בתחילת החופש הגדול, אי שם באמצע יוני, נפתח מחנה קיץ לילדים במדינת ג'ורג'יה שבארה"ב. במחנה שכלל שינה שהו 597 בני אדם - 363 ילדים שבאו לנפוש בו, ו־234 אנשי צוות שליוו אותם בחופשתם. המקום התנהל לפי חוקי הקורונה של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן, שקובעים כי הפעילות במקום הייתה צריכה להתנהל ככל הניתן בקפסולות, אולם לא חייבו עטיית מסכות בזמן הפעילות, שכללה בין השאר עידוד ושירה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
שישה ימים לאחר שיצא לדרך, עזב אחד המדריכים הצעירים - בשנות העשרה לחייו - את המקום לאחר שחלה. הוא נבדק לקורונה, והתברר כי הוא נושא את הנגיף. בסיומו של המחנה, התגלה כי הוא לא לבד: 49 אחוז מהילדים בכל הגילים נדבקו אף הם, ו־56 אחוז מהצוות שליווה אותם. אחד מכל ארבעה שנדבקו לא פיתח סימפטומים.
הדיווח האמריקאי שפורסם השבוע במגזין רפואי של המרכז לבקרת מחלות האמריקאי (CDC), גילה כי המחלה מתפשטת ביעילות בכל קבוצות הגיל, כולל בילדים צעירים מאוד בני שש, וכי זיהום א־סימפטומטי (שלא מתבטא בסימני מחלה) היה שכיח אף הוא בקרב אותן קבוצות, "וככל הנראה סייע להדבקה". "הממצאים הללו מדגימים שנגיף הקורונה מתפשט ביעילות וגורם לשיעורי תחלואה גבוהים בקרב אנשים מכל קבוצות הגיל, למרות המאמצים של מנהלי המחנה ליישם את רוב האסטרטגיות המומלצות למניעת העברה", סיכמו החוקרים שתיארו את המקרה. "החקירה הזו מוסיפה לעדות הגדלה והולכת שמראה כי ילדים בכל הגילים חשופים לזיהום בקורונה וכן, בניגוד לדיווחים מוקדמים, עשויים להוות תפקיד מרכזי בהדבקה".
על רקע החזרה הקרובה ללימודים בישראל, שלפחות על פי תוכנית משרד החינוך שאושרה לאחרונה תיעשה בקבוצות רגילות וללא אמצעי זהירות מיוחדים בין הגן לכיתות ב', קוראים מומחים לשקול מחדש את התוכנית כדי למנוע גל חדש ונרחב של תחלואה בתחילת החורף ולאפשר לילדים לחזור ללימודים בקבוצות קטנות ובהדרגה. "לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שאם בגל הראשון הכל נדלק עם עשרה עד 20 חולים חדשים ביום, ברור שאם נפתח את מערכת החינוך באותה צורה עם אלפיים חולים ביום המצב רק יחמיר", אומר פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן.
הקורונה הביאה איתה שלל הנחיות ומנהגים חדשים. לצאת לחמסין עם מסכות, להתרחק מהמשפחה ומחברים, לנהל את חיי החברה שלנו באוויר הפתוח, עדיף תוך שמירה על ריחוק פיזי. דבר אחד לא לקחנו בחשבון, עד עכשיו: לפחד מהילדים שלנו.
והדוח של המרכז לבקרת מחלות על מה שהתרחש במחנה ההוא בג'ורג'יה, עורר דאגה גדולה, משום שהוא שב והוכיח כמה מעט אנחנו עדיין יודעים על הנגיף שגרם למגפה. תחילה חשבו שילדים אינם נדבקים כלל, אולם מחקרים שונים הראו כי בני נוער נוטים להידבק ולהדביק ממש כמו מבוגרים. עד לאחרונה סברו המומחים ברחבי העולם כי ילדים צעירים אינם נוטים להידבק במחלה, ומכאן גם אינם מעבירים אותה הלאה, אולם מספר גובר והולך של עדויות מספר סיפור אחר: הילדים נדבקים בקורונה בדיוק כמו כולנו, ומעבירים את הנגיף הלאה, גם כאשר הם עצמם אינם מפתחים תסמינים.
המחקר הזה מצטרף לשורת פרסומים מטרידה מהעת האחרונה, ששבה ומעלה ספקות לגבי ההנחה הבסיסית, שהמגפה מדלגת על הילדים שלנו. מחקר נוסף שפורסם אף הוא בשבוע האחרון גילה כי ילדים בני פחות מחמש נושאים באפם כמויות גדולות פי עשרה עד מאה של נגיף הקורונה, בהשוואה למבוגרים. בניגוד למצופה, הילדים הכי קטנים היו בעלי העומס הנגיפי הגבוה ביותר בדרכי הנשימה העליונות שלהם, דבר שבמקרים שאינם קורונה מעיד בדרך כלל על מהלך מהיר יותר של מחלה ופוטנציאל גבוה יותר להדבקה של אחרים.
גם בישראל כבר נתקלו בחולי קורונה צעירים מאוד, חלקם בני שבועות ספורים בלבד. "ראינו לפחות עשרה תינוקות קטנים, בני פחות מחודשיים, שנדבקו בקורונה, שהביטוי היחיד של המחלה אצלם היה חום בלבד", מספר פרופ' אלי סומך, מנהל אגף הילדים בבית החולים החרדי מעייניי הישועה בבני־ברק, שמסומנת כבר חודשים ארוכים כעיר אדומה שהתחלואה בה גבוהה. "למרות גילם הצעיר, כל הילדים האלה הבריאו במהירות בלי סיבוכים. ילדים גדולים יותר מגיעים בדרך כלל עם תסמינים נוספים, בראשם שיעול. כמה הם מדביקים את הסביבה? קשה לדעת. גם לא בטוח שהעומס הנגיפי באמת בא לידי ביטוי גם בעולם האמיתי. שיעור ההדבקה בקרב הילדים בגילי הגן בבני־ברק לא גבוה. הרושם שלנו ממה שאנחנו רואים סביבנו הוא שהילדים הקטנים יותר מדביקים פחות".
רופאים ברחבי העולם וגם בישראל קראו בימים האחרונים לא להתעלם מממצאי המחקר החדש הזה, שכונו "מדאיגים", הגם שהם לוקים בחסר: החוקרים לא הוכיחו כי הילדים מידבקים בפועל, אלא רק את קיומו של עומס נגיפי גבוה. "ילדים גם נדבקים בווירוס וגם יכולים להדביק, אבל הדפוס הוא לא חד־משמעי וקבוע", מוסיף ד"ר איתי פסח, מנהל בית החולים על שם אדמונד ולילי ספרא לילדים, בשיבא תל השומר. "כלומר יש ילדים גם בארץ שנחשפו להרבה מאוד אנשים ולא הדביקו בכלל, ויש ילדים שהיו מאוד־מאוד מידבקים והדביקו הרבה ילדים מסביבם. כנראה שילדים בהחלט משחקים חלק משמעותי בהעברת המחלה בתוך האוכלוסייה, גם אם הם מידבקים רק חצי או שני שלישים ממבוגרים".
בשלב הזה כבר מסכימים המומחים כי ילדים, ומכאן מוסדות חינוך של כל הגילים, עשויים לשמש מקור הדבקה משמעותי בהתפשטות המחלה. ההוכחה הראשונה התקבלה עם תום הגל הראשון, כאשר שבועיים בלבד לאחר פתיחת מערכת החינוך נסגרו יותר מ־20 בתי ספר, ומאות תלמידים ומורים נדבקו.
מנתונים חלקיים שפורסמו על ידי משרד הבריאות באמצע יולי, עולה כי רוב ההדבקות שאירעו מחוץ לבית (29 אחוז) התרחשו במוסדות החינוך. גם הגנים לא יצאו בזול, כשמאות מהם נסגרו. על פי נתוני משרד החינוך נכון לסוף יולי, 2,611 חולים התגלו מתוך כשניים ורבע מיליון תלמידים וכ־200 אלף עובדי הוראה. יותר מ־15 אלף עובדי הוראה ותלמידים הושמו בבידוד מניעתי.
השבוע קבע צוות אוניברסיטת בן־גוריון לנושא הקורונה כי פתיחת בתי הספר ב־17 במאי, ללא צעדי שמירת ריחוק ומיגון, היה הגורם המרכזי להתפחות המגפה בגל שהחל בהתפרצות בגימנסיה בירושלים. בניתוח מקורי שביצעו פרופ’ דב שורץ וד”ר דוד לברון נקבע כי “זרע הפורענות שגרם להתפרצות המחודשת של הקורונה בסוף מאי מקורו בהחלטת ראש הממשלה, מנכ”לי משרד ראש הממשלה, משרד החינוך ומשרד האוצר ב־14 במאי”.
“כל הצרות שלנו התחילו ב־17 במאי, עם פתיחת בתי הספר”, מסביר פרופ’ שורץ מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן־גוריון, לשעבר המשנה למנהל הקריה למחקר גרעיני והמדען הראשי של הוועדה לאנרגיה אטומית, שעמד בראש צוות המדענים שלמד את הגל הראשון. “האירוע הזה, שבו הוחלט להחזיר את כל התלמידים לבתי הספר בבת אחת, היה טרגדיה לאומית ומחייב הקמת ועדת חקירה. כשאנחנו מסתכלים על ה־R שלנו, שמייצג כמה אנשים מדביק בממוצע כל חולה, תוך שלושה שבועות ירדנו ממספר מדהים של 3.5 מיד אחרי פורים, ל־1 בערב פסח. אבל עשרה ימים מרגע שהחזירו את הילדים לבתי הספר, ה־R זינק מ־0.5, שזה נמוך מאוד, ל־2.5, שזה מקדם גבוה כמעט כמו במגפה שמתפשטת בלי שום אמצעי הגנה. כיבינו את המדורות של התחלואה שעוד בערו בחצי הראשון של מאי, אבל הגחלים שבו והתלהטו בגלל התלמידים שחזרו לבתי הספר. הממשלה קיבלה בתחום הזה שלוש החלטות בתוך שלוש שעות: כולם חוזרים לבי”ס, אין קפסולות ואין הפרדה בהסעות. יומיים אחרי זה ביטלו גם את המסכות בגלל החמסין. את מחיר ההחלטות המטומטמות האלה אנחנו משלמים עד היום”.
התפשטות התחלואה במערכת החינוך לא הפתיעה את אנשי המקצוע. מחלות מידבקות ובהן מחלות של מערכת הנשימה, כמו שפעת, מתפשטות במהירות במוסדות החינוך ומשם מדביקות הלאה. ראש שירותי בריאות הציבור היוצאת במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, התריעה כבר במאי כי פתיחת בתי הספר צפויה להעלות את התחלואה.
"רצו להחזיר את מוסדות החינוך תוך שמירה על כללים מסוימים. הבעיה שלא ניתן לשמור על הכללים האלה, כי מערכת החינוך שלנו לא ערוכה לעבוד לא בכיתות קטנות ולא עם הרבה מורים ולא בקפסולות", אמרה סדצקי. "מוסדות החינוך היו צריכים להיפתח תחת כללים מסוימים, שלא ניתנים לביצוע, לצערי הרב. ולכן יש פה בעיה".
בינתיים לא ברור אם מישהו הולך לתקן את הבעיה הזו. פתיחת שנת הלימודים הצפויה בעוד פחות מחודש נמצאת עדיין בסימן שאלה. כולם מסכימים על הצורך להחזיר את הילדים שלנו למערכת החינוך כדי שאמא ואבא יוכלו ללכת לעבודה, אבל עדיין לא ברור איך בדיוק צריך לעשות את זה, ובינתיים כולם מתכתשים ביניהם והבלגן חוגג.
פרויקטור הקורונה, פרופ’ רוני גמזו, אמר בראיון בשבת האחרונה כי הוא מתכוון לדון בנושא עם הגורמים הקשורים לתחום במהלך השבוע, אבל ביום ראשון כבר אישרה הממשלה את מתווה החזרה ללימודים שקבע שר החינוך יואב גלנט, בעלות של 4.2 מיליארד שקלים. התוכנית רק אושרה, וכבר נמתחה עליה ביקורת קשה. בין השאר, נטען כי אין היגיון בחלוקה לכיתות כפי שנקבעה, שמעבר המורים בין הקפסולות עלול לגרום להדבקה בין כיתות שונות, ושלא הוסדרה חובת השימוש במסכות. בכיר במשרד הבריאות התבטא השבוע בחריפות נגד המתווה החדש, ואמר כי ההתעקשות לפתוח את שנת הלימודים כסדרה ללא היערכות מתאימה תוביל לזינוק נוסף במספר הנדבקים.
“בפעם הקודמת מערכת החינוך נפתחה במלואה תוך התעלמות מוחלטת מההמלצות שלנו, וכך התעורר הגל השני”, אמר הבכיר. “במקום לרוץ קדימה כמו משוגעים חייבים לעצור רגע ולתכנן בדיוק מה עושים בכל שלב, ואיך חוזרים אחורה במקרה של הדבקה נרחבת. אחת האופציות האפשריות היא לוותר על השבועיים הראשונים של השנה, שממילא נקטעים באמצע ספטמבר על ידי החגים, כדי לבחון את מצב התחלואה ולתכנן את המשך השנה כמו שצריך. לצערנו שוב לא מקשיבים לנו”.
הנהלת ההורים הארצית, לעומת זאת, מוחה על המתווה הזה בדיוק מהמסיבות ההפוכות. “יש לנו הרבה הסתייגויות“, אומרת צופית גולן, סגנית יו”ר ההנהגה הארצית. “התחלואה במוסדות החינוך בישראל קרובה לאפס. אם משרד החינוך מנטרל מתוך הנתונים שלו את הגימנסיה העברית ואת המסיבות הפיראטיות שנערכו בערבים מחוץ למסגרות החינוכיות אין לו נתונים על תחלואה. בית הספר של החופש הגדול פועל כרגע בשבוע האחרון שלו, ואמרו לנו במפורש שאין כמעט הדבקות, למרות שעובדים בכיתות מלאות. אנחנו מבינים את המתווה בחטיבות ובתיכונים, שם באמת יש בעיה. אבל בביה”ס היסודיים אין שום סיבה בעולם שג’־ד’ יהיו בקפסולות אם זה גורם לזה שכיתות ו’ ילמדו רק תשע שעות בשבוע. בשאר הימים הילדים האלו יהיו בבית, ויש עוד סכנות חוץ מקורונה. בעולם אידיאלי היינו שמחים שהם ילמדו בקפסולות, אבל זה לא ישים”.
אגב, יש מי שטוען שלגל השני שהתפרץ בישראל אחראית הדבקה מרכזית אחת: זו שאירעה בגימנסיה העברית בירושלים בסוף חודש מאי, ונחשבת לאחד מאירועי ההדבקה הגדולים במערכות החינוך בעולם. מאות תלמידים ומורים נדבקו בהתפרצות הזו, ועוד עשרות בני משפחה, שנדבקו מהחולים. התחלואה התפשטה במהירות ברחבי העיר והביאה לסגירתם של מספר בתי ספר נוספים, שבהם אובחנו תלמידים ומורים חולים. בית הספר, שלומדים בו מעל אלף תלמידים מאזורים שונים בירושלים וסביבתה, הפיץ, כך מעריכים, את המחלה ברחבי הבירה, בין השאר במערך ההסעות ובתחבורה הציבורית שמשמשים את התלמידים שלומדים בו. שמונה ימים אחרי שאובחן החולה הראשון בבית הספר, הוחזרו חלקים נרחבים בירושלים לסגר.
“תוך שבוע הנגיף הגיע להרבה מאוד בתי ספר ברחבי המדינה”, מוסיף פרופ’ שורץ. “ההתפרצות בגימנסיה הייתה בסדר גודל של 70־80 חולים חדשים ביום. היו לנו 200 חולים בשלושה ימים, כולל מורים. מאותו רגע העסק המשיך אקספוננציאלית בהכפלה של מספר החולים כל עשרה ימים, עד שהגענו לאלפיים חולים חדשים מדי יום אחרי חודשיים, מצבנו כיום".
ואת כל זה אתה משייך להתפרצות בגימנסיה?
"זה היה זרע הפורענות שסביבו צמחה המחלה. הילדים הדביקו ילדים אחרים כי הקרבה הייתה גדולה מאוד. הם נסעו באוטובוסים יחד, חזרו הביתה והדביקו גם את האחים. עשרה מורים שלימדו בגימנסיה לימדו גם בבתי ספר אחרים, והדביקו גם בהם. בשבוע הראשון של יוני, שיעור הילדים מכלל החולים היה גבוה מאוד. בהמשך הילדים האלה הדביקו את ההורים ואת סבא וסבתא, ומשם העסק התגלגל לכל הארץ. זה כמו גל הדף של פיצוץ, שנע מהמרכז כלפי חוץ".
לפחות על דבר אחד אין בשלב זה, למרבה השמחה, שום ויכוח. ילדים צעירים מפתחים בדרך כלל מחלה קלה יותר ממבוגרים. ברוב המקרים הם אינם סובלים מסיבוכים ועד היום לא הונשם בישראל אף ילד בגלל הקורונה עצמה. מנתונים שפורסמו בארה"ב עולה כי אף על פי שילדים מהווים שבעה אחוזים מכלל החולים, רק 0.1 אחוזים מכלל מקרי המוות התרחשו בילדים. גם סיבוכים מאוחרים ונזקים כרוניים שהנגיף גורם להם במבוגרים עדיין לא ידועים בילדים. "מאפייני התחלואה בילדים שונים מאוד מבמבוגרים", אומר ד"ר פסח משיבא. "בישראל זה אפילו יותר בולט, כי אנחנו רואים מעט מאוד, עד כדי ילדים בודדים בארץ, שפיתחו תסמינים משמעותיים של קורונה, כאלה שרואים במבוגרים. אם כבר זה קורה בנוער, לא בילדים צעירים".
"חומרת התחלואה בילדים נשארה יחסית קלה", מאשר פרופ' אלי סומך ממעייני הישועה, שם בודקים לקורונה כל ילד שמתאשפז. "רוב הילדים במצב טוב. נדיר ביותר שילד זקוק לטיפול נמרץ בגלל קורונה, בוודאי שלא להנשמה. אין ספק שזו ליגה אחרת ממבוגרים. התחלואה ממשיכה להיות נמוכה יותר בילדים, וגם שיעורי הבדיקות החיוביות לקורונה במחלקות הילדים נמוכים יותר לעומת מחלקות אחרות, בעיקר בילדים מתחת לגיל עשר. אם היינו מעמידים מבוגרים בתנאים של ילדים, מושיבים אותם יום שלם בגן או בכיתה, היינו רואים הדבקות הרבה יותר גדולות. תראי מה קרה במסיבות פורים השנה, איזו הדבקה הייתה".
"יש השערות שונות, למה ילדים מפתחים מחלה יותר קלה ממבוגרים", אומר פרופ' שי אשכנזי, מומחה למחלות זיהומיות ויו”ר האיגוד הישראלי לרפואת ילדים. "הראשונה, שהם מפתחים תגובה דלקתית שונה לזיהומים, לרוב יותר חלשה. השנייה, שיש להם פחות מחלות רקע, כמו מחלות לב וריאות. אפשרות נוספת קשורה לעובדה שמדי חורף, עשרה עד 20 אחוזים מהדלקות בדרכי הנשימה של ילדים נגרמות כתוצאה מנגיפי קורונה אחרים, ולכן יכול להיות שיש להם נוגדנים שמגינים עליהם. תיאוריה אחרת גורסת שהקולטן לנגיף שנמצא בדרכי הנשימה ואליו הנגיף מתחבר, יש לו חיבור פחות טוב בילדים. אם נצליח להבין למה ילדים חולים פחות ייתכן שנוכל להיעזר בידע הזה לפתח טיפול יעיל נגד הנגיף בהמשך. בסיכומו של דבר, בניגוד למה שחשבנו בעבר - ילדים אכן נדבקים ומדביקים". גם הסיבוך הנדיר שתואר בילדים, המכונה תסמונת דמוית קוואסקי, וגורם לתגובה דלקתית סוערת ומסכנת חיים, נצפה פחות בישראל, לעומת מקומות אחרים. "היו רק ארבעה מקרים קשים יחסית של התסמונת בישראל", מוסיף פרופ' אשכנזי.
על פי מחקר מאוניברסיטת טקסס שפורסם בתחילת השבוע, יותר מ־80 אחוז מהאמריקאים חיים במחוזות שבהם צפוי ילד חולה קורונה להופיע בבית הספר בשבוע הראשון ללימודים, אם בתי הספר היו נפתחים היום. שיעורי התחלואה הנוכחיים בישראל דומים לאלה שבארה"ב בשבועות האחרונים, ולכן יש להניח שהסיכויים של הילדים שלנו לפגוש ילד חולה במערכת החינוך אינם שונים.
"צריך לזכור שהמאפיינים החברתיים של קבוצת הגילים הקטנים שונים מקבוצת הנוער", אומר ד"ר פסח. "צעירים בשנות העשרה מתערבבים גם בין קבוצות במסיבות ובפעולות, והתיכונים מנקזים לתוכם אזורים גיאוגרפיים יותר גדולים. הרבה יותר קל לשמור על קפסולה בכיתה א' כי הילדים נמצאים רק עם החברים שלהם, ואם תתחיל התפרצות הרבה יותר קל יהיה להכיל אותה. לעומת הילדים מהתיכון, שלומדים בבתי ספר של אלף או אלפיים תלמידים, הווקטורים של ההעברה הרבה יותר משמעותיים והסיכון להדבקה הרבה יותר גבוה. ולכן כשעושים את השקלול הזה ברוב המקומות שבהם מדברים על חזרה ללימודים מדברים רק על הכיתות הנמוכות".
"אחד הדברים שלמדתי בחיים הוא שבכל הנוגע לחיי אדם, עדיף להיות שמרן מאשר מהמר", אומר פרופ' שורץ. "כשהכור הגרעיני שאתה אחראי עליו עלול להתפוצץ, עדיף לכבות אותו. זה אומר שאם לגבי ילדים קטנים יש עדיין ויכוחים ודעות שונות, חייבים להפעיל קפסולות גם אצלם. אנחנו לא רשאים לפטור את העניין ב'אין בעיה, נבטל הכל', כי מישהו עשה מחקר בסין שמראה שהמצב לא נורא. מגיל גן חייבים ללמוד בקפסולות אמיתיות - מורה לכל קבוצה של 15 ילדים, בכיתה גדולה ומאווררת מספיק, עם הסעות שהיקף הנוסעים בהן מוגבל באותה מידה. אפשר ללמוד יום אחד מחוץ לכיתות, ולא יקרה כלום אם במקום מתמטיקה ילמדו קצת לפתח את השכל. זה יותר חשוב מהכל".
"צריך לפתוח את מערכת החינוך", אומר פרופ' סגל ממכון ויצמן למדע שעוקב אחר מגמות התחלואה מתחילת המגפה, "אבל הצורה שבה פתחו אותה בפעם הקודמת הייתה מהירה מדי. פתחו בקפסולות ובזהירות, ראו שיומיים־שלושה לא קרה כלום ואז פתחו הכל. אם ב־1 בספטמבר נהיה במגמת התפשטות ועם מספרים יותר גדולים מהיום, תהיה לנו בעיה להחזיר את הילדים למערכת החינוך. אבל אם המספרים יהיו כמו היום, אולי קצת יותר נמוכים, אפשר יהיה לפתוח בזהירות, עם תעדוף לגילים הצעירים, גם כי זה חשוב בהיבט הכלכלי וגם כי בהיבט התחלואתי ההדבקות מהם כנראה יהיו קטנות. ואז על כל צעד לחכות שבועיים כדי לראות את ההשפעה של כל צעד, כי זה זמן ההתפתחות של המחלה. זו הייתה הטעות של הפעם הקודמת ועליה אסור לחזור. בין צעד לצעד חייבים לחכות שבועיים, כדי לראות איפה אנחנו עומדים. אם המצב נהיה יותר גרוע צריך לחשוב על צעד אחורה. אם הוא בסדר - רק אז אפשר לחשוב על הצעד הבא".
פורסם לראשונה: 06:53, 07.08.20
