רפ"ק אסף צוויג הרגיש שמשהו בתיק הזה לא ממש מסתדר לו עד הסוף. הוא ראש צוות החקירה המיוחד (צח"מ) שהוקם באחד מהתיקים שמסעירים את המדינה בחודשים האחרונים: רצח מאיה ווישניאק ז"ל.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לכאורה, הכל כמעט היה פתור: יש למשטרה חשוד ברצח, עמית אלמוג, בן זוגה של ווישניאק; החשוד לא מכחיש את המעשה, אם כי טוען כי קולות בראש אמרו לו לעשות את זה; ויש גם סרטון שהחשוד שלח לחברו, ובו הוא מתועד מרקד ליד גופת זוגתו, מדקלם שיר כלשהו ומפזר שטרות של 200 שקל. ועוד משהו: אמו של החשוד, גלית אלמוג, מעידה שכשהגיעה לדירה שבה אירע הרצח - בנה התנפל גם עליה, וניסה לרצוח גם אותה, באמצעות חניקה וסכין מטבח. על פניו, התיק סגור: יש רוצח, בכפוף לבדיקה הפסיכיאטרית אפשר להגיש כתב אישום. נקסט.
או שבעצם לא? כי דווקא בעדות של האמא על הניסיון של בנה לתקוף אותה בסכין, נדלקו אצל צוויג כל נורות האזהרה. כחוקר ותיק, הוא למד לחשוד גם כשהסיפור "טוב מדי". אולי המקרה הבולט ביותר לכך היה כשהוא חקר אונס קשה, והגיע למאבטח של הרמטכ"ל; וגם כשהתחקה אחרי פרשת תקיפות אלימות מוזרות של אנשי תקשורת ברחבי תל-אביב, וגילה בסופה את השם דודו טופז.
והנה, גלית אלמוג, אמו של החשוד ברצח, מעידה בפניו שבנה היה ב"התקף פסיכוטי", מונח מקצועי שלא ממש שגור בפי אם שזה עתה גילתה את בנה מרקד ליד גופת חברתו. ובכלל, העדות של האם נראתה לצוויג סדורה מדי, אחודה מדי, מוצלבת באופן מושלם מדי עם העדות של עמית עצמו. במשטרה חשדו שיכול להיות והסיפור הזה, הנורא והאפל כל כך, עשוי להיות אפילו אפל עוד יותר: האם יכול להיות שהאמא ביימה את התקיפה שלה, כדי לחזק את טענת אי-השפיות של בנה?
אז צוויג שלח את גלית אלמוג, מורה ללשון וספרות בבית ספר ברמת-גן ומתרגלת יוגה, לבדיקה במכון לרפואה משפטית באבו-כביר, כדי שיבחנו את גרסתה. עוד מעט נחשוף כאן גילויים חדשים לגבי הבדיקה הזו, ומה שהוביל את הרופאים המשפטיים למסקנה המדהימה שלהם: לא ניתן לשלול שהאם הותקפה; אבל בסבירות גבוהה, גלית אלמוג עם או בלי עזרת בנה - ביימה את התקיפה הזו.
דרמה גדולה. תיק מתוקשר מאוד, צעירה שלפני יום הולדתה ה-22 נחנקה למוות על ידי בן זוגה. אין סימני אזהרה מקדימים, אין סיבה נראית לעין. טרגדיה מזעזעת. "ראינו הרבה סיפורים קשים, אנחנו רואים את הצד השחור של החיים, את כל הזוועות", אומר גורם בכיר במערכת החוק שמכיר את התיק. "אבל בסיפור הזה יש בעיניי משהו אפל במיוחד".
ועכשיו, יש גם את הדוח של המכון לרפואה משפטית על האמא. אם מסקנות הדוח נכונות, והאם ביימה לכאורה את התקיפה שלה, זה חמור מאוד. במקרים דומים בעבר, שבהם מישהו נסה לביים תקיפה, הזדרזה הפרקליטות להגיש כתבי אישום בגין שיבוש הליכים. אבל הפעם, משום מה, זה ממש לא קרה. האם אפילו לא נחקרה באזהרה. גם כתב האישום לא שונה: עמית אלמוג נאשם גם בתקיפת אמו, כאילו הדוח של המכון לא מעלה את החשד לכאורה, שהאם ביימה הכל. מצד שני, האם מכחישה שכל האירוע היה הצגה. "טענות הזויות", אומרת עורכת דינו של הבן עמית (התגובה המלאה - בתחתית הכתבה).
בינתיים, בביתה שביישוב אורנית, משפחתה של ווישניאק לא יודעת מנוח. "אנחנו לא ראינו עליו שום דבר חריג, אך בהחלט ייתכן שהיו דברים שאנחנו לא יודעים עליהם", אומרת אמה, הילה. "ולכן", מוסיף האב אריאל, "יש לנו הרבה מאוד שאלות על מה באמת קרה שם".
אז האִם גלית אלמוג היא באמת עוד קורבן תמים של בנה עמית, כפי שטוענת הפרקליטות; או שאולי היא ביימה בתחכום את התקיפה שלה, כדי לעזור לבן שלה במשפט הרצח שלו? עד שהשאלה הזו לא תיענה, תיק רצח מאיה ווישניאק לא באמת ייסגר.
שבת, 16 במאי 2020, רחוב אבטליון ברמת-גן. מאיה ווישניאק ועמית אלמוג בזוגיות כבר חצי שנה, אחרי שנפגשו בפסטיבל מוזיקה בהונגריה. היא, אוטוטו סטודנטית לביוכימיה; הוא, לומד טכנאות סאונד ומוזיקה אלקטרונית במכללה באזור. קצת אחרי שתיים בצהריים, ווישניאק מגיעה לדירה, שבה מתגוררים עמית, אמו גלית ואחותו. על פי כתב האישום, האם לא הייתה בבית, ועמית חיכה שגם האחות תצא. זה קרה בסביבות שש בערב. כמה דקות אחר כך, ביקש עמית ממאיה שתשכב על המיטה, ונשכב לצידה, כשגבה מופנה אליו.
"בעודה שוכבת על צידה השמאלי, לפת הנאשם בזרועו בחוזקה את צווארה של המנוחה", נטען בכתב האישום. "בתגובה לקולות שהשמיעה המנוחה, כתוצאה ממעשה החניקה, חסם הנאשם בידו את פיה. לאחר מכן, השכיב הנאשם את המנוחה על גבה, ולחץ באצבעותיו ממושכות ובחוזקה על צווארה".
לפי הנתיחה של גופתה במכון לרפואה משפטית, גורם המוות הרשמי של ווישניאק היה "תשניק", כלומר, חסימה של דרכי הנשימה, שנוצרת "כתוצאה מהלחץ שהופעל על צווארה". אלא שלפי הפרקליטות, היה בזירה עוד קורבן של עמית אלמוג: אמו, גלית. עמית לקח סכין מהמטבח, הכניס אותה לשידה בחדרו, וחיכה שאמו תשוב הביתה.
וכך מתאר כתב האישום את מה שקרה כשהגיעה: "הנאשם שאל את אמו אם היא רוצה לראות את המנוחה ישנה, האם הלכה לעבר החדר, והנאשם, במטרה לממש את כוונתו, הלך אחריה. בהגיעם למפתן הדלת, לפת הנאשם את צווארה של אמו מאחור בידו והאם נפלה ארצה. בשלב זה, נטל הנאשם את הסכין מהמגירה ופצע באמצעותה את אמו בפניה ובפלג גופה העליון.
"האם נאבקה בנאשם ובתוך כך התחננה על חייה, ואמרה לו כי היא אוהבת אותו. והנאשם שעה לתחנוניה וחדל ממעשיו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו לאם הֶמָטומות (שטפי דם פנימיים) ופצעים שטחיים בפלג גופה העליון ובפניה". לכן, מלבד הרצח, מואשם עמית אלמוג גם בתקיפה בנסיבות מחמירות של אמו.
מצלמת הכניסה לבניין תיעדה את האם נכנסת ב-19:48. שש דקות אחר כך, היא טילפנה לקרובת משפחה. ב-19:56 היא סימסה לבתה שלא להגיע לדירה. רק ב-19:59 היא טילפנה למשטרה - בשיחה הזו היא לא מדווחת שבנה ניסה לתקוף אותה - ומיד אחר כך למד"א. הניידת הראשונה הגיעה לזירה ב-20:04. כלומר, 16 דקות שקיימת מחלוקת לגבי מה קרה בהן: האם בדקות האלו האם גלית באמת הותקפה, או שבזמן הזה היא ביימה את התקיפה? רפ"ק צוויג, כאמור, חשד בסיפור התקיפה של האם, ושלח אותה למכון לרפואה משפטית לבדיקה.
היא הגיעה למכון ב-19 במאי. שתי רופאות של המכון, ד"ר מאיה פורמן והמתמחה, ד"ר יפית ענתבי, המתינו לה שם. אם השם מאיה פורמן מצלצל מוכר, זה בצדק: זו הרופאה שהרהיבה עוז לחלוק על הפרקליטות בפרשת רומן זדורוב. יש הטוענים כי לעובדה הזו יש משקל גם בפרשה הזו, אבל עוד נגיע לכך בהמשך.
הבדיקה במכון החלה. על פי הפרוטוקול, הרופאות חייבות לשאול כל נבדק (חי, כמובן) אם הוא מסכים להיבדק. גלית השיבה להן שכן. בשלב הבא, הרופאות ביצעו תשאול: הן קיבלו מהאם גלית גרסה לאירועים, כדי לבדוק התאמה בין מה שהיא מספרת - לבין העדויות הרפואיות. על פי מקור במערכת אכיפת החוק שנחשף לתיק, האם חזרה על הגרסה שהשמיעה בפני החוקר צוויג: היא שבה הביתה, וגילתה את בנה עמית "בהתקף פסיכוטי", שאירע לו "לראשונה בחייו". האם הדגישה כי הוא מעולם לא תקף אותה קודם. האם סיפרה כי עמית בנה התנפל עליה בהפתעה, חנק אותה, דקר אותה עם סכין וחתך אותה.
בראיון טלוויזיוני בחדשות 12, חזרה האם על גרסה זו. "בהתחלה חשבתי שהוא צוחק איתי, לא הבנתי. פתאום בשבריר שנייה כשהחניקה נהייתה ממש... עוד שנייה איבדתי הכרה, פתאום הבנתי שיש פה, שהבן שלי הוא אויב, שהוא מנסה להרוג אותי... החניקה הייתה כל כך חזקה, שאני פשוט נפלתי על הרצפה, כנראה איבדתי הכרה לרגע. ואז, כשפתחתי את העיניים, הוא פשוט הופיע עם סכין מעליי והתחיל... לדקור אותי ולחתוך אותי. ואני פשוט נאבקת איתו ואומרת לו: 'עמית די, עמית מה אתה עושה?' ואני פשוט נאבקת איתו. ובאיזשהו שלב, אין לי מושג איך עשיתי את זה, אבל באיזשהו שלב התחלתי לצעוק לו: 'אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך. ופתאום הוא הפסיק".
אחרי שסיימו לשמוע את גרסתה הדרמטית, ביצעו הרופאות בדיקה גופנית מקיפה לאם, ותיעדו בצילומים את הפגיעות בגופה. האם שוחררה, והרופאות החלו לנתח את הממצאים.
יש חקירות מסוימות במכון, בעיקר בתיקים רגישים, שבהן מכונסים כמה רופאים משפטיים לדיון פתוח: התמונות והעדויות מוצגות בפניהם, והרופאים מתבקשים לחוות את דעתם. במקרה של גלית אלמוג, כך נודע לנו השבוע, נערכו כמה דיונים כאלו. המסקנה מכולם חזרה שוב ושוב: החוקר צוויג צדק, משהו לא מסתדר בסיפור של האם. לפצעים של גלית אלמוג יש מאפיינים קלאסיים של פגיעה עצמית. יכול להיות שהיא בוצעה בידי גלית אלמוג עצמה; ויכול להיות שהיא בוצעה בידי בנה עמית, תוך שיתוף פעולה מצידה. בכל מקרה, יש "סבירות גבוהה" שהתקיפה שלה מבוימת.
גורם במערכת אכיפת החוק, הסכים השבוע לראשונה להסביר כיצד יכולים אנשי המכון להגיע למסקנה כזו. לדבריו, ל"פציעות עצמיות" מהסוג הזה, יש חמישה מאפיינים מרכזיים:
המאפיין הראשון הוא, מה שמכונה בשפה המקצועית "חתך שמלווה את הקוֹנְטוּר (התוואי) של הגוף". כאשר אדם חותך אדם אחר תוך כדי מאבק, התנועה היא בדרך כלל ישרה. אבל הרבה מאיברי הגוף הם מעוגלים או שיש בהם שקעים ורכסים. חתך עצמי, בניגוד לתקיפה של אחר, יבוצע בהתאם לשקעים ולרכסים הללו.
המאפיין השני הוא שמסיבות ברורות, החתכים אינם קשים (או עמוקים), ובדרך כלל לא מסכני חיים. אדם שמביים פגיעה בעצמו - רוצה בדרך כלל לחיות, לא להתאבד.
מאפיין שלישי הוא שחתכים שנגרמים באירוע מבוים כזה, נעשים באזורים חשופים של הגוף, כלומר במקומות שאינם מכוסים בבגדים. הסיבה לכך שבחתך דרך הבגד קשה לראות ולשלוט על הפגיעה, והאדם שחותך את עצמו חושש שבטעות הוא יגרום נזק כבד מדי לגופו. אחרי הכל, אדם לא מיומן שחותך את עצמו דרך ג'ינס, למשל, לא ממש יודע אם בטעות הוא יחתוך עורק מרכזי.
המאפיין הרביעי, הוא שבתקיפה מבוימת, אין סימנים למה שמכונה "פצעי הגנה". אלו הם חתכים או מכות, שקורבן סופג תוך כדי מאבק עם תוקף, בניסיון לעצור אותו. אצל אדם שמותקף למשל בסכין, וינסה להסיט או לחטוף אותה מידיו של התוקף, צפויים להימצא חתכים בכפות הידיים או באמות. באירוע מבוים, כמובן, לא יהיו חתכים כאלו.
והמאפיין החמישי: אנשים שמביימים פגיעה כזו, נוטים לבצע חתכים מסודרים ואחידים, לעיתים מקבילים זה לזה, ואפילו באותו עומק. במאבק אמיתי, החתכים יהיו אקראיים, בעומקים לא שווים, מוצלבים אחד לשני, בזוויות שונות.
השבוע אנחנו חושפים כאן כי לדברי מקור, למרות העדויות קורעות הלב של האם גלית, רבים מהמאפיינים הללו התגלו בבדיקתה במכון. החתכים, רובם בבית החזה ובצוואר, היו כולם שטחיים, בעומק שווה, מקבילים, לאורך קימורי הגוף. אף שאלמוג מתארת מאבק קשה מאוד בינה לבין בנה עמית, ממש קרב לחיים ולמוות, לא נגרם לה אף חתך שדרש אפילו תפרים, שלא לדבר על טיפול משמעותי יותר לאיברים פנימיים. בנוסף, לא התגלו הפגיעות שמכונות "פציעות הגנה".
8 צפייה בגלריה
הוריו של עמית אלמוג ביציאה מבית המשפט. רפ"ק אסף צוויג. ''בסיפור הזה יש בעיניי משהו אפל במיוחד''
(צילום: יריב כץ)
החתכים שהתגלו בגופה של גלית גם חסרים את המאפיין של אקראיות, שיש בדרך כלל בתקיפה המלווה במאבק. בנוסף, בוצעה בדיקה בין הפציעות לבין השמלה שלבשה האם בליל האירוע. התברר שהחתכים מופיעים בדיוק באזורי הגוף שהשמלה הותירה חשופים.
ועוד משהו: כשהשוטרים הגיעו לזירת הרצח ותשאלו את גלית אלמוג, היא סיפרה כי בנה חנק אותה, ואף הראתה לשוטרים שני סימנים אדומים בצוואר, אחד מכל צד. אחד מהסימנים האלה נעלם עד שהיא הגיעה לבדיקה במכון לרפואה משפטית, אך בכל מקרה, סימנים מהסוג הזה דווקא לא מתיישבים עם פגיעה עצמית. הסיבה: קשה לאדם לגרום לעצמו פגיעה כזו.
מצד שני, האם מתארת שבנה חנק אותה באופן כל כך אלים, עד שהיא איבדה נשימה והתעלפה. סוג כזה של חניקה משאיר ברוב המקרים סימנים נוספים, שלא התגלו בבדיקה במכון. בבדיקה בבית החולים שנערכה לאם הפצועה גם לא נמצא סימן לצרידות, המלווה בדרך כלל את מי שעבר חניקה אגרסיבית.
כאשר החוקר צוויג קיבל את הדוח המפתיע של המכון, הוא זימן את האם גלית שוב. באותו זמן, צוויג כבר חשד שעמית אלמוג אינו מקרה פסיכיאטרי קלאסי. כך, למשל, הוא היה יכול להיות ערני, חד וממוקד לאורך שעות של חקירה, אבל פתאום בבת אחת לשנות פאזה, ולהתחיל לשיר ולרקוד. פעם אחת אפילו ניסה לתקוף את צוויג.
החוקר שמע את גלית חוזרת על גרסה דרמטית מאוד של אותו ערב, ואיך נאבקה בבנה, כדי שלא ירצח גם אותה. צוויג שאל אותה איך כל זה מסתדר עם הפציעות הקלות שספגה. אחר כך הוא הטיח בה שבמכון לרפואה משפטית משוכנעים, שהתקיפה שלה הייתה מבוימת, כדי לבסס את טענת אי-השפיות של בנה.
על פי מקור אחד, היה זה ניסיון של הפרקליטות והמשטרה "ללכת עם ולהרגיש בלי": מצד אחד, לא להתעלם מהממצאים של המכון; ומצד שני, גם לא לחקור את האם תחת אזהרה, "ולחטוף מעורכת הדין שלו איך עשינו את זה לאמא שגם החיים של הבן שלה נגמרו, גם הייתה עדה לגופה, גם קורבן לניסיון רצח שלו, ועכשיו הופכים אותה לפושעת".
אבל האם לא התבלבלה, ואמרה לצוויג שלאנשי המכון אין מושג על מה הם מדברים ושהיא עוד תבוא חשבון עם אנשי המשטרה ותגיש נגדם תביעה.
במשטרה היו חוקרים שטענו שמה שקרה ב-16 הדקות האלו עדיין לא פתור. היו להם המון תהיות: למה האם גלית לא נמלטה מהדירה אחרי שהותקפה? מדוע הטלפון הראשון הוא לקרובת המשפחה? ואם התקיפה מבוימת, האם גם סרטון הריקוד ופיזור השטרות נועד לשוות לעמית אלמוג תדמית של אדם "בהתקף פסיכוטי"? אלא שבפרקליטות כבר נפלה החלטה: מבחינתם, 16 דקות זה לא מספיק זמן לתכנן ולבצע תקיפה מבוימת כזו. אבל מה לעזאזל עושים עם הדוח של המכון?
גורם במערכת החוק טוען כי בשלב זה, החלה הפרקליטות ללחוץ על המשטרה לפנות למכון ולבקש חוות דעת נוספת. ב-6 ביוני, כשבוע אחרי שהמכון הוציא את הדוח הראשון, פנתה המשטרה למכון לרפואה משפטית, ובשם הפרקליטות ביקשה השלמות חקירה. הסיבה: המכון "לא נחשף לחומר חקירה מהותי" בפרשה.
למחרת, העבירה המשטרה למכון באבו-כביר קטעים מתוך החקירות של עמית אלמוג הנוגעים לתקיפה של אמו, עדויות וצילום העדויות של האם גלית, לצד תיעוד וידיאו נוסף מבית החולים ומהאמבולנס. הסרטון מהאמבולנס, צולם באמצעות מצלמת הגוֹ-פרו (מצלמת גוף) של איש מד"א שטיפל בה בניידת הטיפול הנמרץ שהוזעקה למקום. בסרטון מתארת אמו של אלמוג את הסכין שבה הותקפה, ומספרת בהיסטריה ובהלם על התקיפה שעברה. בעיני הפרקליטות, זו עדות שמחזקת את גרסתה.
חיזוק נוסף לגרסת האם גלית מתקבל גם ממיקומה של הסכין. עמית סיפר בחקירתו כי הכין מראש את הסכין במגירת שידה. לפי גרסתו, כשהוציא את הסכין, האם הייתה מעולפת ללא הכרה. ואכן, האם נשאלה שוב ושוב מאיפה בנה הוציא את הסכין, ולא ידעה לומר. אדם שמביים תקיפה, כך נטען, היה מיד אומר משהו כמו "עמית הוציא סכין מהשידה", כדי לחזק את סיפורו.
אנשי המכון החלו לבחון ברצינות את החומר החדש מהמשטרה.
אולי הפרקליטות צודקת, וחוות הדעת הראשונית שלהם שגויה? כדי להיות בטוחים, נקטו במכון בצעד נדיר למדי: כל הרופאים של אבו-כביר (חוץ מאחת, שהייתה בחופשת לידה), כונסו לחדר דיונים אחד. מאה אחוז מכוח האדם המקצועי שמעסיקה מדינת ישראל במקצוע הרפואה המשפטית, ישב יחד. בפני כל החבורה המכובדת הזו, הוצגו כל הצילומים, כל העדויות וגם הממצאים החדשים ששלחה המשטרה. אחר כך התנהל שם דיון נוקב.
התוצאה הייתה חד-משמעית: כלל הרופאים שהשתתפו בדיון - בתוכם ווטרנים שכבר פיצחו תיק רצח או שניים בחייהם - פסקו שמדובר בפגיעה עצמית. כלומר, באירוע מבוים. לדברי אדם שנחשף לדיונים, מה שהם ראו שם היה אפילו "טקסט בוק" (מקרה קלאסי מהספרות המקצועית) של תקיפת סכין מבוימת. חוות הדעת הרשמית הייתה שאמנם "לא ניתן לשלול חניקה", אבל חזרה על הקביעה הראשונית, כי "הממצאים אינם מתיישבים עם מאבק (התקיפה של האם - ר"ב) כפי שתואר".
אלא שבפרקליטות אפילו לא חיכו לממצאי הבדיקה השנייה שהם עצמם זימנו. ב-11 ביוני הוגש כנגד עמית אלמוג כתב אישום, שכולל את סעיף תקיפת האם. המשמעות: התעלמות מוחלטת ממצאי המכון.
מי שכן קיבלה בברכה את השארת סעיף התקיפה, הייתה דווקא פרקליטתו של הנאשם, עו"ד אורית חיון. לכאורה, זה מוזר: הלקוח שלה נאשם גם בתקיפת אמו. הדוח של המכון יכול למחוק את סעיף האישום החמור הזה. אם כך, מדוע היא לא נאבקת כדי שהדוח יתקבל? השבוע, בתגובה לפנייתנו, אפילו תקפה עו"ד חיון את הדוח, ואמרה כי, "מדובר במסמך החורג מסמכותו" (התגובה המלאה - בתחתית הכתבה).
אז מה הסיבה? במערכת החוק מעריכים, כי אף שבדיקה פסיכיאטרית בגהה מצאה שהנאשם כשיר לעמוד לדין, ההגנה תשתמש בתקיפה של האם כדי להוסיף משקל לטענה לאי-שפיות. אחרי הכל, הוא גם ניסה להרוג את אמא שלו, ואחרי כן גם הצטלם רוקד ומפזר שטרות ליד הגופה. איזה אדם שפוי נוהג כך? עו"ד חיון ביקשה בינתיים לקבל חוות דעת פרטית מהפסיכיאטר הנודע פרופסור גיל זלצמן. טרם ידוע לאילו מסקנות הוא הגיע.
חשוב לומר: אם האסטרטגיה של ההגנה היא לטעון לאי-שפיות או התקף פסיכוטי, זה לגיטימי ומובן. אבל במערכת החוק יש שתוהים מה הסיבה שגם הפרקליטות מתעקשת על השארת סעיף התקיפה של האם? ומדוע לא פתחו בהליכים נגד גלית אלמוג בגין שיבוש הליכים לכאורה, כפי שעשו בכל כך הרבה מקרים אחרים?
השבוע אומרים בפרקליטות בתגובה רשמית, כי מבחינתם יש מספיק ראיות שהאם הותקפה, וכי לא הייתה הצדקה לפתוח בהליכים נגדה (התגובה המלאה - בתחתית הכתבה).
8 צפייה בגלריה
רומן זדורוב. האם הוא הסיבה למחלוקת בין הפרקליטות למכון לרפואה משפטית?
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אבל יש במערכת החוק כאלו שטוענים שהעימות הזה, הוא רק עוד קרב במלחמה גדולה בהרבה, בין המכון לרפואה משפטית לבין הפרקליטות. וזה הסיפור: במשך שנים, ד"ר חן קוגל וד"ר מאיה פורמן היו בשוק הפרטי, והיוו אופוזיציה לוחמנית במיוחד לחוות הדעת של המכון לרפואה משפטית ושל מנהלו הקודם, פרופסור יהודה היס. השיא היה בפרשה שמבחינת הפרקליטות, עדיין מהווה פצע פתוח: רצח תאיר ראדה ז"ל.
הסנגורים של זדורוב ביקשו מד"ר פורמן לתת חוות דעתה במשפט. במוקד המחלוקת הייתה הסכין: הפרקליטות טענה כי זדורוב רצח את ראדה באמצעות סכין יפנית, שנמצאה בכליו. ד"ר פורמן קבעה: לא נכון, החתכים בכלל בוצעו עם סכין משוננת. יש הטוענים כי כאן נולד הספק לגבי ההרשעה כולה, זה שמקנן עד היום בציבור - ושבפרקליטות לא ישכחו את זה לפורמן לעולם.
אחרי סדרת תחקירים שפורסמה במוסף זה, הוחלט כי היס יעזוב את תפקידו, והיורש הטבעי היה ד"ר קוגל. אלא שבפרקליטות הפכו עולמות ולא בחלו באמצעים כדי שהוא לא יקבל את המשרה. אחרי שקוגל מונה על אפם וחמתם, ניסו למנוע גם מד"ר פורמן להצטרף לצוות שלו, וכשלו שוב. גורמים בפרקליטות, שהיו רגילים לשיתוף פעולה נוח וגמיש עם המכון, גילו לפתע בתוכו את קוגל ופורמן, שני "סדינים אדומים" מבחינתם.
במערכת החוק מעלים את האפשרות שאולי גם בתיק הרצח של ווישניאק, זה חלק מהקרב: פורמן חתומה על חוות הדעת לגבי גלית אלמוג, והפרקליטות לא תשנה כתב אישום בהתאם לדוח שלה. בפרקליטות דוחים השבוע את הטענה הזו.
כך או כך, בינתיים, את משפחתה של מאיה ווישניאק לא מעניינים מאבקי כוחות כאלו ואחרים. הם מבקשים רק דבר אחד: צדק עבור בתם. "הרשעה ברצח בנסיבות מחמירות", אומרים הוריה, אריאל והילה. "ושייכנס לכלא לכל ימי חייו".
בשיחת זום השבוע, הם מספרים כי יש בתיק שאלות לגבי האם גלית, שלא נותנות להם מנוח. "איך, למשל, קורה שלוקח לאם של הרוצח כעשר דקות מרגע שנכנסה הביתה עד שהיא מתקשרת למשטרה? לנו הגיוני קודם להתקשר למשטרה ולמד"א", תוהה האב. "למה לא התקשרה למשטרה מיד בסיום השיחה עם המשפחה? למה לקח לה עוד חמש דקות להתקשר למשטרה? מה היא עשתה בזמן הזה, שזה נצח?
"ואם היא מותקפת בניסיון שלו לרצוח אותה, הרי אדם סביר היה פשוט נמלט בבעתה למסדרון מחוץ לדירה ומזעיק עזרה. ואם, כמו שאמרה, היא פתאום הבינה שהוא מנסה לרצוח אותה ופחדה ממנו, אז מה? אחרי חמש דקות ובתוך כל הטראומה הזו, היא פתאום הפסיקה לפחד ממנו?
"ואם", ממשיכים ההורים בכאב, "נניח, הוא באמצע התקף שיגעון, אבל אז נרגע מההתקף לאחר שהיא אומרת לו שהיא אוהבת אותו. אז איך זה שפתאום חוזר לו שוב ההתקף, והוא מתחיל לזרוק שטרות על מאיה ולצלם את זה? הרי הרצח בוצע שעה ורבע לפני כן. הוא יכול היה לצלם את הסרט הזה הרבה קודם. אז למה הוא חיכה עד שאמא שלו תגיע, ורק אחרי שהיא התקשרה למשטרה, הוא צילם את הסרט? ומאיפה השטרות האלה הגיעו? מי הבמאי מאחורי הסרט הזה?"
ב-7 בספטמבר הם יתייצבו שוב בבית המשפט, כמו לכל הדיונים. אז יחול מועד הקראת כתב האישום, ותישמע תגובתו של עמית להאשמות הקשות נגדו. ואולי חלק מהשאלות הקשות בתיק הזה ייענו. "אנחנו רק מקווים מאוד", אומרים ההורים, "שהפעם ייחסכו מאיתנו המראות של הלבבות והנשיקות שאמו של הרוצח כל הזמן מרעיפה דרך הזום על הבן שלה".
תגובתם של עו"ד אורית חיון ועו"ד דין כוכבי, המייצגים את עמית אלמוג (התגובה היא גם על דעת האם, גלית): "תפקידה של הבדיקה הפתולוגית מטעם המכון לרפואה משפטית הינו לתאר מה מספרים הממצאים הרפואיים והמדעיים בלבד. אין זה מתפקיד המכון לנתח עדויות ולקבוע ממצאי מהימנות ולהכניס אמרות ודעות, שאינן קשורות לבדיקה הרפואית.
"בדרך כלל המכון מסרב לעיין בחומר הראיות ובעדויות בכדי לשמור על אובייקטיביות הממצאים המדעיים. לא כך נעשה במקרה זה. מדובר במסמך החורג מסמכותו המדעית ונהפך למסמך המתיימר לקבוע אמינות ומהימנות של עדויות, כאשר הוא מסתמך על ראיות חלקיות ומגמתיות בלבד, ולכן אין לו כל משמעות ומשקל. בכל מקרה, אין בו בכדי לבסס ממצאים הפוגעים בתשתית הראייתית, לפיה הוגש לבסוף כתב האישום, המייחס לנאשם פציעתה של אמו, על סמך גרסתה האמינה של האם התואמת את מכלול הראיות בתיק.
"הטענה שבמספר הדקות שבהן הגיעה האם לביתה ועד שצילצלה והזעיקה את המשטרה ומד"א יכולה הייתה להספיק להמציא גרסה שתפגע בבנה - הינה הזויה. הרי האֵם לא תגרום שבעדותה, בנה ישלם באישום פלילי חמור נוסף, בגינו הוא עלול להישלח לעוד 20 שנות מאסר.
"יש להצר כי מתחילת הטיפול בתיק זה, חומרים הקשורים בחיסיון רפואי ומשפטי ושייכים לחומר החקירה בתיק מודלפים לתקשורת, באופן מגמתי ובניסיון להשפיע על דעת הציבור, אף עוד בטרם הועברו לעיון ההגנה. המאבק התקשורתי, המונע משיקולים זרים ממשיך עד היום, תוך ניסיון להשפיע על שיקול הדעת של הפרקליטות".
מהפרקליטות נמסר בתגובה כי: "האישום בנוגע לתקיפת אם הנאשם מבוסס על מכלול הראיות הקיימות בתיק. לעמדתנו, למרות חוות הדעת של המכון, ובהתבסס על הערכה של כלל הראיות, קיים סיכוי סביר להרשעה באישום זה והשאלות שמעוררות חוות הדעת צריכות להתברר בבית המשפט. כמו כן, אנו סבורים שאין בחוות הדעת די כדי להניח יסוד סביר לחשד שבוצעו על ידי אמו של הנאשם עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לבדה או בשיתוף פעולה עימו".
מהמכון לרפואה משפטית נמסר: "איננו מעוניינים להגיב. ננהל את השיח שלנו מול הפרקליטות".
