"קחו את התינוק, חתכו אותו לשניים והעניקו חצי ממנו לכל אישה" - הדרישה הזו, שנשמעת חולנית ומזעזעת, הייתה הפתרון של שלמה המלך לדילמה קשה הידועה כיום כ"משפט שלמה".
שתי נשים שגרו יחדיו ילדו תינוק בהפרש של כמה ימים זו מזו, ואחד התינוקות נפטר. שתיהן טענו לאימהוּת על התינוק שנותר בחיים, ושלמה נדרש לקבוע מי מהן היא אימו האמיתית. כשפסק שכל אחת מהן תקבל חצי תינוק הגיבו הנשים בצורה שונה. אחת העדיפה לוותר ולמסור את התינוק לחברתה ובלבד שלא יהרגוהו, ואילו השנייה קראה: "גם לי גם לך לא יהיה – גזוֹרוּ!". התגובות של השתיים סייעו לשלמה להחליט מי מביניהן משקרת, שכן כל אם תעדיף לוותר על החזקה בבנה ובלבד שיישאר בחיים - וכך נמסר התינוק לאישה שגילתה כלפיו חמלה אמיתית.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
כיום הדילמה של שלמה המלך ניתנת לפתרון מהיר. שתי נשים טוענות לבעלות על תינוק? שלח אותן לבדיקה גנטית ובא לציון גואל. אבל יש לא מעט דילמות בעולם שבהן לא ניתן להכריע בכזאת קלות מי דובר אמת ומי דובר שקר. פושעים תמיד טוענים לחפותם, פוליטיקאים ממציאים עובדות על ימין ועל שמאל, גברים ונשים משקרים לבני/בנות הזוג ומועמדים לעבודה מציגים קורות חיים עמוסים בפרטים שבמקרה הטוב אינם מדויקים, ובמקרה הרע הם מופרכים מן היסוד. מי כן דובר אמת? כנראה רק ילדים ושיכורים. את כל היתר צריך לבדוק, ומשחר ההיסטוריה של האנושות ניסו בני האדם לעשות בדיוק את זה: למצוא דרך כלשהי שתסייע להם להבחין בין אמת לשקר.
בסין, לדוגמה, הניחו שאחרי אמירת דבר שקר לשונו של אדם מתייבשת, ולכן הורו לחשודים ללעוס גרגירי אורז ומי שלא הצליח (מכיוון שבלוטות הרוק שלו לא ייצרו רוק החיוני ללעיסה) נחשב לשקרן. במקומות אחרים פותחו "בדיקות" אחרות, ובמקביל נולדו תיאוריות שלמות שעסקו בפענוח שפת הגוף, שלפיהן ישנן תנועות לא רצוניות שנעשות בזמן שאדם משקר.
עם התפתחות הקרימינולוגיה נעשו ניסיונות מהותיים לקשר בין תגובות פיזיולוגיות לגילוי שקרים. בשנת 1885 הצליח האיטלקי צ'זארה לומברוזו לפתח מכשיר שקלט והציג שינויים בלחץ הדם, וזכה להצלחה מסוימת בסיוע לפענוח תיקים במשטרה. 30 שנה אחר כך הצליח ויטוריו בנוסי למדוד שינויים בנשימות כדי לזהות אמירת אמת או שקר.
ב-1920 פותח מכשיר הפוליגרף הראשון. ג'ון אוגוסטוס לרסון, דוקטור לפיזיולוגיה ושוטר מברקלי, המציא מכשיר שמדד את לחץ הדם, דופק הלב, המוליכות החשמלית של העור וההזעה, וסיפק מידע רב על אודות התגובות של הנמדד.
100 שנה חלפו מאז. בני אדם עדיין משקרים בלי להניד עפעף, והעולם טרם מצא כלי חד-משמעי להבחין בין אמת לשקר.
לא, גם לא הפוליגרף.
פוליגרף (מיוונית, פולי: רב, גרף: רישום), הידוע גם בכינוי "מכונת אמת", הוא מכשיר שנועד לקלוט את תגובותיו הבלתי רצוניות של בן אדם כדי לבדוק אם הוא משקר. הבדיקה מבוססת על ההנחה שכאשר אדם משקר, מתרחשים בגופו שינויים פיזיולוגיים בלתי נשלטים כגון עלייה בלחץ הדם, שינוי בקצב הדופק ושינוי במוליכות החשמלית של העור.
העניין הוא שאף אחד מהמדדים הפיזיולוגיים הללו לא מסוגל להצביע במובהק על שקר. המכשיר רק מזהה מתי אדם מגיב, גם באופן בלתי מודע, בצורה חריגה. אם בשאלה מסוימת המדדים הפיזיולוגיים של הנבדק משתנים במידה ניכרת, ניתן להסיק שהוא מוטרד ממשהו. ייתכן שהוא מוטרד מפני שהוא משקר, אך יכולות להיות גם סיבות אחרות.
ישנן שתי בדיקות הנהוגות בעולם הפוליגרף. הנפוצה מבין השתיים היא שיטת שאלות הביקורת. בפני הנבדק מוצגים שלושה סוגי שאלות: שאלות רלוונטיות ("שאלות חמות"), שאלות בלתי רלוונטיות ("שאלות קרות" או "שאלות סרק") ושאלות ביקורת ("שאלות השוואה"). המטרה היא לבדוק את התגובות הפיזיות של הנבדק לשאלות השונות, ולהסיק מכך אם הוא משקר או דובר אמת.
השאלות הרלוונטיות הן שאלות ישירות בנושא החקירה. דוגמה לשאלה רלוונטית במקרה של חשד לגניבה היא: "האם גנבת את המחשב מחדר 315?"
שאלות בלתי רלוונטיות הן שאלות על דברים ידועים שאין כל סיבה לשקר לגביהם: שם הנבחן, עיסוקו, איזה יום היום, האם כרגע חורף וכו'. שאלות אלה אינן קשורות לנושא הבדיקה, אינן נחשבות בתהליך ניתוח התוצאות ואינן משוקללות בבחינת מסקנות החקירה. מטרתן לראות איך מגיב גוף הנבדק כשהוא דובר אמת בוודאות.
שאלות ההשוואה הן שאלות מכשילות שהתשובה עליהן לא תמיד ברורה, ולרוב הן מעוררות אי נוחות בנבדק בלי קשר לסוגיה העיקרית. שאלת השוואה לדוגמה היא "האם אי פעם שיקרת לבוס שלך?". לא מדובר בשקר ספציפי, אלא בשאלה כללית שתגרום לאדם הממוצע "לחפור" בהיסטוריה שלו במקום העבודה ולנסות להיזכר אם אי פעם, בסיטואציה כלשהי, בהקשר כלשהו, הוא שיקר לבוס שלו.
אדם חף מפשע בסוגיה הנדונה לא צפוי להתרגש מהשאלות הרלוונטיות, שכן הוא דובר אמת. הוא יהיה מוטרד דווקא משאלות השוואה, כי יחשוש שהוא עונה תשובה לא נכונה. לפיכך, המכשיר יראה לנו תגובה פיזית חריגה אצל נבדק חף מפשע בשאלות ההשוואה. לעומת זאת, נבדק שאינו חף מפשע בסוגיה הנדונה יגיב בצורה חריגה דווקא בשאלות הרלוונטיות. למעשה, הפוליגרף יכול להצביע על כך שהנבדק משקר בשאלות ההשוואה, בזמן שבבדיקה כולה הוא ייצא דובר אמת.
כל השאלות בפוליגרף הן שאלות כן או לא. הנבחן אמור וצריך לקבל את רשימת השאלות הרלוונטיות מראש, לעבור עליהן לפחות פעם אחת ללא חיבור למכשיר הבדיקה ולחתום שהוא מסכים להן. אסור להפתיע את הנבדק בשאלות חדשות במהלך הבדיקה, אבל כן ניתן לשנות את סדר השאלות.
שיטת הבדיקה השנייה נחשבת למהימנה יותר, והיא מכונה פח"ם (פרטי חקירה מוכמנים). בפני הנבדק מוצג מידע מסוים שאין לאף אחד דרך לדעת, מלבד לבודק הפוליגרף ולמי שביצע את העבירה הנחקרת. במילים אחרות, חושפים בפני הנבדק ראיות מזירת האירוע. לצורך העניין, אם אדם מואשם באונס אישה, השאלות יכולות להתייחס לקעקוע שיש לה באזור המפשעה. "האם יש לה קעקוע של נשר על החזה?"; "האם יש לה קעקוע של לב?", "האם הקעקוע צבעוני"? וכן הלאה. אדם שטוען לחפותו לא אמור לדעת איך נראה הקעקוע, ולפיכך מבחינה פיזית הוא אמור להיות אדיש לכל תיאורי הקעקועים שישמיעו באוזניו. אם גופו יגיב בצורה חריגה לאחד מתיאורי הקעקוע, הוא יצטרך למצוא תירוץ הגיוני לתגובה הזו.
לשיטת הפח"ם יש מגרעה אחת משמעותית: היא מדליפה מידע רגיש לציבור, ולכן במרבית המדינות לא עושים בה שימוש והיא מיושמת בעיקר ביפן.
בפברואר 2016 רעשה המדינה כשחיילת הגישה תלונה על אונס כנגד תא"ל אופק בוכריס, קצין מוערך בחטיבת גולני שקיבל את צל"ש הרמטכ"ל על לחימתו בחומת מגן. בוכריס הכחיש תחילה את כל החשדות נגדו והסכים לבדיקת פוליגרף. בבדיקה שנערכה לו במשרדי מצ"ח הוא נמצא דובר שקר, ואילו בבדיקה נוספת שביצע מטעמו במכון פוליגרף הוא נמצא דובר אמת. הפרשה הסתיימה בעסקת טיעון שבמסגרתה הודה בוכריס בהתנהגות שאינה הולמת ובבעילה אסורה בהסכמה, והורד לדרגת אלוף משנה, אולם שאלה אחת נותרה פתוחה: איך ייתכן שבדיקה המתיימרת להבחין בין אמת לשקר "מתבלבלת"?
זו כמובן אינה הפעם הראשונה שהבדיקה "מתבלבלת". ב-1965 נחקר פרופ' מרקוס קלינגברג, חוקר במכון למחקר ביולוגי בישראל, בפעם הראשונה על ידי השב"כ בחשד לריגול. הוא הכחיש בתוקף את החשדות, נבדק בפוליגרף ונמצא דובר אמת. את הסוף של הפרשה הזו כולנו יודעים: 18 שנה אחר כך הודה קלינגברג בריגול, הורשע ונידון ל-20 שנות מאסר.
והיו עוד פעמים רבות אחרות שבהן אשמים נמצאו דוברי אמת וחפים מפשע נמצאו דוברי שקר. אחת הבעיות המרכזיות בשוק הפוליגרף בישראל היא היותו שוק פרוץ, שכן אין בישראל חוק רישוי לפוליגרף. אומנם ישנם שני איגודים מקצועיים הפועלים בישראל ומפרסמים רשימה של מכוני פוליגרף מורשים, אולם בניגוד לפסיכולוג או עורך דין שנדרשים לתעודה, כל אדם יכול לרכוש מכשיר פוליגרף, להציג את עצמו כמומחה ולהציע את שירותיו כבודק. שיטוט קצר בגוגל יגלה רשימה ארוכה מאוד של מקומות שבהם ניתן לבצע פוליגרף, המבטיחים שיעורי דיוק של
90%-95%. לפיכך, כשאדם מציג בדיקת פוליגרף שלפיה הוא דובר אמת, יש לבחון אצל מי בדיוק הוא נבדק ומה היו השאלות שנשאל.
אבל לא רק בישראל מדובר בבדיקה שנויה במחלוקת. השימוש בפוליגרף כדי להכריע בשאלה אם אדם משקר מעורר ויכוח שנמשך מאז המצאתו של המכשיר. הבעיה העיקרית עם הפוליגרף היא שמדובר בעוד מכשיר שמופעל על ידי בני אדם, ובלתי אפשרי לבטל ב-100% את מידת ההשפעה שיש לאדם על דרך ההפעלה. הרי המכשיר עצמו לא מבדיל בין אמת לשקר, אלא בסך הכול מצביע על תגובת הנבדק לשאלות. מכאן שהתוצאה קשורה ישירות בניסוח השאלות. על מנת שבדיקת הפוליגרף תהיה אמינה, השאלות חייבות להיות מנוסחות באופן הממוקד ביותר ולהימנע מניסוחים כלליים. ניסוח לא רגיש או לא מיומן עשוי לספק תוצאה שגויה.
יש כמה חוקים לניסוח שאלות עבור בדיקת פוליגרף. ראשית, כל השאלות חייבות להתייחס לעובדות ברורות, ולא לדעות, מחשבות, רגשות והערכות. שאלה כמו "האם היית שיכור במסיבה?" היא שאלה לא מתאימה, כי היא דורשת מהנבדק להעריך את מצבו והערכה היא תמיד סובייקטיבית.
שנית, יש להימנע משאלות שפתוחות לפרשנות. לצורך העניין, שאלה כמו "האם קיימת יחסי מין מלאים?" היא בעייתית כי התשובה לשאלה מה נחשב ליחסי מין מלאים היא סובייקטיבית, שכן גם מין אוראלי יכול להתפרש אצל נבדק כיחסי מין מלאים.
שלישית, השאלות צריכות להיות קצרות, שכן עד שהשאלה הארוכה מסתיימת ועד שהנבדק משיב עליה עלולה התגובה הפיזיולוגית שלו להיות מעבר לשיאה, ולכן חלשה מהדרוש.
אבל גם אם השאלות נוסחו לתפארת, פוליגרף עדיין יכול להיות בעייתי בבואנו להכריע בין אמת לשקר, שכן האמת היא לפעמים סובייקטיבית וקשורה בתפיסת העולם. כך לדוגמה, במקרה שבו אדם כפה יחסי מין על אישה, אולם הוא באמת מאמין שיחסי המין התקיימו מרצון, אם יישאל "האם אילצת את ט' לשכב איתך?" ויענה בשלילה, הוא ייצא דובר אמת. כלומר, אם בוצע פשע אבל הפושע לא רואה בפעולה שלו עבירה, הפוליגרף עשוי להטעות. כך גם במקרים של יישוב סכסוכים - אם שני הצדדים משוכנעים בצדקתם, שניהם עשויים לצאת דוברי אמת, והבדיקה לא תסייע להבין את המציאות האובייקטיבית.
במילים אחרות, גם אם המכשיר מדויק מאוד, הוא לא מספיק מדויק כדי לשלוח אדם לכלא על בסיסו. בארה"ב פסק בית המשפט העליון כבר בשנת 1998 כי "אין הסכמה בקהילה המדעית כי ראיות פוליגרף הן מהימנות", והשאיר את סוגיית קבילות הפוליגרף להחלטת כל מדינה ומדינה. במדינות רבות באירופה, לא רק שהשימוש בפוליגרף אינו קביל בבית המשפט, החוק אף אוסר על שימוש בו כאמצעי חקירה. גם בישראל בכל הנוגע לדין הפלילי אין תוקף לבדיקת פוליגרף, אולם אין איסור מפורש על הגשת בדיקת פוליגרף כראיה במשפט אזרחי - ושם דווקא משתמשים בו לא מעט. בית המשפט העליון קבע שניתן לקבל תוצאות בדיקת פוליגרף כראיה במשפט אזרחי רק במקרים שבהם שני הצדדים הסכימו מפורשות ומראש על עריכת בדיקת פוליגרף, ותוצאות בדיקת הפוליגרף שעליה הוסכם הן חד-משמעיות. אי הסכמה לעבור בדיקת פוליגרף אינה ראיה כשלעצמה בבית משפט.
הפוליגרף הוא אומנם כלי חקירתי שאינו קביל בהליך הפלילי, אבל הוא בהחלט יכול להועיל בשלב החקירה, בעיקר במקרים שבהם החוקרים נקלעו למבוי סתום - לדוגמה, בחקירה שבה לא התגלו ראיות פורנזיות איכותיות או שהחוקרים תקועים על "מילה כנגד מילה". זוהי סיטואציה שנפוצה בחקירות של עבירות מין, בעיקר אם חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה. במצב כזה הם עשויים לשלוח את המתלוננת ואת החשוד לבדיקה שתחזק את אחת הגרסאות. אומנם את הממצאים אי אפשר להציג בבית המשפט, אבל כן אפשר להטיח אותם בפני החשוד, ואף להחליט אם כדאי להמשיך בחקירה. כך לדוגמה, בפרשת קצב, א' מבית הנשיא נמצאה דוברת אמת בפוליגרף. הבדיקה אומנם לא הגיעה לבית המשפט, אבל החוקרים הבינו שהם בכיוון הנכון. פעמים רבות הדרישה להיבדק היא יוזמה של החשודים, שמעוניינים להוכיח את חפותם. במרבית המקרים, כאשר מדובר בבדיקה פרטית, תוצאותיה בעלות משקל פחות בהרבה מתוצאות בדיקה של מכון שאליו נשלחים הנחקרים על ידי צוות החקירה.
עו"ד אייל בסרגליק, מומחה ומרצה למשפט פלילי וצווארון לבן ויו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין, סבור כי בשלה העת לקבל את הפוליגרף כראיה גם במשפט הפלילי, ואף להסדיר זאת בחקיקה.
"עם השנים התפתחה המהימנות של המכשיר והפכה להרבה יותר מדויקת. כיום, בדיקת הפוליגרף לא שונה באופן מהותי מראיות מדעיות אחרות המוגשות לבית המשפט, וצריך לבחון אותה ככל ראיה מדעית אחרת במבחני קבילות ומשקל, במסגרת כלל הראיות שקיימות בתיק. ההנחה שהמכשיר מתיימר להבחין באופן אבסולוטי בין אמת לשקר, ומכאן שיש הצדקה לקבל את תוצאותיו רק במידה של מהימנות מוחלטת, היא שגויה".
אבל הבדיקה לא מדויקת.
"רמת הדיוק של הבדיקה לא נופלת מראיות אחרות שהוכרו כקבילות בבית המשפט. עדות ראייה, למשל, היא קבילה על אף שעדי ראייה בהחלט עלולים לטעות בתום לב. גם מהימנותן של חוות דעת מומחה (כגון רופאים וגרפולוגים) עלולה לעורר ספקות, ובכל זאת היא קבילה בהליך הפלילי.
"מה קורה היום? בשלב המעצרים ניתן להשתמש בראיות בלתי קבילות, אז משתמשים בפוליגרף כראיה כשרוצים להחליט על הארכת מעצר לדוגמה או בשימוע. הוא חיוני גם בשלב החקירות. התביעה עושה שימוש בתוצאות בדיקת הפוליגרף בהחלטה על סגירת תיקים והפסקת הליכים משפטיים. במקרים מסוימים הפוליגרף מסייע לנחקרים להוכיח את חפותם הרבה לפני שמגיעים לשלב המשפט. כלומר, פוליגרף זה לא אוויר, יש לו משמעות. רק בתיק העיקרי פוליגרף לא קביל, ואי אפשר להשתמש בו לכלום".
אתה ממליץ ללקוחות שלך על פוליגרף?
"כיום אי שיתוף פעולה בחקירה כשלעצמו נתפס כראיית סיוע, כלומר משהו שמחזק את האשמה של החשוד, ולכן כשפוליגרף מגיע לשולחן, ההמלצה שלי לכל לקוח היא להסכים. אני כבר אדאג לסרב עבורו".
אומנם הפוליגרף עדיין לא קביל בדין הפלילי, אבל בהחלט מיוחסת לו אמינות גבוהה מאוד במגזר העסקי. במשרות מסוימות, בדיקות פוליגרף הן חלק משגרת העבודה. בצבא ובשב"כ, לדוגמה, בדיקות פוליגרף הן במקרים רבים תנאי לקידום. קצינים מדרגת סא"ל נדרשים לעבור בדיקה במסגרת הסיווג הביטחוני, ובתפקידים רגישים יעברו כל המשרתים בדיקות תקופתיות.
לצד כוחות הביטחון פועלות כיום בשוק לא מעט חברות שעושות שימוש בפוליגרף, בעיקר בענפי ההיי-טק, אבטחת המידע או הפיננסים. הן יכולות לשלוח עובדים לבדיקה אם מידע רגיש כלשהו הודלף וההנהלה מחפשת אחר המדליף, או לדרוש ממועמדים לעבודה לעבור בדיקת פוליגרף כחלק מהליך המיון.
על הנייר לפחות אסור להתייחס לאי-הסכמה לעבור בדיקת פוליגרף כאשמה, לא בדין הפלילי ולא בדין האזרחי, אולם במקומות עבודה כן ישנה משמעות לאי ההסכמה להיבדק. כך לדוגמה, ניתן לא לקבל לעבודה מועמד שמסרב להיבדק, וניתן לפטר עובד שנחשד בהדלפה וסירב להיבדק, או שנבדק ונמצא דובר שקר. הפיטורים מותרים במסגרת זכותו של כל מעביד לפטר עובד שלו, בלי קשר לתוצאות בדיקה זו או אחרת. לעומת זאת, שלילת פיצויי פיטורים מותרת אך ורק אם קיימת ראיה מעבר לפוליגרף, שלפיה העובד עשה מעשה שמצדיק סנקציה כזו.
מורן (37), שעובד כיום כמנהל תהליכים במחלקת פרודקט בחברה פיננסית גדולה, מספר שנדרש לבדיקת פוליגרף בכל עבודה שניסה להתקבל אליה בחייו: "שולחים אותך לפוליגרף בשלב האחרון של תהליך הקבלה, אחרי שכבר עברת משאבי אנוש, מנהל ישיר ומבחני קבלה. זה השלב הסופי. כלומר, אחרי שכולם רוצים אותך, נשאר רק לקבוע אם אתה אמין. גם בעבודה הנוכחית וגם בעבודה הקודמת אני מתעסק עם סכומים גדולים מאוד של כסף. עם קצת ידע בתכנות אפשר לגנוב את הכסף הזה. החברה רוצה לדעת עם מי יש לה עסק".
בבדיקת הפוליגרף הראשונה שלו הוא נכשל. "לא שיקרתי, פשוט התרגשתי", הוא מספר. "אני זוכר שהבוחן אמר לי "מה נסגר איתך? אתה לא רגוע. אני שואל אותך שאלה וכל המדדים שלך בשמיים. לך תעשה סיבוב, תירגע ותחזור". זה לא עבד. מהחברה הודיעו לי "לא עברת פוליגרף, אנחנו בוחרים לא להמשיך איתך".
מאז נרגעת?
"לא ממש. זו בדיקה סופר-מלחיצה, ולא משנה כמה פעמים כבר עברתי אותה. אתה יושב מול זר גמור, מחובר לכל מיני אלקטרודות, ואוטומטית אתה נזכר בכל הדברים הלא טובים שעשית בחיים שלך... הוא מתחיל לחקור אותך, וכשאתה עונה תשובה שקצת חורגת הוא שואל אותך "אתה בטוח?", "אתה רוצה אולי לשנות את התשובה שלך?" - וזה הכי נורא כי אתה מתחיל לאכול סרט עם עצמך. זו סיטואציה שכל מטרתה היא להלחיץ ולגרום לך להיות על הקצה כדי שתספר הכול".
יש אנשים שלא נלחצים?
"אני יודע שאפשר לאמן אנשים לעבוד על פוליגרף. שמעתי על זה. אם לוקחים סתם בן אדם מהרחוב ועושים לו פוליגרף, זה כנראה יהיה אמין, אבל אם יגיע מישהו שלמד טריק או שניים לגבי איך לעבוד על הפוליגרף, יש מצב שהוא יצליח לדלג על הבדיקה הזאת למרות שהוא משקר".
ואם יש אנשים שלמדו איך "לעבוד על פוליגרף", זה אומר שיש מי שמוכן ללמד אותם. דאג ויליאמס מאוקלהומה שימש במשך שנים רבות קצין פוליגרף במשטרה המקומית. בשנות ה-70 פרש מתפקידו, והקדיש יותר משלושים שנה כדי ללמד אנשים להערים על המכשיר. בשנת 2015 לאמריקאים נמאס, הוא הועמד לדין ונגזר עליו מאסר של שנתיים. לא ברור עוד כמה ויליאמסים מסתובבים שם בחוץ, אבל חיפוש פשוט בגוגל יעניק לכם לא מעט רעיונות בנוגע לאיך לשקר ולצאת מזה בשלום.
ואפשר גם לא לשקר. גם זו אופציה.
