כך תוכלו ללמוד על ילדיכם דרך הציורים שלהם
כתבות נוספות למנויים:
"לפני כמה שנים הגיעו אליי לקליניקה זוג הורים עם בתם בת החמש וחצי. הסיבה להגעתם הייתה סירובה של הילדה לצאת לחצר יחד עם שאר הילדים ביומיום בגן, סירובה להיפגש עם חברים בשעות אחר הצהריים ולמעשה, הבנה שהילדה סובלת מחרדה חברתית שמחריפה מיום ליום", מספרת מיכל וימן, מומחית לפענוח ציורי ילדים. "כבר בפגישתנו הראשונה ביקשתי מהילדה לצייר עבורי ציור, והיא אכן עשתה זאת - והגישה לי ציור שמצד אחד היה מאוד ריק, ומהצד השני היה מאוד נוקשה וצבוע בצורה מדויקת במיוחד.
"מתוך הציור הזה הבנתי בעצם שהמקור לחרדה שלה הוא צורך עז בשליטה. הבנתי שמדובר כאן בילדה שרוצה שהכל ייעשה בדרך שלה, ושאם זה לא נעשה בדרך שלה - אז זה לא נעשה בכלל".
בתום האבחון, שאותו ביצעה וימן באמצעות הציור כאמור, היא ניגשה לשלב הטיפול בילדה ובהוריה, ולאחר תהליך שכלל גם משחק והדרכת הורים היא ביקשה מהילדה לצייר עבורה ציור נוסף. "בדומה לציור הראשון, גם כאן היא ציירה גן משחקים. אבל להבדיל ממנו, הפעם היו בציור גם ילדים עם חולצות צבעוניות והרבה שמחה. זה היה מאוד מרגש לראות איך היא מצליחה להבחין בילדים ובייחודיות שלהם, ולהביע את זה באמצעות הציור".
באופן מעניין למדי, את תהליך השינוי ניתן לראות קודם כל באמצעות הציור ורק אחר כך בהתהנגות עצמה. ואכן, לדברי וימן, כשבועיים-שלושה לאחר שהילדה ציירה את הציור החדש היא החלה לפתע לבקש ללכת לחברות, הסכימה לצאת לחצר לשחק עם החברים ועלתה לכיתה א' כשהיא מצליחה להתגבר על החרדה החברתית ונמצאת במקום טוב יותר עם עצמה.
מה קיים בציור שלא ניתן לראות באבחון רגיל?
"פענוח ציורי ילדים נשען למעשה על תיאוריות מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד. דרך הציורים ניתן לקבל הצצה לעולמם הפנימי של הילדים, וכן להתבונן באופן ממוקד בסיבות שגורמות להם לתסכול, לחרדה, לכעס וכו'... וכך ניתן גם להחליט באילו כלים פרקטיים יש להשתמש על מנת לסייע למשפחה להתמודד עם הקשיים שילדם חווה".
מאיזה גיל ועד איזה גיל משתמשים בטכניקת פענוח הציורים?
"מגיל שנתיים, כשהילד מתחיל לצייר (גם אם לכם זה נראה כמו קשקוש-בלבוש) - אז ניתן לסייע בהתמודדות עם גמילה, טנטרומים וסוגיות נוספות שתואמות לגיל הזה, דרך גילי הגן (6-5-4) וגילי בית ספר ועד לנוער ולמבוגרים. למעשה, בכל הנוגע לפענוח ציורים אין הגבלה של גיל, וניתן לפענח גם ציורים של בני 120. בכל גיל אפשר לגלות משהו על העולם הרגשי של האדם שצייר את הציור".
וכיצד יכולה האבחנה לסייע בבחירת הטיפול בילדים?
"הציורים למעשה מאפשרים לראות את העולם הרגשי של הילד באותו רגע, ולהציע פתרונות שמותאמים לו ושיאפשרו לו ולמשפחתו להתמודד עם הקשיים שאותם הוא חווה. דרך הציור אפשר לגלות גם למה ילד מתנהג בצורה שבה הוא מתנהג, ולמעשה לזהות את שורש הבעיה ולטפל בבסיס שלה ולא רק בסימפטום.
"צריך להבין שילדים לא סתם מתעצבנים, גם מבוגרים לא... משהו גורם לזה לקרות, יש איזו רמת לחץ או מתח שמשפיעה עליהם, ואז כשהם מרגישים שהם לא יכולים לעמוד בזה יותר, הם מתפרצים. הציור מביא לידי ביטוי את המקומות שבהם הילד מתוסכל ושקשה לו בהם מסיבות שונות, שגם אותן ניתן לאבחן באמצעות הציור. בין אם מדובר בדימוי עצמי נמוך, דרך קושי להתחבר עם בני גילו ועד לתחושת קיפוח של הילד בתוך המשפחה עצמה".
מהי דרך הטיפול אחרי האבחון?
"אחרי שמגלים שיש בעיה, אפשר לבחור בערוץ של הדרכת הורים בלבד, שבו הם מגיעים כל שבוע ומקבלים כלים איך לפתור את הבעיות מול הילד בבית - או שעוברים לטיפול רגשי ישיר בילד, ויש מצבים שבהחלט צריך את זה.
"הורים יכולים להיות משתפי פעולה נהדרים בתחום הזה, יש המון הצלחות שהורים חווים דרך עבודה שהיא נטו שלהם, באמצעות משחק ושיחות עם הילד. יש כל מיני פתרונות של תשומת לב שעשויים ליצור שינוי באווירה בבית, ותוך כדי התהליך או בסופו אפשר לראות שיש התקדמות בציור, ובהמשך גם בהתנהגות עצמה, ולהבין שדברים מתחילים להשתפר".
כאמור, באמצעות הציורים אנחנו יכולים ללמוד לא מעט על העולם הפנימי של הילדים שלנו, על דברים שמטרידים אותם וגם על אלו שמשמחים אותם וגורמים להם אושר. על מנת לאפשר לכם טעימה קטנה מכל זה, וימן תלמד אתכם כיצד אפשר ללמוד מהציורים את אחד הדברים המסקרנים ביותר - מה הילדים שלכם חושבים עליכם, בני משפחתם.
הניחו בפני הילדים טושים וניירות, ושימו לב לדגשים הבאים:
כשהילד שולף את הטוש כדי לצייר, שימו לב לסדר שבו הוא בוחר לצייר את הדמויות. בדרך כלל, הדמות שהוא יצייר ראשונה תהיה דומיננטית יותר עבורו מבחינה רגשית. זה יכול להיות רגש טוב, כמו למשל האח שהוא הכי אוהב, וזה יכול להיות רגש רע, כמו האח שכל היום בוכה ולא נותן לו להיות לבד עם אמא ואבא.
שימו לב גם לפירוט שבו מצויר כל בן משפחה. ככל שהדמות יותר עמוסה בפרטים - כך היא יותר מעסיקה את הילד. בציור הזה, למשל, מדובר בילדה עצמה, זו שציירה את הציור. תראו איך היא קיבלה את השמלה הכי טובה, את התסרוקת הכי מעוצבת, את הידיים הכי מיוחדות. וכל שאר בני המשפחה? פחות. פחות שמלות, פחות שיער, הכל פחות ממנה. זאת בעצם ילדה שרגילה להיות במרכז תשומת הלב של המשפחה שלה.
כמו בכנסת, גם בציור יש קואליציות. הרבה פעמים אפשר להבין דרך הציור איך הילד תופס את המחנות הגלויים והסמויים במשפחה. מי נגד מי, מי לטובת מי. באמצעות הציור ניתן להבחין בדמיון בין דמויות מסוימות, ומנגד בשוני בין דמויות אחרות.
בציור הבא למשל, אבא ואמא מצוירים באותו סגנון ובאותם צבעים, וזה טוב. הילד בעצם מזהה שאבא ואמא הם יחידה אחת שמתקשרת ביחד, ומזיזה את כל הדבר הזה שנקרא הבית. ומה לגבי האחים? גם הם מצוירים באותו סגנון ובאותם צבעים, ולמעשה מתוך הציור ניתן להבין שהם חווים יחד את העולם הזה.
מצד שני, אני יכולה לגלות לכם שאת הציור הזה צייר ילד שהוריו עברו פרידה. אבא עזב את הבית, ומאותו הרגע הילד הזה הפך את עצמו לאבא של הבית, הגביה את עצמו לגובה של אמא ונתן לה יד. דרך זה הוא בעצם אומר: "אומנם אני דומה לאח שלי, אבל אני גם בגובה של אמא, עושה איתה קואליציה של זוג שמחליט ביחד על הילד הקטן".
אחד הדברים המעניינים הוא לראות איזו דמות קיבלה את השטח הגדול ביותר על הדף. אגב, הגודל לא תמיד קשור לגיל של בני המשפחה.
בציור כאן, למשל, אפשר לראות שהילדה, בסך הכול בת שבע, מציירת את עצמה באותו הגובה של אבא ואמא שלה. זאת אומרת שהיא תופסת את עצמה כבעלת חשיבות במשפחה בדיוק כמו הוריה. הגישה הדמוקרטית הזאת היא לפעמים טובה, אבל במשפחה ילד גם צריך לדעת שלפעמים אבא ואמא מחליטים עליו. והתינוק הקטן-קטן שאמא מחזיקה בחלק השמאלי של הציור? במציאות הוא בכלל האח הגדול של הילדה הזאת - הוא בן 17! אבל הוא כל כך לא משמעותי עבורה מבחינת קבלת ההחלטות בבית, שהיא מציירת אותו קטנטן.
ציורים יכולים גם לרמוז על משבר רגשי. אפשר ללמוד את זה מדמויות לא צבועות, שחלקן מצוירות בקו רועד, שהרגליים שלהן לא יציבות, שהראש שלהן מונח בצורה לא יציבה. את הציור הזה, לדוגמה, צייר ילד שאימו חלתה בסרטן. תראו את הציור ותבינו איזו טלטלה הוא חווה.
אבל הנה, בשורות טובות: תראו גם את הציור הזה, שצייר אותו ילד. אמא שלו החלימה, הדמויות קיבלו צבעים, השיער התארך, ואנחנו רואים גם סביבה פורחת של דשא, של שמש זורחת, של שמיים כחולים. אופטימיות.
ויש עוד דרך, קצת משונה, לדעת איך הילד תופס אתכם. איך? בקשו ממנו לצייר את בני המשפחה בתור בעלי החיים שהכי מתאים להם להיות. בציור הזה הילד החליט שאחיו הגדול הוא נמר. תראו כמה שטח הוא תופס על הדף. אמא הפכה לכבשה, וברור מאוד מה נמר יכול לעשות לכבשה כשהיא מעצבנת אותו. אבא מצויר בתור דג. לא שומעים אותו, והוא אפילו מרחף בציור. בקושי מורגש. אחותו של הילד היא דבורה, ושימו לב איזה עוקץ גדול הדבורה הזאת קיבלה. אז איזה מזל שהילד הזה הוא פרפר, ומדי פעם יכול לפרוש כנפיים ולהתעופף מהדינמיקה המשפחתית שהוא חווה כך.
