האב התאבד – ילדיו נושלו מצוואת סבתם

אם לשניים הורישה את כל רכושה לבן אחד, תוך נישול ילדיו של בנה השני שמת לפניה. הנכדים טענו להשפעה בלתי הוגנת עליה, אבל נדחו בביהמ"ש

עו"ד צחי פנקס | פסקדיןפורסם: 30.07.20 , 07:22

בפסק דין שהותר לאחרונה לפרסום דחה בית המשפט למשפחה בצפת התנגדות שהגישו שני אחים לקיום צוואת סבתם שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לדודם. פסק הדין חשף מערכת יחסים עכורה בין הסבתא לבין בנה המנוח, אביהם של המתנגדים, ונקבע בו כי אין ראיות לכך שהיא לא הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית או נפשית, או שהייתה עליה השפעה בלתי הוגנת מצד הבן הזוכה.

הצוואה נערכה על ידי הסבתא בספטמבר 2010 והיא מתה בינואר 2016. היו לה שני ילדים שאחד מהם התאבד לפני כעשר שנים, וילדיו הם המתנגדים לצוואה.

החל משנת 2000 התנהל סכסוך משפטי בין הבן המנוח לבין אמו על רקע תביעתו להמשיך לעבד מטעים המהווים חלק מהנחלה שבבעלותה. בסיום ההליכים ניתן פסק דין שקבע כי הנחלה תפוצל וחלק מהשטח, שבו נמצא ביתו של הבן, יירשם על שמו.

בפסק הדין צוין כי המנוחה התלוננה על יחסו הבוטה והאלים של בנה כלפיה וסיפרה שהוא ממרר את חייה והיא חיה בפחד מתמיד.

בספטמבר 2010, כמה חודשים לאחר מות בנה, היא ערכה צוואה שבמסגרתה ציוותה את כל רכושה לבנה הראשון, תוך שהיא מציינת שההליכים שנוהלו בינה לבין בנה המנוח גרמו לה נזק כספי ועוגמת נפש רבה, וכי בהעדר קשר בינה לבין נכדיה, בהשפעתה של אימם, היא אינה מותירה להם דבר.

(צילום: shutterstock)

לטענת המתנגדים, בזמן עריכת הצוואה היה מצבה הבריאותי של סבתם מדורדר באופן שלא הייתה כשירה. הם הוסיפו כי תוכנה של הצוואה בלתי מוסרי והיא הושגה על ידי התובע ואשתו בתחבולה, תרמית, הפעלת לחץ והשפעה בלתי הוגנת.

מנגד טען הבן היורש כי הצוואה נערכה ונחתמה כדין וכי כוונת המנוחה בצוואה הייתה ברורה, להוריש את כל נכסיה לו ולא להותיר מאום למתנגדים, עימם כמו גם עם אימם, היה לה נתק ממושך.

ואכן, השופטת אביבית נחמיאס דחתה את ההתנגדות. היא ציינה שמומחית מטעם בית המשפט קבעה שהמנוחה הייתה כשירה מבחינה נפשית וקוגניטיבית לחתום על הצוואה. כמו כן, בתיעוד הרפואי לא צוין דבר שיכול להעיד על מגבלה שכלית או קוגניטיבית והמנוחה הייתה מודעת לעריכת הצוואה ולתוצאותיה.

לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת יישמה השופטת את המבחנים שנקבעו בפסיקה ציינה בין היתר שבחינת המסמכים שהוגשו מעלה שהמנוחה הייתה עצמאית לחלוטין ולא תלויה באיש.

כמו כן, מהראיות עולה שהנתק בין הסבתא לבנה המנוח לאשתו וילדיו היה מהותי, עמוק ובולט. כך למשל, הנכד הצעיר לא ידע לתאר באיזו צורה השולחן הגדול הנמצא בבית סבתו ואישר כי מעולם לא ביקר אותה בבית החולים. זאת ועוד, הוכח כי המנוחה לא הייתה מבודדת וכי הסיבה שלא קיימה קשר עם נכדיה נעוצה בסכסוכים רבי שנים בינה לבין אביהם.

השופטת סיכמה כי לא הוכח ולא נטען שהמנוחה לא אהבה את נכדיה ולא הצרה על הנתק עימם. יחד עם זאת, אין זה מתפקידו של בית המשפט לשפוט מוסרית את המנוחה אשר לא הפרידה בין בנה ואישתו לבין ילדיהם בכל הנוגע לאופן בו מבקשת היא לצוות את הרכושה.

בנסיבות אלה הורתה השופט על קיום הצוואה. הנתבעים חויבו בהוצאות בסך של 35 אלף שקל.