ויתר על ירושה כשהיה בחובות? הענקה אסורה
חייב שהיה אמור לרשת חמישית דירה טען שהגשים את רצון הוריו שלפיו הנכס יעבור לאחיותיו. בית המשפט קבע: רצון כזה אפשר להביע רק בצוואה
בית המשפט המחוזי בלוד החליט לאחרונה
לבטל הסתלקות של חייב מהירושה של הוריו שכללה חלק מזכויות בדירה בחולון. השופטת מרב בן-ארי קבעה כי מאחר שבמועד הוויתור הוא כבר היה שקוע בחובות, מדובר ב"הענקה אסורה" לאחיותיו ודינה להתבטל. המשמעות היא שחלקו בדירה יעבור למנהל המיוחד שימכור אותו לצורך כיסוי חובותיו.
החייב הגיש את הבקשה לפשיטת רגל לפני שלוש שנים. הוריו המנוחים לא ערכו צוואה וזכויותיהם בדירה היו אמורות לעבור בירושה לששת ילדיהם. אבל החייב ושני אחיו הסתלקו מהעיזבון וכך יצא שאחיותיו זכו בחלק גדול יותר בדירה מזה שהיו אמורות לקבל.
לפני כשנתיים ביקש מנהל העיזבון שמונה בתיק לבטל את ההסתלקות של החייב בטענה שמדובר בהענקה אסורה לפי פקודת פשיטת הרגל, שכן הוא ויתר על חלקו בתקופה שכבר היה בחדלות פירעון ונוהלו נגדו הליכי גבייה. המנהל המיוחד ביקש לפיכך להעביר לידיו את חלקו של החייב בדירה באמצעות הפחתת שליש מהחלק של אחיותיו.
החייב ואחיותיו התנגדו לבקשה. הוא טען כי בזמנו הוריו סייעו לו ולאחיו לכסות חובות על עסק שקרס ומכרו לצורך כך מגרש ונכסים נוספים. בעקבות זאת, הם ביקשו מהם לוותר על הדירה לטובת האחיות.
הוא ציין כי הייתה זו הסכמה משפחתית שמשקפת את רצון ההורים ומהווה למעשה מימוש צוואה בעל-פה. עוד הוא טען כי אפשר לראות בוויתור שלו כתשלום או החזר להוריו. על כן, לא מדובר ב"העברה ללא תמורה" שהיא אחד התנאים לביטול הענקה אסורה. אחיותיו הוסיפו כי הסיבה שהוריהן לא ערכו צוואה כתובה כיוון שבקהילת יוצאי אירן שאליה השתייכו זה לא נהוג.
מנגד הבהיר המנהל המיוחד שלא ניתן לטעון פתאום לקיומה של צוואה בעל פה כשטענה כזו לא הועלתה כשהוגשו הבקשות לצווי הירושה. ממילא, הצוואה הנטענת גם לא עומדת בתנאי חוק הירושה לצוואה בעל פה.
גם הטענה שמדובר במעין תשלום להורים לא יכולה לעמוד לטענתו כיוון שלא ההורים קיבלו את התמורה. מי שקיבל אותה הן האחיות, שלא שילמו דבר ואף היו מודעות לכך שהחייב בקשיים.
השופטת מרב בן-ארי קיבלה את טענות המנהל המיוחד והבהירה כי "רצון של אדם ביחס למעשה שייעשה ברכושו יכול לבוא לידי ביטוי משפטי רק בצוואה תקפה לפי הדין... אין אפשרות משפטית ליצור בתיק זה דרך חדשה ליצירת צוואה".
באשר לטענת התמורה היא ציינה כי אין כל אסמכתה לכך שהוויתור היה בבחינת החזר להוריו ואף אין זיקה בין מי שנתן את הכספים – ההורים, לבין מי שקיבל את הדירה – האחיות, שלא שילמו דבר. בנוסף, האחיות גם לא עומדות בדרישה לתום לב שכן קיבלו את הזכויות בזמן שידעו על ההסתבכות של אחיהם.
לפיכך בקשת המנהל המיוחד התקבלה. השופטת ביטלה את הסתלקות החייב והתירה למנהל לפעול למכירת חלקו בדירה.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- המנהלים המיוחדים: עו"ד רון חמד ועו"ד תמי מייזליק
- עו"ד שמעון עטיאס עוסק בחדלות פירעון
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
מומלצים