לפני עשרה חודשים ישבנו בארוחת ערב ושברנו את הראש לאיזה תאריך להזמין כרטיסים לחופשה משפחתית באגם גארדה. העדפנו ביולי ולא באוגוסט, אבל הבנות התעקשו שלא מחליטים כלום עד שאין תאריך סופי למחנה הקיץ של הצופים. כבר היה לי ברור איפה נישן ולכמה ימים ניסע, ואחת לכמה ימים שאלתי מה קורה, ואז הבנו שלא קורה כלום. זה לא היה ברגע אחד אלא יותר כמו טפטופים של אינפוזיה, אבל הנה אנחנו ביולי, בלי מחנה קיץ, בלי אגם גארדה, בלי מסיבות של גיל ההתבגרות ובלי הבנה של מה צפוי הלאה.
עוד כתבות למנויים:
"במבט מהצד נדמה שבני הנוער מפסידים תקופה כל כך משמעותית, אך במחשבה מעמיקה אני סבורה שהם חזקים מכך", אומרת מורן וילנר סקאל, פסיכולוגית המתמחה בפסיכולוגיה קלינית. "נכון, יש דברים שהם מפסידים, אך הם מצליחים להתאים את עצמם למציאות המשתנה ומוצאים דרכים להיטמע בתוך קבוצת השווים, גם אם היא מצומצמת יותר.
"מובן שחשוב לשים לב למתבגרים מסתגרים ומתבודדים, שלא מנהלים אינטראקציות עם בני גילם כלל. זה עלול להיות תמרור אזהרה או בקשה לעזרה, אך אצל רוב הנערים זה לא המצב, ולמרות האתגרים שהתקופה הזו מביאה איתה, הם מוצאים את הדרכים שלהם לחקור את זהותם ואת עצמאותם. מחקרים רבים כבר הראו שתקופת גיבוש הזהות שמתחילה בגיל ההתבגרות, ולעיתים אף קודם, נמשכת גם אל תוך העשור השני והשלישי לחייהם ובמידה מסוימת אפילו כל החיים, אז גם אם יש דברים שבני הנוער מחמיצים כרגע, הם ימצאו את הזמן להדביק את הפערים".
אחת העצות לתקופת המשבר היא לא להסתיר מהילדים שלנו את המציאות. "כמו בהתמודדות עם כל קושי פסיכולוגי, גם כאן חשוב לפתח גישה פרו-אקטיבית שמבוססת על מודעות, יוזמה ופעולה, במקום על תגובה פסיבית למצב שנוצר", אומר ד"ר גדי און, פסיכולוג החוקר את תופעת השעמום בקרב צעירים בישראל. "כדאי לשתף את הילדים בכך שאנו לא יודעים מה יהיה משך המגפה, בשפה שתואמת את גילם. יחד עם זאת, במקום רק להגיב למגבלות של הבידוד החברתי, אנו מעוניינים לתכנן מראש כיצד נתמודד ולהכין לעצמנו מגוון של אפיקים חלופיים, שבהם ננסה לפצות על החוסרים בתקופה הקרובה.
ומה לגבי השלכות ארוכות טווח יותר? כמו בדברים אחרים הקשורים בנגיף, כרגע רב הנסתר על הגלוי. "למיטב ידיעתי, אין מחקרים שיעזרו לנו להבין מה יהיו ההשלכות ארוכות הטווח של הבידוד החברתי", אומר ד"ר און. "מבחינה פסיכולוגית ההשלכות הן בעיקר על התפתחות היכולות החברתיות של הילד. באמצעות אינטראקציה מתמשכת עם בני גילו, הילד מפתח את הזהות האישית שלו, לומד להכיר את עצמו ורוכש מיומנויות בסיסיות של שיתוף פעולה, שיחה, קריאת הבעות פנים ושפת גוף. אלה מיומנויות הכרחיות לתפקוד מסתגל, בעולם ולכן חשוב להקפיד על קשרים חברתיים.
"על מנת לשמור על אופטימיות, נזכור שכולנו בסירה אחת וחווים את המשבר הזה יחד, שכבר שרדנו בהצלחה מגפות חמורות מזו, ושאחרי הכול האדם הוא בעל יכולת הסתגלות גבוהה מאוד. מעבר לכך, טובי החוקרים עמלים על מציאת פתרונות למניעת הדבקה, לחיסון ולטיפול בחולים. גם אם זה ייקח זמן, הדברים בסוף יסתדרו ונחזור לשגרה".
איך נעזור לילדים להתמודד עם השעמום שנוצר נוכח המגבלות?
"מחקר אמריקני שנערך מתחילת המגפה מראה שמונחים כמו שעמום ובדידות נמצאים בעלייה מתמדת בחיפוש בגוגל", אומר ד"ר און. "הילדים ראויים לאמפתיה, ובמקביל גם למסר שמדבר על יוזמה וגישה אקטיבית. אפשר וצריך למצוא דרכים לשמור על קשרים חברתיים במגבלות הקיימות. עכשיו זאת הזדמנות טובה לפתח עצמאות ויצירתיות.
"ילדים ומתבגרים מרחבי העולם מספרים על דרכים מגוונות לשמור על קשר באמצעות הודעות טקסט, אימיילים, תוכנות שיתוף, וואטסאפ ורשתות חברתיות. הנה כמה רעיונות: לחגוג יחד ימי הולדת ואירועים אחרים באמצעות תוכנות שיתוף וידאו; לערוך פעילות גופנית משותפת בבתים באמצעות וידאו; לקבוע 'שעת חגיגה' או ארוחת צהריים משותפת - שעה קבועה ביום שבה כולם נפגשים בזום לאכול יחד ולשתף בחוויות; כדאי לחזק קשרים עם המשפחה, עם שכנים ודיירים קרובים; למצוא אפיק התנדבות מרחוק בפרויקטים שמאפשרים זאת; לערוך ביקורים משותפים אונליין עם חברים במוזיאונים ובאתרים היסטוריים; לשחק יחד במשחקי מחשב, להתנסות בכתיבת בלוג משותף ועוד. אפשר לעבור יחד עם הילדים על מה שכותבים ילדים בעולם ולנסות למצוא עוד פעילויות".
וילנר סקאל מוסיפה: "כשהודיעו על סגירת המסגרות, הורים רבים הצטיידו בשלל אביזרי יצירה, משחקי קופסה, משחקי מחשב ותוכניות להעסיק את הילדים כדי שלא ישתעממו. עכשיו נדמה שהכול כבר נעשה, שאין כבר אנרגיות או כסף להעסיק את הילדים.
"בהרבה מובנים לא קל ולא נעים להשתעמם. אפשר ורצוי לתת תוקף לתחושות אלו של הילדים, ועם זאת גם להתייחס לכך כהזדמנות לצמיחה, להגברת היצירתיות, לפיתוח יוזמות. תציעו להם לחפש דרכים להתמודד עם אי הנחת שהם מרגישים, ואולי הם יגלו בעצמם כישורים חדשים ואפיקים מעניינים שלא חשבו עליהם קודם.
"מחקרים בתחום מדעי המוח מראים שלמעשה, בזמן של חוסר מעש המוח מאוד פעיל - בייחוד אזורים שלא פעילים בשום זמן אחר, ונקראים 'רשת ברירת המחדל', ובאנגלית The Default Network, כך שזמן של רגיעה, בהייה, הרהור והתכנסות פנימה זה דווקא אימון מעולה למוח. אנשים שחוו פגיעה מוחית באזורים אלו, שאיבדו את היכולת לחלימה בהקיץ ולשיטוט מחשבתי בזרם התודעה שלהם, מדווחים על ירידה באיכות החיים שלהם ועל תחושה של ניתוק מהזהות העצמית שלהם".
רונן יעקובסון, פסיכולוג חינוכי מומחה, מדגיש כי גם בחופש שונה שכזה חשוב לצאת לחופשה: "הנאה משותפת שבה ההורים נהנים מחברת הילדים, וההיפך, היא מרכיב חשוב לא רק בשמירה על האופטימיות, אלא גם לבניית הקשרים הרגשיים בין בני המשפחה. לכן חשוב לא לוותר על הנאות משותפות. זה זמן מצוין לנסות דברים חדשים - קמפינג, צימר בארץ וטיולים. כדאי מאוד גם לשחזר את חוויית הניתוק שאנחנו מכירים טוב כל כך מטיולים בחו"ל. המחקרים מלמדים שחלק גדול מהרווחים הנפשיים והגופניים שחופשה נותנת לנו הם בזכות הניתוק הזה. בזמן החופשה, גם אם היא בארץ, חשוב לנתק את הטלפון של העבודה, גם אם זה אומר להחליף סים - ממש כמו בחופשות בחו"ל".
מתחילים כבר לדבר על 1 בספטמבר ועל ההבנה שהילדים לא יחזרו למסגרות כפי שהכירו. עד כמה חוסר הוודאות הזה יכול להשפיע על עולמם?
יעקובסון: "חוסר הוודאות בהחלט משפיע על הילדים, אבל מה שמשפיע עליהם יותר הוא חוסר הוודאות של ההורים. לצד כל חוסר הוודאות - כדאי לשים דברים בפרופורציות. גם אם תהיה מתכונת אחרת, מערכת החינוך תפעל. חשוב שההורים יישבו יחד ויתכוננו לאופציות השונות ולאפשרויות העומדות בפניהם. הורים שיצליחו להפנים שחוסר הוודאות מוגבל, ושיש דרכים להיערך אליו - ישדרו לילדים רוגע".
לדברי וילנר סקאל, חוסר ודאות, שינויים תכופים והיעדר יציבות עלולים לגרום להתפתחות של דאגות, חרדות ופחדים ולהעצים קשיים שהחלו עוד קודם. "כדי שהילדים יצליחו להתמודד בצורה טובה עם ערעור היציבות והיעדר הוודאות לגבי השנה הבאה, חשוב מאוד לדבר על הדברים, לתת מקום לתחושות, למחשבות, לאמונות ולדאגות שמתעוררים בהם", היא מסבירה.
"הקשיבו להם, ונסו להבין מה מדאיג אותם בקשר לשנה הבאה, מה הם חושבים שיהיה, מהן הציפיות שלהם ומהם החששות שלהם. אתם עשויים להיות מופתעים מהתשובות שלהם. לפעמים דאגה של ההורים כלל לא מדאיגה את הילדים, ולעיתים הם דווקא מוטרדים ממשהו שכלל לא שיערתם לעצמכם שמעסיק אותם. שימו לב גם לתגובה שלכם לדברי הילדים, ואל תבטלו את החששות שלהם באמירות כמו 'אל תדאג, יהיה בסדר' - זה לא מה שירגיע את החרדות, זה רק עשוי לגרום להם לחשוב שהם לא בסדר מכיוון זה מה שהם חשים.
"במצב שנוצר, יש גם הזדמנות ללמד את הילדים כלים חשובים לחיים - דרכי התמודדות עם חוסר יציבות ועם חוסר ודאות. שיח על הנושא והפניית הזרקור לדרכי התמודדות עם חוסר ודאות מהווים הזדמנות לחזק את החוסן הנפשי של הילדים, דבר שחשוב כמובן בהתמודדות הנוכחית, ויסייע להם גם בהתמודדויות עתידיות בחייהם.
"כדאי לחשוב יחד עם הילדים מה יכול לעזור להם להתמודד עם החששות והדאגות שהם העלו. יש ילדים שעוזר להם לחשוב מראש על תרחישים אפשריים ולתכנן אסטרטגיות פעולה. יש ילדים שעוזר להם לחשוב על הדברים שכן ידועים להם לגבי השנה הבאה. אפשר לנסות למצוא מה כן בשליטתם, ומה יעזור להם להשיג תחושת יציבות".
כולם מדברים על "להמציא את עצמנו מחדש". עד כמה זה נוגע לילדים, ואיך אפשר לעזור להם?
"בדרך כלל כשמדברים על 'להמציא את עצמנו מחדש' מתכוונים למבוגרים שמעוניינים בשינוי דפוסים מקובעים בהקשר של קריירה, הסבה מקצועית, זוגיות וכדומה", אומר ד"ר און. "כאשר מדובר במתבגרים, אנו עשויים למצוא דפוסים כאלה בהקשרים של התפתחות הזהות האישית: העדפה של סוג מוזיקה מסוים, סגנון לבוש, אפליקציות מועדפות, הרגלי שינה וערות, חברים מועדפים - כל אלה נמצאים שם כי המתבגר משתמש בהם כדי להגדיר לעצמו מי הוא, מהן העמדות הבסיסיות שלו ומה חשוב לו בחיים. יש לגשת לזה בזהירות ראויה, כי ניסיון לכפות שינוי עשוי להתפרש כפגיעה באוטונומיה.
"כדאי להתערב רק במקרים קיצוניים. למשל, אם המתבגר הפך לגמרי את הלילה ליום, יכול להיות שכדאי לנסות להשפיע כי יש לכך השלכות בריאותיות וחברתיות, אבל בדרך כלל במקום לנסות להמציא מחדש עדיף לנסות להרחיב את מגוון הפעילויות של המתבגר: הוראה וירטואלית או עזרה בשיעורי בית, התנדבות מהבית - ישנם ארגונים מקומיים שישמחו לקבל עזרה. כעת זה זמן טוב להתנסות במעורבות פוליטית. יש מתבגרים שישמחו לשמור על חיות מחמד, להתנסות בגינון בבניין המשותף או בחצר של הבית הפרטי. אפשר לשלוח תמונות שצילמת לאתרים שמוכנים לשלם תמורתם, להקים ולנהל חנות אונליין שמציעה מוצרים או שירותים, לפתוח ערוץ יוטיוב שמציע תוכן ועוד.
"בעיקרון, ככל שהילד הוא צעיר יותר, כך זה פחות רלוונטי לדבר על 'להמציא את עצמו מחדש', כי יש פחות דפוסים שהתקבעו. לילדים יש יכולת משחק מרשימה מאוד. בשנייה אתה נהיה שודד-ים, רופא או טייס. כל מה שצריך זה כמה אביזרים פשוטים, וכמה כללי יסוד שיגדירו את המגרש. משחק הוא פעמים רבות משחק בזהויות.
"על מנת להכניס גיוון לשגרת היום בתקופת הקורונה אפשר לבנות על יכולת המשחק. למשל, להחליט שהיום עד ארוחת צהריים אנחנו שודדי-ים. מתלבשים, מארגנים את החדר ואת הסלון כמו אונייה, אוכלים ארוחת צהריים על הסיפון. אפשר לבנות סביב זה סיפור שלם, כשהילדים דואגים בעצמם לתפאורה ולחלוקת התפקידים ביניהם. חשוב להשאיר להם חלק ניכר מהמשחק. היכולת הטבעית שלהם להיכנס לתוך עולם דמיוני היא כל כך מפותחת, שבדרך כלל אלה ההורים שמתעייפים ראשונים ומבקשים לסדר את הסלון. בתקופת הקורונה עדיף לנסות לשחרר לילדים גם את הסלון".
