הסוכר הוא השטן החדש. בעוד שאלן קאר, ההוא מהגמילה מעישון, מציע לנו גמילה מסוכר, מגיע איציק וקסלר, בעל קליניקה לטיפול בהשמנת יתר, ומגיש בספרו "הקוד הסוכרתי – לנצח את הסוכר אחת ולתמיד" תוכנית סדורה בת חצי שנה שתהפוך את כולנו לבריאים יותר, רזים יותר והעיקר – מאוזנים יותר ונטולי סוכר.
בקליניקה שלו משלב וקסלר עבודה עם רופאים, פיזיותרפיסטים, מאמני ריצה וכושר ויועצי תזונה, וגם הספר מציג גישה הוליסטית מאוד להשמנה ולבריאות, שמטפלת בנפש וברוח לא פחות מאשר בגוף ולוקחת את הזמן לאט אבל בטוח, בלי לחץ. בעולם שכולו פתרונות אינסטנט מהירים, טווח קשב אפסי, חוסר סבלנות ושיטות זבנג וגמרנו – זה בהחלט מרענן.
כתבות נוספות למנויים:
"מאחורי השיטה שלי עומדת מטרה אחת בלבד", הוא מסביר בריאיון, "למנוע מהאנשים לחיות בתסכול עם דיאטות שלא עובדות, ושבסופו של דבר לא מאפשרות ירידה אמיתית ובריאה במשקל. כן, זה דורש מחויבות, אבל הניסיון שלי מראה שרק מתוך הבנה והתנסות הדרגתית מתרחש שינוי אמיתי. יחד עם זאת, בתוכנית יש שלבים: קודם כל שבועיים ראשונים אינטנסיביים, ואז לאט-לאט שינוי הרגלים לטווח ארוך. השיטה שלי מציעה להניח בצד את הסטטיסטיקות וההנחיות הכלליות, ולהסתכל על שינוי באופן מורכב יותר. השינוי הוא לא תהליך ליניארי. הוא מעגלי, עולה ויורד ומכיל חזרות אחורה".
וקסלר, בעל תואר בתזונה ובוגר וינגייט, הגיע לתחום בעקבות טרגדיה. "לפני 12 שנים לערך, כשחזרתי מפעילות מבצעית בעודי בשירות הביטחון הכללי, יצאתי הביתה, וכשחזרתי בבוקר להתאמן בחדר כושר מצאתי את חברי מאיר ציוריונט ז"ל, שנפטר על מכונת הריצה. משם החלטתי שתחום הכושר הגופני והתזונה חשוב לי מאוד", הוא מספר. "המטרה שלי היא להפוך את האנשים ליותר בריאים, בשילוב הרפואה הקונבנציונלית".
תהליך השינוי של "הקוד הסוכרתי" מחולק לשלבי ביניים, ולכל שלב מתאימים כלים אחרים. "כך למשל, לשלוח לאנשים לינקים לאימון אירובי או לבלוג בריאות יהיה חסר טעם עבור אדם שעדיין לא החליט שהוא רוצה לתרגל אורח חיים בריא. אדם שנמצא בשלבי עשייה, לעומתו, צריך ללמוד טכניקות של הגברת המסוגלות העצמית, ופחות שנספר לו כמה בריא לרוץ, את זה הוא כבר יודע. ולכן בספר אני משתדל להעביר אותו בשלבים עד שהוא מגיע למטרה".
ואם אתם סובלים מרגשות אשם בכל פעם שאתם תוקעים פלאפל או רובצים במיטה במקום לקרוע את חדר הכושר, קבלו הנחה – יש נסיבות מקילות. וקסלר טוען בספרו שגם הנטייה להשמנה וגם הנטייה לסבול מפעילות גופנית, שתיהן נובעות בעצם מהגנטיקה שלנו. קשה שלא לראות בגישה הזו תירוץ לזללנים ועצלנים – אין מה לעשות, זאת הגנטיקה שלי, מצטער – וקשה שלא לתהות איך אפשר לצפות מאנשים לקום בכל זאת ולשנות את חייהם.
"אני אומר להם שיש עניין גנטי, אבל בסוף עיקר הסיבה היא הסביבה והשגרה היומיומית, ולכן אני מסביר בספר איך ליצור שינוי בהרגלים ארוכי טווח בלי להישען על תירוצים", הוא מסביר.
"ככל שהדיאטה שאדם עשה עד שהגיע אליי הייתה יותר קיצונית, אז ההשמנה שלו אחר כך תהיה יותר קיצונית. זה מבוסס על מנגנונים מטבוליים, מנטליים וקוגניטיביים. אחרי שאדם יורד במשקל, הגוף חווה סטרס וצורך להגן על נקודת שיווי המשקל, והגוף נכנס למצב שנקרא פוסט דיאטה. זה קורה גם במצבים של דיאטה שנחשבת קלה לכאורה. מחקרים מדברים על זה שהגוף נמצא בהאטה מטבולית גם שבע-שמונה שנים אחרי דיאטה, הוא לא יכול אחרי זה להיכנס למצב ירידה נוסף. מדיאטה לדיאטה נקודת שיווי המשקל הטבעית משתנה - היא עולה ועולה ולא יודעת לרדת.
"אם נצליח לשנות את היחס שלנו אל האוכל, אנחנו לא נהיה עסוקים בו כל הזמן, יהיה איזון טבעי נורמטיבי. איבדנו את הקשב לגוף שלנו. אנחנו לא יודעים מה טוב לנו, אנחנו חושבים שיש מישהו אחר שיודע מה טוב לנו. כשאנחנו מודעים לאכילה, מקשיבים לגוף ולמחשבות שלנו על האוכל, אנחנו מאפשרים לעצמנו בחירה. היות שרוב היום שלנו בנוי על אוטומטים, אנחנו לא פנויים להקשיב מה הגוף אומר לנו - ואז אנחנו מפסידים".
כמו לא מעט שיטות תזונה מהתקופה האחרונה, גם אצלך הגלוטן הוא אויב הציבור, כמעט כמו הסוכר. מה כל כך נורא בו?
"הגלוטן שהיה מצוי בטבע בתקופת אבותינו היה תוצר טבעי, אבל מכיוון שבעידן המודרני רצו לגדל חיטה עמידה לפגעי חרקים ולתנאי מזג אוויר, היא עברה הנדסה גנטית במשך שנים ולכן היא פחות טובה. נכון שהגלוטן של היום שונה באופן משמעותי מזה שהיה בעבר, אך יחד עם זאת בעיניי חשוב לבדוק כל מקרה לגופו: האם האדם צליאקי או רגיש לגלוטן, או סתם רוצה להוריד גלוטן מהתפריט כי שמע שכך יורדים במשקל מהר? אני לא נגד גלוטן באופן גורף, וכן בעד כוסמין/ שיפון מחמצת".
שיטת התזונה שלך – פחות פחמימות, יותר שומנים וירוקים – מזכירה קצת שיטות מהעבר, כמו אטקינס וסאות ביץ' למשל. מהם ההבדלים והחידושים?
"אטקינס פועלת לגמרי ללא פחמימות. אני כן בעד פחמימות שמגיעות ממזון מלא או קטניות, שגם בהן יש פחמימות. החידוש כאן הוא השילוב בין קטניות לפחמימות".
אחד הרעיונות המקסימים בספר הוא החזרה לכבישה הביתית – אתה ממש רואה אנשים מתחילים להחזיק כרוב חמוץ בצנצנת כמו שהיה אצל סבתא?
"אני נותן כאן עוד כיוון לשינוי, וביומיום רואה שאנשים מתחברים לזה. הלקוחות שלי דווקא מראים נכונות לחזור ל'כרוב החמוץ של סבתא', הם שולחים לי בהתרגשות ובגאווה תמונות של צנצנות עמוסות בכרוב".
מהצד הפסיכולוגי, שיטת "הקוד הסוכרתי" שואפת להגיע למצב שבו האדם בתהליך ההרזיה או ההגעה לאיזון יוכל לומר לעצמו משהו כמו "מותר לי הכול, אבל כרגע לא מתאים לי לאכול את זה" כשהוא פוגש במוצרי מזון שאינם בריאים. אבל מהיכרותנו עם אנשים עם בעיית השמנה, כשמותר להם הכול הם יאכלו הכול, אין משהו שלא מתאים להם כרגע.
"העבודה שלי עם אנשים בעלי עודף משקל לא מתחילה ונגמרת בתפריט", מסביר וקסלר, "אלא נעשית בשני מישורים. האחד, תזונה נכונה ומדויקת לאורח החיים שלהם - חלק עובדים מהבית, לחלק יש ימים עמוסים במשרד, הכול מותאם לסדר היום שלהם. המישור השני והלא פחות חשוב מהתזונה הוא עבודה מנטלית. לתת לאדם את תחושת המסוגלות שהוא כן יכול לבחור באופן מודע בלי להרגיש שהוא 'משלם מחיר'.
"הרעיון של להבחין בין 'מותר לי הכול' ל'אבל כרגע לא מתאים לאכול את זה' הוא תוצאה של תהליך משמעותי, שבו אפשר לראות שבהרבה מאוד מהפעמים שלכאורה 'מתאפשר הכול', אנשים יודעים לעצור ולבחור נכון. אני רואה יום-יום בקליניקה איך השילוב הזה של שינויי תפיסה ואורח חיים מוביל לירידה במשקל ולבריאות מיטבית, מבפנים ומבחוץ".
ועוד בצד הפסיכולוגי – גם כשבסך הכול רוצים להוריד כמה קילוגרמים, ועל הדרך לשנות אולי את אורח החיים כולו, כיום כבר אי אפשר בלי קצת מיינדפולנס לעיצוב האישיות. "אימון של קשיבות אינו הופך את התזונה למושלמת", מדייק וקסלר. "קשיבות גם לא מונעת עליות וירידות, אבל היא כן משנה את האופן שבו אנחנו מתייחסים לחוויות כמו אי ירידה מהירה במשקל או אי הצלחה לעמוד ביעד מסוים. משמעותה של קשיבות מבחינתי היא בעיקר להיות ברגע הנתון, שקורה ממש עכשיו. עזוב מה אכלת אתמול ואם חיסלת חצי עוגה, בוא תתרכז באיך ייראה היום שלך. אנשים לפעמים תקועים בעבר ומייסרים את עצמם במקום לחשוב על היום הנוכחי. כשאנחנו קשובים, אנחנו גוברים על הפטפטת היומיומית שיש לנו בראש, אנחנו מגיעים לתחושה עמוקה יותר של קיום ושל תכלית".
אתה מציע לאנשים להירשם כבר על ההתחלה למרוץ 5 ק"מ. זה לא טיפה שאפתני מדי?
"קודם כל, זה אפשרי. מחקרים מזהים את היכולת להציב מטרות כאחד הגורמים המרכיבים אנשים אפקטיביים, מוצלחים ומאושרים במיוחד. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים, ולכן גם משיגים יותר, הם מנווטים את החיים שלהם ויודעים לאן הם הולכים. החשיבות הגדולה היא קודם כל בלהתחיל. כשאדם מציב מטרה של 5 קילומטרים, הוא מתחיל לעשות פעילות גופנית, והרבה פעמים מדובר באנשים שכמעט שלא עסקו בספורט. כאשר אותו אדם מגיע לקו הסיום של 5 ק"מ, יש בו תחושת מסוגלות ענקית, ומניסיוני, אחרי הישג כזה הם מיד רוצים להירשם למרוץ הבא, אבל הפעם ל-10 ק"מ".
או.קיי, אבל חצי לימון סחוט עם כפית שמן על הבוקר? כאיל וואו, קשוח.
"זו דרך שעוזרת להחיות מחדש את הגוף ומאפשרת להרגיש אנרגטיים וחיוביים במהלך היום. התרופה הזו הייתה בשימוש במשך מאות רבות, לריפוי בעיות בריאותיות רבות. שמן הזית הוא חלק בסיסי בתזונה הים-תיכונית, והוא עשיר בחומצות שומן חיוניות, שמווסתות את הכולסטרול הרע ומסלקות את הרעלים מהגוף. היוונים והרומאים העריכו את התכונות המרפאות הרבות שלו, וקראו לו 'הזהב הנוזלי'. הלימונים הם אחד הפירות הבריאים ביותר על פני האדמה, הם עשירים בנוגדי חמצון, ויטמינים וחומרים מזינים נוספים, הנותנים לגופכם יתרונות בריאותיים מדהימים. לכן, הוספת השילוב הזה לתזונה שלכם תוכל לתת לכם יתרונות רבים מספור".
התזונה בסופי שבוע קצת מאתגרת – רק ביצים ומרק, רק ירקות ופירות. אנשים יעמדו בזה? האם זה נועד להילחם בנטייה שלנו לזלול בסופ"ש?
"המטרה היא לעודד שינויים בעיקר בסופשבוע, שבו יש תחושה ש'מותר הכול'. כאשר תזונת הסופשבוע היא חלק מתזונה רחבה, מגוונת ומותאמת אישית, ישנה הצלחה ועמידה גם בתפריט מהסוג הזה".
אתה מאמין במה שנקרא walk the walk, הדוגמה האישית. ככה זה עובד אצלך באמת? איך נראית שגרת החיים שלך?
"אני מאוד מאמין במה שכתבתי, וזאת דרך החיים שלנו כמשפחה. אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע בריצה ועוד פעמיים באופניים. התזונה שלי מבוססת על מה שכתבתי, ולעיתים אני מרשה לעצמי לחרוג במודע. כלומר, אחת לחודש המבורגר או קרואסון בהחלט הולך. גם בשבת בבוקר אני משלב עם הקפה עוגת גבינה. המטרה שלי היא לא להיות קיצוני בהחלטות".
אחת האמירות היותר מעניינות בספר היא שהסביבה חזקה יותר מכוח הרצון. איך אנשים ישנו את סביבתם? הרי הם לא יחליפו קרובי משפחה וחברים כי אלה שיש להם לא תומכים בתוכניות שלהם לחיים בריאים - או שכן?
"'אם ברצונך להיות איש אמת ולהצליח במטרות שלך, אל תושפע מאחרים', כתב רבי נחמן מברסלב, והמשיך: 'נסה להשתחרר מתלות, מלהיות כפוף תמיד לדעת זולתך. אז תהיה חופשי להיות מי שאתה באמת'.
"תנו לעצמכם קצת מקום - אבל זה לא בהכרח אומר שאתם צריכים לאבד קשר או להימנע מקשר עם המשפחה שלכם. ניתוק הוא מושג רגשי, ואין לו שום קשר לקרבה פיזית. זה אומר לא להגיב, לא לקחת דברים באופן אישי ולא להרגיש אחריות על רגשות וצרכים של מישהו אחר. הגדירו את הגבולות שעובדים בשבילכם - לדוגמה, ארוחת צהריים עם אח שלכם כל שבועיים - וכדאי להזכיר לעצמכם שזה בסדר לשמור על מרחק רגשי שאתם כה זקוקים לו. הרבה פעמים הסביבה מחלישה - 'שוב את/ה עם הדיאטות שלך? ממילא את/ה לא מתמיד/ה'. נכון שאי אפשר להחליף משפחה, אבל חברויות בהחלט אפשר לשקול מחדש בכל שלב בחיים.
"אנשים נוטים לחשוב שכוח רצון זה הדבר שמונע מהם לרדת במשקל או מסייע להם. אבל כוח רצון זה דבר מתכלה, ולא באמת מאפשר שינוי אמיתי. לפני הכול, חשוב לחזק את עצמנו בפנים. לחדד מטרות ואת הדברים שחשובים לנו באמת. ברגע שאנחנו שלמים בתוך תהליך כזה, עם סביבה נכונה, וחווים תוצאות משביעות רצון, תשומת הלב שלנו אינה מופנית לגורמים מחלישים ואנחנו מרגישים שליטה בתוך התהליך".
