היירוטים בעוטף, הלילה
מישהו צריך להגיד לתושבי עוטף עזה, ואולי גם לתושבי הדרום כולו, שטרור הבלונים וטפטוף הרקטות יימשך עוד זמן מה. זה יכול לקחת ימים ואולי אפילו שבועות. הסיבה לכך היא שחמאס לא מוכן להגמיש את עמדותיו ושישראל אינה רוצה בהסלמה בתקופת הקורונה, ואולי אף ערב בחירות.
כל שאר ההנחות הן ספינים, בעיקר מהצד הישראלי, שנועדו לחפות על העובדה שלישראל כרגע אין פתרון למצב גם אם תיכנע לכל דרישות חמאס.
הדרישה העיקרית של חמאס היא ששליט קטאר, השייח תמים בן חמד אל-ת'אני, יכפיל את המענק למשפחות העזתיות ויבטיח שהמענקים יגיעו בסדרם מדי חודש בחודשו במשך לפחות שנה - או לפרק זמן קרוב לכך. אבל המענקים הקטאריים כוללים גם תשלום עבור הדלק שמניע את תחנת החשמל העזתית, כסף שמשולם לרשות הפלסטינית עבור הדלק נשלח מישראל. כרגע, אין ברצועת עזה אספקת חשמל סדירה בגלל מחסור בדלק.
חמאס דורש מישראל להגדיל את מספר הפועלים שמורשים להיכנס לישראל ל-100 אלף, להרחיב את מרחב הדיג ל-20 מייל ימי, לבצע פרויקטים להקלת המצב הכלכלי ולצמצום האבטלה ברצועה, להקים עבורו קו חשמל חדש ולפתוח את מעבר כרם שלום לסחורות באופן רצוף. ככל הנראה, בארגון הטרור הגישו רשימת דרישות גם למצרים, בהן פתיחת מעבר רפיח לאנשים ולסחורות. כלומר, מעבר חופשי של עזתים למצרים ובחזרה.
בשירות הביטחון הכללי מתנגדים לכניסה של 100 אלף פועלים לישראל, כיוון שהם עלולים להיות סיכון ביטחוני ובריאותי שישראל לא יכולה לקחת אותו על עצמה כרגע. גם המעבר החופשי לסחורות בכרם שלום, כולל כאלה שיכולות לשמש את חמאס לייצור טילים ומערכות נשק אחרות - זו בעיה מבחינתנו.
אבל לחמאס כרגע אין מה להפסיד, ולכן הוא לא מוכן להתגמש. הארגון עומד לבחור מחדש את ראש ההנהגה המדינית שלו בנובמבר הקרוב, ולא חושש שישראל תפלוש לרצועה. בחמאס מבינים גם שמבצע גדול של סיכולים ממוקדים אינו עומד על הפרק מבחינת ישראל (לעומת דבריו של ראש הממשלה השבוע), ולכן סינואר ושאר ההנהגה העזתית מרשים לעצמם להמשיך במסע הסחיטה נגד ישראל, שאמורה ללחוץ גם על שליט קטאר וגם על מצרים שייענו לדרישותיהם.
צה"ל מנסה לעשות מהלימון החמוץ והאבסורדי הזה קצת לימונדה. בהפצצות ובהפגזות נהרסים לא מעט נכסים צבאיים חשובים של חמאס, וזה עשוי להקל במקצת על הלחימה של כוחות צה"ל במקרה של הסלמה, בעיקר אם נידרש בסופו של דבר להיכנס לרצועה למבצע גדול. אבל גם הכרסום הזה ביכולות הצבאיות של חמאס לא נעשה בשיטתיות, אלא תואם את העליות והמורדות במשא ומתן שחמאס מנהל עם ישראל בתיווך המצרים.
כך למשל, לפי בקשת המצרים, ישראל לא תקפה נכסים צבאיים משמעותיים של חמאס ערב בואה של משלחת התיווך המצרית לעזה השבוע. צה"ל הגיב על בלוני התבערה בהשמדת עמדות תצפית באזור שסמוך לגדר בעזרת טנקים, כשהנזק הוא חסר משמעות: קרטונים ועצים, שמחירם פחות ממחצית מחיר פגז הטנק שפירק את העמדה, עפו באוויר.
גם חמאס הפגין ריסון ונמנע מלשלוח את אנשי ההתפרעויות הליליות כדי להטריד את מנוחתם של תושבי העוטף. אבל למחרת, הכל כבר חזר לסורו. העזתים הפריחו בלוני תבערה, בלילה היו רקטות וחיל האוויר תקף כמה פעמים צירים של מנהרות ואמצעי ייצור לרקטות.
אין זה נכון לטעון שהתקיפות של צה"ל לא פוגעות באורח משמעותי בחמאס. הפגיעות הן קשות וכואבות לחמאס, אבל הארגון האיסלאמיסטי גיבש לעצמו סדר עדיפויות, והוא מוכן לאבד גם מפעל בטון שמייצר קשתות למנהרות הלחימה שלו, כפי שקרה הלילה, ובלבד שיתמלאו כל דרישותיו. במילים אחרות – חמאס הולך על כל הקופה בידיעה ברורה שהאקדח שישראל מכוונת לראשו ריק מכדורים.
שליט קטאר כבר הודיע שהוא מוכן להאריך את המענקים לשישה חודשים נוספים, והקציב לכך 180 מיליון דולר, כלומר שלושים מיליון דולר לחודש. זה לא מספק את חמאס, שדורש שמספר המשפחות הנזקקות ברצועה שמקבלות את הקצבה החודשית בסך 100 דולר בחדש יוכפל ל-200 אלף משפחות. מה גם שהסכום שהשייח מוכן להעביר לא יספיק לתמיכה במשפחות הנזקקות ולדלק עבור תחנת הכוח שאמורה לעבוד 24 שעות ביממה.
ישראל לא מוכנה בינתיים להיענות לדרישות חמאס במלואן, מה גם שהארגון אינו מוכן להתחייב לכלום מלבד לשקט אם ייענו מלוא דרישותיו.
השורה התחתונה היא שאנחנו נמצאים כעת במבוי סתום, ומה שגרוע יותר מכל הוא שהמשא ומתן מתנהל לא באופן דו-צדדי בין ישראל וחמאס, אלא בין ארבעה צדדים – ישראל, קטאר, מצרים וחמאס – כשלכל אחד מהם יש קצב משלו ומחלוקות פנימיות בין ראשיו.
מה שמקבע את המבוי הסתום ומאריך את סבלם של תושבי עוטף עזה וגם של הפלסטינים ברצועה היא העובדה שחמאס משוכנע שמדינת ישראל, בעת משבר בריאותי, כלכלי ואולי גם פוליטי, לא תצא למלחמה - ואפילו לא להסלמה רבתי. תושבי שדרות והאזור צריכים להבין ולהפנים - המצב יחמיר לפני שהוא ישתפר.
