לא היה שום דבר יוצא דופן באותו לילה ב-1982, כשאבא של קארן גרוואנו בת העשר יצא מהבית. היא ידעה שאבא, שכולם קראו לו "סמי השור", עובד קשה בעסקי הבנייה ובמועדון הלילה המצליח שלו, ולפעמים צריך לעבוד גם בלילות. "כמה ימים קודם", נזכרת קארן גרוואנו, ממרחק של כמעט 40 שנה וסיפור חיים שרואים, אבוי לקלישאה, רק בהוליווד, "שמעתי את אבא מדבר עם דוד שלי על מישהו שעושה צרות במועדון הלילה, אבל שכחתי מזה".
כתבות נוספות למנויים:
לאיש הזה קראו פרנק פיאלה, סוחר סמים שרצה לקנות את מועדון הלילה המאוד מצליח של גרוואנו בניו־ג׳רזי. עוד לפני שהעסקה נסגרה, התייצב פיאלה במועדון והחל לשבור קירות ולהזיז כיסאות. השור פתח עליו פה שופע הטיות של המילה "פאק", ופיאלה הגיב במתינות ושלף תת־מקלע עוזי. גרוואנו נסוג לאחור ויצא מהמועדון. כשפיאלה עזב את הבניין כמה דקות אחר כך, ירה בו אחד מאנשיו של גרוואנו בראש. כדי לחגוג את הניצחון השור השתין בתוך פיו הפתוח של פיאלה המת.
הרצח הזה עשה כותרות, וגם קארן גרוואנו קראה עליו בעיתון. "זו הייתה הפעם הראשונה שממש התחלתי לחבר קצת נקודות", היא אומרת, "בגיל שש מצאתי אקדח מתחת למיטה של אבא שלי, אבל חשבתי שזה כי הוא היה פעם בצבא. בכל פעם שמשהו התחיל להיראות קצת מוזר, הייתי קמה בבוקר והנה אבא שלי מתנהג רגיל, ולא היה שום סימן לכך שלילה קודם הוא רצח מישהו. את חושבת על זה לשנייה ואז זה פשוט נעלם לגמרי מהראש שלך".
מתי זה הפסיק להיעלם?
"כשפול קסטלאנו, ראש משפחת המאפיה גמבינו, נרצח. אז כבר אי־אפשר היה להימלט מזה. פול היה חבר קרוב של אבא, וכשהתחלתי לשמוע שהוא גנגסטר חשבתי שאולי גם אבא שלי כזה, אבל זה אף פעם לא התחבר אצלי למשהו רע כי מעולם לא ראיתי פשע בעיניים. כשהיינו הולכים לפול הביתה, אשתו הייתה מכינה לנו עוגיות, ישבנו וצחקנו. אבל כשפול נרצח הבנתי שאבא מעורב בהכול. הייתי בת 16".
דיברת איתו על זה?
"לא. פעם אחת הייתה בעיתון כתבה שבה הזכירו את 'כוכב המאפיה העולה סמי השור'. אבא נתן לי לקרוא אותה מיוזמתו ואמר, 'יש פה דברים שאני יכול להסביר ויש דברים שאני לא יכול, את צריכה לדעת שיש חלק בחיי שאני לא מביא הביתה'. לא שאלתי שאלות, בשבילי הוא היה האבא הכי טוב בעולם".
פעם, כשהייתה מתגעגעת לילדות שלה בניו־יורק של שנות ה־70 וה־80, קארן גרוואנו הייתה רואה פרק או שניים של 'הסופרנוס'. "זה תיאור טוב ומדויק של הקונפליקט בין הגנגסטר לאיש המשפחה", היא אומרת, "אם כי כשטוני סופרנו התחיל לראות ברווזים עפים זה היה קצת מוזר, אבא שלי אף פעם לא ראה ברווזים".
אבא של קארן גרוואנו הוא אחד מאנשי המאפיה המפורסמים והמושמצים בהיסטוריה, אדם שהודה ב־19 מעשי רצח, וחיסל את הקריירה של שני סנדקים מאחת מחמש משפחות המאפיה הגדולות. החיסול הפיזי של פול קסטלאנו - שמוזכר באריכות גם בסדרה של נטפליקס Fear City שעוסקת במשפחות הפשע של ניו יורק - היה רצח פוליטי, החיסול המעשי של ג׳ון גוטי היה נקמה. סמי גרוואנו הפר את חוק היסוד בחוקה של הפשע המאורגן: לא מדברים עם הרשויות. המאפיה מכנה את קוד השתיקה הזה omertà (אומרטה) והעונש למי ששובר אותו הוא מוות.
אין שום סרט, שבו אדם כמו גרוואנו יכול לשבור את הקוד הזה, ולא רק להישאר בחיים - אלא גם להתרברב בשחצנות על מה שעשה. אבל סמי גרוואנו, היום בן 75, היה חיה אחרת לגמרי, והבת שלו, מתברר, לא שונה. אין בה פחד, היא לקחה בעלות מוחלטת על ההיסטוריה האישית שלה, ובאמריקה כמו באמריקה, תירגמה את זה לספר, לשלוש סדרות ריאליטי ולכמעט חצי מיליון עוקבים באינסטגרם.
כשקארן נולדה ב־1972, סמי גרוואנו היה עדיין כוכב עולה צעיר במאפיה. ניו־יורק של אותן שנים הייתה אנרכיה מוחלטת, נשלטת בידי המאפיה מחד וכנופיות רחוב מאידך. כולם קיבלו מהמאפיה תלושי משכורת - החל מאיגודי העובדים הגדולים ועד שופטים פדרליים - ואם לא הלך בטוב, אז הלכה אצבע.
באווירה הזו גדל גרוואנו, שנולד בסוף מלחמת העולם השנייה בבנסונהרסט, שכונה בברוקלין עם אוכלוסייה ממוצא איטלקי שנראתה כמו הסט של 'החבר׳ה הטובים'. הוריו, אנשי עמל שהגיעו מסיציליה, קראו לבן הצעיר שלהם סלבטורה, אבל אחד מקרובי המשפחה אמר שהוא מאוד דומה לדוד אחר שנקרא סמי, אז סלבטורה הפך לסמי.
בכל פינת רחוב בשכונה עמדו גנגסטרים, ואבא הסביר לסמי שהם אמנם, "באד גאייז, אבל הם הבאד גאייז שלנו". סמי הביט בהם בהערצה וכשהיה בן שבע גנב מדי יום קאפקייקס ממאפייה בדרכו לבית הספר. הוא היה תלמיד איטי שהתקשה לאיית ונשאר כיתה פעמיים. איש לא איבחן את הדיסלקציה שלו וכשהתלמידים האחרים צחקו עליו, הוא הרביץ להם. כשהיה בן עשר, גנבו בריונים מבוגרים את האופניים שלו, וסמי נכנס איתם לקטטה לעיני כמה אנשי מאפיה. אחד מהם אמר שהילד נלחם כמו שור קטן, והוא באמת גם נראה ככה - נמוך, שרירי ואלים. וכך נולד סמי השור.
מערכת היחסים עם בית הספר התנתקה סופית כשהיה בן 16, אז עזב כדי להקדיש את כל זמנו לכנופיית נוער, לא לפני ששבר למנהל בית הספר את הלסת כמתנת פרידה. הוא גויס לצבא ושירת שנתיים כטבח, חזר לברוקלין והחל את הקריירה האמיתית שלו.
חמש משפחות מאפיה מיתולוגיות פועלות בניו־יורק בערך מתחילת המאה ה־20: גמבינו, בונאנו, קולומבו, ג׳נוביזה ולוקייזה. בימי השיא שלהן, כל משפחה נוהלה ביעילות כלכלית של חברת היי־טק ויעילות קטלנית של יחידת עילית. לבוס, הסנדק, יש סגן, יועצים פוליטיים, קפטנים צבאיים וחיילים פשוטים. כמו לקבוצות כדורגל, למשפחות האלה יש אוהדים, אזורים שמהווים את המגרש הביתי ומגלי כישרונות שמחפשים את ליונל מסי הבא. סמי היה כישרון מבטיח כזה, ומשפחת קולומבו זכתה בשור הצעיר בסוף שנות ה־60. ראשי המשפחה התרשמו מאוד מכך שהוא מעולם לא סירב להוראה לחסל מישהו. היה לו כישרון טבעי.
גרוואנו היה בן 25 כשביצע את החיסול הראשון שלו. הקורבן היה חבר אחר במשפחת קולומבו, ג’ו קולוצ‘י. גרוואנו יצא איתו לשתות, ובסוף הלילה כשנכנסו למכונית התיישב במושב האחורי, וירה בראשו של קולוצ׳י שישב בקדמי. הגופה נזרקה החוצה וגרוואנו יצא וירה בו שוב. שנים אחר כך השווה גרוואנו את הרצח הזה לחיסול הראשון של מייקל קורליאונה. "אבא היה מרותק ל'הסנדק'", אומרת קארן, 'בעיקר הסרט הראשון, שהוא תיאור ממש מושלם של העולם הזה, מהשנייה הראשונה. הסרט מתחיל בחתונה משפחתית, ואני חושבת שהייתי ב־5,000 חתונות בדיוק כאלה".
גרוואנו המשיך בעלייה מטאורית, אפילו מטאורית מדי לטעמם של כמה מחברי משפחת קולומבו, וכמו בעולם הספורט, הוחלט לשחרר אותו לקבוצה מתחרה. הוא עבר לארגון של משפחת גמבינו שהפכה אותו רשמית לחבר בשנת 1976, לא לפני שהתברר כי הוא עומד בקריטריונים הנדרשים: אבא איטלקי ולפחות רצח אחד ברזומה.
טקס הקבלה שלו יכול היה לככב בכל סרט של מרטין סקורסזה. מרתף מעושן, אור עמום. ראש המשפחה פול קסטלאנו שאל אם הוא יהרוג עבור המשפחה ורצה לדעת באיזו אצבע ישתמש ללחוץ על ההדק. "אומרים לך, 'אם הבן שלך גוסס מסרטן, יש לו שעה לחיות ואנחנו קוראים לך, אתה תבוא?'" סיפר גרוואנו, "כמובן שאתה אומר כן. אחר כך דקרו לי את האצבע, טיפטפו את הדם על תמונה של קדוש והעלו אותה באש. 'אם תבגוד, הנשמה שלך תישרף'".
המבחן הראשון היה רצח החבר הכי טוב שלו, לואי מוליטו. אחרי שמליטו לא חזר הביתה, ביקשה בתו מגרוואנו שיעזור למצוא את אבא שלה. הוא אמר לה שלא תדאג, הוא ימצא אותו. זה היה יומיים אחרי שחיסל אותו. גופתו של מליטו מעולם לא נמצאה.
שנתיים אחר כך, בדיוק כשקארן נולדה, עמד גרוואנו בפני המבחן הגדול ביותר בקריירה: המשפחה החליטה להרוג את ניקולס סקיבטה, אחיה של אשתו דבי, שפיתח התמכרות לסמים. המאפיה אמנם סוחרת בסמים, אבל אוסרת על אנשיה להשתמש בהם, כי אי־אפשר לסמוך על מי שמסתבך עם סמים שלא יזמר לשוטרים.
גרוואנו ניסה להציל את חיי גיסו עם רעיון מקורי: במקום רצח, ניתן לו מכות רצח. זה לא שיכנע את הבוסים, אז סקיבטה המסכן גם קיבל מכות וגם קיבל שני כדורים בראש. גופתו מעולם לא נמצאה. כלומר רוב הגופה, כי יד אחת שלו דווקא כן נמצאה. גרוואנו נשבע עד היום שהוא לא ידע על ביתור הגופה אחרי הרצח. כך או אחרת, הוא חזר הביתה וניחם את אשתו האבלה על מות אחיה.
גרוואנו לא היה רק בריון שכונתי. המורים בבית הספר אולי הכניסו לו לראש שהוא מטומטם, אבל למעשה הוא היה פיקח, כריזמטי, עם לשון מהירה. הוא הרוויח היטב בהימורים ובהלוואות, ואפילו פתח עסק בנייה ואינסטלציה שנראה לגיטימי לגמרי. "היום אני יודעת שכולם בפשע המאורגן עבדו בבנייה", מחייכת גרוואנו, "במשרד שלו הייתה מזכירה, היו עובדים, הכול היה מסודר, בחיים לא היית חושבת שזה מרכז פשע".
סמי השור הפך מיליונר, קנה למשפחה אחוזה בניו־ג’רזי, היו לו סוסים והוא פתח מועדון לילה, שבתחילת שנות ה־80 היה תור של שעות כדי להיכנס אליו. "אחת הסיבות שלא ראיתי שום דבר מוזר", אומרת קארן, "היא כי כולם סביבי ניהלו אותו לייף־סטייל. לכל הילדים במשפחה והחברים היו אבות שעבדו עם אבא שלי. החיים היו נורמליים. אבא הולך לעבוד בבנייה, הוא הולך למכון כושר, הוא תמיד בבית לארוחת ערב. כשהגברים האלה באים הביתה הם לא גנגסטרים, והם טובים מאוד בלעשות את ההפרדה".
בשלב מסוים פול קסטלאנו החל להיות מוטרד מהתחזקות השור, כך הדליפו מקורביו לתקשורת. אבל גם לגרוואנו היו מקורבים, והוא לא התכוון לקום בבוקר ולמצוא את עצמו צף בנהר ההדסון, אז הוא החל להתכונן. ב־1985 הוזמן לפגישה עם ג׳ון גוטי, הקפטן הבכיר של קסטלאנו, שהיה אחראי לחטיפות, הימורים, סחיטות, סמים ונשים. השמועה טענה כי קסטלאנו מתכוון לקצץ לו את הרגליים - מילולית או לא, מי יודע - כיוון שגילה כי גוטי מעורב בסחר בהרואין. גוטי וגרוואנו לא היו חברים, אבל היה להם אויב משותף.
כמה ימים לפני חג המולד נכנס קסטלאנו למסעדה במנהטן. צוות של 11 מתנקשים ריסס אותו למוות, גרוואנו וגוטי התבוננו ממכונית סמוכה. תוך חודש היה גוטי הסנדק החדש של משפחת גמבינו. גרוואנו עלה לדרגת קונסיליירי (יועץ) ובמשך שנים היה יד ימינו של גוטי, החזיק לו את המטרייה, פתח לו את הדלת וחיסל את כל מי שהטריד אותו.
אלה היו ימי השיא של גרוואנו וגם של המאפיה. ב־1988 היו לה הכנסות של 30 מיליארד דולר. "דונלד טראמפ לא יכול לבנות בניין במנהטן אם לא הייתי מאשר", אמר גרוואנו שנים אחר כך. המאפיה הפכה נערצת יותר ויותר דווקא בגלל שהפשע השתולל בניו־יורק. חלק מהקוד שלה היה שלא רוצחים "אזרחים". כאן הורגים בכיף אחד את השני, אבל לא נוגעים במי שלא שייך לעסק. סמי סיפר כי נשים היו מעדיפות ללכת בצד של המדרכה שבו עמדו אנשי מאפיה, כי הוא לא הרשה לחיילים שלו להטריד אותן. על הדרך ניקתה המאפיה את השכונות מאנסים, מסוחרי סמים קטנים ומשאר פושעים חסרי קלאסה.
"זו הייתה תקופה מדהימה", נזכרת קארן, "אבא שלי היה מאוד פופולרי. הייתי הולכת למסעדה והמלצרית אמרה, 'את הבת של סמי, את לא צריכה לשלם'. אפילו סבתות ברחוב אהבו אותו. עכשיו אני יודעת שחלק גדול מזה היה פחד, אבל אף פעם לא ראיתי את הצד של הפחד".
ג׳ון גוטי היה המאפיונר הזוהר ביותר מאז אל קאפונה. הוא נהנה מאוד מהחיים כראש המשפחה, אהב את המצלמות, היה על השער של ''פיפל'' ו''טיים'', ולא הוטרד מכך שעשרות סוכני אף־בי־איי ליוו אותו לכל מקום. לאורך שנות ה־80 הועמד לדין מספר פעמים באישומים שונים, כולל תקיפה וסחיטה, אבל גרוואנו דאג שהוא ייצא מזה שוב ושוב. הוא הציע שוחד למושבעים - מושבע אחד קיבל ממנו 60 אלף דולר - ומי שסירב קיבל אפשרות לישון על זה לילה, ולקוות שיתעורר בלי ראש של סוס במיטה.
מחוץ לאולם בית המשפט היה קרנבל שלם של מעריצי גוטי, כולל כאלה שניגנו את הנעימה של ''הסנדק''. "אנחנו הורגים רק את עצמנו", אמר מאוחר יותר גרוואנו, "והציבור אוהב לראות אותנו מחסלים אחד את השני". הזיכויים האינסופיים העניקו לגוטי את הכינוי "הדון הטפלון", צהובוני ניו־יורק הזילו ריר, האף־בי־איי יצא מדעתו.
"גוטי היה יותר כוכב וסלבריטאי מאשר גנגסטר", אומרת קארן, "הוא שבר הרבה נורמות, לפי הקוזה נוסטרה אנשים בכלל לא אמורים לדעת מי אתה".
זו אמריקה.
"זו אמריקה".
בסופו של דבר, אורח החיים של גוטי השיג אותו. בדצמבר 1990 נעצרו הוא וגרוואנו באשמת סחיטה, אחרי שהאף־בי־איי פשט על מועדון בליטל איטלי במנהטן. שניהם לא נכנסו למכונית המשטרה לפני שסיימו לשתות את הקפה שלהם. הסוכנים חיכו בסבלנות.
החקירה של גוטי הלכה לכיוון שהאף־בי־איי לא ציפה לו. בזה אחר זה הוא הפיל את כל התיקים על גרוואנו. החוקרים לקחו את הקלטות ונופפו בהן מול השור, וזה החליט להעיד נגד גוטי בתמורה לעונש מופחת. שנה וחצי אחרי שנעצרו, עלה גרוואנו לדוכן העדים ובמשך תשעה ימים הודה ב־19 מעשי רצח, הפליל את גוטי בעשרה מהם, ולקח איתו עוד קרוב ל־40 מאפיונרים ושוטרים מושחתים. גוטי נשלח למאסר עולם, גרוואנו קיבל חמש שנות מאסר, ישב פחות משנה ונכנס לתוכנית להגנת עדים. "התקשורת התייחסה אליי נהדר לפני ששיתפתי פעולה", אמר שנים אחר כך, "ודווקא אחרי שעזרתי להפיל גנגסטרים ורוצחים, התקשורת בניו־יורק שנאה אותי. ואתם אומרים שלפושעים אין כבוד? כולכם רקובים".
עולמה של קארן גרוואנו חרב עליה. "אחרי שאבא החליט לשתף פעולה עם האף־בי־איי, כל הקהילה שלי הפנתה לי את הגב", היא אומרת, "נשארתי לבד. גדלתי בעולם שבו אנחנו היינו הטובים, והמשטרה והאף־בי־איי היו הרעים. הרגשתי שאבא בגד בי, כי מאותו רגע אף אחד לא רצה לדבר איתי, לא יכולתי להיכנס לבתים של חברים. פתאום הבנתי מה זה באמת סגנון החיים הזה. בבית הייתי נענשת אם הייתי מלשינה לאמא על אח שלי, אז לא הבנתי למה אבא שלי בגד בקוד. לקח לי הרבה זמן להבין שג׳ון גוטי בגד בו קודם".
גרוואנו הייתה אז בת 19, ההורים נפרדו, ואבא נעלם באריזונה והפך לג׳ימי מוראן, בעלי חברה להתקנת בריכות. משלמי המסים מימנו לו ניתוח פלסטי, הוא שקל לעשות שינוי פנים מוחלט ולבסוף החליט להסתפק בנגיעות בסגנון רנה זלווגר. שנה אחת כזו הספיקה לו, הוא עזב את התוכנית, חזר לשמו האמיתי, התחיל להיראות בכל מקום, הוציא ספר ופיזר ראיונות.
כשדיאן סוייר שאלה אותו ב־1997 אם הוא לא פוחד שיחסלו אותו, ענה גרוואנו: "גוטי בגד בי, אז אני בגדתי בו. שיחקנו שח והוא הפסיד. אם הם ישלחו צוות חיסול, עדיף שלא יפספסו כי גם אם יצליחו להרוג אותי, הם עדיין יחזרו לניו־יורק בשקים. אני לא פוחד. אם זה קורה, פאק איט. כדור בראש זה מהר, זה יותר טוב מסרטן. אבל אם מישהו יבוא אליי הביתה, יהיו לי כמה הפתעות בשבילו".
בזמן הזה הייתה הבת שלו במסלול התרסקות והסתבכה בסחר בסמים. "זה היה ניסיון לקבל בחזרה את הכבוד שאבד, כי זה מה שידעתי‘", אומרת קארן, "חשבתי שאם אהיה גנגסטרית מצליחה, אנשים יחזרו לאהוב אותי. הייתי בת 19 וטיפשה. התחלתי לצאת עם אנשים רעים וההידרדרות הייתה מהירה".
אולי כדי להוכיח שמשפחה לא בוחרים וזה לכל החיים, השתלבו בעסקי הסמים האלה גם אבא שלה, גם אמא שלה וגם אחיה ג’רארד. בשנת 2000 נעצרה המשפחה כולה. קארן ואמה יצאו מזה עם עונשי מאסר על תנאי, ג׳רארד נכלא לתשע שנים, וסמי גרוואנו שילם בסופו של דבר את המחיר שממנו הצליח להתחמק כמה שנים קודם. הוא נשלח לכלא ל־20 שנות מאסר, שאותן החל לרצות בסוף 2002, חודשים ספורים אחרי שג׳ון גוטי מת מסרטן בכלא.
קארן גרוואנו, 48, הפכה מאז את חייה לחלוטין. לא רק שהיא לא התכחשה לשורשים, היא חיבקה והפכה אותם למודל עסקי. היא הוציאה ספר שנקרא 'הבת של המאפיה', השתתפה בתוכנית ריאליטי שנקראה 'נשות המאפיה' ועכשיו מככבת בסדרה 'משפחות המאפיה' (משודרת בערוץ הסדרות של MTV ישראל באפיק 186 לצופי HOT). הסדרה עוקבת אחרי ארבע משפחות שמתחבטות מה לעשות עם המורשת הזו, וקארן גייסה אליה את האבא בן ה־75, ששוחרר מהכלא לפני שנתיים וגר היום בשלווה באריזונה, ואת בתה בת ה־19, קארינה. בשנה שעברה ניסתה גרוואנו לייצר סדרת ריאליטי נוספת בשם 'תוצרת סטטן איילנד', שעקבה אחרי קבוצת צעירים, כולל בתה, שמנסה שלא להיגרר לעולם הפשע באי הניו־יורקי המושמץ. הסדרה שרדה שלושה פרקים, חטפה ביקורות קטלניות ונעלמה בשקט.
למה אנחנו כל כך מרותקים מהעולם של המאפיה?
"כי זו חברה סודית של אנשים שמצד אחד עושים דברים איומים ומצד שני הם אנשי משפחה אלגנטיים. כל המסביב הוא סקסי - הכינויים שאנשים מקבלים, המבטא האיטלקי - והוליווד כמובן עושה לזה גלוריפיקציה. אבל עכשיו כשאני יודעת מה זה באמת, אני לא רוצה שהבת שלי תהיה בקרבת העולם הזה".
את נוטרת לאבא שלך?
"כבר לא. אבא שלי היה בכלא 18 שנים, וזה היה די באשמתי, אני הסתבכתי בעולם של סמים והכול הידרדר. אז אני יכולה לנטור לו על העבר, אבל גם אני לא הייתי בסדר ואני לא מאשימה אותו על ההחלטות שאני קיבלתי. שאלתי אותו אם הוא היה עושה דברים אחרת, והוא ענה שהוא ישקר אם יאמר שכן. אני לא יודעת אם הייתה לו דרך להתחמק מהעולם הזה בתקופה ההיא, אבל הוא לא רצה שאף אחד ילך בדרך הזאת".
את פוחדת לפעמים?
"לא ממש. בואי נאמר שלאבא יש הרבה חברים מהעולם ההוא שעדיין מאוד מכבדים אותו. אני ערנית אבל לא פוחדת, זה הגנגסטרית שבי, אף פעם לא אתחבא. אני לא מכירה סודות של המאפיה, והאמת היא שהחיים של אבא היו יותר בסכנה כשהוא היה בתוך העולם הזה, כי האנשים שבאו אלינו לארוחת ערב יכלו להרוג אותו למחרת".
איך מגיבים בעולם ההוא על כך שאת מדברת על כל זה בטלוויזיה?
"חלק מהם היו מאוד לא מרוצים, חלק מכחישים שהעולם ההוא בכלל קיים. אני לא יכולתי לברוח מזה גם אם רציתי, השם שלי קופץ בכל חיפוש בגוגל. כל כך הרבה שנים הרגשתי שאני צריכה להתבייש בגלל שאבא שלי שיתף פעולה, ויש כאלה שחושבים שאני לא יכולה לספר את הסיפור שלי? בעונה הראשונה של 'נשות המאפיה' אמרתי בשידור 'פאק ג׳ון גוטי', ואת יודעת מי כעס על זה הכי הרבה? אבא שלי. הוא אמר שלא הרווחתי את הזכות שלא לכבד את ג׳ון גוטי. הוא צודק, זה לא היה העולם שלי ואני לא חייבת להם כלום".
פורסם לראשונה: 06:43, 31.07.20
