מאוד לא קל לגילי, 38, פרסומאית (כל השמות בכתבה בדויים), לחזור לקשר ההרסני ההוא, לגולל את שחוותה במשך שנה מייסרת כשהייתה בת 30. אבל היא, כמו הנשים האחרות שרואיינו לכתבה הזו, מרגישה שהמטרה חשובה מכל: להציב נורות אזהרה. שנשים אחרות יקראו ויישמרו ממלכודת הדבש שקל מאוד להיכנס אליה, ובאותה המידה קשה מאוד להבחין שהדבש הפך זה מכבר ללענה.
עוד כתבות למנויים:
- למה נשים הן הנפגעות העיקריות של הקורונה
- אישה בונה, אישה כועסת: למה קשה לנו להתמודד עם זעם נשי?
- "לחיות עם מכור זה להרוס לעצמך את החיים"
"כשהכרתי את א', שנינו היינו בתחילת שנות ה־30 לחיינו", נזכרת גילי. "הדייטים הראשונים היו מושלמים. הוא היה חכם, עם חוש הומור, יצירתי וחם אליי. הוא חיזר אחריי בטירוף. לאחד הדייטים הוא הביא לי במתנה מעיל של ארמאני. הוא הכין לי סנדוויצ'ים לעבודה, ועל נייר העטיפה צייר לבבות. הוא דיבר איתי על זה שהוא רוצה עתיד משותף ושנעשה ילדים. חלומה של כל בחורה בת 30.
"היום אני יכולה לומר שסימן האזהרה הראשון היה שם מההתחלה. בצד דברי החנופה, המחמאות והחיזור, הוא דיבר המון על האקסית שלו. היה בזה משהו מערער. אתה מראה לי שאתה רוצה אותי, אבל גם גורם לי להרגיש חסרת ביטחון".
5 צפייה בגלריה
''אתה מראה לי שאתה רוצה אותי, אבל גם גורם לי להרגיש חסרת ביטחון''. (צילום אילוסטרציה: shutterstock)
(צילום: Shutterstock)
למרות הנורה האדומה, הקשר נמשך במלוא התנופה. "א' זיהה אצלי את הבור העמוק. באתי ממשפחה לא מתפקדת, והוא הרגיש את הצורך העז שלי באהבה ובשייכות. הוא הכיר לי את המשפחה שלו די מהר, וביקש לפגוש את החברים שלי. גרנו רחוק אחד מהשני, וכבר אחרי חודש הסכמתי להצעת עבודה שתקרב אותי פיזית אליו. הוא גר עם ההורים שלו והזמין אותי לגור אצלם. הדבר הזה, שמיד הוא פתח לפניי את הבית, הכניס אותי עוד יותר עמוק לקשר".
אבל אחרי המעבר למגורים משותפים, מספרת גילי, א' שינה את התנהגותו מקצה אל קצה. "הוא התחיל לעשות לי חם-קר", ככה היא קוראת לתנועה הזו של קירבה וריחוק שהפעיל על פי גחמה, בלי סיבה נראית לעין. "ממישהו שכל היום סימס לי דברים חמודים, התעניין בשלומי והתקשר, פתאום הוא לא ענה לטלפון ולא לסמסים. כשהייתי שואלת אותו איך עברנו מהכי קרוב להכי רחוק, נעניתי בכך שאני זו שמתנהגת ככה. כל דבר שטענתי נגדו, הוא מיד החזיר אליי. מבחינתו לא הייתה לו שום אחריות למה שקורה בינינו, רק אני אשמה בכל.
"היו ימים שהייתי מגיעה אליו אחרי העבודה, והוא היה מגיע מאוחר ממש, אחרי שלא ענה לי לטלפון, ואז אומר, 'הייתי בבר, שתיתי עם חברים. חמודי, מה, נהיית סטוקרית?'. היה גם 'חמודי, השמנת קצת מנחת, אה?'. בכל פעם שעקץ אותי, הוא היה אומר שזה בצחוק. שיתפתי אותו בקשיים במקום העבודה החדש, והוא ביטל את מה שהרגשתי באופן קבוע: 'אולי דיברת אל הבוסית בטון כזה וכזה', 'את מגזימה', 'היא צודקת, יא מצחיקה'. התחלתי להרגיש שאני מתנהלת לא נכון בעבודה.
"למריבות שהיו בינינו, נוספו פתאום צעקות והעפת חפצים. פעם אחת, אחרי ויכוח, הוא התקרב ואמר, 'תביאי לי נשיקה'. סובבתי ממנו את הפנים, והוא אמר לי שבפעם הבאה שאני מזיזה ממנו את הפנים, הוא יחתוך לי אותן. אני לא מאמינה היום שאמרתי לעצמי בסיטואציות האלה, 'איזה בנאדם חי ותשוקתי הוא'. אפרופו תשוקה, היה גם אלמנט של שליטה בסקס. הוא ביסס מצב שהדברים קורים רק כשהוא רוצה, בזמן ובקצב שמתאימים רק לו. הוא היה יורד על עצמו שהוא 'האישה' ביחסים כדי להקליל ולהעלים את האלמנט השתלטני שם".
המצב הידרדר כשבני הזוג החלו לחפש דירה לעבור אליה. "פתאום הוא השמיע מנגינה אחרת של 'אני לא יודע אם אני אעמוד בזה כלכלית'. מצד שני, הוא המשיך עם המסרים של 'בטח שאני רוצה לגור איתך'. בתמימותי אמרתי לו, 'אז בוא נמצא פשוט דירה זולה'. סגרנו עם בעל הבית, ואז, יום לפני חתימת החוזה, כשאנחנו עומדים באוטובוס צפוף, הוא אמר לי שהוא לא עובר לגור איתי. שתקתי והלכתי ממנו. נעמדתי בסוף האוטובוס. הייתי עם דמעות בעיניים.
"יום למחרת הלכתי לחתום על חוזה לבד, בטוחה שנפרדנו. אחרי כמה ימים הוא התקשר וניסה לדבר איתי כרגיל. אחר כך הוא שלח לי אימייל באמצע הלילה וסיפר שעצוב לו במיטה לבד. הוא שכנע אותי שנישאר יחד".
גילי עברה להתגורר בדירה השכורה לבד. "הוא הגיע לישון אצלי, ומהר מאוד זה הפך למגורים משותפים לא רשמיים, אבל הוא לא שילם שכר דירה או חשבונות. לא אמרתי לו מילה. בשלב הזה כבר לא הייתי אני, הייתי שבר כלי. לא ידעתי לשפוט בין טוב לרע. לא רציתי להתעמת איתו כדי שלא ילך. הוא אמר לי שיש שתי גילי - זו שהכיר, שהייתה אדם נינוח ובטוח בעצמו, וזו שגילה עכשיו, שהוא לא מכיר, מדוכאת, עם מצבי רוח, מתוחה. הוא לא חשב שיש לזה קשר אליו כמובן".
איך הסיפור נגמר?
"הוא היה צריך להגיש פרויקט גמר והתחיל לטעון שאני לא תומכת בו, שאני תובענית ודורשת ממנו לבלות איתי זמן. הוא עבר להוריו והמשיך לטעון שאני מפריעה לו. אולי המרחק בינינו גרם לי הפעם חוסר יכולת להכיל את זה יותר. נפרדתי ממנו.
"תוך זמן קצר הוא התחיל להטריד אותי. לא הפסיק להתקשר ולסמס. כשזה לא החזיר אותי, הוא יצר קשר עם החברים שלי. הוא התקשר לחברה ואמר לה שהיא מרעילה אותי נגדו. גם שנה אחרי, הוא עוד ביקש להיפגש. לא מזמן, כמעט עשור אחרי הזוגיות הזו, ראיתי שהוא נכנס לפרופיל שלי בלינקדאין".
מה את חושבת היום על הקשר הזה?
"אני מבינה שזה יכול לקרות לכל אחת בנקודה פגיעה בחייה".
בשבועות האחרונים מתחולל שיח משמעותי, חשוף ואמיץ ברשתות החברתיות סביב מושג ה"גזלייטינג". המונח נלקח משם של מחזה שכתב פטריק המילטון ב־1938, ושמאוחר יותר עובד לסרט מתח. העלילה עוסקת בגבר שמפעיל ארסנל של מניפולציות כדי לגרום לאשתו לאבד את שפיות דעתה. שם המחזה (בעברית "אורות הגז"), מתייחס לסצנה שבה הבעל גורם לעמעום אורות הגז בבית, אבל כאשר אשתו מתלוננת על כך, הוא מתעקש שהיא מדמיינת זאת. הוא גם מפלרטט עם המשרתות, נעלם מהבית בלי להגיד לאן, ולבסוף משיג את מטרתו: הוא מצליח לגרום לה להשתגע.
המונח "גזלייטינג", עמעום הדעת, הפך לתיאור של מצב שבו אדם מפעיל אמצעים פסיכולוגיים ומניפולציות על אדם אחר כדי לשבש את תפיסת המציאות שלו, לגרום לו לפקפק בעצמו, בהתנהגותו, בהחלטותיו ולעתים אף בשפיותו. הערעור המתמשך גורם לקורבן לחוש בלבול, חרדה, תלותיות במקרבן וכרסום בערך העצמי ובביטחון העצמי.
אם ימי "מי טו" העלו אל פני השטח את קשת הפגיעות המיניות שנשים עוברות, שנתיים אחרי הגיע השלב הבא: נשים מתחילות לדבר על מערכות יחסים הרסניות ורעילות שעברו. זה לא פשוט לשים את האצבע על הדבר החמקמק, הקשה לאיתור, הדק מן הדק, אך הפוגע לא פחות הזה. לעתים חולפות שנים עד שנשים מבינות שנפלו קורבן לטורף נפשי.
המרואיינות כולן סיפרו על קשר שהתחיל בווליום רגשי גבוה, עם גבר שעף עליהן, עטף אותן בחיזור, באהבה ובחום. אך כשנלכדו בקורים שטווה, הוא "התהפך" עליהן והתחיל להרעיד את האדמה תחתיהן. כך קרה גם לאלמוג, 27, מטפלת ברפואה אלטרנטיבית, שסיימה את הקשר עם בן הזוג רק לאחרונה. היא רק מתחילה כעת לנסות להבין משהו על היחסים הפוגעניים שחוותה.
"נ' ואני הכרנו בפייסבוק לפני שנתיים וחצי. הקשר התחיל מסעיר. הוא יודע לדבר ולחזר. הוא כתב לי מכתבים ושירים, הרעיף אהבה ותשומת לב בלי סוף. ההורים שלי החלו בהליך גירושים באותה תקופה, והייתי מאוד צמאה לתחושה שאני עטופה. חשבתי שמצאתי את גבר חלומותיי. זה כמו סם, כל התחושה הטובה הזו".
מתי נדלקה הנורה האדומה הראשונה?
"מההתחלה היו ענייני שליטה. הוא היה בודק לי הודעות בטלפון, מתעצבן שמישהו שולח לי תגובה באינסטגרם. כשהייתי עם חברות, הוא לא הפסיק לשלוח הודעות ולהתקשר: 'את בסדר? אני דואג לך'. הייתי הופכת לחסרת שקט וחוזרת הביתה. התחלתי לעשות דברים שלא נוחים לי. למשל, לדבר איתו עד ארבע בבוקר בטלפון ולקום לעבודה גמורה. אם הייתי מבקשת לסיים את השיחה כדי ללכת לישון, הוא היה אומר שלא אכפת לי ממנו. הוא היה מעיר אותי באמצע הלילה ומבקש שאעבור על העניינים הכספיים שלו. הוא היה כועס עליי כשהיינו נוסעים מאוחר להורים שלו ובדרך הייתי נרדמת.
"התחלתי לפחד להביע את הרצונות שלי, כדי שלא אצא לא בסדר. הרגשתי שיש בו משהו אלים, אבל לא הצלחתי לשים את האצבע, כי זה לא שהוא הרים עליי קול או יד. הוא דיבר בשקט, אבל לחץ לי על כל הנקודות הרגישות. הוא היה מאוד הפכפך כלפיי. הוא היה יכול להגיד לי שהוא רוצה להתחתן איתי ואז להתעלם ממני. 'את אהבת חיי' ואז נפרד ממני. שוב מתחרט ואז מבקש שנסתכל על אולמות. הרגשתי שאני תחת מבחן ורק רוצה לרצות. באחת הפעמים שהוא נפרד ממני, הוא התחרט אחרי שעה. הלכנו לישון, ובחמש בבוקר הוא העיר אותי שהוא לא מסוגל ושאלך. כשעזבתי את הבית, הוא התחיל במסע חיזור. הוא התקשר לאמא שלי".
ניסית להתעמת איתו על ההתנהגות שלו?
"אף פעם לא ניצחתי בוויכוחים האלה. הייתי מחזקת את עצמי שאני צודקת ושהפעם הוא לא בסדר, ואז ניגשת אליו והוא היה מצליח לערער אותי. הוא גרם לי לחשוב שדמיינתי דברים שאמר או עשה, או שהבנתי לא נכון. הוא היה אומר לי, 'אני אף פעם לא רוצה לפגוע בך, אבל את, את עושה דברים מכוונה רעה'. האמנתי בזה. הייתי יכולה לבכות מפחד שאני רעה ובסוף הוא ילך ממני".
מה הכי הכאיב לך בקשר הזה?
"הוא קלט שיש לי אישיוז עם נטישה ושיחק על זה. הוא היה יכול לקום בבוקר ולהגיד, 'אני נוסע להורים שלי'. הייתי שואלת אותו, 'מתי אתה חוזר', והוא היה מתחמק, נוסע ולא היה לי מושג לכמה זמן. בסגר הקורונה היינו כמה ימים יחד אצל הוריו. כשביקשתי שנחזור, הוא הטיח בי שאני אגואיסטית ולא מתחשבת. חזרתי לבד. הוא נפרד ממני בשיחת טלפון ומאז ניתק קשר. גם הפעם הרגשתי אשמה, אבל חברות גרמו לי להתעשת. אני מניחה שהוא עשה לי טובה גדולה".
כרמל, 40, יזמית, נשואה ואם לשניים, כתבה בפייסבוק את המילים הבאות: "אני בוגרת 12 שנות גזלייטינג, בשיאן באמת האמנתי לו ולא לי... אני לא אקבל את השנים האלה בחזרה. יכול להיות שהנזק שנגרם לחיי בלתי הפיך". כרמל, שחוותה גזלייטינג במסגרת נישואיה, עדיין נשואה, אבל מספרת שלאחר שמצאה את הכוחות, החלה לאט־לאט לשנות את הדינמיקה של מערכת היחסים ולנסות לבנות את ביטחונה העצמי מחדש. "ביליתי את שש השנים האחרונות בהצבת גבולות ובאשרור חוזר ונשנה של המציאות האמיתית", היא מספרת.
תארי לי את תחילת הקשר ביניכם.
"הכרתי את בעלי כשהייתי צעירה מאוד, הייתי בת 22-21. הוא היה בן 28. הוא מצטייר מבחוץ כאחד האנשים היותר חביבים. הוא הייטקיסט ונחשב גבר מוצלח. ההורים שלי לחצו עליי להתחתן ולעשות ילדים, והוא נראה לי האדם המתאים. בגיל 23 הייתי אמא לאחד, ושנה אחרי אמא לשניים.
"הדברים בינינו הידרדרו בהדרגה. היה לי תפקיד יפה בחברת היי-טק, והבאתי משכורת מכובדת מאוד הביתה, אבל הוא כל הזמן בדק את ההוצאות שלי והודיע לי שאני בזבזנית ופזרנית. כשהייתי מספרת לו על סיטואציות בעבודה, הוא היה אומר לי, 'תפיסת המציאות שלך לא טובה', או 'אני מבין בזה יותר. יש לי יותר ניסיון'. הייתי עושה את מה שהוא אומר. ביטלתי את המחשבות ואת התפיסות שלי".
כרמל ממשיכה לתת דוגמאות לעמעום הדעת שנעשה לה. "הייתי אשמה תמיד בכל דבר רע שקורה לו. כשהילד התחצף, זו אשמתי. חברים שלו התנתקו ממנו, זו אשמתי. הוא חזר מיום קשה בעבודה, אני אשמה. היו לו התקפי זעם. למשל, לנופף באגרוף בצורה מאיימת עם ההבעה השטנית ביותר. הוא היה יכול להגיד לי בוויכוח שהוא שונא אותי שנאת מוות. כשהתעמתי איתו על האמירה הקשה הזו, הוא היה אומר לי, 'לא אמרתי את זה. את מדמיינת'.
"היו גם משחקי שליטה כאלה, אפילו בדברים הקטנים. הוא היה שואל, 'איפה החולצה שלי?'. אני אומרת לו שבארון. הוא מודיע לי שהוא לא מוצא. אני הולכת ומוצאת בשנייה. צריך להכיר אותו כדי להבין שזה נובע מרצון להתיש. כשהוא רצה סקס, הוא היה עושה אינסוף מניפולציות עד שוויתרתי. ואם הייתי מתעקשת שלא בא לי, הוא נעלם בהפגנתיות והלך לישון בחדר אחר. אז למדתי לוותר בכל המישורים כדי שיהיה שקט תעשייתי. חשבתי שאם אהיה פרטנרית טובה יותר, אקבל את הפרטנר שתמיד רציתי".
עצוב.
"יש סיטואציה שהולכת איתי. פעם חזרתי הביתה, צלצלתי בפעמון, והוא לא הסכים לפתוח את הדלת. הוא החליט שבגדתי בו. שבע שנים חלפו מאז, ועד היום כשהדלת נעולה ואני לא מצליחה לפתוח מיד, אני בטוחה ששוב לא אוכל להיכנס הביתה. הוא היה אומר לי שאני מיטפשת".
את מה?
"שנהייתי טיפשה. הוא היה אומר, 'אני מרגיש שאת לא מבינה על מה מדברים איתך. פעם היית נורא מבריקה. תקראי ספרים במקום להיות במחשב'".
הסביבה ידעה מה עובר עלייך?
"אני מגיעה ממשפחה של מהגרים, אין לי יותר מדי גב. גם על זה הוא אמר לי, 'אני לא מבין איך המשפחה שלך ואת מסתדרים בעולם. אתם לא מבינים מה קורה סביבכם'. התחושה הייתה שכל הזמן מקלפים ממך עוד שכבה ועוד שכבה של עצמך. כשאומרים לך משפטים כאלה במשך שנים, זה נכנס פנימה, את בטוחה שאת באמת לא מבינה מה קורה סביבך. הפכתי לצל של עצמי. בפעמים היחידות שנפגשתי עם חברות, הוא היה אומר, 'את מעדיפה זרים על פניי'. במשך כמה שנים סגרתי את הפייסבוק בגללו".
לקום וללכת לא הייתה אופציה?
"בשיא החולשה הנפשית שלי הוא החתים אותי על מסמך שהבית שייך רק לו. משפטנים שהתייעצתי איתם אמרו שאין דרך להתיר את החוזה הזה. סונדלתי כלכלית, אבל בגיל 30 וקצת קרה המפנה. הבנתי שהיחסים חייבים להשתנות או שאני מתה. זו הייתה הרבה עבודה עם עצמי. חיזקתי את עצמי שאני ראויה. החמאתי לעצמי, והתחלתי לספר לו על כל מיני הישגים שלי. נכנסתי ליזמות בתחום ייחודי, וכשזה החל להצליח, התחלתי להרגיש שיש לי יותר מקום בעולם".
איך נראית הזוגיות שלך כיום?
"אני עדיין בדריכות. ברגע שאני לא ערנית מספיק, האביוז הזה יכול לחזור".
אור, בת 34 ועוסקת בשיווק, מספרת שחלפו כתשע שנים מאז שחילצה את עצמה מקשר רעיל של שנתיים וחצי. מאז לא הצליחה להיכנס לקשר משמעותי. "הוא היה בן 24, צעיר ממני בשנה. הוא פנה אליי בפייסבוק, היה מאוד כריזמטי ועם הרבה ביטחון. אני דתייה לשעבר, יותר עצורה וביישנית. הוא מאוד התלהב ממני ומאוד חיזר. היה רומנטי מאוד".
איפה זה התחיל להתערער?
"האכזבה החמודה שהביע כשלא יכולתי להיפגש הפכה לעלבון ואשמה של 'את לא רוצה אותי'. כשיצאתי עם חברות, הוא אמר לי שאין לנו מספיק זמן זוגי. כשקבעתי לנסוע לפסטיבל, הוא לגלג וקרא לזה 'פסטיבל השוטים'. המילים האלה התחילו לחלחל מתחת לעור. התחלתי להאמין במה שהוא אומר עליי, שאני אדם לא טוב, לא רגיש ולא אכפתי. גם הפסקתי לסמוך על עצמי. אני הרי המבולבלת הזו שלא יודעת מה לעשות, והוא הדעתן והמשימתי שיכול לקבל החלטה. חברה טובה שפגשה אותי אמרה לי שהשתניתי, שאני לא אותה אור".
מה קרה כשאמרת לו משהו?
"יצא שאני החופרת, בעלת מצבי הרוח. הוא לא הבין מה אני רוצה. הריבים שלנו הפכו להתקפי זעם מצדו. הוא היה נכנס לאקסטזה, זועם ומשתולל, הפנים שלו היו מתעוותות. ניסיתי לפייס אותו, להתנצל, והתחושה הייתה שאני מנסה לכבות שריפה ביער עם צינור. אין עם מי לדבר".
מה השאיר אותך בקשר הזה? איפה הקושי לקום וללכת?
"הבעיה היא שהטוב מתערבב עם הרע. הוא תמך בי מאוד, למשל בהתקפי החרדה שהיו לי. היו לו אמירות כמו 'בזכותך אני האדם שאני'. הוא נתן תחושה שאני האישה של חייו. עכשיו, לכי תשימי את האצבע על מה שהולך פה. אין ביחסים כאלה סטירה שאחריה את אומרת 'לא עוד' או עקיצה ב־20 אלף שקל. זו מערכת יחסים מתמשכת שהופכת אותך ליותר ויותר קטנה".
איך זה נגמר בסופו של דבר?
"נמאס לי להרגיש אשמה כל הזמן, ונפרדתי ממנו. הייתי מרוטה, תשושה, עצובה. משהו בי נשבר. הסביבה אמפתית להטרדה מינית, לאלימות פיזית או כלכלית, אבל אולי אנשים יבינו במה מדובר אם נקרא לדבר הזה בשמו, 'הטרדה נפשית'".
"גזלייטינג היא מערכת יחסים שבה אדם אחד משגע את השני לאט־לאט ובמיומנות", מסבירה ד"ר איריס רייצס, פסיכולוגית קלינית. "האדם המקרבן בדרך כלל סובל מהפרעת אישיות נרקיסיסטית או גבולית. אלה שתי הפרעות שקשה לזהות. אלה אנשים שנותנים את הרושם שהם סופר נורמליים, אבל הם מצליחים לזהות כל ניואנס רגשי שעובר על הזולת. מפה מתחילה מיומנות של זיוף אמפתיה. אותו אדם יודע מה בת הזוג צריכה ומה הוא צריך לעשות כדי לכבוש אותה. זו תחושה של 'הוא קורא אותי כמו ספר פתוח', 'אנחנו נפשות תאומות'. אבל ככל שתלכי ותיקשרי, המלכודת תתהדק סביבך".
מה הכי מסוכן במצב הזה?
"התעתוע פה הוא כזה שאף פעם בת הזוג לא בטוחה עד הסוף שזה לא לטובתה. קורי האמון והתלות הרגשית גורמים לכך שהמשפטים המחלישים והמקטינים שלו מכרסמים, כך שלאט־לאט הדעה שלו הופכת להיות יותר משמעותית משלך. זו שליטה אכזרית מאוד. את הופכת להיות ילדה תלותית. כמו שמישהו כישרוני בנגינה על פסנתר, ככה בגזלייטינג הפרטנר שלך כישרוני בלנגן על הרגשות שלך".
מי בדרך כלל הקורבנות של זוגיות כזו?
"זה יכול לקרות לכולנו ברמות שונות. אבל ככל שיש בך מידה מכובדת ויציבה של דימוי עצמי חיובי ושל עצמאות מחשבתית, את תקדימי לזהות שקורה משהו הרסני ותנסי לצאת משם".
