניס אותו לחוויה".

כוחה של השתתפות פעילה

אחת השאלות הנפוצות בקרב מציגים במפגשים מקוונים היא - איך אני יודע שהאדם שיושב בצד השני של המסך קשוב לי? קל מאוד להכניס אנשים במפגשים מרחוק ל"מצב שינה". לכן כדי לעורר ולגרות אותם, תדברו לאט יותר ועם הפסקות קצרות שיתנו למשתתפים את ההזדמנות לדבר. רצוי לא לדבר יותר מעשר דקות בלי הפסקה.

אפרת גזית. (צילום: רמי זרנגר )

דיון ער בין המשתתפים

במקום מונולוג מונוטוני של דובר אחד - מייצר מה שנקרא השתתפות פעילה. אפשר לייצר דינמיקה ומעורבות גבוהה יותר בין המשתתפים על ידי שימוש במגוון רחב של כלים, כמו למשל שילוב של צ'אט בשיחת הוידיאו, הפרדת הקהל לקבוצות עבודה ודיון קטנות יותר (Breaking Rooms), שיתוף ה- Whiteboard בזום שמאפשר כתיבה על גבי המסך, או שימוש באפליקציות אינטראקטיביות לסקרים ושאלונים כמו Mentimeter.

חשוב לא להגזים עם ההפעלות כי זה עלול להיות מתיש, מדגישים כץ וגזית. "מידי פעם אפשר לזנוח את ההפעלות והגירויים, לסגור את שיתוף המסך ולהציג את עצמכם על כל המסך. הגיוון במפגש יוצר מעורבות גדולה, קשב ועניין".

לסיכום, אומרים כץ וגזית: "הוכתבה לנו מציאות חדשה, ולמזלנו, יש לנו טכנולוגיה שמאפשרת לנו להמשיך להתנהל כמעט כרגיל ביומיום. אבל צריך לדעת לעבוד עם הטכנולוגיה הזאת נכון, ולזכור שבסופו של דבר אנחנו עומדים מול בני אדם".