לפני 25 שנה, כשיאיר לפיד עוד היה מגיש תוכנית אירוח לפרנסתו, ועדיין לא פצח בקריירה של מבקר מזון של מטוסים - גיל קופטש היה כוכב עולה בשמי הסטנד-אפ המקומי. כראוי למעמדו, קיבל ההוגה הצעיר פינה ב"סוגרים שבוע" - הטוק-שואו של לפיד ששודר בערוץ הראשון.
עוד כתבות למנויים:
קופטש, שרצה להביא משהו שונה מפינות הסטנד-אפ הרגילות והיה בעיצומה של התעמקות בכתבים הקדושים, הציע ללפיד שהוא יגיש פינה שתעסוק בפרשת השבוע ובפרשנויות שלה בהקשר אקטואלי. לפיד היסס תחילה אבל לבסוף הסכים, וקופטש התיישב מול המצלמות וסיפר לעם ישראל, הספון אל שולחן השבת, כמה שאלוהים אוהב סרטים אמריקניים לכל המשפחה, איך לברית של יצחק אבינו הגיעה דוגמנית של תפוזינה וכיצד נח נהג להסתובב עירום בחוץ.
6 צפייה בגלריה
''היהודים באים'' עם היוצרים, נטלי מרכוס ואסף בייזר. ''העיסוק בתכנים של התנ"ך והתורה המקודשת נתפס כקו אדום מאוד ברור לקהל מסוים''
(צילום:מיכל אפרתי)
התגובות כמובן לא איחרו לבוא - חברי הכנסת הדתיים זעמו, נשאו נאומים נרגשים מעל הפודיום בכנסת, זימנו את קופטש לדיון של ועדת החינוך כדי לנזוף בו (שבמהלכו נאלצו להתמודד עם קופטש שופע הציטוטים מהכתבים הקדושים) ואיימו לפרק את הקואליציה אם הפינה לא תרד.
באותם ימים, קופטש אף קיבל איומים על חייו ונאלץ להסתובב עם שומר ראש. הפינה, אגב, לא ירדה. הפגנות תמיכה העניקו לה רוח גבית, והפינה הבאה רשמה 90% אחוזי צפייה. אפילו דן שילון - שהנחה אז את "בשידור חי" ששודרה בערוץ המתחרה - פרץ בשידור אל צילומי הפינה בערוץ הראשון כדי לראיין את קופטש. הקואליציה, תודה שדאגתם, נותרה על תילה, וכל הנוגעים בדבר המשיכו בשקט לעבר הגשמת שאיפותיהם האחרות.
"במובן העמוק של הדברים - אתה למעשה לוקח את השטיח של הידע ומנער אותו מתחת לרגליים שלהם", אומר קופטש. "הם רוצים להחזיק מונופול על הידע הזה, והם מתרצים את זה בכך שאתה צוחק עליו. שהשפה לא נכונה, שהסלנג לא נכון, ובגדול - שאין לך כבוד לקודש הקודשים. אבל אלה תירוצים, מה שהם בעצם רוצים זה שתתעסק בחומרים האלה רק דרכם".
נשמע מוכר? חצי יובל מאוחר יותר "היהודים באים" עולים עם עונה רביעית של מערכוני סאטירה, שבמרכזם אירועים מכוננים מתולדות העם היהודי - החל מהתנ"ך, דרך עליית הציונות ועד היום. גם הם מעניקים פרשנות אקטואלית ורלוונטית בשפה עכשווית, וגם הם מעוררים - הפתעה - אותן אמוציות שהצליח קופטש לעורר בזמנו.
זה התחיל בחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', שרתם את ההתנגדות לסדרה אל סוסי הפרטת התאגיד וקבע ש"אין מקום לתוכנית כזאת בשום מקום בעולם, בטח שלא במדינה יהודית"; המשיך בהעלמת כמה מערכונים של "היהודים באים" שמצאו את דרכם לתוכנית משרד החינוך, ונסק - לא פחות - לתביעה לפתוח בחקירה של יוצרי הסדרה ולהעמיד אותם לדין, פלוס איומים והטרדות של השחקנים, מנכ"ל התאגיד ומפיק התוכנית.
"לפני יותר מ-30 שנה עמדתי במצב דומה", נזכר הסופר וחובב התנ"ך מאיר שלו. "ח"כים דתיים דרשו את העמדתי לדין בעקבות תוכנית רדיו, שבה אמרתי שחלק ממנהגי חודש תשרי של היהודים, כמו השעיר לעזאזל, התשליך והכפרות, הם מנהגים שנפוצים בחברות פגאניות ברחבי העולם.
"כשהם הביעו את דרישתם להעמיד אותי לדין, החלטתי לבדוק אם זה ריאלי בכלל. ואכן, לא האמנתי למראה עיניי, אבל הסתבר לי כי על פגיעה ברגשות מאמינים וחילול השם באופן כללי, אדם בישראל הדמוקרטית עלול היה - ועלול גם כיום - להיכנס לכלא לשנה שלמה. אין עונש דומה על פגיעה ברגשות חילונים כי הרי לחילונים אין רגשות, רק תאוות אסורות ועגלות ריקות.
"התביעה הזו בוטלה בסופו של דבר, למרות שאני דווקא נורא רציתי להגיע לבית המשפט", מציין שלו. "הכנתי נאום הגנה והתכוונתי להביא את אלוהים כעד, אבל הם כנראה הבינו שאני עלול להיות נאשם בעייתי במקצת, ואני חושב שגם הצוות של 'היהודים באים' עשוי לעשות להם חיים קשים. אין ספק שהרעיון שאלוהים זקוק להגנה של בית המשפט האזרחי הוא די מגוחך, כי בדרך כלל בתנ"ך את עושה את הרע בעיני ה' - והוא מעניש אותך באיזשהו אופן. אז למה לא לאפשר לו את התענוג הזה?"
מה שחלק ניכר מהצופים של "היהודים באים" - וכנראה גם רוב מלעיזיה - לא יודעים, זה שעבודת התחקיר על המערכונים כוללת צלילה של שני היוצרים, נטלי מרכוס ואסף בייזר וצוות הכותבים, לכמויות עצומות של פרשנויות של גדולי התורה, מדרשי חז"ל ושלל כתבים קדושים הקשורים לתנ"ך, ולא פעם הם מבססים עליהם את המערכונים.
"אנחנו תמיד אומרים שאי אפשר לעשות 'היהודים באים' בלי לאהוב את התנ"ך", אומרת מרכוס. "אי אפשר לשבת ימים ולילות ולקרוא פרשנויות ולדבר עם מומחים, ולעשות את זה ממקום של לעג. כשאתה לועג למשהו, אתה מגיע ממקום שטוח ולא אינטליגנטי. לדעתי זה מה שמפחיד אותם. הם אוהבים להגיד שהפרשנויות שלנו שטחיות ומטומטמות, אבל כמות הפעמים שאנשים פנו אלינו בתגובה כמו 'אתם יודעים שיש מדרש של חז"ל שממש דומה למערכון שלכם?' היא בלתי נתפסת. מסתבר שחז"ל היו לא פחות בוטים מאיתנו".
"זה כמו בסידרה טובה", מוסיף בייזר, "גם לנו יש דמויות שאנחנו אוהבים יותר, כמו משה או יוסף, ודמויות שאנחנו אוהבים ומזדהים איתן פחות, כמו דוד המלך. האחרונים יזכו, מן הסתם, ליחס הרבה יותר ביקורתי בתכנית".
באחד הטורים האחרונים שלו ציטט מאיר שלו מדרש חז"ל שבו מתארים חכמינו איך מרדכי היהודי, שכיכב באחד המערכונים, לא רק ששידל את אסתר להפקיר את עצמה לטובת עם ישראל - רעיון שהרגיז מאוד כמה אנשים בעת הנוכחית - אלא אפילו תינה עמה אהבים. אבל דוגמאות לסצנות מהמערכונים שהצליחו להרגיז חלק מחברי הכנסת - ולא רק אותם, כאמור - לא חסרות. כך למשל, מדרש אחר מסביר שאדם שכב עם כל החיות עד שאלוהים יצר עבורו את חוה, ומדרשים נוספים מתארים את גדולי התורה כיצריים, פגומים ולחלוטין לא קדושים.
ועכשיו דמיינו את סמוטריץ' קם בוקר אחד, פותח את חשבון הטוויטר שלו וכותב, "חכמינו זיכרונם לברכה מבזים בחוצפה את קודשי ישראל ובזים לרגשותיהם של הרוב הגדול של אזרחי ישראל... אני קורא למחאה ציבורית חריפה שתשים לזה סוף. בואו נתחיל מלדרוש כולנו מחברי ועדת השרים לחקיקה להפריט את חז"ל, אין להם זכות קיום!"
"אני תומך בקו המחשבה שהתנ"ך, התרבות, הספרות והסיפורים שהתפתחו סביב היהדות הם נחלת העם היהודי כולו, ושאין לאף סקטור דתי בעלות או מונופול עליו", מוסיף שלו. "החלק הסיפורי של היהדות הוא לא פחות משמעותי מהחלק ההלכתי שלה. לדוגמה, הרבה יותר אנשים מתכנסים לליל הסדר בכל שנה (חוץ מהשנה שבה רק ביבי והבן שלו עשו את זה) ומציינים את יציאת מצרים, שהוא אירוע שככל הנראה לא התרחש מעולם אבל הוא יופי של סיפור - מאשר מספר היהודים שהולך לבית הכנסת ביום כיפור, שהוא היום הכי מכובד בשנה מבחינת האמונה.
"סדר פסח הוא חג קצת פולקלוריסטי אומנם, אבל יש לו סיפור טוב שמאחד אותנו כיהודים ומעניק לנו תודעה יהודית גדולה יותר מאשר כל מיני דינים אזוטריים שהקואליציה דורשת מאיתנו לשמור, כמו אורך שולי השמלה או עובי הטייץ של ילדה בת שלוש ודברים נכבדים מהסוג הזה.
"אנחנו אומנם לא חיים במדינת הלכה כמו בתקופת חז"ל, אבל עדיין לדתיים יש כוח והשפעה שהם לא מהססים לנצל, ובעיקר איזו תחושת עליונות בלתי נסבלת, כי בעגלה המלאה שלהם - אם אי פעם יפשפשו במה בדיוק היא מלאה - יש המון זבל. פשוט צריך לעצור רגע, לפנות את העגלה ולראות מה כדאי להשאיר בה. יש המון דברים יפים שצריכים להיות בעגלה היהודית, ויש לא מעט שטויות ומשקל מת שרק מעלה את תצרוכת הדלק".
אז הם נעלבים באמת?
"אני חושב שזאת תערובת. יש ביניהם גם מי שנעלבים באמת. אני יודע שאחרי שהוצאתי את הספר 'תנ"ך עכשיו', חרדים בירושלים איימו לשרוף אותו ואני מאוד קיוויתי שזה יקרה, אבל זה לא קרה. אז זיהו אותי פעמיים-שלוש אברכים ברחוב, מה ששימח אותי מאוד, כי זה אומר שהם צפו בטלוויזיה. אחד מהם אפילו אמר לי משפט שעד היום אני רואה בו מחמאה. הוא אמר, 'אני לא מסכים עם אף מילה שכתבת, אבל אתה הוצאת את התנ"ך מהנפתלין'.
"ב-200-150 שנה האחרונות היהדות אצלם קפואה לחלוטין. היא מפחדת להתעדכן. עדכונים שנעשו בימי התנ"ך, בימי בית שני ובגולה עד לפני 200 שנה כבר לא קיימים יותר. בקיצור, אני מחזק את ידי 'היהודים באים'. שימשיכו וישעשעו, ויידעו שהם לא שונים בהרבה מעוד כל מיני מדרשים יפים בתקופה שהיו לנו רבנים פתוחים ואמיצים".
"הגאונים, החסידות, איפה שלא תשימי את האצבע תיתקלי בפרשנויות מטורפות לגמרי", אומרת הסופרת יוכי ברנדס ("מלכים ג'", "הפרדס של עקיבא", "אדל"). "את יודעת מה חז"ל אומרים על אליהו הנביא, שעל פי היהדות אין דמות יותר קדושה ממנו? שהוא קנאי, רצחן וקיצוני ולכן אלוהים פיטר אותו, כי אי אפשר היה איתו יותר. הוא רק דיבר רעות על עם ישראל, ואלוהים לא רצה לעבוד איתו. על אברהם אבינו אמרו שהוא איש משפחה נוראי, ושאנחנו צריכים ללמוד ממנו מה לא לעשות. איפה שלא תשימי את האצבע ותגידי שם של דמות תנכ"ית - אני אביא לך אלף פירושים שאומרים דברים שלידם 'היהודים באים' הם צמחונים".
ברנדס, שהספרים האחרונים שלה מפיחים חיים בסיפורים ובדמויות מהתנ"ך ומההיסטוריה של היהדות, ספגה לא מעט ביקורת מהמגזר הדתי במהלך השנים שבהן היא כותבת, כולל פסק הלכה שהוציא הרב שלמה אבינר ושקרא להימנע מקריאת ספרה "הפרדס של עקיבא", משום שהוא, לדבריו, "מלא בלשון הרע".
6 צפייה בגלריה
'''היהודים באים' מעיזה להציג את היהדות באופן נלעג או וולגרי או משעשע''
(צילום: דני שוורצמן)
"לפני הרבה שנים שמתי לי למטרה לבסס כל מה שאני כותבת על טקסטים קדומים", מבהירה ברנדס. "לא הטקסט של המיינסטרים, כי אני הרי מחפשת את הסיפורים החתרניים ביהדות, אבל כן שיהיו מבוססים על המקורות הקדושים, על מדרשים ופרשנים, על התנ"ך והתלמוד. אני מוצאת את הסיפורים שמשמיעים קול אחר ואותם אני מעצימה. חשוב לי להראות את הצדדים האלה ביהדות, כי אני רוצה לזעזע ולערער. בסופו של דבר אני לא באה להשניא את היהדות אלא להפוך אותה לחלק מאיתנו, ואני חושבת שזה מה ש'היהודים באים' עושים.
"זה לא שאני מתה על כל דבר שהם עושים", היא מסייגת, "אבל 'היהודים באים' מסעירה כי היא עוסקת ביהדות. היא מעיזה להציג את היהדות באופן נלעג או וולגרי או משעשע, ואני מאושרת שיש תוכנית טלוויזיה מושקעת, עתירת תקציב עם שחקנים טובים ורייטינג, שעוסקת ביהדות! בתנ"ך! התוכנית הזאת הופכת את היהדות לדבר מעניין ומושך, שמעורר רגשות, שבועט. בועט זה טוב! היהדות תמיד בעטה, וככל שהיא מעוררת יותר תסיסה ומגיעה לכנסת וצועקים עליה - אני מאושרת יותר, כי זה אומר שעכשיו יהיו לה עוד צופים והיהדות תהפוך יותר רלוונטית".
אבל הדיונים שנוצרים הם לא על התוכן, אלא על העלבון של אנשים כתוצאה מזה שמישהו מעז לגעת בסיפורים שהם מחשיבים כשלהם.
"גם אצלי זה ככה, והאמת היא שזה מאוד לא נעים כשאני מוציאה ספר ואנשים נפגעים. קשה לי להתמודד כשאומרים לי 'הרסת לי את דוד המלך' או 'הרסת לי את הבעל שם טוב', ואני אומרת 'ההיפך, עכשיו הבעל שם טוב הוא אנושי, ואם הוא אנושי הוא הרבה יותר קרוב אליך מאשר כשהוא דמות הרואית'. אבל אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון, כי אני עושה את זה כדי לבעוט.
"אחד הדברים שמשגעים אותי זה כשאנשים אומרים שהם נפגעים אם מישהו חושב אחרת מהם, כי זה בעצם טבעה של היהדות. מה זה מדרש? ישבו חז"ל בחבורה, אחד אומר משהו, השני אומר הפוך ולשלישי יש פרשנות משלו. חז"ל עצמם יצרו את היהדות שנים אחרי שחורבן בית המקדש הפך את התנ"ך ללא רלוונטי. הם נפחו ביהדות חיים על ידי זה שהפכו אותה לתרבות של מדרש, כלומר תרבות של ויכוחים ומחלוקות. פרשנות שהיא לא רק מה שכתוב, אלא גם מה שרלוונטי לחיים שלנו.
"וחז"ל גם אמרו 'אלה ואלה דברי אלוהים חיים'", היא ממשיכה. "כלומר גם 'היהודים באים', וגם יוכי ברנדס, וגם הרב אבינר - אם זה חלק מהשיח על היהדות - אלה ואלה דברי אלוהים חיים. להגיד, 'הפרשנות הזאת לא מקובלת עליי וצריך לאסור אותה', זה חותר תחת אופי היהדות".
6 צפייה בגלריה
יוכי ברנדס. ''מפחיד יותר שהיהדות לא תהיה רלוונטית, מאשר שהיא תעצבן אנשים''
(צילום: מוטי קמחי)
את ברנדס, כך היא טוענת, מפחיד יותר שהיהדות לא תהיה רלוונטית מאשר שהיא תעצבן אנשים. "היהדות והתנ"ך הם קריטיים בחשיבותם לחיינו. החברה הישראלית חייבת להיות באינטראקציה מתמדת עם התרבות העתיקה שלנו, והדבר שהכי מפחיד אותי הוא שהיהדות לא תהיה רלוונטית, שהיא תשעמם. אחד החוקרים קרא לזה פעם 'תסמונת פסוקו', שהמשמעות שלה היא שמישהו קורא משפט בלי פרשנות ובלי הקשר - וזה הקטע שבו כולם נרדמים.
"הכוח של היהדות הוא שהיא תמיד ידעה להיות רלוונטית, להציף. היא מתסיסה, היא חיה. 'היהודים באים' מעוררת מחשבה, ולכן היא כל כך חשובה". עיסוק בתנ"ך הוא קו אדום עבור חלק מהאנשים.
לידתה של "היהודים באים" לפני שש שנים נרשמה כ"לידת עכוז", ולאו דווקא בגלל הטיפול שלהם בקודשי התורה, אלא דווקא בשל הנגיעה בדמויות בנות ימינו. ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר ויונה אברושמי כיכבו בפרומו ששודר לפני עליית הפרק הראשון, והתגובות אליו שכנעו את הערוץ הראשון לגנוז את העונה.
היא עלתה רק שנה מאוחר יותר, כשמפרק רשות השידור ביטל את הגניזה, עם איזון מלאכותי בצורת הסאטירה הימנית "הכול שפיט". האחרונה שרדה עונה אחת. "היהודים באים" המשיכה אל לוח השידורים של תאגיד השידור הציבורי, ואיגפה את גיבורי התנ"ך מחד גיסא ואת נסיכי הציונות, הימין והשמאל מאידך גיסא. דווקא העונה הרביעית של "היהודים באים", זאת שהחרידה את אנשי הדת, היא העונה הכי פחות "תנ"כית" בהגדרתה מבין כל הארבע ששודרו עד כה.
"העיסוק בתכנים של התנ"ך ובתורה המקודשת נתפס כקו אדום מאוד ברור לקהל מסוים", מסבירה מרכוס. "אנחנו מתעסקים ב'פרות הקדושות' של הציונות והתרבות לא פחות, אבל ספציפית הנקודה הזאת של התנ"ך הפכה לעניין, ואנחנו חיים בתקופה שמחפשים בה על מה להתפוצץ, ולמעשה אנחנו קורבן של השיח האלים שמאפיין את התקופה הזו".
"אני חושב שזה באמת נוגע לאנשים במקומות יותר עמוקים", מוסיף אסף בייזר. "זה מערער אמיתות בסיסיות אצל אנשים, ויש כמה למעלה שחוששים שזה יערער תפיסות מסוימות. למשל, הרבנים מפחדים שנשחית את הנוער, וההנהגה הדתית מפחדת מהפרשנות ומהגישה שלנו לתנ"ך. ויש גם מי שמרגיש שאנחנו צוחקים מבחוץ על קודש הקודשים שלהם".
"מבחינתנו זה לא ככה, כמובן. אנחנו יהודים בדיוק כמוהם", אומרת מרכוס. "הניכוס הזה של הדת את התנ"ך הוא רב שנים, והתאים להם שהחילונים התנערו ממנו. אבל בשנים האחרונות יש התכנסות חזרה פנימה, 'ריקליימינג' לסיפורים של התנ"ך והתקרבות של החילונים למסורת מהמקום של להסתכל עליה כתרבות ולא כדת, וזה מאוד מלחיץ אותם".
מה אתם בעצם מנסים להשיג במערכונים שלכם על התנ"ך והיהדות?
"האמירה הכללית הגדולה היא ראייה ביקורתית על כל דבר. גם בציונות וגם בתנ"ך אנחנו למעשה אומרים, 'רגע, אפשר להסתכל על זה גם אחרת'. יש לנו מערכונים כמו 'לא תאנוס' של משה, שעוסקים בשאלה למה הדיבר הזה לא נכנסה לעשרת הדברות. אבל ברור שהמערכון מדבר בעצם על למה אין 'לא תאנוס' היום, ולמה זה לא שחור או לבן.
"לרוב אנחנו משתמשים בהיסטוריה כדי לעסוק בפצעים שעדיין מדממים היום, אבל לפעמים אנחנו גם נתקלים בסיפורים מצחיקים והזויים שמתחשק לנו לספר אותם. למשל, הסיפור של הושע שאלוהים הכריח אותו להתחתן עם זונה. זו למעשה הייתה מטאפורה שביקשה להדגים לעם ישראל כיצד הוא הולך כמו זונה אחרי אלוהים אחרים. סיפור מצחיק שכתבנו אותו כמעט כמו שהוא.
"הפרשנים המסורתיים נמשכו לדמויות עם חולשות ופגמים, או לסיפורים שהם מצאו בהם סתירות כי הם ניסו לתת להם הסבר. ההבדל ביננו לבינם הוא שאנחנו רוצים גם להצחיק, אז אנחנו מחפשים סיפורים ודמויות כאלה כדי להציף אותם, להקצין אותם. אנחנו רוצים שאנשים יראו ויגידו – וואלה יש משהו בסיפור הזה שהוא לא הגיוני, או שהוא לא כמו שסיפרו לנו בבית הספר. אנחנו מקווים שאנשים יחזרו לסיפורים האלו ויבחנו אותם מחדש. בעיננו זה מקרב אותם ליהדות, ולא להפך".
בתחילת השבוע הבא - הנה, שלא תגידו שלא מפרגנים - נקראים אזרחים מודאגים להתאסף מול משרדי התאגיד בירושלים, למחות על "ביזוי ברגל גסה של בורא עולם ומסורת ישראל" ולדרוש "התחשבות ושוויון".
בעיניי מרכוס ובייזר, מדובר בקומץ קולני ותו לא. התחושה שהם מקבלים ברחוב, גם מזה הדתי ופה ושם אפילו מהחרדי - היא שונה. "יש לי חבר דתי שכתב לי 'דיברו עליכם בבית כנסת'. עניתי לו, 'וואללה? אני לא טיפוס אהוב בימים אלה בבית כנסת'", מספרת מרכוס, "והוא אמר לי 'תתפלאי'. הקהל שהכי אוהב אותנו זה דווקא הדור הצעיר של הכיפה הסרוגה. אנחנו מדברים אליהם יותר מכולם, ומתעסקים בחומרים שלהם בצורה שאף אחד אחר לא התעסק בהם".
"יש גם לא מעט חרדים שצופים בנו מתחת לרדאר", מוסיף בייזר, "גיליתי את זה דרך הטוויטר. הצופים הדתיים שלנו נעים בין חרדים לגורמים דתיים מתונים יותר, דרך 929 וכיפות סרוגות ועד לרפורמים, שבינם לבינינו זה ממש סיפור אהבה. או, כמו שנטלי אומרת, התנועה הרפורמית ואנחנו זה 'מץ' מייד אין הל'".
"היוצרים של 'היהודים באים' יכולים להירגע", מסכמת ברנדס. "זה שהיהדות מבוססת על מחלוקות ודיונים, לא אומר שלא הייתה בה סתימת פיות. גם חז"ל עצמם סתמו פיות. הם סתמו את הפה לרבי אליעזר, הושיבו אותו בבית ולא נתנו לו לבוא לבית המדרש. והרמב"ם? שרפו לו את הספרים, והבעל שם טוב והחסידים? שרפו להם את הבתים ואמרו שהם כופרים.
"למעשה, אפשר להגיד שכמעט כל בשורה חדשה ביהדות התקבלה בסתימת פיות ובטענות שפוגעים בקודשי ישראל. זה לא חדש. כל מה שאומרים היום על 'היהודים באים' - זה כאין וכאפס לעומת מה שאמרו פעם הרבנים ועל החסידים".
אז יכול להיות ש"היהודים באים" ייכנסו יום אחד לספרי ההיסטוריה של היהדות בתור פרשנים מכובדים?
"בהחלט, לא הייתי פוסלת את זה על הסף".
