האות ניתן אחרי הפגנת העצמאים הגדולה בכיכר רבין בחודש שעבר. הצעירים ששטפו את רחוב רוטשילד ומחו על מצבם גילו לפתע שמשטרת ישראל מפעילה נגדם לא רק ניידות, מחסומים ופרשים. אל המערכה הוטל גם אמצעי חדש-ישן, כזה שפועל עמוק-עמוק בתוכם. השוטרים הסמויים. עכשיו לך תדע אם הבחור שצועד לידך בהפגנה וזועק "מנותקים, נמאסתם", הוא לא בעצם שוטר בתחפושת.
עוד כתבות למנויים:
מאז, הרוחות סוערות. כל הצצה ברשתות החברתיות הבוערות סביב הפגנות המחאה, תגלה עיסוק נרחב בסמויים. יש מפגינים ‑ מכל קצוות הקשת הפוליטית ‑ שהפכו את חשיפת הסמויים לסוג של ספורט חדש. אחרים תוהים אחרי כל תקיפה של מפגין, איך זה יכול להיות שהסמויים לא היו שם כדי למנוע הכל. הם הרי בכל מקום, בכל פינה, בכל ההפגנות. יש כאלו שרואים בהם גיבורים, ויש את אלו שמשוכנעים שהם שליחיו של השלטון לדיכוי ההפגנות. אחרים, פשוט נעלבים: סמויים? זה עניין למשפחות פשע. לא למחאה דמוקרטית לגיטימית.
בין כל הוויכוחים, הסערות ולהט היצרים, רק קול אחד לא נשמע: קולם של הסמויים עצמם.
7 צפייה בגלריה
בין ככל הוויכוחים והסערות, רק קול אחד לא נשמע. קולם של הסמויים עצמם
(צילום: יואב דודקביץ')
השבוע, התייצבו חמישה מהם לראיון נדיר. ביומיום, כולם עוסקים בפעילות שוטפת מול ארגוני פשיעה, סוחרי סמים וניסיונות לפצח תיקים מורכבים. אלא שבחודשים האחרונים הם גויסו למשימה חדשה, יש שיאמרו שנויה במחלוקת: לשמש כשוטרים סמויים, אשר מוחדרים לתוך הפגנות המחאה.
לאה (25), היא בלשת בימ"ר תל־אביב. טל (36), הוא קצין הבילוש של אחת התחנות במחוז תל־אביב. גיא (30) ודור (26) הם בלשים המשרתים בתחנות משטרה במחוז ירושלים. ליאור (44), הוא קצין בילוש במחוז ירושלים. וכולם, כמעט כל סוף שבוע, מתלבשים בבגדים שמתאימים להפגנה אליה יועדו, נזכרים בשירי המחאה הרלוונטיים ‑ ונכנסים פנימה, עמוק לתוך המחאה.
לא כולם יאהבו לקרוא את מה שיש להם לומר. חלק מהתיאורים שלהם עלולים להרגיז; חלק מהפעולות שהם עושים ‑ בעיקר הדרך שבה הם אוספים מודיעין לקראת הפגנות ‑ אולי צריכות אפילו להדאיג. אבל זה הזמן לשמוע, בפעם הראשונה, את הסמויים מספרים, איך כל הקיץ הלוהט והטעון הזה של 2020 נראה מבעד לעיניים שלהם.
בואו נבין רגע: מה בעצם המטרה שלכם? למה צריך סמויים בתוך הפגנה שקיבלה רישיון?
טל: "המטרה הראשית היא לאסוף ראיות במקרה שיש עבירות פליליות של הפרת הסדר. שנדע מי האנשים המובילים. הרי אם נצטרך לבצע מעצרים, צריך ראיות, ולא פשוט להביא ראיות לבית משפט. המשימה השנייה שלנו היא לדווח לפיקוד מתוך ההפגנה. רק סמוי מבפנים יכול לתת תמונה מה קורה".
רק שנייה. מה זאת אומרת "לאסוף ראיות"? יש לכם מצלמות גוף?
טל: "כן. לא נספר כמובן איך הן מוסלקות עלינו. באחת ההפגנות בתל-אביב, היה את המקרה של הבחור שניפץ את זגוגית בנק דיסקונט. היינו שם ליד, וזיהינו את האנשים שעושים את זה. אבל אנחנו לא ממהרים לעצור. מעדיפים לתעד, להביא ראיות חזקות לבית המשפט, ורק יום למחרת להיכנס למעצרים".
לאה: "יש לנו מגוון אמצעים שבהם אנחנו מתעדים את האירועים, מצלמות וכוחות נוספים, שיודעים לאסוף ראיות".
.
ומה זה אומר "לדווח לפיקוד מתוך ההפגנה"?
טל: "המפקדים בחוץ צריכים לדעת מה המפגינים עושים עוד שלוש דקות מעכשיו. אם, למשל, הם מתפצלים, צריך גם לפצל את כוחות השיטור. ואנחנו נדע את זה מבפנים, מתוך ההפגנה".
גיא: "במוצ"ש לפני שלושה שבועות, היינו בבלפור. ההפגנה הסתיימה, ואז החליט אחד המנהיגים לעשות פרובוקציה, ולקיים תהלוכה למקומות שאין אישור להגיע אליהם במרכז העיר. היינו כמה סמויים לידו. הוא לקח איתו שלט מחאה, אז גם אנחנו לקחנו כמה שלטים שהיו בצד. והלכנו איתו. ברגע שהתקדמנו איתו עוד קדימה, ראינו שהוא קצת יותר מבודד, נצמדנו אליו, אמרנו לו שאנחנו שוטרים. הוא היה בשוק. הוא ראה אותנו כל ההפגנה, הבין שאנחנו מפגינים איתו. ואז ברגע, הוא הבין את הטעות שלו. וככה גם נמנעה התהלוכה".
טל: "הרבה הפגנות התחילו למשל בכיכר רבין והסתיימו בחסימת נתיבי איילון. אנחנו כסמויים, צריכים לתת את הלך הרוחות. ולזהות את אותם אלה שמכוונים לפרובוקציות".
שאבין: איך מזהים כאלו ש"מכוונים לפרובוקציות"?
גיא: "אתה רואה בן אדם שמנסה לדחוף את המפגינים לתוך התהלוכה, ואתה רואה שהוא הולך לכיוון בלגן, ואז גם צועק: 'אל תפחדו משוטרים! תתעמתו איתם!'. אתה מבין שאתה צריך להתביית עליו יותר ולסמן אותו לפיקוד מאחור".
דור: "אנחנו מחפשים כל הזמן את החריגים האלו".
טל: "לכן, אם, למשל, יש הפגנה באזור עזריאלי, אנחנו כסמויים מחכים בחניון כמה שעות קודם".
למה בחניון?
טל: "כי אז אנחנו רואים עם איזה ציוד המפגינים באים, איך הם לבושים. מנסים לזהות מראש את האנשים הדומיננטיים שיימשכו לכיוון הפלילי, אלו שירצו לחסום כבישים אחר כך. כבר ראיתי אנשים שהוציאו מתא המטען רימוני עשן, גז והלם, למשל. מקלות פחות, כי את זה אנשים כאלו יכולים לאסוף מהרצפה בהפגנה".
גיא: "לא רק בלגניסטים. אנחנו מחפשים גם עוד סוג של אנשים".
איזה?
גיא: "הסיוט הגדול, שיגיע איזה מְפגע. אנחנו בירושלים, וזה יושב בראש, העיניים שלי כל הזמן מחפשות בהפגנה את העיניים של אלה החשודים. אלה שלא מרגישים בנוח. בתת-מודע אני מחפש את המפגע, מישהו שלא אמור להיות בהפגנה והוא שם".
ספרו איך מתכוננים לפני הפגנה כזו.
ליאור: "אנחנו מתחילים קודם כל בתוכנית. בונים מעגלים סביב ההפגנה".
מה זה אומר "מעגלים"?
ליאור: "יש את המעגל הרחוק, אלה שהם מחוץ להפגנה. זה אותם אנשים שרוצים לפגוע ולהפריע להפגנה. הם מקבלים מעטפת של בלשים, תצפיתנים וגם סמויים שנכנסים ביניהם. ויש את המסה הגדולה יותר של המעגל הפנימי, כלומר אלה שמאבטחים את ההפגנה ואנחנו כמובן בתוכם. בסופו של דבר, כל אחד מבאי ההפגנה - אם זה דגלים שחורים, לה פמיליה או המפגינים בבלפור ‑ כבר יודע היום שיש ביניהם סמויים. התפקיד שלי הוא להיטמע ביניהם ושירגישו כמה שפחות".
טל: "בשלב שאחר כך, אנחנו אוספים מודיעין".
מאיפה המודיעין?
ליאור: "אנחנו מקבלים מידע מסודר על כל הפגנה והפגנה, מספר האנשים שאמורים להשתתף מי הגיש את הבקשה. ואז גם מקבלים מודיעין פנימי על מה שהולך להיות".
שנייה. "מידע פנימי"? לא הבנתי. יש לך אנשים בתוך מארגני ההפגנות?
השוטרים: "לא נחשוף כאן איך אנחנו עובדים מודיעינית".
טל: "את המל"מ (מודיעין לפני מבצע ‑ א"ס) אנחנו אוספים בעיקר ממודיעין גלוי. כל מה שמתפרסם בתקשורת, ומה שמדברים עליו ברשתות החברתיות, בשיח בטוויטר, בקבוצות ווטסאפ. רוצים להגיע אליהם. ואנחנו מגיעים גם להכנות שלהם".
להכנות? יכול להיות שיש סמויים כבר בשלב שבו מקימים לקראת ההפגנה את הבמה, השלטים וכו'?
טל: "כן".
ליאור: "אנחנו לומדים את השטח. אנחנו לומדים קודם לכן על מה ההפגנה, איזה מסרים יש בה, ואז מתאימים את עצמנו לאותה הפגנה. אלה הפגנות גדולות. צריך לדעת מי מרכיב אותן. אם זאת הפגנה של הדגלים השחורים, אנחנו יודעים שיש בהן מספר גופים, שלכל אחד מהם יש מסר שונה".
ואתם מתכוננים אחרת להפגנה של לה פמיליה, עצמאים או הדגלים השחורים?
טל: "ככוח סמוי אנחנו נערכים באותה הצורה. באמת לא משנה לנו איך ומי מפגין. בכל הפגנה יכול להגיע הצד השני ולעשות בלגן, או להתעמת ולחולל פרובוקציות. אנחנו מסוגלים ויודעים להיכנס ולהיטמע בין כל המפגינים".
אוקיי, אספתם מודיעין, מכל המקורות שלכם. מגיע ערב ההפגנה. איך מתכוננים? איך מתלבשים כדי להיטמע?
טל: "יש לנו הרבה ניסיון בתל־אביב בהפגנות. ביחידה יש לנו את כל סגנונות הלבוש, שמתאימים לכל הקשת הפוליטית. הבלשים יודעים להשתמש בזהויות האלה, ויש לנו את כל הציוד הנלווה לכך. נתאים את עצמנו להפגנה המתאימה".
אז יש לכם, נגיד, ממש סטוקים של חולצות "קריים מיניסטר" ושל "בית"ר טהורה לעד", או מה?
לאה: "לא. אנחנו לא מסתובבים עם חולצות עם סיסמאות, אבל כן מתאימים את הלבוש להפגנה".
איך התלבשת, למשל, להפגנת המחאה בכיכר רבין?
לאה: "לכזו הפגנה אני מתלבשת רגיל. לא צריכה מסכות, מגיעה פשוט להפגנה. זה הכי נכון".
גיא: "ברור שלהפגנה של לה פמיליה אני אכנס בצורה אחרת, ואדע לשיר את השירים שלהם, ובהפגנות אחרות אני אראה בצורה אחרת. כל סביבה צריכה את ההתאמה שלה".
לומדים את שירי המחאה קודם? מתכוננים?
טל: "מכירים את הכל כבר. אבל אנחנו בדרך כלל לא משתתפים בשירה ובקריאות עצמן. אנחנו נכנסים פנימה, אבל לא מבצעים שום אמירה פוליטית. בלי לשיר ובלי להגיד שום דבר נגד אף צד. תזכור, שלא כל המפגינים שרים ועושים רעש".
דור: "זה תלוי. בלה פמיליה אנחנו לא הולכים איתם עד הסוף. אנחנו נשיר שירים עד גבול מסוים".
ואיזה ציוד יש עליכם, כשאתם נכנסים? אמרתם שחלקכם נכנס עם מצלמות גוף. מה עוד?
טל: "תמיד יש לנו אזיקים, אם נצטרך לשלוף לצורך מעצר, וגם נשק סמוי. יש לנו ציוד מיוחד שבאמצעותו אנחנו מסווים את הכלים".
נשק? הכוונה לטייזר, גז, אקדח, מה?
טל: "נשק חם. שוטר ייכנס תמיד עם נשק חם".
למה צריך נשק חם בתוך הפגנה?
גיא: "כי להפגנה יש גם תרחישים גרועים".
מה זה תרחיש גרוע?
גיא: "חד־משמעית, פיגוע המוני. פיגוע פח"עי, לא עלינו".
דור: "באמת הפח"ע הוא החשש. מול כל האיומים שיש לנו, אנחנו ערוכים בצורה טובה מאוד כמעט לכל תרחיש. יהיה קשה מאוד להפתיע אותנו. אבל פח"ע זה הפחד".
מדברים הרבה על "אנרכיסטים" בהפגנות, עכשיו קוראים להם "חייזרים". אתם נתקלתם בהפגנות האלו ב"אנרכיסטים" ו"חייזרים"?
טל: "אני לא יודע מה זה 'אנרכיסטים' ולא יודע מה זה 'חייזרים'. אבל יש בהפגנות גם אנשים שרוצים לגרור את ההפגנה אל מעבר לחוק. אני יכול להגיד לך שהם לא הרוב. הם מיעוט. הם השוליים".
לאה: "וכל השאר מפגינים מן השורה. אזרחים טובים, שרוצים להביע את הדעה שלהם. ימין, שמאל, עצמאים. אבל תמיד בכל קבוצה יש את הקיצונים".
שמה עושים? תנו דוגמאות.
ליאור: "היה, כמובן, את הפציעה של איתמר אוחיון (שוטר שרגלו נשברה במהלך הפגנה בירושלים ‑ א"ס). היינו סמויים לא רחוק ממנו. קצין בילוש בצוות של איתמר זיהה מפגין, שמרים מחסום משטרתי, וממש זורק אותו לעבר הפרש והסוס. זה אירוע שמחייב אותך להיכנס למעצר מיידי. איתמר דיווח לנו בקשר, ותוך כדי החזיק את העצור. ואז כל ההמון סביבו מנסה לשחרר אותו, היו כאלו שממש בעטו באיתמר, והיה שם רק את הכתב החרדי שהגן עליו. אלה שניות קריטיות, שאתה חייב לעשות הכל כדי להגיע אליו מהר. אם אנחנו לא מגיעים מיד, לך תדע איך אירוע כזה יכול להסתיים. ואגב, זה באמת לא נגמר שם".
מה זאת אומרת?
ליאור: "לפני שבוע בערך, היינו בתוך ההפגנה בבלפור. ואז סמוי שהיה איתי, מזהה את אחד התוקפים מהתקרית של איתמר. אנחנו מתקרבים אליו, אבל לא מבצעים מעצר, עד שאין אישור. סימנו אותו לתצפיתנים, ואחרי שווידאנו שהם מזהים אותו ויש אישור מהפיקוד, בודדנו אותו ונכנסו למעצר מהיר. הוא ניסה להתחמק, אבל הוצאנו אותו מהקהל ויצאנו גם".
לאה: "הייתי סמויה בהפגנה שהחלה בכיכר הבימה. כשהפרשים התקרבו, ראיתי מולי מפגין ואז שמעתי אותו ממש מתכנן לזרוק את עצמו מתחת לרגלי הסוסים".
והוא עשה את זה?
לאה: "כן, לא הספקתי לבלום אותו, אבל הוא נפגע קל".
זה אולי ייאוש שאפשר להבין. אנשים בלי כסף, בלי תקווה.
לאה: "לא, הוא ישר צעק, 'תראו מה השוטרים עשו לי'. זה נועד כדי להראות את הרוע של השוטרים. כאילו שאנחנו המחוקקים, וכאילו שאנחנו רוצים לפגוע בעם שלנו".
דור: "אנחנו שם גם בשביל למנוע אלימות בין המפגינים לבין עצמם. גם זה כבר קרה לי, בסופ"ש האחרון".
מה היה שם?
דור: "אני עובד כסמוי, בהפגנה בירושלים, עמוק בתוך הקהל. ופתאום אני שומע צעיר אחד, באמת בחור גדול כזה, שרירי, שביזה את ההמנון. הוסיף כמה מילים לא יפות ל'התקווה'. אחד המפגינים היותר מבוגרים, פונה אליו ומעיר לו: 'תגיד, למה אתה מדבר ככה?' הצעיר לא כל כך אהב את ההערה של המבוגר. התקרב אליו וממש התחיל לתקוף אותו בבעיטות ואגרופים. אנחנו אמנם סמויים, אבל פה היה ברור שאלה מהמקרים שחייבים להתערב. מצד שני, גם ברור לנו שאם אנחנו מבצעים מעצר כאן, בלב ההפגנה, יקפצו גם עלינו".
אז מה עשיתם?
"קפצנו עליו, וקודם כל הרחקנו אותו לצד, כאילו אנחנו מפרידים ביניהם. רק בצד אמרנו לו שאנחנו שוטרים. ואז הוא התחיל להשתולל, לקלל ולנסות לתקוף אותנו. הגיעה תגבורת ולקחה אותו עם אזיקים".
גיא: "לפעמים הדברים המילוליים שאתה שומע, יותר קשים מאלימות. הייתי בתוך הפגנה בירושלים, שבסך הכל עברה בסדר, אבל היו בה כמה כאלו שחיפשו פרובוקציה. אחד מהם, התחיל לשיר פתאום: 'בא לי לדחוף שוטר לפסי רכבת'. אני שומע את זה וכולי רותח, עצבני. מצד שני אני בתפקיד, לא חושף את עצמי. כן, אתה מדווח לאחור, מסמן, כי אלה מסוג האנשים שאחר כך יכולים לגרור את ההפגנה למקומות לא טובים".
מצד שני, יש הרבה מאוד ביקורת על אלימות משטרתית כנגד מפגינים. גם מפעילים אתכם כסמויים, משתמשים בפרשים, מכת"זיות.
ליאור: "אני יכול להבין את הביקורת שיש מבחוץ, אבל לא לקבל אותה. אנשים לא באמת נמצאים ומרגישים מה שקורה בהפגנות שיוצאות משליטה. אנחנו משתדלים להתאים את השימוש בכוח לאופי ההפגנה ולאופי האלימות שעולה מנגד. הפגנה שעוברת על פי הרישיון שלה, אתה לא רואה בכלל שימוש בכוח. בן אדם נורמטיבי בא להפגין, מסתיימת שעת ההפגנה, הוא הולך הביתה, הכל בסדר. הבעיה שיש תמיד את הקומץ, שלקראת סוף ההפגנה מחליטים להפר את הסדר. וכן, מעצר לא תמיד מצטלם טוב. אבל אנשים רואים רק את החלק האחרון של התמונה. ולפעמים קשה לנו לשמוע את הטענות האלו".
למה? אלו טענות לגיטימיות.
ליאור: "כי מה, שוטרים באים במיוחד להרביץ? אני עוזב אישה וילדים בערב שבת, כדי לריב עם אנשים? אין דבר כזה".
גיא: "אנחנו ערים לביקורת, אבל מרגישים שאנשים לא מבינים את המשימה שלנו. צריכים לחיות את השטח כדי להבין מה אנחנו עוברים. קללות, יריקות, לחץ. זו לא מעבדה. גם אני והצוות שלי לא אומרים, 'יאללה, בוא נהיה אלימים'. קל להסתכל על סרטון מעצר בפייסבוק של 25 שניות מעצר ולהגיד 'בואנה, המשטרה לא בסדר'".
לאה: "שמע, הדבר הכי קשה שחוויתי גם היה מילולי, ודווקא עם אישה מבוגרת. זה היה בהפגנה בשבוע שעבר. אני סמויה, ולידי עמדה אישה, משהו כמו בת 70. אזור ההפגנה היה מלא, היא רצתה להיכנס, ושוטר אמר לה שהיא לא יכולה. אז היא מיד התחילה לצרוח עליו: 'שוטר נאצי! שוטר נאצי!'. עכשיו, אני אמנם לא הכרתי את השוטר, אבל זה היה נורא. אני נינה לניצולי אושוויץ, ופה אישה, שאמורה להבין מה המושג 'נאצי' אומר, צורחת את זה על שוטר? אני לא מחפשת שימחאו לי כי כפיים בחלונות וייתנו לי טפיחה על השכם. אבל שלא יזלזלו בנו כבני אדם".
טל: "הייתה הפגנה בתל-אביב, ובסופה הצטרפו גם הסמויים לשרשרת אנושית של בלשים. המשימה הייתה לחסום גלישה של מפגינים לאזור שלא אושר להפגנה. לא רחוק ממני, עמד מפגין. הוא נראה חולה וחלש. אולי סרטן, לא יודע. לרגע אחד המבטים שלנו הצטלבו. ואז הוא פתאום פונה אליי בכעס: 'הלוואי ואבא שלך יקבל את המחלה שיש לי'. ככה בפנים".
וכשמפגינים מטיחים בכם כזה דבר, זה לא מכעיס?
לאה: "הייתי סמויה ברוב הפגנות בתל־אביב, ואני יכולה להבין למה הם מגיעים. גם לנו יש משפחה שנפגעה מהמצב הכלכלי, יש לנו חברים שהם בחל"ת, כאלה שפוטרו מהעבודה. כולנו באותה סירה. אבל אני בהפגנה לא כדי לכעוס, אלא כי זה התפקיד".
טל: "אני אף פעם לא כועס על המפגינים. כמו שאני עוצר פורץ לדירה, ואני לא כועס כי יודע שהוא מנסה להשיג כסף לאוכל. ככה אני גם בהפגנה. מקצועי".
גיא: "זה לא כזה פשוט להיות בתוך הפגנה. לשמוע את הקללות והכעסים שיש נגד חברים שלך השוטרים. להפגנות האלה חייבים להגיע רגועים. בוא אתן לך מקרה, שאולי מדגים כמה האירועים האלו יכולים להיות מסובכים".
שוט.
גיא: "אנחנו סמויים בהפגנה בירושלים, ומזהים מפגין אלים. נכנס כוח משטרתי למעצר. מסביבו, מתחילה התקהלות. המונים. צעקות. בלגנים. מטר ממני, מפגינה לוקחת בקבוק, ומתחילה להשפריץ מים על השוטרים".
אוקיי. שפריץ מים. לא נורא. המפגינים גם קיבלו מכת"זיות.
גיא: "שנייה. אני לא מתערב, שומר על הכיסוי שלי. רק מדווח לאחור. זה כבר בניגוד לאינסטינקט הטבעי שלי, כן? לעמוד מנגד באירוע של השפלת שוטר. אבל מכילים. ואז, הגברת לוקחת את הבקבוק, וזורקת אותו לעבר ראשו של השוטר".
מה עשית?
גיא: "כאן כבר קיבלנו אישור למעצר שלה. אבל איך? אני סמוי, יש לידי כמה שוטרים שעסוקים עם המפגין שנאבק. ומסביבי אלפים. וצריך כמו שאמרנו, ללמוד לשמור על שליטה. עכשיו תחשוף שאתה סמוי, ותעצור עוד מפגינה? בלגן".
מה נסגר עם האירוע?
גיא: "אני כסמוי, המשכתי לעקוב אחרי האישה בהפגנה. ואז, כשראיתי שהיא טיפה בצד וקצת לבד, ניגשנו אליה ועצרנו אותה. הכי בשקט, והכי ברגישות".
יצא לכם "להישרף"? שמישהו בהפגנה הבין שאתם סמויים?
גיא: "כן, לפני שבועיים וחצי בהפגנה בלפור. עמדתי באיזו נקודה בכיכר פריז ותיצפתי על אדם שעשה פרובוקציה. כנראה שעמדתי באותה נקודה קצת יותר מדי זמן, ולא החלפתי מיקום. פתאום התקרב אליי מפגין, שכנראה גם תיצפת עליי והתחיל לצעוק 'זה סמוי!' ומלא אנשים סביבי, צעקות: 'בושה, זה סמוי!' היו כאלה שירקו מרחוק, אבל לא ממש ניסו לפגוע בי. לקחתי את הרגליים, ועל פי ההנחיות יצאתי מתוך ההפגנה. נגמר".
דור: "אנחנו נחשפים בעיקר ברגע מעצר. כל מעצר כזה מלווה במעגל של אנשים סביבנו עם המון קללות יריקות. התפקיד שלנו זה לצאת מהר עם העצור ולנתק מגע".
איך?
גיא: "בהפגנה אחרת, היה מישהו שהכרתי, שזיהה אותי. עמדתי בקבוצת מפגינים, צועק איתם, הולך איתם. סמוי. אחרי 45 דקות, אני רואה מישהו מתולתל בלי חולצה, מסתכל עליי ומחייך. הוא זיהה אותי כמ"כ מהצבא, ואני זיהיתי אותו. שנינו ידענו באותו הרגע מה אני עושה בתוך ההפגנה. אבל הוא לא חשף אותי, ולא צעק 'בלש', או משהו דומה. חייכנו, ואני פשוט עזבתי את אותה התקהלות".
גיא: "נכון, הרבה פעמים מפגינים מזהים שאתה סמוי, ועדיין לא חושפים אותך. הייתי במוצ"ש לפני שבועיים בהפגנה בבלפור. ההפגנה הסתיימה, אבל היה קומץ שנראה שעומד לבצע הפרות סדר. בתוך ההמולה שדוהרת ברחוב, אני קולט מישהי נכה שעומדת באמצע הכביש עם הקביים שלה. מפגינה. וההמון דוהר אליה, ואני רואה שהיא מפחדת. רצתי לעברה, ועזרתי לה לחצות למדרכה. ואז היא מסתכלת עליי, ואני קולט שהיא מבינה. הינהנתי בראש. 'כן', אמרתי לה 'אני שוטר'. היא יכלה לצעוק, לכוון את כל ההמון אליי. אבל בחרה שלא לשרוף אותי".
מה עשית?
גיא: "חייכתי אליה, ומיד רצתי חזרה לתוך ההמון. הרי הייתי עדיין סמוי בתפקיד".
מה קורה לסמוי שמזהים אותו?
טל: "כלום. יוצא החוצה ומחליפים אותו. זה רגיל לגמרי".
ליאור: "לפני שבועיים, ביום שישי, המפגינים עשו קבלת שבת בבלפור. ואז אחד הסמויים זוהה על ידי מפגין, שהוא עצר לפני כמה זמן בפעילות משטרתית רגילה. אותו אחד התקרב אליו וצעק לכולם: 'הנה הוא בלש, בלש, בלש'. אנחנו מבינים שאותו סמוי יוצא כרגע מהמשחק. 'מקררים' אותו ושמים במעגל אחר של תצפית, או גיבוי ככוח בילוש. לפעמים אבל מספיק שאותו סמוי יוצא, מחליף בגדים, ויכול להיכנס שוב. תלוי".
אתם מפחדים כסמויים בתוך ההפגנות? הרי זה לא שאתם בתוך איזה ארגון פשע. בדרך כלל אלו אנשים נורמטיביים, שבאים למחות על מצוקה.
לאה: "פחד זה לא אופציה. הייתי בסיטואציות קצת יותר מפחידות".
ליאור: "ממש לא. יש לנו מספיק כוחות סביבנו. לא מוטרדים. ואני סומך על החברים שלי. הפחד הגדול שתמיד יושב בראש הוא פיגוע. מישהו שיגיע מבחוץ וישלוף נשק, יירה. תזכור שאנחנו בירושלים, והפגנה של 10,000 איש, שהיא פתוחה לכולם, זה לא משהו שקל לסגור ולאבטח. המטרה שלנו לאתר את אותם דמויות שלא אמורות להיות, אותם חשודים עם התנהגות מוזרה ולהציף אותם ולנטרל אותם אם יהיו חלילה".
טל: "אני הכי פוחד מפגיעה בחיי אדם. כתוצאה מהפרת הסדר הציבורי, או עימות בין צדדים. בהפגנה בעומס כזה של אנשים, יכול לקרות כל דבר".
אתם חיים בשלום עם כך שמדינה דמוקרטית מציבה שוטרים סמויים בתוך הפגנות מחאה לגיטימיות, שקיבלו אישור?
ליאור: "ההפך. אני עושה את העבודה שלי כדי לשמור על הסדר, כדי שהדמוקרטיה תוכל להתקיים עם זכות המחאה כמו שהיא. אין לי בעיה עם המפגינים. אני רוצה לאפשר לאותם אנשים נורמטיביים לקיים את ההפגנה מבלי שיבואו אנשים להפריע להם".
לאה: "המטרה שלנו כסמויים בתוך המפגינים היא לא להפריע. היא נטו מניעה. אנחנו לא באים להרוס. שיפגינו בכיף, שיממשו את הזכות הדמוקרטית, שלא יפגעו בעסקים. ויחזרו הביתה בשלום".
כשאתם לא במשמרת, אתם הולכים להפגנות?
ליאור: "כשיש לי את המעט זמן הזה אני מעדיף להיות עם המשפחה שלי".
לאה: "לא, אני לא הולכת להפגין".
טל: "אני לא הולך להפגין וגם לא הבלשים שלי. לא מביעים עמדה פוליטית או אזרחית בפומבי".
אבל בטח יש ויכוחים ביחידה. בעד, נגד.
ליאור: "סביר להניח שבכל הפגנה יהיו אנשים שיצדדו בצד כזה או אחר. זה בסדר, לגיטימי. גם הם אזרחי המדינה. אבל בסוף כשאנחנו עושים תדרוך לפני הפגנה, יש לנו משימה אחת: לא משנה אם נכנסים להפגנת שמאל, חרדים, ימין. התפקיד שלנו רק לשמור על הסדר. כל עוד הסדר נשמר, אנחנו רק אוספים מודיעין ומדווחים".
עבור אזרחים עם קילומטראז' רציני בהפגנות המחאה, השוטרים הסמויים הם כבר מזמן לא סמויים. בסך הכל אנשי משטרה בביגוד אזרחי. בגל המחאות האחרון הם זוהו במספר מוקדים, באינטנסיביות כזו שעודדה את המפגינים לנסות להסתחבק. מפגין במחאת בלפור שהעדיף לדבר בעילום שם, מספר שהשוטרים, "היו עם אוזניות וניסו להיטמע בקהל. זיהינו אותם די מהר והמפגינים התלחשו סביבם והצביעו עליהם. שבוע אחר כך ראיתי אותם שוב ודיברתי עם אחד מהם. שאלתי אותו איך עוברת עליו המשמרת והוא אמר לי, 'אני לא בעבודה'. אמרתי לו, 'על מי אתה עובד? ראיתי אותך ואת חבר שלך גם בהפגנה של שבוע שעבר, אתם סמויים'. הוא היה קצת נבוך והלך. יש להם אוזניות שב"כ כאלה חומות עמוק בתוך האוזן, הם חסונים ורואים עליהם שהם סאחים, לא כמו מפגינים רגילים. הם לא משוחררים, אלא נמצאים במוד תצפיתנים, כל הזמן סוקרים את השטח".
התנהגתם אחרת כשקלטתם שביניכם מסתובבים שוטרים?
"לא. אין לנו מה להסתיר. אנחנו מבינים שסביב הבית של ראש הממשלה יש אבטחה מוגברת ואמצעים מיוחדים ומקבלים את זה. הסמויים לא עשו פרובוקציות ולא ניסו לשלהב את הקהל לכיוון כלשהו".
במחאות מול ביתו של השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, עלה לטוויטר תיעוד של תדרוך של שוטרים סמויים, ומפגינה ששהתה שם ומגדירה עצמה כ"ותיקה בהפגנות", מדווחת כי "במחאה אצל אוחנה הם שמרו על מרחק של 50 מטר מהמפגינים, לא נטמעו, ואותו הרכֵּב גברים שראיתי בהתחלה חיכה בסוף ההפגנה, באותו המקום". בתיעוד שעלה ברשתות החברתיות מליל ההפגנות בתל־אביב שבו הותקף מפגין צעיר ודימם מצווארו, נראו שלושה שוטרים סמויים, כששניים מהם עוצרים מפגין שלכאורה זרק אבן.
המפגין קוסטנטין צ'סטה ("קוסטה בלאק"), הכיר לטענתו מקרוב גם צד אגרסיבי יותר של הסמויים. הוא מובטל בן 30, פעיל ידוע שמזדהה עם מחאת הצעירים ומגדיר את עצמו כ"חייל של המחאה". בהפגנה במוצאי שבת 18.7 בבלפור, הוא נעצר על ידי שוטר סמוי, וקיבל צו הרחקה לעשרה ימים מכיכר פריז. "אני אדם נורמטיבי שנראה אפילו נחמד, לא הסתובבתי עם שלטים פוליטיים או זמבורות ולא קיללתי שוטרים. פתאום הגיע בחור בבגדים רגילים, לא מדי משטרה, הוא חיבק אותי מאחורה וחשבתי שזה חבר בהתחלה, אבל זה היה שוטר סמוי".
איך נראה שוטר סמוי?
"חולצת טישירט, ג'ינס ארוך, אולי בליטה מאחורי המכנסיים של אזיקים או מכשיר קשר, שמכוסה החולצה. לפעמים יש להם אוזנייה. הבנתי שזה סמוי, כשהסתובבתי אליו וראיתי שאני לא מזהה את הבן אדם. הוא אמר לי, 'אתה, בוא שנייה. אני רוצה להגיד לך משהו', הוא הוציא אותי מתוך התהלוכה ופתאום מקיפים אותי כמה שוטרי יס"מ ואומרים לי 'שב!' כששאלתי באיזו עילה בדיוק עוצרים אותי, אמרו לי, 'אתה מעוכב לצורך בדיקה שגרתית. שב, תנוח'. הושיבו אותי ואת חבר שלי על המדרכה חצי שעה. כל הזמן ביקשו שנשב ולא נעמוד".
7 צפייה בגלריה
הפגנה מול הבית של אמיר אוחנה. תיעוד של תדרוך שוטרים סמויים הופץ בטוויטר
(צילום: מוטי קמחי)
למה?
"כנראה שלא רצו שמפגינים אחרים יראו שם מעצר ויבואו לצלם עם טלפונים. שני שוטרים על אזרחי לקחו אותנו דרך סמטאות למכונית אזרחית, עדיין לא אמרו למה עוכבנו. הביאו אותנו לחניון תת־קרקעי מפחיד, כבר התחילו לי תסריטים בראש. ביקשו תעודות זהות, אמרו 'אתם עצורים' והתחילו לכתוב דוח מעצר, על הפרת הסדר הציבורי. בילינו לילה במעצר בתנאים של כלבים. עצרו עוד הרבה אנשים בהפגנה הזאת, 50־70 איש. זה כאילו מנסים לעצור שרירותית כמה עשרות אנשים ומקווים לקלוע עם אחד או שניים מהם".
הפרת את הסדר הציבורי?
"לא, אני צעיר שעובר כבר ארבעה חודשים מספה לספה בדירות של חברים, איבדתי את העבודה שלי ואין לי מה להפסיד, אז אני יוצא לרחובות להפגין וקורא בפייסבוק לעוד צעירים לעשות כמוני. גם אם זיהו אותי מהרשתות החברתיות, לא עשיתי שום דבר לא חוקי. בגלל זה כנראה המשטרה מרגישה חסרת אונים אל מול המחאה הזאת, שצמחה מהשטח ומבטאת את התסכול של האזרחים. לדעתי עוצרים אנשים כדי לגרום לצעירים לפחד להגיע לבלפור. ככה מדכאים מחאה".
טל גלעדי
