"התמודדות עם סטרס היא תמידית ובתקופת הקורונה הוא נוכח אפילו יותר. השאלה היא מה עושים איתו. כל עוד יש לנו זמן התאוששות, נוכל להתמודד עם המשבר שמצריך לחזק מחדש את שרירי ההקשבה והמיקוד". כך אומר בריאיון ד"ר טל בן שחר, מומחה עולמי לפסיכולוגיה חיובית.
עוד כתבות למנויים:
עוד לפני הקורונה בעלי עסקים התמודדו דרך קבע עם אי-ודאות, מציאות משתנה ולחץ תמידי במישורים רבים. בעקבות התפרצות הנגיף והשלכותיו, חברות רבות נאלצות כעת להוביל שינויים ולאתר דרכים חדשות ויצירתיות בתקווה לשמור על כוחן ואף
לנסות לצמוח גם בתוך המציאות הכאוטית.
ד"ר בן שחר (49), שחי בשנים האחרונות בניו-יורק ובניו-ג'רזי, ומרצה ברחבי ארה"ב, מסביר מדוע דווקא עכשיו יזמים ובעלי עסקים צריכים להיעזר במדע האושר כדי להשתקם ולהתקדם: "אושר ולימודי האושר הם לא תרופה לכל מכה, אבל מדע האושר יכול לחזק אותנו בתקופות קשות ולעזור לנו לבנות חוסן, לסייע משמעותית להתמודד עם קשיים ולעודד יצירתיות למציאת פתרונות".
בשבוע שעבר שוחח בן שחר עם סטארט-אפיסטים ישראלים בארה"ב במסגרת כנס וירטואלי של "סקייל אפ", ארגון שהקימו כמה סטארט-אפיסטים ישראלים בניו-יורק כדי לסייע ליזמים ישראלים בשוק האמריקני בשלבי הצמיחה המואצת ("סקייל אפ"), ושם הוא הסביר להם שבמציאות שבה כולנו רוצים פתרונות ותכלס, קשה לראות במשפט "תחשוב טוב, יהיה טוב" איזו נוסחת קסם פרקטית שתוביל את מפעל חיינו לשיקום המיוחל.
עם זאת, בן שחר מתעקש שהוא מציע הרבה יותר מ"סטייט אוף מיינד": "אני לא מתיימר לחדש או להגיד מה שלא נאמר בעבר, אבל אני מציע דרך אחרת. במדעי האושר אנחנו בוחנים תיאוריות מבוססות מחקרית. המחקר חיוני כדי לעזור לנו להבין מה עובד ומה לא. יש דברים בעולם ה'ניו אייג'' שנראים יעילים, אבל תחת זכוכית המגדלת של המדע אנחנו רואים שהם לא.
"בסדנה ייעודית ילמדו אותך לעשות דמיון מודרך, יגידו לך שאם את רוצה להצליח, דמייני עצמך מצליחה. מדענים בחנו את השיטה וגילו שלא רק שהיא לא תעזור לך להצליח - היא אפילו עלולה לפגוע בסיכויים להצלחה. ראו שדמיון מודרך יכול להיות יעיל רק אם תדמייני גם את העבודה שאת צריכה לעשות כדי להגיע לשם, לא רק מה, אלא גם את האיך - ואם את משלבת את הדרך והיעד, רק אז דמיון מודרך יכול לסייע.
"כשלימדתי בהרווארד, הגיע אליי יום אחד מנהל חדרי הכושר של האוניברסיטה ותהה מה אמרתי לסטודנטים שהוביל להצפה כזו בחדרי הכושר. האמת שלא אמרתי שום דבר שלא ידעו קודם. סיפרתי על הקשר בין כושר ואושר אבל בגיבוי מחקרי וזה הוביל לשינוי משמעותי, הם קיבלו יותר מ'קומון סנס'".
בשנותיו כמרצה באוניברסיטה שבה גם למד, הוא הפך את הקורס לפסיכולוגיה חיובית למבוקש ביותר בקמפוס. באותן שנים סיים גם דוקטורט כפול במינהל עסקים ופסיכולוגיה, אבל את דרכו האקדמית החל במסלול אחר לגמרי. אחרי שסיים לימודים בתיכון בגיל 16 (הוקפץ שתי כיתות), שיחק בסבב הסקווש המקצועני מסביב לעולם. פציעה אילצה אותו לפנות לדרכים חדשות. "בזכות שיחה שהייתה לי שנה קודם במכבייה עם מאמן נבחרת הסקווש של הרווארד, הבנתי שיש להם נבחרת חזקה ותהיה לי הזדמנות להמשיך ולשחק".
הוא בחר במסלול של מדעי המחשב והוביל את נבחרת הסקווש של האוניברסיטה, אבל מתישהו בשנה השנייה ללימודים הבין שמשהו לא בסדר: "תפסתי את עצמי ותהיתי איך זה שאני במקום מוצלח מבחינה אקדמית, בסקווש הכל הולך חלק, חברתית הכל נהדר, אבל אני אומלל. קמתי בלי חשק בבוקר ותהיתי למה. הרי עשיתי וי על כל הקופסאות הנכונות. ואז האסימון נפל: אני לא יודע איך להיות מאושר. אם כאן, כשאין לי תירוצים, אני לא מאושר, אז אני צריך להבין למה זה.
נפגשתי עם היועצת האקדמית והודעתי לה שאני עובר לחוג פסיכולוגיה ופילוסופיה, כי יש לי שתי שאלות שאני חייב לדעת לענות עליהן: למה אני לא מאושר ואיך אני יכול להיות מאושר יותר".
וכך החל המסע של בן שחר אל האושר. מהרווארד הוא המשיך לקיימברידג', משם לעבודה כיועץ ארגוני בעסקיו של עידן עופר בסינגפור ובחזרה להרווארד לדוקטורט בהתנהגות ארגונית והוראה. ואז כבר קיבל את התשובות לשאלות שחיפש: "את התשובה לשאלה 'למה אני לא מאושר' קיבלתי די מהר. הבנתי שהסתכלתי על המקום הלא נכון. חשבתי שהדרך אל האושר היא הצלחה, כמו רבים. זו אשליה. אני קורא לזה The Arrival Fallacy, האשליה שבלהגיע. האשליה שכאשר נכבוש פסגה נהיה מאושרים. לכן התאכזבתי פעם אחר פעם, כמו עוד מיליארדי אנשים".
הדרך אל האושר, הבין, הרבה יותר פשוטה: "זה פשוט להבנה אבל קשה ליישום. נערך מחקר בהרווארד לאורך 75 שנה. לקחו סטודנטים מהאוניברסיטה ומהקהילה הסמוכה, ועקבו אחריהם מגיל 18. לאורך השנים מדדו ובחנו את כל תחומי החיים - ביולוגית, פסיכולוגית וסביבתית. בתום 75 שנה, תהו מהו מנבא אחד של אושר. גילו שהמנבא החשוב ביותר היה מערכות היחסים. מה שמעניין זה שלא משנה איזו מערכת יחסים זו, בין אם זה עם בן או בת הזוג, עם חברים, משפחה מורחבת, עמיתים לעבודה - העיקר שיהיו מערכות יחסים תומכות: יש עם מי לחלוק כשכואב וכשטוב לי, ואם יש מי שסומכים עליו והוא יכול לסמוך עליי.
"בנוסף, בחנו גם את מנבא הבריאות מספר אחת, וגם שם מערכות יחסים קרובות אינטימיות ומחזקות היו למנבא הגדול להצלחה. כמובן שגם פעילות גופנית, תזונה וכדומה, אך מערכות יחסים הן הקריטיות מכולן".
לטענתו, מערכות יחסים כאלו יכולות להוביל אותנו לצאת מהמשבר שלאחר הקורונה: "זה לא צירוף מקרים שביל גייטס, מארק צוקרברג ורבים כמוהם תמיד עבדו לצד עזר כנגדם, במובן של מישהו שעזר והלך איתם. מערכות יחסים הן אלמנט קריטי לכל ארגון. ארגונים עם מערכות יחסים קרובות זה קריטי. קולגה שלי קראה לזה 'ביטחון פסיכולוגי'. מדובר בתחושה של עובדים שמותר ואפשר ליפול, ואפשר לא להסכים.
"אחת הסיבות להצלחת סטארט-אפיסטים ישראלים היא כי זו התרבות שלנו. אין עודף כבוד להיררכיה, אין בעיה לעובד מן המניין להגיד למנכ"ל שהוא לא מסכים איתו. זה אלמנט חשוב ביותר להצלחה ארגונית. גוגל למשל, נחשבת היום למגייס מספר אחד, מקום נהדר לעבוד בו ועדיין, הם רצו להבין מה מייחד את הקבוצות הכי טובות ומובילות בארגון שלהם. הם מצאו שהאלמנט המרכזי הוא ביטחון פסיכולוגי. זה מאוד חשוב גם בבית".
אחרי הפסקה קצרה בישראל ללימודים במרכז הבינתחומי בהרצליה, בן שחר שב לארה"ב, הפעם כסופר רבי מכר ומרצה מבוקש שדבק בו חיידק היזמות: "לאורך השנים הייתי מעורב בכמה מיזמים. היום אני יזם שותף ב-Happiness Studies Academy. זה רעיון שעלה לי כשתהיתי למה אי-אפשר ללמוד במדויק על אושר? יש פסיכולוגיה חיובית ויש תיאוריות רבות, מהרמב"ם, המלך שלמה ועד פילוסופים, סרטים ומדעי המוח.
"תהיתי איך אין תחום מולטי-דיסיפלינרי שבוחן אושר מכל זווית. החלטתי ליצור תחום כזה. ביחד עם שותפי יובל קוץ הקמנו מסלול לימודי תעודה של שנה, במסגרתו בוחנים אושר מכל זווית כשהמטרה היא לסייע לקידום אושר בקרב מנהלים, אנשי עסקים וכל מי שמחפש אותו". הלימודים מתקיימים בארבע שפות עם סטודנטים ביותר מ-60 מדינות. "אנחנו צומחים מהר", הוא אומר.
אז אמנם אושר הוא חשוב, אבל כשהכל מסביב בבלגן למי יש זמן לחשוב עליו? בן שחר מאמין שיש שני צדדים שמזינים זה את זה והקושי הוא מרכיב הכרחי לאושר: "התלמידים בקולג' בארה"ב הם מאוד צעירים. בתחילת הקורס הגיעו תלמידים שסיפרו שהם מאוד מתחברים לתכנים, אבל חוששים שיהיו כל כך טובים בלימודי אושר עד שלא יידעו לחוות כאב וקושי. אמרתי להם: 'אל תדאגו, רק מתים ופסיכופתים לא חווים כאב'".
הקושי שאנחנו חווים היום יכול להיות גם זה שיוביל אותנו למסלול הצלחה מחודש. לדברי בן שחר, ההצלחה לא מובילה לאושר, אבל אושר מוביל ליותר הצלחה: ״כשאנחנו מעלים את רמת האושר אנחנו יותר יצירתיים. היכולת לחשוב מחוץ לקופסה משתפרת משמעותית, רמות האנרגיה עולות. חדשנות, אנרגיה ויצירתיות הן לא רק תכונות חשובות, אלא אף חיוניות".
אחת התיאוריות שד"ר בן שחר מדבר עליהן היא PTG - צמיחה פוסט טראומתית: תיאוריה שלפיה יש יותר סיכוי לצמיחה אחרי טראומה מאשר צניחה. "העובדה שלא יודעים על האפשרות הזו", הוא מסביר, "מורידה את הסיכוי שזה יקרה. העולם עכשיו עובר טראומה. ניסיתי להציג את העובדה שזה אפשרי וכך להעניק תקווה. חשוב קודם כל לקבל את זה שקשה. לא להגיד לעובדים שלי, 'תהיו אופטימיים, הכל יהיה בסדר'.
"לא צריך להימנע מעצב וכאב. כשאנחנו מקבלים את הרגשות, הם גם יעברו. אחרי הקבלה, עלינו להציב לעצמנו מטרות ופעילויות קבועות. קל מאוד, בעיקר כשעובדים מהבית, ליפול לרוטינה לא בריאה. חשוב לשמור על פעילויות חיוניות. פגישות יותר אינטימיות בין קולגות בקבוצות קטנות".
ומה עושים עם הסטרס? לדברי בן שחר, "כל עוד יש לנו זמן התאוששות, אפשר להתמודד. חשוב לדעת לעשות 'קאט', ולהוביל את כל שרשרת העובדים לשחרר, להתנתק לפרקי זמן. תראו את עצמכם כמו נהגי מכונית מרוץ. אם הנהג לא עושה הפסקה למלא דלק ולהחליף גלגלים כי אחרים ממשיכים, מתישהו ייגמר הדלק וזה מה שקורה להרבה סטארט-אפיסטים עד שזה מאוחר מדי והם משלמים מחיר כבד על שחיקה.
"בין אם אני מתחיל מחדש או מנסה להציל חברה משגשגת, התנתקות היא חיונית. את לא צריכה מכונות, את צריכה אנשים יצירתיים. יצירתיות, לא רק יעילות, לכן צריך לקבל את הקושי, לייצר זמן התאוששות כדי להתמלא ולשים דגש על מערכות יחסים בעבודה ומחוצה לה. סביבה תומכת. כשיש לנו זמן התאוששות וסביבה תומכת - יש יותר סיכוי ל־PTG".
בן שחר ממליץ גם לכתוב ולקרוא: "אני חסיד גדול של יומן. דרך כתיבה אנחנו יכולים להבהיר רעיונות ולדייק אותם. גם אם כל עובד יכתוב בכל סוף יום או סוף שבוע מה הוא הספיק באותו פרק זמן, אפשר לקבל תמונה ברורה יותר ולשפר אותה. קריאה, אפילו של דיקנס, יכולה גם היא להוביל אותנו לפתרונות ולחשיבה יצירתית שמועילה לי. אני לא רק מאושר יותר, אלא יצירתי ויצרני יותר".
לסיום ד"ר בן שחר מציע ליזמים ולבעלי עסקים לזכור שהתכונה שהופכת אותנו למובילים, מנהיגים טובים יותר של החברה שלנו, היא גם זו שיכולה בימים אלו להוביל אותנו לפתרונות: "בשנות השבעים היה יועץ ארגוני בשם רוברט גרינליף, ששאל את עצמו מה הופך מנהיגים לבלתי רגילים. הוא גילה שהמנהיגים הגדולים בהיסטוריה רואים את עצמם כמשרתים. בין אם זה ישו, משה רבנו, מהטמה גנדי או נלסון מנדלה. מנהיגים גדולים לוקחים את הפירמידה הארגונית והופכים אותה. זו מנהיגות שמוגדרת כ-'אקסטרה אורדינרי' (בלתי רגילה), ועכשיו אנחנו ב'אקסטרה אורדינרי טיים' (זמן בלתי רגיל). הדבר הראשון שמשרת צריך לעשות זה להקשיב. מנהלים צריכים קודם כל להקשיב".
