זעקת כאב משני צדי הרחוב
"אבל אין לכם מישהו במקומו", הוא אומר. אני עונה, "נכון, אלא שאני חושבת שהעובדה שעדיין אין חלופה היא לא סיבה להשאיר ראש ממשלה מושחת שעסוק רק בענייניו. אני חושבת שלא יהיה ואקום ומקווה שברגע שהוא יזוז תגיע מנהיגה ראויה ותתפוס את מקומו".
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כך בערך התחילה ברחוב בלפור, בלב ההפגנה, שיחה שלי עם איש צעיר שהקים את ביתו בשדרות. הוא ואשתו הגיעו לרחוב אולי במקרה ואולי כדי לראות את ההפגנה המפורסמת - אך בוודאי לא בשביל להשתתף בה. "אשתי ואני הצבענו ש"ס", הוא עדכן ותר בעיניו אחר כיסא לאשתו ההרה, "ואת, במי את בחרת?" "ברשימה המשותפת" עניתי. חיוך דק נמתח על שפתיו וניצוץ ניצת בזווית עינו, תפס לו אתגר.
"אני לא מאמינה בוויכוחים, מוכנה רק לשוחח", חידדתי. "אני סקרנית להכיר אותך ואשמח לספר לך על עצמי". נראה לי שידידי החדש קיבל באהבה את חוקי המשחק שהצעתי. "תיזהרי, הוא יכול להחזיק אותך עכשיו בשיחה גם כמה שעות", אמרה אשתו שנראה ששמחה לזכות בישיבה על כיסא פלסטיק לבן בערב ירושלמי קריר.
האיש הצעיר והמעניין בעיקר רצה לשמוע - ואני זכיתי בסדרה של שאלות מאתגרות - שלא תמיד נוח לתת להן תשובות פשוטות וכנות: "למה את רפורמית, את יכולה להיות חילונית או מסורתית, למה לך להיות רפורמית?" "הרפורמים הם כמו הנוצרים נכון?" ו"איך את מלמדת תלמוד אם את לא מאמינה שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה?"
לא ראיתי מישהי שאני רוצה לנצח
אחר כך הגיעה להפגנה אישה צעירה. "בעלי בצד השני, מפגין עם הליכודניקים. אני לא רוצה לעמוד שם. אני גם לא אתכם, אבל שם אני לא רוצה לעמוד", אמרה.
זה היה בתחילת השבוע. ברחוב היו רק כמה עשרות מפגינות משני עברי גדר הברזל. בצד השני, ה"ליכודניקים" הפעילו מערכת הגברה, השמיעו שירי עידוד ונאמו ברמקול. הנאומים נשמעו כמו זעקות כאב של מי שהקרקע בוערת תחת רגליהם. זעקות של נשים וגברים שתולשים להם מהידיים דמות נערצת. מנהיג חזק. אבא.
אני לגמרי רוצה ששלטונו של ביבי יעבור מעולמנו. אנחנו ראויות לזה. ואני ממש לא רוצה להביס את מי שקולותיהם בקעו מהרמקול. משני צדי הרחוב בקעו קולות של כאב. לא ראיתי ברחוב מישהי שאני רוצה לנצח.
הנשק העתיק ביותר בעולם
גוף האישה הוא הנשק העתיק ביותר בעולם. מדובר בנשק עם מנגנון השמדה עצמית. לחלק מהנביאים הייתה התמחות מיוחדת בנשק הזה והם השתמשו בו על מנת לתקוף את בני ישראל. מול בני ישראל החוטאים הם הניפו את נשק ה"זונה", וברצונם להיזכר בימים אחרים (שלא באמת היו) הם הזכירו גוף צנוע של אישה. גוף ששמור לבעלה.
בהפטרת השבת המיוחדת לשבת שלפני ט' באב (שבת חזון), נקרא את פרק הפתיחה של ספר ישעיהו. כבר בדברי הפתיחה שולף הנביא את נשק "גוף האישה" מול העם החוטא. "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה", מקונן הנביא. הוא חושף את השדיים שלנו ברצותו להעליב ולהבהיל את בני ישראל, ומצעף את ערוותנו ברצונו להתרפק על עבר שאיכותו בנאמנות וכניעות של בני ישראל לאלוהים – כמו אישה טובה מול הגבר שלה.
אני לא מכירה את ס' ואני ממש אוהבת אותה; את התבונה ואת האומץ. הנביא מבטיח בשם אלוהים: "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ". הוא מבטיח לנקות את האישה-העם מכל מה שלכלך אותה והפחית את ערכה, וס' עשתה זאת.
כמו אלה גדולה, אבל אלה שלקוחה מתוך החיים עצמם, היא עמדה על המנורה בלי סייגים, בלי מחיצות, בלי שקרים והעמדות פנים. היא הייתה הדבר בעצמו. היא ניכסה לעצמה את הנשק שמופעל נגדה-נגדנו. היא הראתה להם את האמת, ויריב לוין לא היה יכול לשאת זאת והוא צעק מכאב ובושה. יריב לוין, יושב ראש הכנסת, אני מבטיחה לך כאן שביום בו תעמיד את ס' לדין אנחנו נבוא במאות ובאלפים, נשים צעירות, מבוגרות וזקנות, בכל הגילאים ובכל הצורות, נעמוד ונוריד חולצות לנוכח המנורה. כמה שזה יהיה מבהיל.
המושא הנעדר
הסופרת והפעילה האקו-פמיניסטית קרול אדמס טבעה את המושג "המושא הנעדר" כדי להסביר את המנגנון הפסיכולוגי המאפשר לחברה להחפיץ את הזולת (יהיו אלה נשים, עבדים או חיות) ולהשתמש בו שימוש מתעלל.
השימוש בתואר "זונה" בקללות, ובכלל זה גם בהפטרת השבת, שייך לקטגוריה של "המושא הנעדר". הזונה הופכת מאישה מנוצלת וסובלת, לקללה; מי שבוגד בערכיו הוא "זונה". הקהילה שמאמצת את האנלוגיה הזו תקל ראש בחייהן של נשים בתעשיית הזנות, שהרי כבר קישרנו בין ה"זונה" לבין כפיות טובה ובוגדנות.
השימוש ב"זונה" כדימוי בקללה מעלים את הסיפור האמיתי של הנשים שנכפה עליהן להיכנס לתפקיד זה, ומאפשר לשקר להתקיים, מאפשר לקהילה הגברית להמשיך וללכת בשרירות לב אל היצורים "פחותי הערך" - הזונות. בעומדה חשופת שדיים על המנורה, הטילה ס' אלומה של אור על "המושא הנעדר" והפכה אותה לנושא נוכח. תודה לך ס' אמיצה וחכמה.
בבקשה תחליפו חולצה
אחד הסמלים של המאבק בבלפור הן חולצות עם הדפס נבואתו של ישעיהו מהפטרת השבת. ההדפס נפתח בפסוק: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה". שותפיי לדרך בבלפור, אני מסכימה עם טענתכם שמצבנו מתאים, למרבה הצער, לדבריו של ישעיהו. עם זאת, אנא אל תיפלו באנלוגיה שלו. זונות הן הנשים המנוצלות ביותר בעולם, הן סוחרות בגופן כיוון שלא מצאו אלטרנטיבה וכיוון שכך לימדה אותן החברה לשרוד.
החברה שמגנה את הזונות היא החברה שמשתמשת בהן ואנחנו הרי לא נרצה להיות לא בצד המגנה ולא בצד המשתמש. חברים שלי, בבקשה תחליפו חולצות.
חשבתם שרק לכם מותר להפוך אותנו לנשק
כשרבנים מדברים איתנו על הגוף המפתה שלנו, על הנפש החלשה שלהם ולכן על חובתנו להיות צנועות, הם מפנים את הגוף שלנו נגדנו ומשתמשים בגופנו כנשק. הנשק המתוחכם הזה מאפשר להם להעלים אותנו ולפנות לעצמם אזורי מחייה רבים ונחשקים; אנחנו לא יכולות להיות זמרות, פוליטיקאיות, רבות או חזניות. אנחנו לא יכולות להתפלל כרצוננו בכותל.
התוצאה של הפרדה מגדרית באקדמיה היא שגברים יכולים ללמד נשים, אבל נשים מנועות מללמד גברים. רבני הצניעות מהלכים אימים על הצבא, על חברות הפרסום ועל החברות שמארגנות מופעי התרבות. "זה לא אנחנו", הם טוענים, "זה הגוף של האישה. הוא מסוכן. הוא מפתה. הוא חייב להיעלם לנו מהעין". רבני הצניעות משתמשים בגוף שלנו על מנת להגדיל את הנכסים הרוחניים והחומריים שלהם בעולם. ומה הכי מפחיד אותם? שאישה צעירה הראתה להם שהיא הבינה את כללי המשחק והניחה על הערימה את הקלף "שנה כיוון".
והאמת היא?
האמת היא שרק לס' מותר להשתמש בגוף של ס'. האמת היא שהשימוש הלגיטימי היחיד הוא השימוש שהיא עשתה, שכן זה השימוש היחיד שלא הופך אותה ל"מושא נעדר". בואו נעשה את זה פשוט - לכל אחת ולכל אחד בעלות על הגוף שלה והיא תשתמש בו איך שהיא רוצה. ומי שזה לא בא לו בטוב, לא חייב להביט.
בלי "ביביסטים", "סמולנים" או "זונות"
הבעיה של "המושא הנעדר"; של החפצת הזולת, נמצאת בכל כינוי שמקטין את האחרת, בכל כינוי שמבקש להפוך אותה לפרט נוסף בערמה של "זבל אנושי". ההסכמה לחיות כך היא כניעה למניפולציות של פוליטיקאים, ולא דרך ראויה לנהל את החיים.
לכל אחת שתומכת בהמשך כהונתו של ביבי ולכל אחת שמתנגדת לכך בתקיפות יש תשוקות, סיבות, כאבים והסברים משלה. אם נמשיך לכנות את האחיות שלנו מהעבר השני של הגדר "ביביסטיות" נגביר את השנאה ולא נלמד דבר על החיים. ביבי יודע את זה וכשהוא מכנה אותנו "סמולניות" ו"חמוצות" הוא יודע שהוא מפעיל את שרירי ההחפצה והשנאה, שרירים שיבצרו את שלטונו ויפגעו בכולנו. לא כך אני רוצה לחיות.
ובבית המדרש של הטוקבקים
הפעם אני מבקשת לחלוק המלצה וגם הזמנה. ההמלצה - בפעם הבאה שאתן עומדות בהפגנה, קחו כמה דקות ועברו לצד השני. אל תסכימו לריב אל תשיבו בהתנצחות על התנצחות. אנחנו הרי לא נשכנע האחת את השנייה. תבקשו לשמוע, להבין וגם לשתף ולספר את סיפור חייכן. אנחנו נמשיך להצביע למפלגות שונות אבל חשוב שלא ניכנע לתאוות ה"הפרד ומשול" של הפוליטיקאים.
וההזמנה: ביום ד' הקרוב, ערב ט' באב, בשעה 19.00 נשוחח יסכה הרני, חוקרת נצרות, ואני ב"זום" על פתרונות יהודיים ונוצריים לחיים ללא מקדש. זה הקישור. מוזמנות ומוזמנים
שבת שלום!
