פעם אחת בלבד מאבד פרופ' רוני גמזו, פרויקטור הקורונה החדש - או כפי שהוא מכונה למורת רוחו בתקשורת, "צאר" או "קיסר" הקורונה - את שלוות נפשו. עד אותו רגע, הוא שומר על קור רוח מפתיע. ימים אינסופיים של פגישות, עשרות שיחות נכנסות, מאות הודעות וואטסאפ, לילות קצרים מדי - את הכל הוא צולח בחיוך ובחדות. אבל דבר אחד מצליח לשבור את הפאסון המנומס שלו.
עוד כתבות למנויים:
- הקורונה של פעם: איך ניצחנו את השחפת?
- דן אריאלי: "רציתי להדביק מחנה צבאי בקורונה"
- מי תנצח במרוץ לחיסון?
זה קורה באמצע היום, כשהוא יוצא מסיור במערך החקירות האפידמיולוגיות של לשכת הבריאות המחוזית בתל־אביב. הם אלה שאוספים מידע על כל חולה מאומת, ובמחי טלפון אחד יכולים לשגר כל אדם לבדיקה ובידוד. עם כניסתו לתפקיד החדש, גמזו ביקש לראות את המערך הגדול ביותר בארץ. "ביקשתי לראות את המערך הגדול כי יש לי תחושה שהוא לא עומד בסטנדרטים שלי", הוא מסביר לפני הביקור. "אני הולך לבחון אותו לאורך זמן, גם במצב שבו התחלואה תהיה פי ארבעה מאשר היום. אי־אפשר לקחת יותר סיכונים".
כך הוא מגיע לקומה 2 בבניין ברחוב הארבעה בתל־אביב. שם, בחדר האחרון בקצה המסדרון, יושבים האנשים שעליהם מוטלת המשימה הלאומית הקריטית והרגישה ביותר בחודשים הללו של המלחמה בנגיף: קטיעת שרשראות ההדבקה. אם הם לא יאתרו את המגעים של כל חולה חדש בקורונה, אלה ימשיכו להסתובב ולהפיץ את המחלה לאחרים, מבלי לדעת כלל שנחשפו אליה. הפצה כזו, שנעשית על פי רוב שלא במכוון ושלא במודע, תביא אותנו אל האסון המעריכי ובסופו של דבר, כנראה, גם לסגר נוסף.
אבל הדרמה הגדולה ביותר של אירוע הקורונה לא מורגשת כאן. בחדר סמינריונים קטן, שהוסב למפקדה מאולתרת, יושבים כעת שישה סטודנטים לרפואה ומתחקרים חולים חדשים. בחלל אחד לא גדול, עם חלונות פתוחים שהחמסין נכנס מהם, מאחורי מגיני פרספקס למניעת הדבקה, מהטלפונים הניידים הפרטיים שלהם, הם משוחחים בנימוס מופלג עם הנחקרים: איפה ביקרת, תחשוב עם מי נפגשת, איך קוראים לרב של הישיבה שלך? עם א' או עם ע'? תחשוב עוד, הם מבקשים, כמעט מתחננים. אולי שכחת מישהו. את התשובות הם רושמים על דף נייר, משרטטים לעצמם את מסלול ההדבקה. עוד פרט ועוד פרט, משרטטים תמונה חלקית ומקוטעת של מסלול המגפה בישראל. גמזו מתעכב מעל אחד מהם. מבקש להבין איך בדיוק מתבצע התחקיר. איזה מסלול עבר הנחקר האחרון ואיך מאתרים את האנשים שבאו עימו במגע לפני שאובחן. "למה אתה לא רושם ישר במחשב?" הוא שואל בנימוס, "כמה חקירות ביצעת מהבוקר?" הוא מתעניין.
בחדר הסמוך, מתבצעות חקירות נוספות, הפעם על ידי אחיות ותיקות, שההתרגשות מהאורח המכובד ניכרת עליהן. שוב חלונות פתוחים, שוב דפי נייר עם כתב יד צפוף, שנערמים על השולחן. על המחשב פתוחה רשימת שמות של חולים, שתכף יקבלו טלפון. "13 חקירות מהבוקר", מדווחת בגאווה אחת מהן, והאחראית עליה מזדרזת להסביר: "נתתי לה את החקירות הקשות, שלא הצלחנו לפצח". "שמונה שעות והצלחת לנהל 13 חקירות לא מפוצחות?" מתקשה גמזו להסתיר את תדהמתו. "ומה עם אפליקציית המגן?" הוא מוסיף ומקשה עליה. "עם מה?" היא שואלת מבולבלת. הוא מנסה שוב ומוותר, נפרד ממנה בחיוך, ומודה בחום לכל הנוכחות על העבודה הטובה.
אבל בחוץ, בדרך לתחנה הבאה ביום הבלתי נגמר שלו, ניכרת בו סערה גדולה. קולו חורק, שרירי הצוואר שלו משתרגים. הוא כועס. מאוד כועס. עד כדי כך כועס, שהמילים המדודות והמאופקות, שהוא בוחר בדרך כלל בפינצטה רטורית, מפנות את מקומן למה שהוא באמת מרגיש לנוכח אוזלת היד הקולוסאלית הזו, שאחראית, בין השאר, ל־2,000 נדבקים ביום.
"פקקטה", הוא זועם. "עם הטלפונים הפרטיים שלהם! איך אתה יכול לשלוט ככה במשהו? זה מוקד שיחות? איפה זמני ההמתנה? איפה יכולת בקרת השליטה? אלה קוטעי השרשראות?! הם רחוקים שנות אור ממה שהם אמורים לעשות. אני מבטיח לך שסדצקי לא ביקרה כאן בחיים שלה".
רגע שקט לעיכול המחזה המוזר והמיושן שחזינו בו עכשיו, שנראה כאילו נלקח אי שם משנות ה־50, רק סרט עם מגן דוד אדום על היד ושביס לבן של אחות רחמנייה קיבוצית חסרים שם, והוא ממשיך. "בכוח הם שמים אותם באיזה אולם, עם הטלפונים האישיים שלהם. בכוח, כי 'אנחנו חייבים לעשות את האופרציה הזאת'. עם הקושי הזה, בלי תנאים לחקירה. ועוד הם מתווכחים, 'אל תיקח את החקירות מאיתנו'!!! זו לא קטיעת שרשראות. זה לספור התקשרויות. זה לא קוטע. זה לא מהיר. זה לא מלא. זה לא מקצועי. זה לא יורד לפרטים.
"משרד הבריאות הוא משרד טוב. מדובר במקצוענים, אין ויכוח. הם טובים בחקירות מסובכות: שחפת, כלבת, עכברת. בסיסטמה הרגילה של החיים הבריאותיים של מדינת ישראל הם עושים את תפקידם מצוין. אבל זה לא בשבילם, האופרציה הזו. נפלה עליהם פצצת אטום. אני שואל את עצמי: כל אלה שאמרו שהחקירות בסדר, הם באו לראות את זה? אני לא רוצה להוציא לאנשים האלה את הרוח מהמפרשים, כי בכוחם הדל הם באמת עושים את המקסימום. אבל תכירו לפעמים בכך שכוחכם דל למול המשימה. אי־אפשר לכבוש את הבופור עם רוגטקה".
ובחזונך, איך נראה מערך החקירות האפידמיולוגיות העתידי של ישראל?
"חלל של 2,000 מטר, שיושבים בו 300 חוקרים, במדים או על אזרחי, עם אוזניות. כולם מחוברים למערכת אחת, שעושה בקרת ביצוע. עם אחראי משמרת שיושבים בתאים מיוחדים, אחראי אחד לכל מאה חוקרים. קול סנטר גדול שיעדי הביצוע שלו הם חקירות מושלמות. ברגע שמסיימים את החקירה מספרי הטלפון של הנחקרים מוזנים במערכת ועוברים לסמסים, שמכניסים אנשים לבידוד. כל אחד מקבל הודעה: יש לך בדיקה, תלך לכאן וכאן. ברגע שהחוקר שלח מישהו לבדיקה במערכת המעבדות שלי כבר יש הזמנה לבדיקה, ואני יודע כמה בדיקות צפויות בחצי יום הקרוב. ככה סוגרים מעגלים. באותו רגע שהכנסתי מישהו לבידוד זה עובר למנהלת הבידוד שמעבירה פקודה עכשיו לרכזים אזוריים והם מרימים אליו טלפון ואומרים, 'לפני שעה נכנסת לבידוד. שולחים לך כרגע הודעה: אלה כללי הבידוד. פעם ביומיים תקבל טלפון כזה וכזה. יש לך בעיות סוציאליות? נשלח אליך עובדת סוציאלית'. מרגע שיש הפניה לבדיקה עד סיום החקירה, כל זה צריך לקחת גג־גג יומיים־שלושה".
זו מציאות אפשרית או פנטזיה?
"ייקח חודש, אבל ככה בדיוק זה יעבוד".
הוא בהחלט עושה מה שהוא יכול כדי להפוך את החזון הזה למציאות. ביום שלישי השבוע הציג הפרויקטור החדש לציבור את תוכנית גמזו למלחמה בקורונה, "מגן ישראל" שמה, ויום לפני ההשקה החגיגית, היא עוד לא לגמרי מגובשת. יש כיוונים, אבל הזמן דוחק, מאלץ אותו לנוע באטרף קדימה. "האירוע הזה טיפה מלחיץ, עד שנכנסתי לא הבנתי עד הסוף את העוצמות שלו", הוא מודה. "פתאום ראש הממשלה מתקשר אליי ב־11 בלילה לשאול מה המצב".
כמו לכל אורך המלחמה שלנו בנגיף, גם כאן מילת המפתח היא ספונטניות. שלא לומר: בלגן. גמזו, בשגרה מנהל איכילוב, הוצנח לתפקיד מהרגע להרגע, במקומו של המנטור המקצועי שלו, פרופ' גבי ברבש, שחזר בו ברגע האחרון בגלל מחלוקת על חלוקת סמכויות. ברבש, מספרים במשרד הבריאות, רצה להיות "שר הקורונה", אבל שר הבריאות האמיתי יולי אדלשטיין והמנכ"ל החדש פרופ' חזי לוי נעמדו על הרגליים האחוריות בדרישה לשמור על הסמכויות שלהם והמינוי נכשל.
לפניו עוד היו שני אלופים, רוני נומה ואמיר אבולעפיה, שהבינו בזמן למה הם נכנסים ועשו אחורה פנה. רק גמזו צעד אל תוך הברדק הלאומי הגדול ביותר בתולדות המדינה בעיניים פקוחות, כמו רב־חובל שעולה בצעד בטוח ובחיוך רחב על אונייה שזה עתה התנגשה בקרחון. השבוע נזכר פתאום, כי בתוך מהומת המינוי והעשייה לא קיבל אפילו כתב מינוי רשמי, המגדיר את תפקידו.
"יש לי סמכות טבעית, שנובעת מהעובדה שצמחתי מלמטה", הוא אומר בכנות. "זה עוד לא מושלם, אבל אני לא מחכה לאף אחד. ישבתי מול ראש המל"ל מאיר בן שבת והרגשתי שהוא נותן לי כבוד של צאר הקורונה פלוס. אתה יכול לקבל נייר הכי נרחב שיש, אבל אם שר הבריאות או מנכ"ל המשרד או ראש הממשלה לא נותנים לך גיבוי - מה שווה הנייר הזה?"
מה עבר לך בראש, כשהסכמת לקחת תפקיד שאומרים עליו שהוא עלה תאנה לפשלות של הממשלה, מתכון מובהק לכישלון?
"יש לי שריטה. כשאני רואה משהו שלא עובד טוב קשה לי להסתכל מהצד. אני מיד מתנדב, ולא כדי להיות בפרונט. זה מלווה אותי כל הקריירה שלי. ב־2001, גבי ברבש, שהיה אז מנהל איכילוב, הציע לי להיות סמנכ"ל כספים. בית החולים היה אז במשבר תקציבי גדול. לא היה לי מושג אם אצליח או אכשל. היו מצבים שהייתי האיש השנוא ביותר בבית החולים, וערפל גדול מאוד ריחף על הקריירה שלי.
"כשהוא קיבל את תפקיד הפרויקטור אמרתי לו מיד, 'אני בא לעזור'. מאותה סיבה הלכתי ל'מגן אבות ואימהות' (גמזו היה האחראי הראשון על התוכנית למניעת תחלואה בבתי האבות ‑ ש"ר). כשהגעתי לשם המצב היה רע מאוד. אנשים שמאוד אוהבים אותי במערכת אמרו לי, 'אתה מתאבד, אין לך סיכוי להצליח'. גם עכשיו אומרים לי את זה. אבל יש לי איזה רצון לנסות ולקחת את כל האנרגיות שלי והיכולות הניהוליות ואולי סוג של מנהיגות וחשיבה קדימה לתוך האתגר הזה. האם אצליח? אני מאוד מקווה שכן. יכול להיות שאפול. אני מודע לזה. יחבטו בי מפה, התקשורת תעוף עליי משם. אבל כשאני מגיע לצמתים האלו אין לי ברקסים".
אף על פי שלא היה הבחירה הראשונה לתפקיד, גמזו פחות או יותר התנדב כבר מההתחלה. "לפני כמה שבועות התראיינתי ב-ynet, ואחת השאלות ששאלו אותי הייתה, 'אם יקראו לך לעזור תבוא'? עניתי, 'ודאי'. זו הייתה הכותרת. זה היה עוד לפני ברבש, כשרוני נומה היה אמור להגיע. אחרי הפרסום חזי לוי דיבר איתי, ושאל אותי אם אני מוכן להיות הסמכות הרפואית לפרויקט. השבתי מיד בחיוב, ואפילו שלחתי ווטסאפ לרוני נומה: 'אני לשירותך'. ככה הייתי, אני חושב, באיזו דרך בהכרה של חזי ושל יולי אדלשטיין, ומשם זה התפתח".
איך קרה שברביעי שעבר הלכנו לישון עם הפרויקטור ברבש, ובחמישי בבוקר התעוררנו עם הפרויקטור גמזו?
"ביום רביעי בשמונה או בתשע בערב, נתניהו קרא לי אליו. נתניהו לא קורא לי בדרך כלל, אני לא גורם שהוא מתייעץ איתו. אז הבנתי שכנראה יש קשיים עם גבי. נסעתי אליו, לנסות להציל את המינוי. אמרתי לו 'בוא נפתור את הבעיה', אבל כבר הרגשתי שיש מעצורים. משם נסעתי לאדלשטיין, אבל גם הוא אמר לי שזה אבוד מכל הבחינות. בסוף זה נגמר קצת לא נעים, כי לא חשבתי שיודיעו על זה בלילה, אבל אני מבין שלפעמים לדברים יש דינמיקה משונה. זה גם לא נתן לי אפשרות להודיע באיכילוב כמו שצריך. הכוונה שלי הייתה להגיע בבוקר למטה הקורונה בבית החולים ולהכין אותם שעוד שעה יוצאת הודעה. במקום זה הם שמעו על זה בתקשורת. יש שטוענים שלפחות הייתי צריך לבוא לתת הסבר. אני מבין את זה".
מאז לא חזרת לאיכילוב?
"אפילו לא לשעה. ביום חמישי נסעתי למשרד הבריאות כדי להתחיל לעבוד, ובחמישי בערב כבר הייתה מסיבת העיתונאים עם ביבי, והייתי חייב להתאפס ולהכין את עצמי איך להעביר את המסרים שרציתי".
הרמת טלפון לברבש להסביר?
"צילצלתי אליו כבר בחמישי והצעתי לו להיפגש. בסוף זה קרה בשבת. הוא באמת היחיד במערכת הבריאות שהבין את גודל הפיאסקו בניתוק השרשראות, והיחיד שנלחם בנושא, גם כשאמרו לו 'הכל מצוין'. הייתי עד לזה בעצמי בשיחות זום. כל ההתבטאויות שלו בנושא, שנשמעו לפעמים קיצוניות ומתריסות, היו נכונות".
ה
לא
הדברים האלה עשויים להפתיע את מי שזוכר את גמזו ואיכילוב בתור נציגי המודל המקל - אלה שמתנגדים לסגר מוחלט ומאמינים שהתגובה של המדינה עד כה הייתה מוגזמת. אך גמזו מתעקש שעמדתו נותרה עקבית. גם היום, בתפקידו החדש, הוא מנסה להילחם במדיניות ההפחדה מהמחלה. "היה קו הסברה של הפחדה, מי שיגיד שלא מבלבל את המוח", הוא אומר. "זה אולי עובד בטווח הקצר אבל יש לזה מחיר כי בסוף, כשיש פער בין המציאות להפחדה, מפסיקים להאמין לך. אני לא רוצה לאיים בסגר. במקום זה, עדיף לומר שהמצוקה בבתי החולים גדלה, ואני נותן לבתי החולים את האפשרות להרים לי דגל. ברגע שירימו לי דגל אצטרך לחפש את כל הכלים האפשריים להוריד את התחלואה, שסגר הוא אחד מהם. וזו לא הפחדה. זו הסברה".
יחד עם זאת, הוא מתעקש שמעולם לא תפס את הקורונה כאפיזודה זניחה. הוא פשוט לא מאמין שצריך להרוג את הכלכלה כדי להילחם בה. "אני מקשיב, אני מרגיש ושומע את המצוקה, את הבעיה ואת הקושי של החברה", הוא אומר. "את ההתרסקות של אנשים. אנחנו ברפואה מטפלים באמצעים כמו תרופות וניתוחים. פתאום פה, השתמשנו באמצעי טיפול כלכלי. מי אמר שזה בכלל כלי ששייך לנו? שלנו כמנהלים של מערכת הבריאות מותר להשתמש בכלי כזה? קיבלנו רשות להשתמש בכלים כלכליים בעלי עוצמה אדירה, וצריך להשתמש בהם בחרדת קודש ולהבין שיהיו השלכות שאנחנו לא רגילים לראות. כל מנהיג רפואי שמשתמש בכלי הזה בלי לקחת בחשבון את ההשלכות האלה חוטא לציבור".
איך היית מגדיר היום את הנגיף? עד כמה הוא מסוכן לנו?
“הווירוס הזה מפתיע את כולם. גם אני לא האמנתי שיגיע הרגע שבו יהיו אלפי נדבקים ביום, ולכן צריך להיערך מראש לכל תרחיש. עיקר הבעיה נובעת מכך שהקורונה היא וירוס חדש שלא נחשפנו אליו מעולם. זאת אומרת שאין לנו חסינות אליו, גם לא חלקית, ואפילו לא עשירית ממה שנדרש לחסינות עדר. משיעור החיוביים שנחשפו אליו עד כה אנחנו יודעים שרובנו בעלי פוטנציאל הדבקות. ולכן, ההנחה היא שגם שיעור נמוך של אשפוז יקריס את המערכת. זה כל הסיפור”.
אם כך אתה לא תומך בגישת יורם לס שקורונה זו "שפעת עם יחסי ציבור"?
"ליורם לס יש רסיסים של אמירות מציאותיות ונכונות, שנמצאים במלל מנותק. לפעמים הוא אומר דברי טעם, שיש בהם מן האמת, אבל הוא רואה את התמונה עקום. איפה העוקם? בחוסר ההבנה של עומס העבודה והמורכבות לטפל בחולי קורונה בבתי החולים ובקהילה. הוא לא חווה את זה, הוא לא התקרב לזה, והוא מדבר במרחק עשרות שנים מהזמן שבו עשה רפואה קלינית. אני לא מתכוון לפגוע בו, חלילה. הוא פשוט לא מבין את מה שאנחנו מבינים ורואים כל יום בבתי החולים".
בזמן שבצפון נלחמים בחיזבאללה בטנקים, גמזו נלחם בקורונה מהמשל"ט, מרכז השליטה הלאומי, בבית החולים שיבא. מה שמצטייר בדמיון כמתחם סודי ומשוכלל עם מסכי ענק, שמשדרים את הנעשה בתחום בכל רגע, שבו יושבים מיטב הכוחות והמוחות, מתגלה בפועל כבניין משרדים צדדי, דל ואפרורי, נעדר כל טכנולוגיות מתקדמות. את רוב שיחות הזום הוא מנהל מהנייד הפרטי שלו, תוך סקירה ידנית של המשתתפים בחדר. תרים את הקול, לא שומעים, מבקשים ממנו שוב ושוב משתתפי מרתון הישיבות שהוא מקיים ככה, ממש כמו בזום משפחתי עם סבתא.
הסימן היחיד למערכה הלאומית שמתנהלת מכאן הוא דגל ישראל שמתנוסס בפינת הלובי, לצד דגל משרד הבריאות. ברוח הצנע החלוצית השורה על המקום, לא תמצאו כאן אפילו כיבוד לעובדי משרד הבריאות ואנשי מערכת הביטחון, שעובדים פה מבוקר עד לילה. "כשהצבא יצא מכאן הלך גם האוכל", מסכמת אחת מהן את הגל הראשון בחיוך. כך קורה שגמזו, האיש שנושא בתפקיד החשוב ביותר במדינה נכון לרגע זה, מעביר כאן יום אינסופי, שמתחיל בתשע בבוקר ונגמר מאוחר בלילה, כשהוא ניזון רק מחצי מקלון גבינה יבש שביקש מהנהג שלו לקנות עבורו. הצעות לקפה הוא דוחה בתנועת יד מבטלת. הכל קצר, תכליתי, מתוקתק.
כאן נערכות הישיבות עם כל הגורמים במערכת הבריאות, שגויסו למאבק בנגיף. כולם מצלצלים, מבקשים להיפגש. בוני המודלים, מנכ"לי קופות החולים, נציגי הפרסומאים. מדי בוקר, עורך הפרויקטור החדש ישיבת מטה, שבה הוא מתעדכן בתמונת המצב העדכנית. באולם ההרצאות הקטן יושבים כמה עשרות רופאים ונציגי מערכת הביטחון, וסוקרים כל אחד את המצב בתחומו. בתחילת השבוע, למרות מספר החולים הגבוה, התמונה אופטימית יחסית: מקדם ההדבקה, ה-R המפורסם, שמייצג כמה אנשים מדביק כל חולה, קרוב מאוד ל-1, מלמעלה. מתחת ל-1, המגפה דועכת. מעל 1 - מתפשטת. בגל הראשון הוא נע בין 2 ל-3. נדמה שהניצחון על הנגיף נמצא כמעט בהישג יד.
אבל יש גם חדשות רעות: רק 20 אחוז מהמאומתים החדשים שהו בבידוד בעת שאובחנו. אחד מחמישה בלבד. השאר מסתובבים ומדביקים אחרים. לכן כשהוא מזומן לדיון דחוף - ואיך לא, ספונטני - אצל שר הביטחון וראש הממשלה החליפי, בני גנץ, ממהר גמזו להתייצב בקריה. כאן ישכנע את הצמרת הביטחונית לגייס את התותחים שלה ולהחליף את מערך החקירות האפידמיולוגיות האזרחי הדל, שכשל. בניגוד למנהל הפרויקט הקודם, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר משה בר סימן טוב, שנלחם להחזיק אצלו את כל הסמכויות ושם לצה"ל ולפיקוד העורף רגליים בכל הזדמנות, גמזו מבקש, "להכניס את צה"ל פנימה, ולאשר את זה בכל הדרגים. שכולם יתגייסו".
בתום הפגישה דיווח כי המטרה הושגה. "בני אמר: תוך 24 שעות אתם באים אליי עם תוכנית מוכנה של כניסת צה"ל לאירוע", הוא מספר. "נתתי להם בדיוק את ההסבר ההפוך למה שמשרד הבריאות אמר להם כל הזמן, שזה אירוע רפואי. אמרתי: זה לא רפואי, זה אופרטיבי. יש לכם מטרה לא ברורה שמסתובבת מול העיניים שלכם ואתם חייבים לזהות ולנטרל אותה. זה נכון שאני משתמש בעוצמות הצבאיות הכי גדולות של מדינת ישראל למטרה אזרחית, אבל אין ספק שהאירוע הזה נוגע לסיטואציה קיומית".
מה כל כך דחוף לך להכניס את צה"ל?
"כי כל יום משוגרים טילים באוויר ומי שצריך לזהות אותם במהירות ולחבור אליהם, לזהות את הכיוון שלהם ולדעת שהם טילי אויב כדי לחסל אותם - זה מערך איתור המגעים. והוא חייב להיות בזמן אפס. קיצור הזמן הוא קריטי".
סדצקי ובר סימן טוב נלחמו בשיניים לא להוציא את התחומים האלה ממשרד הבריאות. אפילו את הבדיקות דרשו בהתחלה להשאיר במשרד הבריאות בלבד.
"במערכות הציבוריות יש לפעמים קושי רב מאוד ברפורמות. צריך להיות סבלני. להקשיב, אבל לא לחשוש לעשות שינויים במקומות שבהם הם נדרשים".
אבל פיקוד העורף כבר מעורב ובכל זאת הדברים לא מתנהלים כמו שצריך.
"עשו פה טלאי על טלאי על טלאי. משתמשים בפיקוד העורף, שעושה קצת בידוד מגעים. מביאים את מרכז המידע שייתן מידע. את 8200 שייתנו מחשוב. אבל הליבה, שזה החיבור בין 30 אלף בדיקות לבין 2,000 מאומתים שצריכים חקר מגעים מהיר, ועוד בדיקות - לא עובדת. האנשים המקצועיים של משרד הבריאות לא טובים במהירות האופרטיבית-המדויקת-המתכללת-האובססיבית הזו, לעומת צה"ל, שמה שמאפיין אותם זה מהירות ודיוק. להקים את מערכת ניתוק השרשראות ברמה האזרחית ייקח חודש וחצי-חודשיים. ברמה הצבאית, זה יכול לקרות תוך עשרה ימים-שבועיים".
החזון של גמזו נועז, יש שיאמרו מסוכן: לנסות לנצח את הנגיף ולהוריד דרמטית את התחלואה בלי לסגור את כולנו בבית, כפי שנעשה במדינות רבות אחרות שמתמודדות עם הגל השני. כל זה, על רקע אזהרות של חלק מהמומחים, שטוענים כי אם לא יונהג סגר מיידי, ישראל תאבד שליטה על התחלואה ותתחיל לספור את מתיה, כפי שקרה בספרד ובאיטליה.
"אנחנו מנסים לעשות משהו שאף מדינה לא עשתה לפנינו, כי כל מדינה שהיה לה היקף תחלואה רחב, כלומר כמות נדבקים פר מיליון תושבים ביום, סגרה את המשק", מודה גמזו. "שיעור התחלואה בישראל כיום הוא בין הגבוהים ביותר בעולם, גם בהשוואה לגל הראשון, ולמרות זאת אנחנו מנסים לעשות משהו שהוא מיוחד, מורכב. אולי בלתי אפשרי. אני מאמין שנצליח, כי אנחנו מתקרבים מאוד ל-R קטן".
הצהרה לציבור של רוני גמזו
באותה רוח חדשה של שינוי, הוא משתף בקבלת ההחלטות את כל מי שרוצה ומבקש לקחת חלק במאמץ. כך הקים את "צוות ברומטר", הכולל רופאים מבתי חולים שונים, שאמור להצביע בפניו מבעוד מועד, שבועיים מראש על פי בקשתו, שבתי החולים מתקדמים למצב של אי-ספיקה. כל מי שיכול ומוכן לעזור מתקבל בשמחה, כולל יריבים ותיקים מבתי חולים סמוכים. "שיביאו את מי שהם רוצים, כולנו חברים", הוא אומר לנאווה, העוזרת שלו, שמתעניינת אם אפשר לצרף משתתפים נוספים לאחת הפגישות.
גם זה הפוך מהדרך של בר סימן טוב וסדצקי, שהקפידו לקבל החלטות במעגל מאוד מצומצם.
"אני חושב שבאירועים כאלה רחבים אתה חייב לשתף כמה שיותר, לתת לשטח להרגיש שהוא חלק מהעשייה. אני כל הזמן משתדל להביא אנשים לסיעור מוחות, לידיעה, לקבלת החלטות. היום יש לי פגישה עם ארבעת מנהלי הקופות. מחר אני נפגש עם יו"ר השלטון המקומי. חשוב לי להפוך אותם לשותפים. אם הציבור יראה שכולנו יחד נלחמים למען מטרה משותפת ולא נלחמים אחד בשני, האמון בנו יגדל".
לעיתים הגישה המחבקת של גמזו נתפסת כמעט נאיבית, בטח כשהיא נתקלת בקיר הפוליטיקה. השבוע הוא קיבל שיעור כזה, כשבתקשורת פורסם ששר הבריאות אדלשטיין סיכם לבד עם ראשי המפלגות החרדיות על הגדלת מספר המתפללים בבתי הכנסת בתשעה באב. גמזו מכחיש שזה קרה. "העולם החרדי, הדתי והמסורתי שנמצא לפני צום תשעה באב צריך להבין שלצד הצום והאבל יש איום אמיתי, איום קורונה, וזה לא הזמן לשחק איתו", הוא אומר. "אני בטוח שהרבנים ומובילי הדעה מבינים את זה היטב. אני חייב לומר שלפחות בינתיים לא ראיתי פוליטיקה של קואליציה ואופוזיציה, כעס או קנאה".
אולי לא הסתכלת לכיוון של מנכ”ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי.
"לחזי ולי יש היסטוריה. אני הייתי המנכ"ל שלו וזה שבחר בו לנהל את ברזילי. אנחנו מפרגנים אחד לשני. מי שחושב שאירוע הקורונה הוא כזה שמנכ"ל משרד הבריאות יכול לנהל אותו יחד עם ניהול כל המשרד - טועה. במיוחד עכשיו, בגל הזה, שהוא אירוע עם מורכבות הרבה יותר גדולה, כי המערכת בשגרה. חזי צריך עכשיו לנהל את חוק ההסדרים, את מצב בתי החולים ולגייס כוח אדם לכל מיני תפקידים. לכן טבעי שהוחלט להביא גורם שיתעסק אך ורק בקורונה".
ועדיין, גם טבעי שזה לא ישמח אותו.
"לאף אחד לא נוח כששמים לידו אדם בכיר. אבל כרגע אין ברירה. צריך לנהל את האירוע הזה, לטובת אזרחי המדינה. ולכן, עם כל המורכבות, הוא מבין שזה צו השעה".
תוכנית גמזו למלחמה בקורונה כוללת מספר תחומים, בהם הגדלת מערך הבדיקות, פרסום מידע אחיד ושקוף לציבור, הקמת פורום מקצועי של יועצים ועוד. בין השאר, הוא מתכונן להנהיג את "שיטת הרמזור" שנחשפה השבוע, שתקבע אילו מגבלות יוטלו על כל רשות מקומית שההדבקה בתוכה תתפשט. לגבי הקו שחצייתו תחייב חזרה לסגר - הוא מסרב להתחייב. "אני לא יכול לקבוע את זה בשלב זה. אם מספרי הנדבקים יזנקו לא תהיה ברירה. אבל כל זמן שאנחנו דורכים במקום, נצטרך לסמוך צוותי הברומטר בבתי החולים, שיידעו לעצור אותנו בזמן, לפני שהמערכת מגיעה לאי־ספיקה. זה הרבה יותר מורכב מסתם לספור את החולים הקשים".
איפה טעינו? מתי הפסדנו את המאבק?
"כאשר בעת הכניסה לסגר לא התקבלה החלטה לנצל את הזמן להמשך, במיוחד כשהייתה ירידת תחלואה, מתחילת אפריל במשך חודש וחצי, עד שהמשק חזר לפעולה, אי שם באמצע מאי. ששת השבועות האלה היו צריכים להיות מוקדשים להכנת תשתיות והוראות הפעלה לעסקים מחדש. ב־17 במאי הבת שלי, אנוק, חזרה לגן והגננות, שמכירות אותי, ביקשו עזרה ממני ומבת זוגי קארן להבין מה בדיוק הן צריכות לעשות. ככה הבנתי כמה בעצם הן לא יודעות ועד כמה אין הוראות מסודרות".
בדיעבד, הסגר היה כישלון?
"בתורה האפידמיולוגית יש לסגר שתי מטרות: הפחתת התחלואה וקניית זמן להיערכות. בתחלואה בהחלט ירדנו. אני מודה שגם אני לא העליתי בדעתי אז שיהיו אלפי נדבקים ביום. כשיצאנו מהסגר וראינו את העלייה בתחלואה חשבתי שזה יתאזן על כמה מאות, ואפילו אמרתי, 'חבר'ה זה נראה לי כמו תיקון טכני'. לא הערכתי נכון את הנושא של קטיעת השרשראות".
6 צפייה בגלריה
ירושלים רוממה משטרה מחסומים מחסום סגר תחלואה הגבלות הנחיות קורונה ישראל
(צילום: אלי מנדלבאום)
מצד שני, גם המודלים המחמירים, שצפו עשרות אלפי חולים ואלפי מתים, כשלו ברובם.
"צריך לעבוד עם מודלים שלא מנבאים רחוק מדי, כי במחלה הזו יש הרבה מאוד גורמי אי־ודאות. הניבוי הרחוק, שצפה מספרים מטורפים של חולים ומתים, הסתמך על מתמטיקה בלבד, ולא לקח בחשבון את המרכיב האנושי, שכאשר הוא רואה גידול בתחלואה הוא נסוג ונזהר. לכן עכשיו אני מעדיף לעבוד עם מודלים לטווח של שבועיים קדימה, כדי לאפשר לנו להיערך בזמן למה שעתיד לקרות".
בוא נדבר רגע על אפליקציית המגן, על כל כשליה. זה כלי חשוב בעיניך?
"כן, בגלל החולשה של מערך הקטיעה. המגן היא למעשה חקירה אפידמיולוגית טיפשה. איכוני השב"כ, גם אם הם לא מדויקים, ויש בהם 30־40 אחוז טעויות, מקצרים את קטיעת מעגל ההדבקה. אין עיכוב של יומיים־שלושה לחקירה. אנחנו נעשה כל מאמץ לזהות מצבים שבהם הבידוד צריך להתבטל".
כלומר כשמערך החקירות יהיה יעיל יותר נוכל לוותר על האפליקציה?
"בהחלט".
ומה לגבי הגדלה של מספר הבדיקות? כמה זה חיוני?
"צריך להגדיל את מספר הבדיקות, אבל אסור ללכת בעיוורון אחרי כמות. מספר הבדיקות חשוב לי פחות מעמידה בלוח הזמנים, כי אם 70 אלף בדיקות מבוצעות באיחור של שלושה־ארבעה ימים, זו זריקת כסף לפח. אין בזה שום תרומה לעצירת שרשראות ההדבקה. הבדיקה לא נועדה לספק את הסקרנות אם נדבקתי, היא נועדה לאפשר את החקירה ואת בידוד החשודים שאולי נדבקו, ובחלק מהמקרים גם לאפשר טיפול טוב יותר".
מלבד קטיעת שרשראות ההדבקה, המטרה המרכזית שגמזו סימן לעצמו כרגע היא השבת אמון הציבור, שאבד לאורך חודשים של זיגזגים בלתי מוסברים, ריבים פנימיים והחלטות ניהוליות כושלות. "בלי הציבור לא נצליח להוריד את מקדם ההדבקה", הוא אומר. "בסוף הסיכוי האמיתי שלנו לנצח את הקורונה תלוי באמון הציבור, ובשיתוף הפעולה שלו. חייבים לשכנע את הציבור בשלושה דברים: שאפשר לנצח את הנגיף הזה, שהממשלה עושה כל מה שצריך כדי שזה יקרה, ושבתי החולים באמת בסכנה של אי־ספיקה".
איך תחזיר את האמון בממשלה שהוכיחה שאי־אפשר לסמוך עליה?
"יש כמה דברים שגרמו למצב הזה. קודם כל ערבוב של פוליטיקה בקורונה. הציבור כועס, ובצדק, שהגזירות שהוטלו לא שוות לכולם. מה קרה עד עכשיו? הממשלה התחילה עם רצון להגבלה, ואז זה עבר דרך הכנסת, ואז עשו איזו פשרה, כי רוצים לתמרן בין כולם, ובסוף יוצאים עם משהו שאין בו שום היגיון. כשאתה בא לאנשי המקצוע הם מתפתלים בניסיון להסביר האם יש אפקט בסגירת העסקים בסופי שבוע, ומה לגבי בתי האוכל והמסעדות? הציבור משתגע מזה, ובצדק".
במידה מסוימת גם אתה תרמת לבלבול הזה, בכך שבכירי איכילוב הביעו לאור המשבר קו מתון בהרבה מהקו הרשמי של משרד הבריאות.
"זה נכון שגם באיכילוב פה ושם הדעות שלנו יצרו קונפליקט, וזה חלק מהתפקיד שלנו. אבל עכשיו חייבים ליישר קו. אמרתי לאנשי המקצוע: תנשכו שפתיים גם אם אתם לא בטוחים שזה נכון. בסוף אנחנו חייבים לדבר בקול אחד כדי שהציבור יאמין לנו. זה לא פרבדה. לפעמים ההוא אומר ככה וזה אומר ככה ואתה מתקן, אבל בסוף כולם חייבים להסכים. גם העזרה של צה"ל חיונית בתחום הזה, כי האמון של העם בצבא הוא אלמנטרי. בניית האמון של הציבור בנו חייבת להיות כתובה בחוזה חדש, שבה אנחנו מתחייבים לא לתת לו הגבלות חסרות משמעות. שכולם יידעו, שכאשר קובעים מגבלה מסוימת, זה רק כשאנחנו בטוחים בה".
במה אתה בטוח היום?
"רק בהגבלת התקהלויות. ולכן אם צריך להשאיר הגבלה מסוימת, זה רק לגבי התקהלויות, בפנים ובחוץ. עזבו את כל היתר - לסגור בסופי שבוע, לסגור קייטנות. עכשיו? מה פתאום".
מה לגבי חדרי כושר והמסעדות?
"אני חושב שזו הייתה שטות להתעקש על סגירת חדרי הכושר. יכול להיות שהיינו מורידים עשרה נדבקים ביום, אבל עשרה נדבקים לא משנים את מקדם ההדבקה. המחירים הנקודתיים של צעדים כאלה לא היו שווים את התועלת הפוטנציאלית. אמון הציבור חשוב פי כמה. אתה רוצה למנוע סגר? לך תשכנע אותו שמסכה היא האמצעי החשוב ביותר למנוע הדבקה".
מה התסריט שלך לחורף?
"דווקא לגבי החורף אני אופטימי. באוסטרליה כמעט אין עכשיו שפעת. נקווה שזה יהיה המצב גם אצלנו".
אתה יודע לנבא מתי כל זה ייגמר?
"עד שיהיה חיסון יהיו עליות ומורדות בכל מדינה. הכל תלוי מה יהיה באירוע. אני מעריך שבין שלושה לשישה חודשים".
אז איפה תהיה בעוד שלושה חודשים?
"מקווה שחזרה באיכילוב".
