בעשורים האחרונים נבחנה השפעת המוזיקה על המוח במאות מחקרים, וכיום זה כבר ברור: למוזיקה יש השלכות ישירות על הבריאות הנפשית והפיזית של בני אדם. ניתן להבחין בהשפעה של המוזיקה כמעט בכל היבט בשגרת היומיום: החל בשירים שמחים או עצובים שמשפיעים על מצב הרוח, דרך עזרה בריפוי ובשיקום במצבים רפואיים קשים ועד לצלילים ספציפיים כמו "בייבי מוצרט", המיועדים לתינוקות ומסייעים להם לפתח את חוש הסקרנות והיצירתיות.
"רוב האנשים לא מתארים לעצמם לאיזו יכולת חישובית אדירה המוח זקוק על מנת להקשיב למוזיקה. לקלוט אותה, לעבד, לנתח לפי גורמים (קצביות, מנגינה, תבניות ודפוסים שחוזרים על עצמם), לפרש אותה ולהפיק ממנה משמעות", מסבירה ד"ר חן ריידר, מרצה לנוירו-פסיכולוגיה קוגניטיבית וחוקרת מוח מהחוג לקרימינולוגיה, האקדמית גליל מערבי. "בזמן הקשבה לשיר נוצרות ויברציות שנעות דרך האוויר ומגיעות אל תעלת השמע באוזן. ויברציות אלו מגרות את עור התוף ומומרות לאות חשמלי, אשר נע דרך עצב השמיעה לגזע המוח. שם הוא מורכב מחדש למשהו שנתפס על ידינו כמוזיקה. למוזיקה כשפה בפני עצמה יש מבנה ותחביר, והיא מבוססת על חישוביות מתמטית של תווים וצלילים. בהתאם לזאת, כשהמוח מפרש מוזיקה הוא עושה זאת על בסיס הקשרים שבין התווים".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
במילים אחרות האזנה למוזיקה, שנתפסת בעיני רבים כעונג, גורמת למוח לעבוד. "מוזיקה מפעילה אזורים רבים במוח, שאינם דווקא שמיעתיים. מחקרי הדמיה מוחית באמצעות fMRI מראים שכל המוח פעיל בעת האזנה למוזיקה", מסביר עמית אברון, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה ובעל תואר שני במוזיקה ומוח.
איך באה לידי ביטוי העבודה הזאת?
"ראשית, מוזיקה מפעילה את האזורים האחראיים לתנועה במוח (האונה המצחית והמוח הקטן - צרבלום), וכולנו יודעים לזוז ולרקוד באופן ספונטני כאשר המוזיקה היא קצבית. שנית, מוזיקה מפעילה את אזורי הזיכרון במוח. היא גורמת לנו להיזכר בתקופה או באירועים ספציפיים מן העבר ומציפה אצלנו נוסטלגיה. שלישית, מוזיקה מפעילה את האונה המצחית, שמהווה 45% משטח קליפת המוח שלנו. תפקידה של האונה המצחית היא למצוא רצף, היגיון, דפוס ולמעשה "עלילה" בכל מה שאנחנו נחשפים אליו, בין אם זה ספר טוב או סידרה בנטפליקס. שלישית, בעת שמיעת מוזיקה היא יוצרת ציפיות (מה יבוא הלאה בשיר?), והמתח הזה בין דפוס וחזרתיות לבין הפרת ציפיות והפתעה הוא המפתח למוזיקה מהנה. כאשר אנחנו נהנים ממוזיקה, ויש אנשים המדווחים על "צמרמורת מוזיקלית", רואים כי אזורי רגש והנאה בעומק המוח (המערכת הלימבית) פועלים, ומופרש כימיקל הדופמין (האחראי על עונג וכמיהה), ממש כאילו אכלנו ארוחה טובה או שוקולד משובח. רביעית, מוזיקה מעגנת גורמת להפרשת אנדורפינים, משככי כאבים פנימיים של המוח, ולכן יכולה לסייע במזעור כאב, ולבסוף האזנה למוזיקה מורידה באופן משמעותי את רמות הקורטיזול - הורמון הדחק (סטרס) בגוף - מה שאומר בעצם שמוזיקה מרגיעה אותנו. בשורה התחתונה, מוזיקה מפעילה את כל המוח בקרב המאזין, ועל אחת כמה וכמה מפעילה את מוחו של המוזיקאי שיוצר אותה".
מכיוון שמוזיקה משפיעה על כל המוח שלנו, היא נתפסת בעיני רבים כסוד לאנטי-אייג'ינג. מתברר שהאזנה למוזיקה וניגון בכלי נגינה יכולים לעזור לנו להישאר צלולים לאורך זמן, ולשמור על חיוניות למשך שנים.
"מי שמעוניין לאמן את המוח ולשמר חדות מחשבתית, תפקודי זיכרון ולמידה, תוך יצירת גורם חוסן מפני פגעי הזקנה, מומלץ כי ילמד נגינה ואף יתרגל אותה כמה שיותר על בסיס יומיומי", מבהירה ד"ר ריידר. "חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס במרילנד טוענים כי נגינה מספקת אימון מוחי מאתגר ומעורר, היוצר סינכרון מצוין למערכות שונות במוח. מעטות הן הפעילויות שמסוגלות לעורר את המוח באופן כה אינטנסיבי ויעיל כפי שהמוזיקה מסוגלת לעורר. אם אדם מעוניין לשמור על מוחו במצב קוגניטיבי פעיל ותקין לאורך תהליך ההזדקנות, נגינה מוזיקלית יכולה להיות כלי מצוין בעבור השגת מטרה זו, שכן היא מספקת אימון כולל, מאתגר ואינטנסיבי למוח".
גם מי שלא מנגן יכול להרוויח מהתועלת של המוזיקה על ידי הקשבה פעילה לתכנים מוזיקליים, אבל שימו לב, יש קץ' - תיאלצו להאזין למוזיקה שאתם לא מכירים.
"מרבית האנשים נוהגים להקשיב למוזיקה שהם אוהבים לאורך שנים מז'אנרים מסוימים, שאליהם הם התרגלו כשהיו בגיל ההתבגרות ובשנות העשרים לחייהם. מחקרים הראו כי דווקא הקשבה למוזיקה מז'אנר חדש ובלתי מוכר למוח יכולה להיטיב עם יצירת קשרים והקשרים חדשים בו. היא מייצרת אתגר ומאמץ קוגניטיבי חדש למוח באופן שמוזיקה 'ישנה' שאליה אנו מורגלים אינה מסוגלת לייצר. אולי בהתחלה לא ניהנה מזה, אבל חוסר ההיכרות עם הז'אנר המוזיקלי החדש מכריח את המוח להתאמץ על מנת להבין את הרכב הצלילים החדש שהוא שומע. באופן זה, מוזיקה חדשה ובלתי מוכרת יכולה להיות דרך מוצלחת לתרגול מוחי באמצעות שימוש ותפעול של מנגנוני זיכרון ולמידה, ואף עשויה להשפיע על פיתוח יצירתיות, שכן המוח נחשף לדרכי יצירה חדשות של הבניית צלילים בדרך שהוא איננו מורגל אליה.
"דרך נוספת שבה ניתן להשתמש במוזיקה לשם תרגול מוחי, בדגש על תפעול זיכרון ארוך טווח, הינה השמעה של שירים שלא שמעתם במשך שנים רבות ואפילו עשורים. בדרך זו, חיפוש והקשבה לשירים שהקשבתם להם לפני 40-20 שנה יעודדו שימוש ותרגול של תהליכי שליפה של זיכרונות ארוכי טווח שיזכירו לנו נשכחות".
וגם אם אתם מאזינים לאותה המוזיקה בדיוק כבר שנים ולא בא לכם לשנות דבר, עדיין יש בכך תועלת. הקשבה למוזיקה (ולא משנה איזו) יכולה להפחית חרדה, לאזן לחץ דם, לשפר את איכות השינה ולהעלות את מצב הרוח, תוך שימור ערנות מנטלית ושיפור תפקודי זיכרון עבודה.
פרט לתרומה הגדולה של המוזיקה למניעת הזדקנות על ידי חיזוק הזיכרון ושיתוף הפעולה בין כל חלקי המוח, המוזיקה יכולה לעזור גם בטיפול במחלות. "ישנו תחום שלם שעוסק בטיפול באמצעות מוזיקה, בשם מוזיקו-תרפיה", מרחיב עמית אברון. "הצד הקצבי-תנועתי במוזיקה יכול לעזור לשפר מהירות ויציבות הליכה בקרב חולי פרקינסון, ולימוד תיפוף וכלי הקשה עוזר בשיקום מוטורי של אנשים שעברו שבץ מוחי או שנולדו עם חולשת שרירים עקב שיתוק מוחין. העובדה שמוזיקה היא דרך ביטוי ותקשורת יכולה לעזור לילדים עם אוטיזם להביע את עצמם גם כאשר כישורי השפה שלהם לקויים, ומחקרים מראים שיפור בתקשורתיות ובהתנהגות חברתית בקרב אוטיסטים שעוברים טיפול במוזיקה. טיפול באמצעות שירה יכול לשקם יכולות דיבור שאבדו עקב שבץ מוחי בחצי המוח השמאלי. גם דיבור וגם שירה מפעילים בדיוק אותם שרירים בגוף, אלא שמוזיקה מפעילה יותר את צד ימין במוח, ומאפשרת מעקף' של צד שמאל הפגוע. לבסוף, פסקול מוזיקלי אשר נלקח מגילי הנעורים והבגרות הצעירה (25-13), של אדם מבוגר הלוקה באלצהיימר, יכול להפעיל זיכרונות אבודים מאותה תקופה, ולאפשר לאדם שנראה מבולבל ומנותק מסביבתו להרגיש שייך ומחובר".
האנשים שמנגנים על כלי כלשהו נהנים מכל ההשפעות החיוביות שיש למוזיקה להציע, שלא בהכרח יכולות להגיע רק דרך הקשבה לשירים. אומנם ההאזנה למוזיקה מפעילה את כל המוח, אבל נגינה מפעילה כמעט את כל המוח בו-זמנית.
"מחקרים שונים הראו כי מוזיקאים מנוסים מפגינים אוטומציה וגמישות מוחית גבוהה מהממוצע בזמן נגינה על כלי הנגינה שלהם. בעוד להקשבה למוזיקה ישנה השפעה מיטיבה על המוח, לנגינה ישנה השפעה עוצמתית יותר, המספקת למוח אימון בצורה אקטיבית באופן יותר מקיף, אינטנסיבי ומשמעותי", מסבירה ד"ר ריידר. "כשאדם לומד לנגן על כלי נגינה, הוא לומד לקרוא תווים ואקורדים, הוא צריך גם לבצע תהליכי קידוד שבהם הוא יפרש את התו שהוא רואה, יתכנן את הפעולה המוטורית שהוא צריך לבצע על מנת למצוא את המיקום שבו הוא ינגן את התו שהוא קרא, ובהתאם יתכנן ויפעיל תגובה מוטורית המערבת פקודות לשרירים בתיאום קשר יד-עין. תוך כדי הוא יקשיב לתוצר ויבין אם ביצע את הקידוד לצליל בצורה נכונה, או שמא טעה וזייף ועליו לתקן את טעותו. מדובר בפעולה מוחית מורכבת ביותר.
"מכיוון שהפעולה שהמוח מייצר היא כה מורכבת, הוא נאלץ להפעיל אזורים רבים ואף לעבד במקביל מידע רב מערוצים שונים הקשורים זה לזה, באופן מהיר במיוחד. כאשר היכולות החשיבתיות המורכבות הללו מתחזקות והופכות להיות יותר ויותר אוטומטיות לאורך אימוני הנגינה, אנו יכולים להשתמש בתפקודים שאימנו גם לפעילויות תפקודיות אחרות. בהתאם לכך, מחקרים שונים העלו כי למוזיקאים תפקודים ניהוליים טובים יותר בהשוואה לקבוצות באוכלוסייה שאינן מנגנות. נמצא כי מוזיקאים מקצועיים מתאפיינים ביכולות טובות של יצירת אסטרטגיית תכנון יעילה, יכולת הבחנה מדויקת יותר בין פרטים לצד פענוח ושימת לב מוקפדת לדקויות, וכמובן יכולות ביצועיות טובות יותר במשימות המערבות חשיבה מדויקת ומורכבת.
"בנוסף, מכיוון שהנגינה דורשת תפקודי מוטוריקה עדינה וגסה של שתי הידיים בו-זמנית, היא מערבת את תפקודן של שתי אונות המוח בו-זמנית (כל אחת מהאונות אחראית על התפקוד של היד הנגדית לה), ובהתאם מגבירה גם את עוצמת הפעילות בגשר שמקשר בין שתי אונות המוח ("קורפוס קולוסום"). אותה קישוריות שנוצרת בגשר שמחבר בין האונות תורמת לכך שהמסרים יוכלו לעבור ברחבי המוח בצורה מגוונת ומהירה יותר, וזוהי ככל הנראה היכולת שמאפשרת למוזיקאים לפתור בעיות באופן יצירתי ויעיל יותר בחיים. תפקודים אלו, הנרכשים כחלק בלתי נפרד תוך כדי תהליך הנגינה, משפיעים במידה ניכרת על הדרך שבה מערכת הזיכרון שלנו פועלת, ובהתאם נמצא כי קיבולת הזיכרון של מוזיקאים גבוהה באופן משמעותי בהשוואה ללא מוזיקאים, וכי הם נהנים מיכולות זיכרון משופרות, הן מבחינת יצירה, אחסון ושליפה, של זיכרונות בקצב מהיר יותר וביעילות מוגברת בהשוואה לאוכלוסיות שאינן מנגנות".
אומנם המוזיקאים נהנים מכל יתרונות המוזיקה, אך התזמון שבו לומדים לנגן או מאזינים למוזיקה באופן שיטתי גם הוא חשוב. בכל הנוגע ללימוד ולתפיסה, נהוג לומר שילדים הם ספוג. במוזיקה הם יכולים להיות ספוג הפלא.
"ילדים מגיבים באופן ספונטני למוזיקה מגיל מאוד צעיר. חוש השמיעה של התינוק פעיל עוד בתוך הרחם, וישנם ניסויים שמראים שהרך הנולד זוכר מנגינות ספציפיות שהוא שמע בתור עובר. התנועה הספונטנית הקצבית למוזיקה מופיעה בגיל חצי שנה, ואנחנו רוקדים עוד לפני שלמדנו לשבת או ללכת. נמצא כי ילדים קשובים למוזיקה בגיל כה צעיר, ששירי ערש מרגיעים ילדים הרבה יותר מאשר דיבור. ילדים בגן הילדים הופכים ליותר חברותיים ומשתפי פעולה לאחר שירים שדורשים שיתוף פעולה (כגון "עוגה עוגה"), ומאוחר יותר בגיל ההתבגרות ישנה פעמים רבות הזדהות עם אמנים מסוימים, סוגי מוזיקה או תוכן מילולי ומסר בשירים. מובן שהיכולת ליהנות ממוזיקה, להגיב למוזיקה ולגלות סקרנות לגבי מוזיקה חדשה לא נעלמת בגיל מבוגר, אבל התשתית המוזיקלית של האדם מונחת, כמו שראינו, בגילים מאוד צעירים, ולכן כדאי לחשוף ילדים למגוון סגנונות כדי שהיריעה המוזיקלית שלהם בגיל מבוגר יותר תהיה רחבה".
"בכל הנוגע לנגינה, העיקרון הוא The younger - the better. השינויים המוחיים אשר נצפים אצל מוזיקאים מקצועיים, כגון הגדלה של האזור האחראי על תנועה במוח, הגדלה של אזורי שמיעה והגדלה בקישוריות בין חצי מוח ימין לחצי מוח שמאל, ניכרים בעיקר אצל מוזיקאים אשר התחילו את הקריירה שלהם בגיל צעיר מאוד, לפני גיל שבע.
לפני גיל שבע?!
"כן, ישנם כלי נגינה שמאפשרים הפקת צליל קלה יחסית, כגון פסנתר או קלידים, ולכן ניתן להתחיל לנגן בהם בגיל צעיר מאוד, אפילו שלוש. כלים אחרים מצריכים יותר כוח פיזי או שליטה מוטורית (חצוצרה, גיטרה), ולכן כדאי להתחיל ללמוד לנגן בהם מעט מאוחר יותר".
יוסי אשור הוא אמן מוזיקלי, מורה לנגינה המתמחה בגיל הרך ובעל בית החינוך המוזיקלי לפעוטות "דולידול" בכרמיאל. אשור מספר שלפעוטון שלו מגיעים פעמים רבות קטנטנים בני שלוש כדי ללמוד נגינה על פסנתר בליווי הוריהם. "הם בקושי נגמלו מחיתולים, אך מבחינה קוגניטיבית הם מצליחים לקלוט, לפרש, לתרגם ולקודד נכונה את הצבעים שהם רואים על הדף (המייצגים תווים), ומצליחים לאתר את הצבעים על גבי מדבקות שאני מדביק על קלידי הפסנתר. כך למעשה אני מלמד אותם לבצע תהליך קידוד ראשוני, מחוש הראייה אל עבר פעולה מוטורית שמסתיימת בלחיצה על הקליד התואם בצבעו. מאוחר יותר הצבעים הופכים לסימני תווים והילדים, שכבר מכירים את הקלידים טוב יותר מכיוון שהם התנסו עליהם וצברו ניסיון, מצליחים לנגן באופן חלק וזורם יותר. כאשר התרגול מתבצע בצורה קבועה ורציפה, הזיכרון הוויזו-מוטורי (זיהוי של רצף לחיצות בשדה המרחב הראייתי) וההקשבה האודיטורית (שמיעתית) פועלים יחדיו, תוך כדי שליפה של הזיכרון השמיעתי של השיר שקודד מהפעמים הקודמות שבהן הילד למד וניגן אותו".
הם נהנים מזה?
"בהתחלה כשלומדים לנגן הדבר מלווה במאמץ מחשבתי כבד, ולפעמים הילדים עשויים אף לחוות תסכול מהקושי. דווקא ממקום זה אני מלמד אותם להיות נחושים ולהתמיד בתהליך הלמידה, לא לוותר לעצמם ולהצליח לכבוש את המטרה הסופית, שהיא נגינת מנגינה באופן רציף, חלק ונטול טעויות. התהליך שהם עוברים משפיע על התפקודים הקוגניטיביים שלהם, וגם על הרגשיים. כך למשל, ילדים שמגיעים עם ביטחון עצמי ירוד פעמים רבות מציגים שיפור משמעותי לאורך התקדמות תהליך הלמידה, וניכר כי ביטחונם העצמי עולה עם הזמן. מה שמשמח יותר בעיניי הוא לשמוע הורה שבתחילת הדרך היה סקפטי בנוגע ליכולת של ילדו להצליח לנגן, להיות בעל מוסר עבודה גבוה ולהתמיד באופן מוקפד על אימון ותרגול בבית, שמופתע לגלות שילדו מצליח לעשות זאת ומפתח כישורים שלמעשה משפיעים על תפקודו בהיבטים נוספים בחיים. הרבה פעמים אני רואה שהצלחה והתקדמות בהליך רכישת היכולת לנגן באות במקביל לשיפור ביכולות החברתיות של אותו הילד. לא פעם יצא לי ללמד ילדים מופנמים, שקטים ונחבאים אל הכלים, שככל שהתמידו בתהליך הלמידה היה ניכר שמשהו נפתח בהם בצורת הביטוי והתקשורת. אנו למעשה מפתחים את היכולת שלנו לתקשר דרך המוזיקה. למשל, כשאנו עצובים אנו נוטים לנגן מנגינות שישקפו את תחושותינו הפנימיות, ולאט-לאט אנו מצליחים לשקף לסביבתנו טוב יותר ובצורה מדויקת יותר את עצמנו.
"מעבר ללימוד ילדים מעולם החינוך הרגיל, יש לי מספר תלמידים עם לקויות למידה, לקויות שפתיות ואף ילדים המוגדרים כבעלי הפרעות תקשורת. אצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, ניכר שיפור משמעותי ביכולת לתקשר ולהביע את עצמם דרך המוזיקה, כמנגנון העוקף את הקשיים ומעניק להם נתיב מהיר לביטוי עצמי ורגשי. למידת נגינה לא רק משפרת את תפקודי המוח ואת היכולת לתקשר ולהביע רגשות, אלא גם מעניקה מסגרת לפיתוח זהות עצמית מגובשת ויציבה המעלה את הביטחון העצמי בזכות התמדה, נחישות, אימון ומוטיבציה. תהליכים אלו בהחלט מקנים לילדים גם אסטרטגיות ללמידה יעילה, לפיתוח יכולת ההקשבה וההבחנה בין פרטים, ובהמשך כשהם מתמקצעים ומתחילים לאלתר הם הופכים להיות מבוגרים חדים יותר, יצירתיים, כישרוניים ועם חשיבה מפותחת מחוץ לקופסה".
פורסם לראשונה: 10:20, 20.08.20
