ביום שישי האחרון, בעת סיור בגבול לבנון, בלט מאוד לעיניי הדמיון בין מגדלי התצפית והעמדות התמימות למראה של הארגון "ירוק ללא גבולות", השייך לחיזבאללה, לבין עמדות חמאס שראיתי כמה ימים לפני כן פזורות בגבול רצועת עזה.
הדמיון אינו מקרי. שני מערכי התצפיות, זה של חיזבאללה וזה של חמאס נועדו לתכלית דומה: לעקוב אחרי פעילות הביטחון השוטף (בט"ש) וההתבצרות של צה"ל על הגבול, לעקוב אחרי חיי השגרה ביישובים צמודי הגדר ואחרי תנועות האזרחים הישראלים בין היישובים – ובעיקר לאתר נקודות תורפה שבהן אפשר לחדור במהירות לישראל או לבצע פיגוע, לפני שצה"ל מספיק להיערך לסיכול או להכלת האירוע. במילים פשוטות: להתריע בשגרה מפני פעילות צה"לית חריגה ולאסוף מודיעין שיאפשר להפתיע ולהביך את ישראל בסבב הסלמה או במלחמה עתידיים.
לעמדות התצפית של חמאס יש יעד נוסף: למנוע ניסיונות חדירה לשטח ישראל, בין אם מדובר בעזתים מבקשי עבודה, בצעדות מחאה פירטיות שלא קיבלו אישור או אנשי ארגונים ג'יהאדיסטים שמתכוונים לבצע פיגוע במטרה ליצור עימות בין צה"ל לחמאס ולגרום להסלמה רבתי.
כרגע, בעידן הקורונה, חמאס רוצה הסדרה שתקל על המצוקות הכלכליות של העזתים ותצמצם את פוטנציאל ההדבקה בנגיף. הנהגת חמאס גם אינה רוצה להכעיס את המצרים השולטים כעת על קו החיים הכמעט יחיד לרצועה. עימות עם צה"ל, בין אם על הגדר או בגלל רקטה שירו הארגונים הסוררים, אינו משרת את מטרות הארגון.
בניגוד לחמאס שאינו חייב דין וחשבון לאיש על מוצבי התצפית שהקים מול גדר המערכת הישראלית, חיזבאללה חייב להסוות את מוצבי התצפית שלו כתחנות שמירה על הטבע כדי שכוח שמירת השלום של האו"ם, יוניפי"ל, לא ידרוש את פירוק המוצבים.
על פי החלטת מועצת הביטחון 1701, שהתקבלה בסיום מלחמת לבנון השנייה, נאסרה נוכחות חמושים ופעילות צבאית בדרום לבנון (חוץ, כמובן, מזו שמקיים צבא לבנון). חיזבאללה מנצל כל סעיף ומגבלה בהחלטה מלפני 14 שנה כדי להגביל את תנועותיו של יוניפי"ל ולמנוע ממנו מלמלא את תפקידו. אבל ישראל תתמוך גם בימים אלה בחידוש המנדט של יוניפי"ל כי הוא מאפשר סוג של הידברות בין ישראל ללבנון שמאפשרת לשני הצדדים לרדת מהעץ במקרה של הסלמה שמאיימת לצאת משליטה.
אולם גם לחיזבאללה אין עניין להתעמת עם ישראל בעת הנוכחית. נסראללה יודע שבמצב הכלכלי הנוכחי, כשמגפת הקורונה והסנקציות האמריקניות מכים קשות בפטרוניו, טהרן לא תוכל לסייע לו וללבנון לשקם את ההריסות אחרי עימות עם ישראל. הוא יודע גם שאזרחי לבנון שמפגינים ברחובות נגד ממשלתם שפשטה את הרגל, יאשימו אותו ואת ארגונו באבדות ובהרס שיגרמו להם.
אולם גם בימים אלה חיזבאללה ממשיך כארגון צבאי להתכונן למלחמה הבאה בשני ערוצים: שיפור הדיוק של אלפי הטילים והרקטות שהוא מתכוון להמטיר במקרה של מלחמה על העורף בישראל, ותוכנית ההתקפה הקרקעית אל תוך שטח ישראל. לצורך המתקפה הזו שנועדה להעניק לארגון הישג כפול, תודעתי וצבאי, חיזבאללה נערך בסמוך לגבול. עמדות התצפית של ארגון "ירוק ללא גבולות" נועדו בראש ובראשונה לשרת את המתקפה הזו: ראשית – לאתר נקודות חדירה עבור הכוח המיוחד של חיזבאללה, "כוח רדואן" שצבר ניסיון קרבי והצלחות במלחמת האזרחים בסוריה ומתכונן כעת למשימתו הבאה במלחמה עם ישראל; שנית – לאתר מטרות לאש החיפוי והריתוק שינחיתו אנשי חיזבאללה לפני ובעת המתקפה על מוצבי צה"ל, על דרכי הגישה לאזור המותקף ועל היישובים צמודי הגדר.
במקביל לתקיפה הקרקעית, כדי להשיג אפקט תודעתי מקסימלי ולהכריח את צה"ל לפצל את כוחותיו ולהשאירם בשטח ישראל, במקום לתמרן במהירות לשטח לבנון, חיזבאללה מתכוון לתקוף יעדים בחוף הישראלי מנהריה וצפונה באמצעות הכוח הימי שלו הכולל צוללנים, שחיינים וסירות מהירות. כמו כן, יש להביא בחשבון שהוא מכין חדירות של מפגעים לשטחנו באמצעות גלשונים.
במסגרת "תוכנית האש" שתלווה את המתקפה הקרקעית ותחפה עליה, חיזבאללה מתכונן לירות עשרות ומאות טילי נ"ט מתקדמים מדגם "קורנט" הרוסי על תגבורות צה"ל שיחושו לאזור גבול הצפון ועל רכבי האזרחים שיתפנו ממנו בעת מלחמה או הסלמה רבתי. הוא גם מתכנן לעשות שימוש בעשרות רחפנים ומל"טים "מתאבדים" עמוסי חומר נפץ שיש ברשותו.
לפי כל הסימנים האסטרטגיה של חמאס בעת עימות גדול עם ישראל מתמקדת בעיקר בהפעלת אש מסיבית באמצעים מגוונים. אמנם גם חמאס מתכנן כנראה לבצע חדירות לשטחנו בעת מלחמה, אולם בינתיים מדובר בעיקר בקבוצות קטנות של צוללנים ושחיינים, אנשי קומנדו ימי, או של לוחמים שיצליחו לחדור באמצעות מנהרות או לעבור את גדר הגבול בדרך יצירתית זו או אחרת.
אולם בכל מה שנוגע להפעלת אש, חמאס נערך גם הוא לעשות שימוש באמצעים דומים לאלו של חיזבאללה: טילים, רקטות כבדות וקלות, מרגמות, רחפנים ומל"טים חמושים ו"מתאבדים", וכמובן עשרות טילי נ"ט ומטענים. אין כמובן מה להשוות כמותית ואיכותית בין ארסנל הטילים והאמצעים האחרים שבידי חיזבאללה לארסנל הקטן יותר שבידי חמאס, אבל ניסיון העבר מראה שלחמאס הייתה בעבר היכולת לשבש את השגרה ולגרום אבדות בעורף הישראלי למשך שבועות ארוכים.
הרחפנים, המל"טים וטילי הנ"ט הקשים ליירוט מציבים אתגר נוסף. לחמאס יש שיטת לחימה שצריך לתת עליה את הדעת: מנהרות הלחימה בתוך שטח הרצועה שמתוכן יפעלו אנשי חמאס נגד כוחות צה"ל שייכנסו לדכא את האש תלולת המסלול.
המסקנה המתבקשת היא שהגבולות נעשו אזורי חיכוך שבהם נדרשים צה"ל והאזרחים תושבי האזור להתמודד עם איומים ייחודיים בכל הממדים: חדירות והתקפות פתע מעל ומתחת לקרקע, חדירות דרך הים, אש מדויקת בכנון ישיר, אש תלולת מסלול ולראשונה – איום אווירי מגובה נמוך ('רום הקרוב לקרקע') באמצעות מל"טים ורחפנים זולים המופעלים במספרים גדולים ואשר קשה באמצעים הקיימים לגלותם וליירטם.
ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיות הצבאיות (למשל רחפנים) וזמינותן הרבה לכל דכפין בשוק האזרחי הפכו את הגנת הגבולות ואזורי התפר שסביב מדינת ישראל לעניין מסובך ומורכב במיוחד. האיומים המורכבים מחייבים כבר כעת מענים מקצועיים ייחודיים וכוח אדם שיתמחה בהפעלתם במינימום נפגעים ומבלי לבזבז כוח אדם לוחם ותקציבים הדרושים לדרג המסתער. על כל הדרישות הללו נועדו לענות תפישת ה"גבול החכם והקטלני" ו"חיל הגנת הגבולות" שאת פיתוחם הוביל הרמטכ"ל אביב כוכבי במסגרת "תנופה", תוכנית החומש של צה"ל.
אף שהממשלה עדיין לא אשרה את "תנופה" ואת התקציב הדרוש לביצועה, נושא הגנת הגבולות עבר בשבוע שעבר לשלב המימוש. "חיל הגנת הגבולות" נחנך במסגרת זרוע היבשה בפיקודו של תא"ל אמיר אבשטיין ויש בו כבר עכשיו מאות לוחמים ולוחמות שמפעילים סוגים רבים ושונים של ציוד לאיסוף מודיעין וציוד לחימה, ומה שחשוב – פועלים ביחד עם כל זרועות צה"ל.
"העיקרון שמיושם כבר עכשיו גם בכל הגבולות הוא הוא הרב-ממדיות והרב-זרועיות", אומר קצין בכיר בגזרה המערבית של גבול הצפון. "חדירה מטופלת על ידי צוותי קרב פלוגתי (צק"פ) או גדודי הכוללים לוחמים מהמוצבים, תצפיתניות מחמ"לי האיסוף הקרבי, מפעילי רחפנים ומזל"ט 'רוכב שמים', תותחנים מסוללת הארטילריה (העומדת לרשות המ"פ) ואם צריך – גם מסוקים וספינות חיל הים העובדים ומדברים ישירות עם מפקד הכוח היבשתי באמצעות 'צייד', מערכת התקשוב המבצעית".
ברצועת עזה השטח ומערכת הגבול מאפשרים הפעלת רובוטים לוחמים מכל הסוגים. החל בכרב"מים (כלי רכב חמושים נשלטים מרחוק), עבור לרחפנים לוחמים ועד עמדות מקלעים כבדים הנשלטות מרחוק.
בתיאור כללי, מערכת הגבול החכם והקטלני תהיה מורכבת מחמישה אלמנטים. אחד המרכיבים יהיה תרני תצפית גבוהים, כדורים פורחים ומל"טים ש"מסתכלים" לעומק הרצועה על מנת לאסוף מודיעין באמצעות ציוד צילום והאזנה חדיש.
מרכיב שני הוא שתי גדרות מתריעות – האחת, מהסוג הישן, והשנייה, ממזרח לה, עשויה מסורגי מתכת עבים המקשים על חיתוך וריתוך כמו בגבול מצרים. גובהה של גדר זו שמונה מטרים מעל פני השטח ותכליתה למנוע חדירות מעל פני הקרקע. היא ניצבת על בסיס חומת בטון תת-קרקעית המגיעה לעומק של עשרות מטרים, שאמורה למנוע מנהרות חודרות לשטחנו מתחת לפני הקרקע. בגדר זו ובחומה שמתחתיה מורכבים חיישנים שאמורים להתריע על ניסיונות לעבור אותה או לחבל בה.
בין שתי הגדרות נמצאים כביש וסוללת עפר גבוהה. על הכביש ינועו הרובוטים ועל הסוללה יהיו הלוחמים שיוזעקו לסכל חדירה או ניסיון פריצה של הגדרות. אלמנט נוסף הם המכ"מים ומערכות כיפת ברזל ליירוט טילים והמערכות ליירוט רחפנים ומל"טים. עוד רכיב כולל את המערכות להגנה וללחימה בסייבר ובספקטרום (תדרים אלקטרומגנטיים). כל אלה מקושרים לחמ"לים גדודיים המפעילים את כל אנשי הזרועות ביחד.
"המכשול החדש רץ לאורך כל הרצועה, אנחנו עכשיו ממש בקילומטרים האחרונים להשלמתו", אומר אל"מ אייל שווימר, ראש מטה אוגדת עזה, על הגדרות. עד היום בוצעו במסגרת פרויקט "זוהר דרומי" (בגבול עזה) כ-55 ק"מ קיר בטון תת-קרקעי וכ-35 ק"מ גדר "שעון חול" (בגבול מצרים) מעל פני הקרקע.
"זה אמור להסתיים בתקופה הקרובה, בחודשים הקרובים. הרעיון הוא שבמרחב בין הגדרות יהיו כלים רובוטיים נשלטים מרחוק, שגם נועדו לאיסוף מודיעין ושיש להם גם יכולות תקיפה. על פי צורך הם ידעו גם להפתיע ולתקוף, וגם לעשות פעולות בט"ש. יישב גשש בחמ"ל של הגדוד ויראה את מה שרואה הרובוט, ויתרשם. הבט"ש ייראה אחרת, זה יהיה רובוטי לגמרי, ועדיין הגששים ישבו עם כוחות העתודה ויופעלו לפי צורך. הכול בסוף מרוכז בידיים של המג"ד שיכול להפעיל את כל הכוחות והאמצעים שנותנים לו עכשיו במסגרת הפרויקט הזה".
הניסוי הראשון של הפרויקט כבר החל בקטע של 10-5 ק"מ בגבול הרצועה. אלוף פיקוד הדרום הרצי הלוי צפה בשבוע שעבר בהצגת תכלית. עם זאת חשוב לציין שבגבול הצפון המסוכן הופסקה השנה, בגלל מחסור תקציבי, העבודה על הקמת המכשול, החומה והגדר, מול נקודות החדירה האפשריות של חיזבאללה. נמשך אמנם שדרוג המיגון בישובי הגבול והגדרות סביבם, אולם צה"ל נאלץ להתבסס על היערכות יצירתית בשטח ועל כוננות גבוהה – וזה אינו מספיק.