לא רק לאתלטים: מהו בקע ספורטאים וכיצד ניתן לטפל?
עד לפני מספר שנים "בקע ספורטאים" היה פציעה שמאפיינת רק ספורטאים מקצועיים, אך עם עלייתם של אימוני הכושר העצימים היא הפכה לנחלת הכלל. באמצעות תרגול פשוט תוכלו גם אתם להחלים ממנה במהרה
בשנים האחרונות אימוני הכושר הפכו לעצימים ומגוונים יותר. לצד אימוני הכושר הקלאסיים, עלה קרנם של אימונים שכוללים ביצוע תרגילים מורכבים, כמו אימונים מחזוריים או אימוני HIIT, למשל.
כתבות נוספות:
פציעות ספורט בשיעורי סטודיו: כך תוכלו להימנע ולהתאמן בבטחה
הדור החדש של פציעות הספורט - וכיצד למנוע אותן
לשמור על הגוף כמו ספורטאים: אימון למניעת פציעות
אימונים אלו, הכוללים מקטעים קצרים של פעילות מאומצת מתוך מטרה להגביר את השריפה הקלורית, דורשים כיווץ מוגבר של מספר קבוצות שרירים בו זמנית, ולכן מתאפיינים ברמת אינטנסיביות גבוהה.
על אף זאת, לצד יתרונות כמו שיפור מהיר בכושר וחיזוק מספר שרירים בו זמנית, הגיוון בתרגילים מביא להופעה של פציעות או כאבים שאופייניים יותר לספורטאים מקצועניים. זאת מכיוון שבספורט המקצועני, הספורטאי נדרש לבצע פעולות מגוונות ועצימות מספר רב של פעמים.
הכירו את "בקע הספורטאים"
אחת הפציעות שהופכת ליותר ויותר שכיחה בקרב מתאמנים היא "בקע ספורטאים". מדובר בפציעה שגורמת לכאבים או רגישות באזור הבטן התחתונה והמפשעה - אזור אנטומי שבשפה הרפואית מכונה "Groin". פציעה זו מתאפיינת בכאב אשר מופיע בעיקר בזמן אימון מאומץ או לאחריו - לרוב בזמן ביצוע תנועות המערבות את הירך ושרירי הבטן.
משמה של הפציעה ניתן להבין שמי סובל ממנה הם בעיקר ספורטאים. הנתונים מראים שכ-50% מהכדורגלנים המקצוענים יסבלו ממנה במהלך הקריירה שלהם. סיבה נוספת לשם הכללי "בקע ספורטאים" היא העובדה שבחלק גדול של המקרים המקור האנטומי המדויק שגורם לכאב לא תמיד ידוע. מדוע זאת?
אזור החיבור של שרירי הבטן לאגן בנוי בצורה של שכבות צפופות המורכבות מגידי שרירים. חלק מהגידים מתחברים בנפרד לאגן וחלקם מתחברים באמצעות גידים משותפים לחלקו הקדמי.
בשל מבנה זה, ממצאי הדמייה לא תמיד נותנים תמונה חד משמעית לגבי שלמות הרקמה, מה שמוביל לכך שאבחון של הפציעה לא מתבסס רק על ממצאיה, אלא משילוב של מספר קריטריונים: הפקת כאב במישוש של מספר אזורים אנטומים של הבטן והמפשעה, או הפקת כאב בזמן כיווץ של שרירי הבטן ושרירי המפשעה.
הסיבה להופעת הכאבים היא ביצוע תנועות חוזרות ועצימות של הירך והגב בו זמנית, אשר גורמות לעלייה בכוחות הפועלים על קדמת האגן. האגן נחשב לאזור יציב מאוד הבנוי מחיבור של שתי עצמות גדולות. בעוד שהחיבור ביניהן בחלקו האחורי מיוצב על ידי חלקו התחתון של עמוד השדרה (מה שמכונה "עצם הזנב"), בחלקו הקדמי שטח המגע בין שתי העצמות הוא קטן יותר ולכן פחות יציב.
מסיבה זו, בזמן ביצוע תנועות חוזרות בעצימות גבוהה השרירים שמתחברים בסמוך מאוד לאזור זה - שרירי הבטן ושרירי המפשעה - נדרשים להתכווץ בעוצמה רבה על מנת לייצב את האזור.
כך לדוגמא, כאשר בועטים בעוצמה בכדור ברגל ימין, בזמן הבעיטה שרירי הבטן של צד ימין מתכווצים כחלק מביצוע הבעיטה, ושרירי מקרבי הירך של רגל שמאל מתכווצים על מנת לייצב את הירך. כאשר פעולה מאומצת זו מתרחשת מספר רב של פעמים בעוצמה רבה, הדבר עלול לגרום לכאבים בשילוב קרעים קטנים ברקמה, או לדלקת.
יעילות הטיפול האקטיבי
עד לאחרונה הטיפול המקובל "בבקע ספורטאים" היה בעיקר מנוחה, טיפול בתרופות אנטי דלקתיות, או ביצוע טיפולים כמו עיסויים לרקמות הכואבות. במקרים רבים שלא היה שיפור לאורך זמן התבצע טיפול ניתוחי לתיקון הרקמות, שכן טיפול פיזיותרפי לא רק שלא נחשב כלא יעיל, אלא אף נחשב בעבר ככזה שעלול להגביר את העומס על האזור, ולהגביר את הכאבים.
אמנם, לאחרונה במאמר ראשון מסוגו שהתפרסם Annals of rehabilitation medicine, עלה שתוכנית אימונים שכוללת תרגילי ייצוב של האגן יכולה לשפר משמעותית את הכאבים ולחסוך את הצורך בניתוח.
במחקר שבוצע בקרב 40 שחקני כדורגל שחולקו לשתי קבוצות, קבוצה אחת קיבלה את הטיפול הסטנדרטי: עיסוי, חימום, מנוחה, וטיפול באמצעות זרמי חשמל, בעוד קבוצה שנייה ביצעה תרגילים שמטרתם שיפור ביציבות האגן.
בעוד שבקבוצה שטופלה פסיבית התרחש שיפור של כ-40% בעוצמת הכאב, בקבוצה האימון התרחש שיפור של כ-80%. בנוסף, בקבוצת התרגול, מתוך 13 כדורגלנים 20 חזרו לפעילות ללא כאב, לעומת רק 3 כדורגלנים בקבוצת המנוחה.
סובלים מבקע ספורטאים? נסו גם אתם את התרגול:
מה כללה התוכנית? בשלב הראשון שנמשך כשבועיים התוכנית כללה 3 מרכיבים עיקריים שתורגלו בנפרד. הראשון: חיזוק שרירי הירך - הן השרירים המקרבים והן השרירים המרחקים. לדוגמא, על ידי שכיבה על הצד והרחקת הרגל העליונה, או בעמידה על רגל אחת וביצוע תנועת קירוב של הרגל השנייה כנגד התנגדות.
המרכיב השני כלל חיזוק מבודד של שרירי הליבה. לדוגמא, תרגילים כמו הרמות אגן, והמרכיב השלישי - תרגול שליטה בתנועת האגן. לדוגמא, ביצוע תנועות של האגן לפנים ולאחור בעמידת שש, או ביצוע תרגיל "חתול סוס".
בשלב השני שנמשך כשבועיים הושם בעיקר דגש על יציבות מפרק הירך והאגן על ידי ביצוע תרגול של אותם תרגילים על משטחים לא יציבים - הן בעמידה לשיפור יציבות הירך, והן בעמידת 6 או ישיבה על כדור פיזיו לשיפור יציבות האגן.
בשלב השלישי בוצעו תרגילים שמשלבים יחד את כל המרכיבים. לדוגמא, ביצוע לאנג'ים קדימה,( יציבות ירך) עם החזקת כדור כוח בידיים (כיווץ של שרירי הליבה) ושמירה על מנח האגן ( יציבות אגן). האימונים בוצעו 3 פעמים בשבוע, כאשר מעבר משלב לשלב נקבע על פי ירידה בכאב. לאחר מנוחה של 6 שבועות המשתתפים חזרו לרוץ באופן רגיל.
הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף בהרצליה לשיקום, פיזיותרפיה וכושר אישי.