מאיפה השם חיים הורביץ מוכר לכם? למה הוא נשמע כמו מישהו שעליו אתם אמורים לומר, "אה, חיים הורביץ, כן", בזמן שמוחכם סורק במהירות את כל התדרים, מנסה לחלץ משהו ברור, איזו הגדרת תפקיד, איזה פרסום, תוכנית טלוויזיה, אולפן, פאנל, משהו, נו, די ברור ששמעתם עליו - ואז, בחוסר ברירה, אתם נאלצים לגגל אותו, בטוח יש ערך בוויקיפדיה, רק כדי לגלות שאין. אין חיים הורביץ בוויקיפדיה.
כתבות נוספות למנויים:
אבל יש אלי הורביץ. אבא של חיים הורביץ. מיתולוגיה ישראלית, האיש שהקים את "טבע" והפך אותה לכוח טבע אחרי שהתחתן עם דליה סלומון, בת לבעלי מפעל "אסיא" לתרופות, וב-1980 לקח את ההימור של חייו; השקיע כמאה מיליון דולר מכספי החברה במחקר פורץ דרך של שלושה מדענים ממכון ויצמן, סביב מולקולה שאולי תסייע לבלום טרשת נפוצה, והופה - הקופקסון בא לעולם. תרופת מקור. עם פטנט. שהפכה לתרופה הנפוצה בעולם לטיפול במחלה ואת "טבע" למעצמה עולמית, הכניסה לה בשיאה יותר ממיליארד דולר בשנה והטביעה אותה במזומנים.
חיים הורביץ, הבן של אלי ודליה, גדל ברמת-השרון לתוך האימפריה הכלכלית הזאת בשיאה, לצד שתי אחיות, ואמור היה, אולי, לרשת אותה. הוא כיהן כנשיא ומנכ"ל "טבע אירופה" וכנשיא הקבוצה הבינלאומית, אבל נבעט לבסוף למעלה, לדירקטוריון החברה, ומשם נדחק החוצה. שורה תחתונה? אין ערך ויקיפדיה.
אז למה חיים הורביץ עדיין מצלצל מוכר? אולי כי הוא הבחור הזה שהתפרסם אחרי שהתחתן עם נעמי הורביץ - במקור נאם פיטקרקססרי, גרושה ילידת תאילנד שבה פגש לאחר שעבדה כמעסה בספא הסמוך למכון הכושר שבו התאמן בהילטון תל-אביב, והקשר התפתח, ומפה לשם, כמו בקומדיית מעמדות צרפתית, הם התחתנו.
וזו הייתה רק ההתחלה, כי בהמשך הורביץ מימן את פתיחת המסעדה התאילנדית הגרנדיוזית שלה, "ניטן תאי", בסכום שהוערך בכעשרה מיליון שקלים, כשהמנה העיקרית שהוגשה הייתה ונשארה, כנראה, המסעדה עצמה, שהמבקרים שחטו במגוון דרכי הכנה וצלחות והגישו אותה מפורקת מעצמות ונוחה לעיכול.
7 צפייה בגלריה
הורביץ עם נעמי נאם פיטקרקססרי. ''כשהבינה מי אני היא חטפה את הקריזה של החיים''
(צילום: אוראל כהן)
אחרי ערימת ראיונות עיתונאיים מאושרים עם נעמי, ומאז תחילת 2019 גם שלל אייטמי פרידה וגירושים - הורביץ נותר מסוגר בשתיקתו. בעצם מה בחור כמותו, כבר בן 60, עשה מלכתחילה במקום הרכילותי והמתוקשר הזה?
הורביץ מתגלה בפתח משרדו כשהוא נראה בדיוק כמו שהשם "חיים הורביץ" עשוי לחייב: מסודר, מהוגן, מגוהץ. חולצתו הכחולה מכופתרת ומחויטת, השביל בצד, הדיבור רהוט, הפנים בייבי, אין ספק שבכל סיטואציה תיכוניסטית סבירה, המגניבים של הכיתה כבר היו משחקים סטנגה עם תיק בית הספר שלו.
נוח יהיה לקטלג אותו כמי שהעביר חיים שלמים תחת צילו הענק של אב שהיה, בנוסף לכל, גם נשיא התאחדות התעשיינים, יו"ר דירקטוריון בנק לאומי וזוכה פרס ישראל למפעל חיים. מה כבר נשאר לך לעשות בתור יורש העצר? לגדול להיות הבן הטוב.
אבל הורביץ ג'וניור לא בהכרח מתיישר עם הדימוי החנוני. לא, יש שם שכבה נוספת, פרועה ונועזת יותר, ואם האירוע בן שבע השנים עם נעמי-נאם לא מוכיח את זה, הורביץ גם מוביל עכשיו את "יוניבו", חברת קנאביס רפואי שגייסה בחודש שעבר 13.7 מיליון שקל בהנפקת אג"ח ונעזרת באהוד אולמרט כיועץ. חוץ מזה, יש לו חברה חדשה - נטלי גרבניוק, מעצבת אופנה אוקראינית בת 43, אם לילד בן 15. נו, מי חנון עכשיו? ומי העביר את הקורונה בבידוד עם חברה חדשה? לא הורביץ.
"אני תקוע כבר ארבעה חודשים בלעדיה", הוא מקונן. "אני באיזשהו תהליך של אִזרוח איתה, אבל אי-אפשר היה להכניס לכאן אזרחים לא ישראלים בתקופת הקורונה. והיה קשה לעבור תקופה כזו כל כך לבד".
לא יכולת לסדר שיכניסו אותה?
"אני בטוח שאפשר לסדר את הדברים האלה - היה את הליצן הזה, חבר של יעל שלביה שהכניסו אותו - אבל לא רציתי להסתבך. אבל בקרוב נטלי תעבור לפה לתמיד, אנחנו ממסדים את הקשר".
מזל טוב! חתונה?
"לא מיד. יכול להיות שנעשה משהו רשמי בהמשך. אבל היא עוברת לפה, נגור יחד, הבן שלה ילמד פה בתיכון 'שבח מופת', כי מדברים שם יותר רוסית".
איך בעצם הכרתם?
"חבר הכיר לי אותה. היא מקייב, ובדיוק הייתי שם בנסיעת עסקים אז קבענו, נפגשנו, ומהרגע הראשון הבנתי שיש בינינו משהו. אהבתי שמיד לפגישה הראשונה היא הגיעה עם הבן שלה. יש בזה אמירה, 'הוא חלק ממני'. ואז היא באה לישראל, אני נסעתי לשם, ומאמצע השנה שעברה ידענו שאנחנו מתחייבים".
7 צפייה בגלריה
הורביץ עם בת הזוג נטלי גרבניוק. ''לפגישה הראשונה היא באה עם הבן שלה''
(צילום: ברק פכטר)
אבל העסק נתקל מאז בכמה קשיים, ונכון לכרגע הורביץ עדיין בפרוצדורה של לאפשר לגרבניוק - לא יהודייה - להיכנס ולהישאר בארץ. אחרי שתמך בבחירות במאבקו של ליברמן כנגד מה שהוא מכנה "השליטה המוחלטת של הדת על כל דבר ועניין", הוא חש מתוסכל. "אני רואה את זה עכשיו עם נטלי. אם בחרתי בה כבת זוגי המוצהרת, אז מי אתה - פאקינג פקיד במשרד הפנים - שתגיד לי אם זו הבחירה הנכונה או לא?" הוא מתרגז.
"אם לי בא לבחור רק בלונדיניות עם עיניים כחולות, וכל שנה גם להחליף אותן - מה זה עניינך? אתה בא לשפוט אותי? אני אזרח ישראלי שומר חוק, ומותר לי לעשות איזה בחירות שאני רוצה. ודורשים ממני עכשיו להביא ווטסאפים, תמונות, מכתבי המלצה - למה מי אתם בכלל? ואני צריך לשחק את המשחק, וזה משחק מגעיל, אבל אני משתף פעולה כי אני רוצה לראות אותה כאן וזהו".
זו התפרצות לא אופיינית להורביץ, שנדמה שרק קשרים בין-אישיים עשויים לקחת אותו עד אליה. לרוב הוא רגוע וקריר כדג זהב שהעביר חיים שלמים באקווריום מזהב. ייתכן שהייתם שומעים עליו קרוב לכלום אלמלא לפני שמונה שנים, עם גירושיו מאשתו ואם שלושת ילדיו מיכל, לקחו חייו תפנית אקזוטית בלתי צפויה. כי בגיל 53, כשהוא גרוש טרי, הבין הורביץ שאין לו מושג מאיפה מתחילים בכלל לחיות.
בדיוק באותם ימים הוא נתקל ברחוב, במקרה, בנעמי. מהעיסוי, נו. "לא ידעתי אפילו איפה קונים סט מזלגות, ואמרתי לה: 'בואי תעזרי לי לרהט בית ברמה הכי בסיסית'. הייתי צריך לבנות איזה מקום כי ידעתי שהילדים יבואו, ולא היה לי מושג איך עושים דברים הכי אלמנטריים. אתה לבד פתאום, מהרגע להרגע, ומי בכלל יודע מה זו מכונת כביסה. וככה זה התחיל. אמרתי לה: תעזרי לי. והיא מיד מאוד מצאה חן בעיניי".
הוא היה מבוגר ממנה ב-15 שנה ופיטקרקססרי - ילידת כפר תאילנדי עני שהגיעה לישראל בעקבות בעלה הראשון, ומצאה את עצמה בגיל 23 גרושה ועובדת בברים ובספא של הילטון - הפכה כעבור זמן קצר לסינדרלה מקומית בחסות הורביץ. חתונתם בקיץ 2014 כללה 400 מוזמנים ושיר כניסה לחופה בביצוע רוני דלומי. בהמשך, דווח, היא כבר טיפחה אוסף של 70 תיקי הרמס, ורכשה עבור הורביץ מזראטי כמתנת יום הולדת. החיים נראו כמו מימוש פנטזיה הדדית.
ועדיין, בדיעבד, איך זה קרה דווקא לו? "מהבית לימדו אותי להיות מאוד פתוח ובלי דעות קדומות, והיא בן אדם מאוד מיוחד", הורביץ מנסה להסביר.
היא עזרה לך בענייני הבית. איך מגיעים משם לקטע רומנטי?
"זה לא קשה. פשוט אומרים, 'בואי נצא לדייט'. כי אחרי כמה זמן אתה פתאום חושב: רגע, למה שלא נהיה יחד?"
זה מזכיר לי טיפה את הפרק בסיינפלד שבו ג'ורג' קוסטנזה חושק בעוזרת הבית.
"זה נכון, אבל היא לא הייתה עוזרת בית. היא פשוט עזרה לי, ברמה חברית, ללכת לכל מיני מקומות, לבחור דברים. היא לא ממש עבדה אצלי, והמצב השתנה מהר מאוד".
לא חששת ממה יגידו? מאיך זה ייראה?
"אני שם פס. לא חייב דין וחשבון לאף אחד. אפילו את הילדים אני לא מערב בזה. זה לא עסקם".
חששת לספר לאמא?
"היא שאלה אותי רק שתי שאלות: 'אתה אוהב אותה? טוב לכם יחד?' וזהו. ידעתי שהיא תגיב ככה. אמא שלי אישה מאוד פתוחה".
7 צפייה בגלריה
הורביץ ונאם בימים טובים יותר. ''כשאתה בא לתאילנד בתור תייר, אתה מלך. אבל בתרבות הביתית - עשיתי הכל''
מה בכל זאת שונה בקשר עם אישה תאילנדית?
"שהם מאוד רגשנים. מאוד! ונשים עוד יותר. היא יכולה לבכות מפרסומת של סלקום, מכל שטות, חבל לך על הזמן. זה מגיע לרמות מגוחכות. היא יכולה לבכות מסתם משהו שאמרת לה - ומה כבר אמרת? זה מדהים, הם סופר-רגישים. ואני השתגעתי מהרגשנות וגם, מצד שני, מהריחוק - כשבאנו לבקר את ההורים שלה בתאילנד הפעם הראשונה, זה הרס אותי שהם אפילו לא מתקרבים זה לזה. אין נשיקות, אין חיבוקים, וכשאתה ניגש לאמא אתה בא פיזית על הברכיים ושוטף לה את הידיים. הכל מאוד עצור, ואתה אומר: על מה נפלתי פה, מה זה, פריג'ידר!"
זה לא הרגיש לפעמים שאתה במערכת יחסים פטרונית? בראיונות עם נעמי היא אמרה דברים כמו, "מגיעה לחיים אישה שיודעת להעריך אותו" ו"בשבילי חיים הוא כמו אלוהים".
"אני ממש לא אלוהים ולא קרוב שלו אפילו, וגם לא ראיתי את עצמי ככזה. אני אולי איש חכם עם ניסיון ומשאבים ויכול לעזור לאשתי שבאה מתאילנד, אבל אף פעם לא התנהגתי בצורה מתנשאת. בסוף, כשאתה יושב בערב מול הטלוויזיה עם הרגליים על השולחן או נכנס למיטה יחד, אין לזה משמעות. מה מעניין בסוף מה הרקע שלה או כמה כסף יש לי בחשבון הבנק? אני רוצה שיהיה לנו כיף יחד, שיהיה נחמד, שהסקס יהיה טוב - אלה הדברים שמעניינים אותך בסוף. בטח אנשים בגיל שלנו, כשהילדים כבר גדולים, אנחנו רק רוצים שיהיה טוב יחד".
והחיים טובים יותר בזוגיות עם תאילנדית?
"אל תתבלבל - כשאתה בא לתאילנד בתור תייר, אתה מלך. אבל בתרבות הביתית - שטויות. אני עשיתי כלים וגם בישלתי בבית. נעמי בשלנית טובה, אבל את רוב הבישולים והניקיונות אני עשיתי, אולי גם כי הילדים שלי פחות אהבו את האוכל שלה. מעדיפים שניצל, פירה, סטייקים, על האש".
האידיליה הסתבכה לאחר שהורביץ החל לפתוח לאשתו עסקים, כולל הפיכתה למנהלת הספא בהילטון והקמת רשת מכוני העיסוי "שבע", ולבסוף מסעדת הפאר ההיא, שהתקשתה להתייצב וסבלה מביקורות שנעו בין קשות לאיומות.
"המסעדה גמרה את הנישואים", הורביץ מאשר. "זו הייתה תחילת השחיקה והתסכול. היא חזרה משם כל יום עייפה, מתוחה, עצבנית וסובלת. הייתה לה כל כך הרבה תשוקה למסעדה, שרק רציתי להגשים לה את החלום. אבל התשוקה אליי פחתה. הייתי בא הביתה ומוצא אותה תשושה. מדוכאת. זה גמר אותה וכירסם לנו את האהבה. אם הייתי יודע שזה מה שיקרה, לא היינו נכנסים לזה".
7 צפייה בגלריה
''הייתה לה כל כך הרבה תשוקה למסעדה, שרק רציתי להגשים לה את החלום''. מסעדת ניטן תאי
(צילום: נמרוד סונדרס)
היא אמרה בראיון שבסוף לא הייתה ביניכם יותר קרבה ושכל מה שהיה נעלם.
"אז אמרה. זה לא משפט חכם. אבל הלחץ, העצב והדיכאון שלה גרמו להתרחקות. ידעתי שהיא בדיכאון, רציתי לעזור לה, שתראה אנשי מקצוע, אבל בתור התחלה היא הייתה צריכה להכיר בזה. והיא הייתה אטומה מדי. עשיתי כל מה שבעל טוב יכול, לדעתי, לעשות, אבל יכולתי לעזור לה רק עד גבול מסוים, כי היא הייתה צריכה לעשות עבודה עם עצמה ולהבין שאף אחד לא מושלם. אני מודה שגם אני לא נתקלתי מעולם בדבר כזה".
היא סיפרה שבשנתיים המשותפות האחרונות ישנתם בחדרים נפרדים.
"זה לא מדויק. היה לנו חיבור חזק מאוד, אבל כשהוא התחיל להתמוסס הבנו לאן זה הולך".
ניסיתם טיפול זוגי?
"כן. ניסינו כל מיני דברים, אבל בגיל כזה, אם אין משהו אחר שמחבר - כמו ילדים ורכוש - ההתנתקות מאוד מהירה. אתם פחות מחויבים לעשות את המאמץ, וזה קורה מהר, זאת האמת".
שבע שנים לאחר תחילת הקשר, ההורביצים החליטו שהספיק להם. "ישבנו ודיברנו ועשינו החלטה מושכלת", מדווח הורביץ בקרירות (היא מצידה אמרה בראיון ש"שנינו בכינו". הורביץ לא זוכר בכי). "סיכמנו שהיא תודיע על זה, כי היא מאוד פעילה ברשתות החברתיות".
בכנות, אם לא היית הבחור העשיר הזה, היה נוצר ביניכם הקשר מלכתחילה?
"אני חושב שכן. כי בהתחלה היא באמת לא ידעה מי אני. בוודאות. אני זוכר את התגובה שלה כשהיא הבינה מי אני; היא חטפה את הקריזה של החיים".
למה?
"כי היא נלחצה מזה. היא אמרה: 'אתה לא רציני, אתה סתם משחק איתי, אתה לא תהיה איתי בכלל, למה אתה עושה לי את זה' - הדברים הרגילים שנשים אוהבות לנגן לנו איתם על המצפון. ואני יודע, הייתי נשוי במצטבר 35 שנה, זה יותר מפעמיים מאסר עולם".
ועכשיו מצאת את עצמך עם אוקראינית שלא יודעת עברית.
"היא בטח תלמד עברית. וזה בסדר, אתה לומד הרבה מכל התרבויות האלה, זה שומר אותך מאוד רענן. אני לא מפחד מקשר כזה - אני דווקא רואה בזה סוג של אתגר. להתאים את עצמך, להיכנס לראש של הבן אדם. יש בזה דברים יפים".
די במקביל להתמוססות הקשר עם אשתו, התמוססה גם "טבע" - שמשפחת הורביץ היא עדיין בעלת מניות משמעותית בה. כמה התמוססה? בנקודת השפל, לפני כשנה, מחקה המניה כ-90 אחוז מערכה, ואלפי עובדים פוטרו. זה נראה, לרגע, כמו סוף אפשרי, ואפילו הורביץ עצם עיניים וחיכה לבום. "אני מאוד שמח שאבא לא ראה את השנים האלה בחברה", הוא מבהיר. "זה היה מפעל חייו, וזה היה משגע והטריף אותו לגמרי".
הורביץ מתכוון בעיקר לביס שנגסה "טבע" ושאותו לא הצליחה לבלוע - רכישת "אקטוויס", החטיבה הגנרית של ענקית התרופות אלרגן, בסכום מפוצץ של כ-40 מיליארד דולר, צעד שכמעט מוטט את החברה ("אצל אבא העסקה הזו לא הייתה עוברת את הפגישה הראשונה").
אבל למעשה, נדמה שאין כמעט הסתבכות ש"טבע" לא הצליחה להיתקל בה בשנים האלה. היא הואשמה בתיאום מחירים עם ענקיות תרופות אחרות, ובמתן שוחד לפקידים ברוסיה, באוקראינה ובמקסיקו, ובעיקר ספגה תביעות ענק בפרשת ההתמכרות לאופיואידים בשוק האמריקאי.
מדובר בתרופות עוצמתיות במיוחד לשיכוך כאבים - לרוב הן משמשות לטיפול בחולי סרטן - אבל בארה"ב הן הפכו למגפה שהובילה להתמכרותם ולמותם של מאות אלפים ולהכרזת "מצב חירום לבריאות הציבור". גם כאן "טבע, נפלה על הצד הגרוע. היא אמנם סיפקה בשנים הרלוונטיות פחות מאחוז מנתח השוק של האופיואידים, אבל אקטוויס, הרכישה הטרייה שלה, סיפקה 34.6 אחוז מהשוק, ו"טבע" תצטרך לשאת בהשלכות המשפטיות. אופסי.
מעבר לזה, "טבע" זיגזגה בין מנכ"לים שחלקם - בעיקר ג'רמי לוין - ניסו להפוך אותה מחברת תרופות גנריות לחברת תרופות מקור, "וזה פשוט לא הלך, כי זה שמן ומים, אלה שני דברים אחרים, ומכיוון ש'טבע' כבר המציאה את הקופקסון, אז שלא ילמדו את הסבתא לעשות ילדים", כועס הורביץ.
אבל הקופקסון באמת היה הברקה חד-פעמית. אולי הייתם צריכים להיערך טוב יותר ליום שאחרי?
"תשמע, מה ש'טבע' עשתה היה לא ייאמן; השיקו את הקופקסון ב-95', ועד 2014 הוא עוד שמר על פטנט. זה חסר תקדים בתעשייה - לרוב פטנט מחזיק שבע-שמונה שנים - כך שלא סתם סחטנו את הלימון, אלא סחטנו אותו שוב ושוב. ועשר שנים - עשר! - לפני שהפטנט פקע, כבר התחלנו לדבר על היום שאחרי. אבל כולנו ידענו שהקופקסון הוא ג'וקר לא נורמלי, ושאיפשהו זה ייגמר. וכמה שלא תכין תסריטים ליום שאחרי, הצוק כאן הוא כל כך גבוה, שכשאתה נופל אין מכה רכה. אבל החברה לא התמוטטה".
המניה מחקה 90 אחוז מהערך.
"אתה לא מודד חברה על מחיר מניה אלא על הביצועים הכספיים, וטבע עדיין מרוויחה בין שניים לשניים וחצי מיליארד דולר בשנה נקי אחרי מס. היא פשוט ירדה מארבעה מיליארד".
אבל אתם, כבעלי מניות, הפסדתם כמעט הכל.
"ברור שהמשפחה שלי לא שמחה לראות הון שנצבר משך ארבעה דורות סופג פגיעה אנושה - והאמת היא שאם לא הייתי משקיע בעוד מקומות אלא רק בטבע, יכולתי להיות היום רעב ללחם. אבל לימדו אותי בבית לא לסמוך רק על טבע, ובטח לא על הירושות שאולי יהיו לי. אני בדיוק מנסה עכשיו להסביר את הדבר הזה לבן שלי - בינתיים בחוסר הצלחה. אני אומר לו: 'צא, תתחיל לעבוד, תתחיל לזוז".
בן כמה הוא?
"33".
הגיע הזמן.
"הוא עושה דברים, אבל יש לו תחושה של שותף, של 'אנחנו' כזה. אמרתי לו: 'חמודי, זה לא אנחנו, זה אתה. לך תעבוד, תסתדר, תרוויח, תעמוד, ואם תיפול אני מאחוריך'".
"טבע" עדיין מאוימת מול אלפי תביעות אפשריות בפרשת ההתמכרות לאופיואידים בארה"ב.
"האופיואידים זה משהו שאני רותח עליו. אנחנו חברה גנרית - אני לא יוצר בכלל ביקוש למוצרים האלה!"
הטענה היא שייצרתם כמויות עצומות כי הזמינו מכם, ולא שאלתם אף שאלה.
"בחייאת, למה אני צריך לשאול שאלות? אני גנרי, אני לא מתעסק בכמויות. אני מקבל הזמנות ומספק אותן. אז יש עלייה בשימוש במשככי כאבים כי העולם סובל יותר מכאבים - אלינו אתה בא בטענות? מה לי ולזה? הצביעות היא שלא תובעים את הרופאים. וצריך לתבוע רק את הרופאים. כי הרופא הוא המחליט הבלעדי, וידם של הרופאים האמריקאים קלה מאוד על מתן התרופות האלה.
"למה לא נגעו ברופאים? אם היו מחליטים שכל רופא שרשם יותר מ-50 מרשמים בשנה לאופיואידים ישלם 10,000 דולר קנס, ובהנחה שיש מיליון רופאים, הם היו מקבלים עשרה מיליארד דולר - שזה יותר ממה שיקבלו מכל התביעות נגדנו. אבל רופאים זה גילדה - כמו הסתדרות המורים שלנו פה. חברות התרופות כיום יותר פגיעות. וזה דבר מטומטם לגמרי, כי זו לא אשמתי, אני רק ספק סחורה. זה אבסורד".
הטענה הנוספת היא שייצרתם חומרים ממכרים מאוד מלכתחילה.
"מה זה ממכר? זה כמו כל דבר בחיים; קיבלת תרופה כזו לחודש ימים. אם החלטת לקחת את זה אחר כך לכיוון של התמכרות, זו בעיה שלך".
אתה רואה את "טבע" חוזרת לגדולתה?
"לדעתי, בקצב הנוכחי, תוך שנתיים 'טבע' יכולה לצאת מהברוך. גנריקה זה אחלה תחום כי הדמוגרפיה עובדת לטובתנו. מדינות מזדקנות - אני רואה שבכל פעם שאני הולך להביא תרופות לאמא שלי, והיא בסך הכל אישה בריאה, אני חוזר עם סל גדול יותר. אז אין מה לעשות - תוחלת החיים רק עולה, והפתרון היחיד לזה, כלכלית, הוא תרופות גנריות".
בסוף הורביץ לא הפך למנכ"ל טבע. "מקצועית זה יכול היה להיות יופי של דבר, אבל זה לא התאים בעיתוי, והיום אני לא מעוניין", הוא פוסק ביובש.
בינתיים הוא ממשיך להוביל את קרן ההון סיכון Chealth שמשקיעה בעיקר במיזמים מענף הביו-מד, ואת חברת הקאנביס הרפואי יוניבו, אף שבאופן אישי - כמה לא מפתיע - מעולם לא ניסה גראס. "למרות שאני מבית ספר אליאנס ברמת אביב, והלכתי למסיבות, ובזמני אפילו אל-אס-די היה חוקי - ולמרות שבעוונותיי עישנתי סיגריות במשך 44 שנה - לא ניסיתי. משהו בריח, לא התחברתי לזה".
מהצד הוא מנהל את כנס אלי הורביץ השנתי לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, משמש יו"ר איגוד תעשיות התרופות בהתאחדות התעשיינים ומוביל את העמותה לקידום החינוך בתל-אביב למען ילדים חוסים, נוער בסיכון, קשישים וניצולי שואה.
זה לא מעט, והורביץ הוא בחור עסוק ומושקע גם בפילנתרופיה, שבקושי נשאר לו זמן לשני שיעורי הפסנתר בשבוע שעליהם הוא מקפיד, ולזוגיות החדשה שלו. עד לא מזמן, גם המסעדה - שהמשיכה לפעול לאחר פרידתו מנעמי - עדיין תבעה משאבים. ימים ספורים לאחר שהתבררו ממדי משבר הקורונה, הורביץ הציע לנעמי לסגור סופית. "שלחנו 90 איש הביתה", הוא מדווח. "ואני נורא מתגעגע לאוכל שם".
כמה הפסדת שם?
"כמה מיליונים. אבל זה כסף שכבר הוצאתי. כאב הלב הרבה יותר משמעותי".
מה אתה חושב שהממשלה צריכה לעשות עכשיו?
"צריך לשחרר סופית הכל. אי-אפשר להמשיך ככה. להשאיר מסכות ואלכוג'ל, ולשחרר. וצריך להזרים כסף לעסקים הקטנים והבינוניים כמו משוגעים. שייתנו 5,000 שקל יותר מדי לכל בעל חנות - למי אכפת? ישראל יכולה להרשות לעצמה. אז נדפיס עוד קצת כסף, אנחנו לא מדינה ענייה ואין לנו בעיה לחלק את הכסף".
אין לנו בעיה?
"אם לא יהיה מספיק, ידפיסו כסף. אז תהיה אינפלציה של עוד חצי אחוז. אני לא מתרגש מאינפלציה. כשיש מיתון, אינפלציה קצת שופכת דלק על האודים העשנים ומדליקה עוד קצת אש, וזה סבבה. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים. יאללה, תבעירו את השוק. שהשוק יתעורר, שיתחילו לקנות, שיהיה יותר אקשן. ממה עסקים קטנים יחיו? יסגרו את החנות ומה בדיוק הם יעשו? אסור לתת לרשעים של האוצר להתקטנן על כמה גרושים. שחררו".
לפעמים נדמה שאתה עדיין קצת הילד של.
"תמיד מצאתי לי דברים משלי. הצל מעליי כבד, אבל אתה לומד לחיות עם זה ולמצוא את הדרכים והקול שלך".
אתה עדיין מחפש?
"לא במובן הרגיל, אבל אני מתגעגע לאבא. הוא היה מישהו שתמיד יכולתי לבוא אליו ולקבל את העצה הכי טובה בחינם. וגם בגיל 60, אתה לא רוצה להיות יתום, אתה רוצה אבא. ובמקרה שלי הוא חסר. זה מרגיש בודד".
מה אתה תשאיר אחריך?
"לא יודע, אני עוד עובד על זה. החלום שלי הוא להביא כמה חברות שישנו את פני הרפואה. ויש כמה חברות שאני משקיע בהן, שעוד יכולות לעשות את זה".
פורסם לראשונה: 06:18, 31.07.20
