"זה הרגע שבו החלטתי להפסיק לעשן". מעשנים כבדים שנגמלו - מספרים
טלי, ציפי, קובי, אלי ויחזקאל העניקו לעצמם במתנה גמילה מעישון. חלקם היו מעשנים כבדים, שעישנו במשך עשרות שנים מהבוקר עד הלילה. היום לאף אחד מהם לא מתחשק לעשן יותר
בשיתוף מכון אברהמסון
"התחלתי לעשן סיגריות בגניבה בגיל 16. בצבא הפכתי למעשנת כבדה של שתי חפיסות נובלס ואחרי הצבא ירדתי לקופסא ביום. בתחילת ההריון הראשון שלי עישנתי מעט ואחר כך הפסקתי, כי המצפון הציק לי. אבל שעה אחרי שילדתי את בני בכורי הייתי למטה עם סיגריה. רציתי להיניק ולכן הפסקתי לעשן, אבל לא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מחודש אחד ואחרי חודש הפסקתי להיניק וחזרתי לעשן. גם בהריון השני הפסקתי לעשן בזמן ההריון וחודש אחרי הלידה, הפסקתי להיניק וחזרתי לעשן", מספרת טלי אמיר (45), גרושה ואמא לשני ילדים (18,13.5), מורה ומחנכת מבת ים.
"כשהקורונה התחילה, ישבתי בבית חודש וחצי, וכמובן שהצטיידתי בסטוקים של סיגריות. בזמן הפנוי ערכתי בדיקות רפואיות מקיפות. לפני כמה שנים גילו שאני צליאקית והעישון לא עשה לי טוב. חליתי גם במחלה אוטו-אימיונית וכשהקורונה הגיעה ונכנסתי לקבוצת סיכון התחלתי לפחד ממש. הרופא שלי הזהיר אותי שאם אמשיך לעשן הסיגריות יהרגו אותי".
"היה לי קשה לחשוב על גמילה, כי העישון הוא הרגל של כל כך הרבה שנים. אהבתי לעשן והסיגריה ליוותה אצלי הכל – אם יצאתי, ביליתי, לפני האוכל, אחרי האוכל, בשיחות טלפון ובכל הזדמנות".
"הרגשתי שאני זקוקה לתמיכה ושאין סיכוי שאצליח להיגמל לבדי. הגמילה בשיטה של אברהמסון עשתה עלי רושם של קסם שיעזור לי. ולמרות זאת החבאתי קופסת סיגריות במגירה, ואחרי הטיפול הייתי עדיין סקפטית. אבל חזרתי הביתה והסיגריות אפילו לא עברו לי בראש. אחר כך נתתי לבני שמעשן את הקופסא. וככה חלפו להם יום, ועוד יום, וכבר שלושה חודשים אני לא מכניסה ניקוטין וטבק לגוף".
"אמרו לי שהכל עניין של רצון, ועל אף שהרצון להפסיק לעשן לא נבע ממני זה עבד. מרגע הגמילה ועד עכשיו, לא עובר לי בראש כמה בא לי סיגריה. בהתחלה קמתי כל בוקר בתדהמה איך זה קורה שלא עישנתי אתמול ואני עדיין נדהמת מכל יום שחולף בלי סיגריה. חיכיתי למשבר או שיבוא לי, אבל עד לרגע זה ממש לא בא לי לעשן".
"היום אני מעדיפה שלא יעשנו לידי כי הריח מסריח לי באף. אני נהנית מאוכל ונהנית לבשל. חוש הטעם חזר לי. האצבעות לא מסריחות וצהובות מסיגריות, הריח בפה נעים, הבית נקי מסיגריות, אין לי מאפרה ליד המיטה וריח של סיגריות בחדר השינה, וגם הכסף שאני חוסכת".
.jpg "טלי אמיר ( )")
"גם כשאמי נפטרה לא חזרתי לעשן"!
"התחלתי לעשן בכיתה ז', בגיל 13.5. נגררתי אחרי חברים שעישנו, ומשם זה נמשך עד גיל 27. כבר בגיל 16 עישנת בין 2.5 ל-3 קופסאות ביום. אני עובד כל חיי ולכן היה לי כסף לקנות סיגריות. הייתי קם בבוקר, מצחצח שיניים, סיגריה ראשונה באוטו ומשם מעשן כל היום בלי הפסקה. מצית סיגריה מסיגריה ", מספר קובי טבאק (29), נשוי ואב לילד, חשמלאי בניין, מחולון.
"החלטתי להפסיק לעשן כשריח הסיגריות הפריע לאשתי וכשהבן שלי נולד. איבדתי את אבי לפני שנתיים ותשעה חודשים. את אמא שלי לפני שנה. ובין לבין חליתי בסוכרת לפני שנה וחצי מלחץ נפשי. אני מזריק אינסולין והולך עם משאבת אינסולין והסיגריות סיכנו אותי".
"כשרציתי להפסיק לעשן פניתי לאברהמסון, בהמלצת אשתי, שהעידה על ההצלחות של עוד הרבה נגמלים. יצאתי מהטיפול באברהמסון, זרקתי את הסיגריות שהיו לי ולא רציתי לעשן יותר. מאותו יום של הגמילה אני אפילו לא חושב על סיגריות. הן הפסיקו לעניין אותי וגם כשאמא שלי נפטרה, והייתי גמול מעישון רק 4 חודשים ולא חזרתי לעשן".
.jpg "קובי טבאק ( )")
"עישנתי 45 שנים! היום אני לא זוכר מה זה להכניס עשן לגוף שלי"
"אשתי היתה מעשנת למעלה משתי קופסאות ביום שנים ארוכות והיא לא מעשנת כבר למעלה משנתיים. אני עישנתי קופסא ביום במשך יותר מ-45 שנים. ניקוטין הוא כמו כל סם אחר והוא דבק בי. לא החלפתי את סוג סיגריות וגם לא ירדתי בהיקף העישון במשך 45 שנים. התחלתי בגיל 14 מבדלים שאספתי, יצר הרפתקנות משולב בסקרנות, וניסיון להיות יותר גדול ממה שאני", משתף אלי חדד (59), נשוי ואב ל-3 ילדים, סבא ל-4 נכדים, נהג ציוד כבד, מגינות שומרון.
"את הסיגריה הראשונה עישנתי על הבוקר, עם כוס הקפה הראשון, והאובססיה נמשכה כל היום. באורח פלא העישון לא נתן את אותותיו על הבריאות שלי. כל השנים אני רץ בין 8 ל-10 קילומטרים, עם סיבולת לב ריאה טובה. מעשן לפני הריצה ואחריה, קבוע, מבלי שהעישון יפריע לי מבחינה בריאותית".
"לפני שנה ביום הולדת 58, הבן שלי הפתיע אותי וקנה לי במתנה גמילה מעישון באברהמסון, אחרי שראה את התוצאות אצל אמא שלו. אני 11 חודשים אחרי הגמילה ואני לא זוכר מה זה להכניס עשן לגוף".
"אחרי הגמילה מעישון אני לא יכול לסבול ריח של מעשנים לידי, כי הריח חריף לי מאוד. הסיגריות כבר לא מנהלות את היום יום שלי ואני לא דואג כל הזמן לקופסא הבאה. אני שמח שאני לא משלם היום המון כסף כדי להרעיל את עצמי. רק בדיעבד אני חושב, שכלכלית זה היה המון כסף. העישון של אשתי ושלי הגיע ליותר מ-30,000 ₪ בשנה. הגמילה היא מתנה שנתתי לעצמי. אני מרגיש בריא יותר עכשיו ומעודד אחרים להפסיק".
.jpg "אלי חדד ( )")
לפני הגמילה באברהמסון חזרתי לעשן גם אחרי התקף לב
"בגיל 42 עברתי אירוע לב. אחריו הפסקתי לעשן לבד במשך 4 שנים, ואחר כך חזרתי לעשן שוב, כי הסיגריה תמיד מושכת. מספיק מפגש עם חברים, אתה לוקח סיגריה ונגמר הסיפור", מספר יחזקאל עטיה (56), נשוי ואב לארבעה ילדים, עובד חברת החשמל מאשקלון. "התחלתי לעשן בגיל 20 בצבא, גדוד שריון בלבנון, לא יוצאים הביתה, קונים פאקטים בשקל וכך התחילה התמכרות של עישון קופסא ליום במשך 20 שנים".
"הייתי מעשן מתוך שעמום, בגלל ההתמכרות. קם בבוקר, לפעמים אפילו לא שוטף פנים ומדליק סיגריה. כשהייתי מקבל סחרחורות, לפעמים התחשק לי לזרוק את הסיגריות. אבל כשהסחרחורות עברו התחשק לי לעשן שוב. גם כשהייתי נכנס לאוטו אחרי סיגריה הרגשתי אי נעימות בגלל ריח הסיגריות. ניסיתי להפסיק הרבה פעמים, לשבועיים, לחודש, ותמיד חזרתי לעשן".
"במשך שנים הילדה והאישה מאוד לחצו עלי: אבא תפסיק, עברת אירוע, הריח לא נעים. בכל פעם שנכנסתי הביתה, אשתי היתה שואלת האם עישנתי ולפני 9 חודשים החלטתי להיגמל".
"אחרי הטיפול באברהמסון זרקתי את הסיגריות, ומאותו הרגע, אני לא יודע איך להסביר את זה. ראיתי אנשים שהצליחו לעשן לבד אבל הם בודדים. כשראיתי אנשים מעשנים תמיד נמשכתי לסיגריה, אבל דבר מפליא קרה לי, כשיצאתי מאברהמסון הפסקתי להימשך לסיגריות. מאז כבר 9 חודשים לא מתחשק לי בכלל לעשן. הסיגריות תמיד היו לי בראש שלי והצורך הזה נעלם".
"נתתי לעצמי מתנת בריאות וריח טוב. הבן שלי מעשן ואני מעודד אותו להפסיק, ולא לעשות את הטעות שאני עשיתי כשהתחלתי לעשן".
.jpg "יחזקאל עטיה ( )")
הקשר שבין קורונה לעישון
"ביום שהחלטתי להפסיק לעשן הייתי מדוכאת מהקורונה ומזה שאני כלואה בבית. גלשתי בפייסבוק, ראיתי את אברהמסון, הייתי מאוד סקפטית, אבל רציתי להיגמל במקום עם הרבה מאוד המלצות", מספרת ציפי מזרחי (66) מירושלים, לשעבר עובדת מאושרת, למעלה מ-40 שנים, בפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, אמא לשלוש בנות וסבתא לשני נכדים.
"עישנתי לפרקים מגיל 18, הפסקתי כשנישאתי וסביב ההריונות. ב-25 שנים האחרונות עישנתי באופן יותר אינטנסיבי, אם כי מעט בגניבה, כי בעבודה שלי יכולתי למנות על כף יד אחת את מספר המעשנים. לאחר הפרישה מספר הסיגריות גדל, גם בגלל החרדות שהיה לי מהקורונה".
"העישון הרגיע אותי. הייתי מגיעה הביתה אחרי העבודה ומעשנת עם כוס קפה בגינה או במרפסת. בעלי שונא סיגריות ואף פעם לא עישנתי בתוך הבית".
"כשעבדתי בבנק שיחקתי כדורסל, הרגשתי שאני לא נושמת טוב ושהעישון מקשה עלי. הכושר שלי ירד וגם הגיל עושה את שלו ורציתי להיגמל. בעבר ניסיתי להפסיק לעשן דרך קופת חולים, רציתי זבנג וגמרנו ואף פעם לא הצלחתי".
.jpg "ציפי מזרחי ( )")
"לאברהמסון הגעתי אחרי שגמלה בלבי החלטה, גם בגלל הקשר שבין הקורונה לעישון. העישון לא בריא באופן כללי קל וחומר אם אני חשופה או נדבקת בקורונה. בדרך לטיפול זרקתי חצי קופסא. הגעתי מוכנה נפשית וידעתי שאני יוצאת מהטיפול בלי סיגריות ואין לי צורך ודחף לסיגריה".
"הגמילה מעישון היא מעשה מבורך שלי. מתנה שנתתי לעצמי. עזבי את הכסף, השתחררתי מהתלות ובעלי כל כך מאושר. אני רואה את המודעות שיש היום לגמילה מעישון: אל תגיעו למצב שתיאלצו להפסיק לעשן, אלא תמנעו מלכתחילה".
בשיתוף מכון אברהנסון
לפנייה לכתב/ת 
