עידן חביב לא היה צריך עוד עונה של "הישרדות" כדי להתנתק מהעולם. עצב גדול מסיפור אהבה שהסתיים גרם לו לעזוב את תל-אביב וללכת לגור בשאר ישוב למשך שנה, כדי להחלים. "זה היה מעבר לאהבה", הוא מהרהר, "היה בינינו חיבור משורש הנשמה, באמת משהו חזק מאוד עבורי, מכל בחינה".
כתבות נוספות למנויים:
הלב נשבר?
"בוודאי, היה לי מאוד עצוב, לחלוטין. נסעתי שנה לצפון כדי לטפל בעצמי. עזבתי את תל-אביב, לקחתי בקתה בשאר ישוב, מבודדת כזו. טיפלתי בעצמי לבד".
8 צפייה בגלריה
עידן חביב ב''הישרדות VIP''. ''בתור צופה, היו רגעים שהיה לי קשה להכיל את 'הישרדות'
(צילום: אור דנון)
ואחרי שנה?
"לא הפסקתי לאהוב. כתבתי עליה שלושה אלבומים, ואני גם יכול לכתוב עד יומי האחרון עליה, זו בחורה שאהבתי מאוד".
היא יודעת?
"חושב שכן. אבל אני נזהר, כי אולי היא חושבת שחלק מהשירים לא עליה, אבל הכל עליה ונובע ממנה ובהשוואה למי שהיא הייתה. היא הייתה מאוד דומיננטית בחיי. הייתי בן 29. היא הייתה צעירה ממני בתשע שנים. בכל ההופעות הראשונות היא הייתה איתי שם. היינו יחד כמעט שלוש שנים אבל אהבתי אותה ממש, בוא נגיד, עד גיל 38. ברגע שהאלבום השלישי יצא, היה שחרור ממנה לחלוטין. בינתיים היא גם התחתנה, מה שעזר לי לעשות את הסוויץ'".
למה זה לא הסתדר למרות אהבה כזו גדולה? אם כתבת עליה שלושה אלבומים, זה אומר שהיא השפיעה עליך מאוד.
"שלושה אלבומים, פלוס שירים נספחים. זה לא רלוונטי כבר. אני יכול רק לומר שאני כנראה לא כל כך ידעתי איך לעשות את זה, כלומר איך לקיים את הזוגיות עם המוזיקה והקהל וגם איך לשמור על בת הזוג שלי. כנראה שלא הייתי מספיק טוב בזה".
ואחרי השנה בשאר ישוב?
"לא הפסקתי לאהוב. חזרתי לתל-אביב כי היו לי שירים לכתוב. היה אז את האלבום השלישי בדרך והרגשתי שיותר מדי דברים כואבים לי, אז אמרתי, אני צריך לראות את גלעד שמואלי, שהוא מבחינתי האורים והתומים במוזיקה שלי".
במהלך השנה הזאת לא ראית חברים ומשפחה?
"כמעט לא, אבל אני רגיל. גם כשהייתי בצבא, היה ככה. כמעט בכל דבר שאני עושה, אני טוטאלי. בצבא הייתי שש שנים עם עיניים אדומות, רגל על הגז, שייטת 13, ולא נרגעתי עד שעברתי לתל-אביב, בן 25, בטוח שאני חוזר לצבא, ואם לא אז לשב"כ או למוסד, ופתאום מבין שאני לא בן-אדם של מסגרות, שאני לא רוצה להסביר למה וכמה, לא רוצה חולצה במכנסיים או להתגלח. הגעתי לעיר שמסמלת חופש ומקבלת את האחר בזרועות פתוחות. מצאתי את מקומי באיזשהו מקום, ולמעשה הלכתי לאיבוד מהתחלה. המוזיקה בכלל לא הייתה בתכנון שלי אז. מי חשב בכלל".
פאסט פורוורד, 15 שנים אחרי, חביב הוא אחד מהכוכבים הגדולים שלנו. ההצלחה הגדולה במוזיקה יחד עם ההופעה המרשימה ב"הישרדות" ותפקידי המשחק שעשה הפכו אותו לשם לוהט במיוחד, לסמל חדש לישראליות היפה, המהורהרת, המוסרית, העמוקה, הרגישה עם הזיפים, הרומנטית עם השריטות משייטת 13. התמהיל הזה הופך את חביב למדורג גבוה במדד החתיכות הבלתי מוכר של ישראל. חביב נבוך. "איפה המדרג הזה?" הוא שואל.
עשיתי סקר לא מייצג.
"קח בן־אדם, שים אותו באי כדי שישיל ממנו את אחוזי השומן, הגוף מתחטב, תן לו שיזוף נכון. יש לך את זה. תשמע, לא מבין את הדיבור הזה עליי כחתיך. באמת, לא מיתמם פה".
יש הצעות מחפיצות מנשים?
"מה? אף פעם לא. יכולות לכתוב מה שכותבות, אני מתעלם, ממשיך. יש הרבה הודעות בריקווסט של האינסטגרם. עדיף לא לפתוח. לפעמים אני עובר ומסתכל וזה טו מאץ'. אבל זה עולה ויורד. הדהימה אותי כמות הבחורים שהתחילו איתי. זה מתחיל אחרת מנשים, 'בוא ניפגש לשיחה או נשתה קפה או אולי נשב'. זה לא בוטה".
ומנשים זה בוטה?
"לא בהכרח בוטה אבל אחר. יש אמהות ששולחות לי תמונה של הבת שלהן, 'תצא עם הבת שלי, היא בדיוק סיימה תואר ראשון'. אני קצת קטן אמונה שבאמת יכול לקרות עם זה משהו".
למה?
"כי מה הסיכויים בשידוך כזה? אני לא עונה לכל ההודעות האלה, אבל אם זה תפס אותי והתחלתי להיות רגשי כלפי האם שכתבה, אני אומר, 'זה מחמיא לי מאוד אבל אני בתקופה עמוסה', מה שנכון. אם זו בחורה שמוצאת חן בעיניי וכתבה לי, אני אענה לה ואתכתב איתה. אם היא נשמעת לי סבבה, אני גם אצא איתה לבירה. קרה שבחורה התחילה איתי באינסטגרם ונפגשנו. אבל זה צריך ממש לעשות לי את זה כדי שזה יגיע לכדי מפגש. מכל מקום, כבר שבע שנים אני לא במערכת יחסים ארוכה, מאז הפרידה שדיברנו עליה".
דווח שיצאת עם עומר ברבי. מצד אחד אתה מדבר על משפחה ואהבה אמיתית, מצד שני היא בת 22.
"איזה בחור לא רציני אה? אומר ככה ועושה ההפך, אוי ואבוי, מה יהיה. מה יש לומר? בוא נגיד ככה, עד שתגיע האחת, ואם תגיע, אני לא יכול לצאת וליהנות? אני רווק. רוצה להכיר מישהי, לשתות איתה משהו, מה הבעיה? לגיל אין אהבה. ואין לכוונות שלי שפה, אין להן צבע ומגדר ודת. אם אתאהב בבחורה לא יהודייה, מה יקרה? זה שעכשיו נפגשתי עם בחורה בת 22, זה לא אומר שהכוונות שלי הן לא רציניות. אני מרגיש מצחיק כשאומרים לי, 'בהישרדות אמרת שאתה רוצה משפחה ואז יוצא עם בחורה בת 22'. נו? בסופו של דבר גם בוא נדבר על העניין".
בהחלט.
"עם עומר הייתה היכרות קצרה בין שני אנשים, היה כיף, היה מעניין, מרומם נפש, היא בן-אדם מדהים וטוב לב ומהממת בעיניי".
קצת בנאלי, אבל מה בעצם אתה מחפש?
"חבר שאל אותי מי צריכה לבוא כדי שזה יקרה עד הסוף. אמרתי לו שבחורה כזו צריכה לגרום לי להרגיש שאני רוצה לכתוב עליה אלבום, ולקרוא על האלבום בשם שלה. זה בעולם שכולו טוב. אבל עזוב אותי מהיועצים. אני רוצה מישהי שתהיה השראה אדירה ושתיכנס לי לחיים, ושאני ארגיש שאפשר לצאת ולכבוש עולם יחד.
"מה שאני רוצה שיקרה זה בית נופש ביוון, מפלס אחד, קשתות אל הים, בוגנוויליה בשלושה צבעים, פסנתר, אוזו, טברנה קרובה, קטנוע מקרטע שמוריד אותי לחוף ומחזיר עם מגבת על הכתף, קפה שחור, בערב מכינים ארוחה, אוכלים, קמים בבוקר, ואם יש ילדה או ילד זה בהחלט מדהים".
יש תסכול בזה שאתה עדיין רווק?
"לא, אני מאושר וטוב לי ככה. זו תחושה מוזרה אבל אני רוצה ילד יותר מאשר זוגיות".
זה אפשרי.
"וזו בהחלט אופציה על השולחן. בא לי לחוות את זה. מרגיש מוכן להיות אבא ונראה לי שאהיה טוב בזה. אני כמובן בשאיפה למצוא את הפרטנרית הנכונה. עד ש'הישרדות' לא תרד מהמסך, אני בהולד מלהכיר. זה לא יהיה פייר. איפה הראש שלי עכשיו, הוא בעונה ובמה שקורה איתה, בשירים שעבדנו עליהם, מלא אנרגיה, אין לי זמן".
בחודשים האחרונים הוא גם הכוכב הגדול של "הישרדות VIP". בתוכנית הוא נחת בפעם השנייה אחרי 12 שנה מההדחה שלו אז באיי הפנינה. הוא חבר תחילה לירדן ג'רבי אבל קצת לפני איחוד השבטים הקים ברית סודית עם אסי בוזגלו. רגע לפני הגמר שייערך ב-12 וב-13 בספטמבר, הוא מספר על היחסים עם השייח.
"אסי בא והציע לי לנרמל את היחסים בינינו, בערך מה שקורה בין ישראל לאמירויות. ללכת על הסכם הגנה הדדית. זה נראה לי כמו דבר חכם לעשות במשחק שבו אתה רוצה לדעת מה קורה עם הצד השני, ואם אתה על הפרק או לא. חשוב".
8 צפייה בגלריה
עידן חביב וירדן ג'רבי ב'הישרדות VIP'. ''כל מה שאומרים עליה הוא נכון''
(צילום: אור דנון)
לא בגידה בברית הישנה?
"ממש לא. זה לא לעבור לברית אחרת, זה עוד הסכם שבו אתה שומר על מקומך במשחק. בסופו של דבר המחויבות הגדולה שלי במשחק היא לירדן ג'רבי, ועד כמה שאני יודע, השם שלה לא נכנס לכד ההצבעות. לא רשמתי ירדן, לא הדחתי ולא ניסיתי להדיח אותה. ההבנה של להגיע לגמר יחד עם ירדן כשהיא לידי ברגעים האלה של ההכרעה, זו עלולה להיות החלטה לא נכונה והקולות יתפצלו בינינו".
תפרו לכם סיפור אהבה.
"כן, אני רואה שיש דרישה שנתחתן. ירדן היא אחת הבחורות המקסימות שזכיתי להכיר, פרטנרית מדהימה במשחק והיא גם בן-אדם. כל מה שאומרים עליה הוא נכון. אבל כרגע זה בתוך גבולות המשחק, לחלוטין שם. אנחנו נפגשים מדי פעם, מדברים בטלפון, מדברים על הפרקים, משתפים אחד את השני בתחושות שלנו".
צולמתם בים הולכים מכות. רומנטי.
"לא אני זה שצילם או העלה, לא הייתה פה כוונה לייצר איזשהו אייטם. היינו בים, אני טענתי בפני ג'רבי שאין לה שום סיכוי נגדי בג'ודו, עם כל הכבוד, וזה עצבן אותה. אז היא ניסתה לעשות איזה מהלך כדי להוכיח אחרת, וכמעט חטפה ממני ג'וג'י גטמה, והיא יודעת מה זה. זו איזושהי נעילת
בריח משוכללת על המפגש של היד וקשה מאוד לצאת מזה, היריב נכנע לרוב".
קצת הטעית אותה בעניין הכוח שהיה לבוזגלו בידיים באותה נקודה. בדיעבד היה נכון?
"כשאני דיברתי עם אסי וכשהוא שיתף אותי בעניין הפתק, אסור היה להגיד על הדבר הזה לאף אחד, על עניין ההצבעה הכפולה. אסי אמר לי, ואני הבטחתי, לא להגיד לאף אחד מהשורדים, גם לא לבעלי הברית שלי, כשאנחנו עומדים לקראת ערב של הדחה כפולה. תקרא לי לויאלי לאסי? אז אני לויאלי לאסי. בסופו של דבר ירדן לא נפגעה מזה. לא מתחרט על כלום".
היא ידעה שזה הולך לבוא?
"היא ידעה. דיברנו בינינו לפני כן. כשחזרנו לארץ. היא ראתה את הפרומואים, הבינה שיש שיתוף פעולה עם אסי, יודעת שזה לא בא על חשבונה. היא קיבלה את זה בסדר".
בינתיים עזבת את קבוצת הווטסאפ של השורדים וגם הסרת מהם עוקב באינסטגרם, שזו בכלל עילה למלחמה היום.
"כן, זה היה טו מאץ' בשבילי מכדי להכיל, יש המון הודעות בקבוצה מדי יום. יש גם מאות הודעות באינסטגרם, אתה צריך לעקוב אחרי כולן, ואתה לא יכול להחזיק את זה באמת אם אתה רוצה להתעסק באמנות. זה זרק אותי החוצה מהעולם של המוזיקה לפעמים, הפריע לי. וכל מי שרוצה להתקשר אליי מבין השורדים, אני מבטיח לענות".
לא נעלבו?
"בקבוצה כל שנייה מישהו נפגע ועוזב, וחוזר. לא נרשמה היעלבות".
הסרת מג'רבי עוקב.
"החזרתי לה, כי זו ג'רבי. תשמע, אנחנו עשינו דרך במשחק הזה".
למה הלכת שוב ל"הישרדות"?
"הציעו לי להגיע כבר לכמה עונות VIP ורציתי, אבל חששתי. אמרתי לעצמי, עשית דרך כמוזיקאי, עכשיו שוב לחזור לריאליטי? אבל יש משהו אצלי בראש שאמר שיש רצון לחוות שוב את החוויה, וגם לימדו אותי בצבא שמה שלא עושים מספיק טוב - צריך לעשות שוב. רציתי לשפר את המשחק שלי, לסגור מעגל".
ההפקה לקחה את העונה הפעם לקצה, במובן של אלימות רגשית אפילו, אגרסיביות בניהול המשחק. עוד לא הגעתם, וכבר קרבות בבוץ. לפעמים היה קשה לצפות.
"אני חושב שהעונה הזאת חשובה, כי היא מעלה הרבה סוגיות שאנחנו מתמודדים איתן כעם ביומיום. באיזשהו מקום העונה הזאת היא ראי של החברה שלנו, וזה לא תמיד דבר נעים".
כלומר פילוג, סכסכנות?
"כן, עוינות אחד כלפי השני. לי בתור מתמודד זה היה קשה להכלה. בתור צופה גם קשה לי להכיל את זה, לכן אני מבין על מה אתה מדבר. זה בעצם לשבת על הספה ולעשות שרירי בטן, אבל האמת היא לפעמים קשה. זו השפה כנראה. וכן, יכול להיות חרם גם בעולם של מבוגרים, לא רק של ריאליטי".
איפה נחצו קווים אדומים?
"כשמתחילים לדבר על הבית שלך ולא על המשחק. כשלוקחים את הדמות והולכים לדבר על השורשים של האחר, ולדבר על הקריירה של האחר, על הזוגיות של האחר, או על היעדר הזוגיות של האחר. אתה אומר לעצמך, 'מה, לאן אתם הולכים'. זה בעיקר היה עד שלב האיחוד, היה לי קשה לצפות בלא מעט סיטואציות.
"הרבה אמרו לי, למשל, 'למה לא הגבת על מה שקרה בין ישראל לרגב על הברנזט'. אגיד לך משהו, לא הגעתי לתוכנית הזאת כדי לעשות בייביסיטר, בטח לא על ישראל. אתם רוצים אותי כבייביסיטר? תשלמו אקסטרה. אני לא שם. באתי כדי לנצח את המשחק. דרכי ההתנהגות של אנשים אחרים הן בחירה שלהם. אני לא שם כדי לחנך".
אתה לא מסכים שאתה מתמודד יותר הגון מאסי?
"סגרתי ברית עם אסי שחושב להדיח את ירדן? זה לא לתחמן? זה לא לדאוג לעצמך? זה בגבולות? השיתוף שלי עם אסי הוא לא רק אסטרטגי. אסי, כאדם באי, מצא חן בעיניי. אני אוהב אנשים שנלחמים, ומעריך את זה שאין לו אגו. זה שהוא בא אליי והוריד מהכבוד שלו כשליט, כביכול, עשה לי את זה אצל אסי. אני רואה באסי את הילד שרוצה שאבא שלו יחבק אותו, ויגיד לו שהוא בסדר. הוא מרגיש שהוא בצל של האח שלו, מאור. גם בהפקה לדעתי לא ציפו למתמודד כזה".
ישראל התנהג באגרסיביות-יתר, התקבלו לא מעט תלונות על כך שנהג באלימות רגשית.
"באסה שככה. היה איזה רגע בתוכנית שאני אומר לישראל, 'אתה נלחם חזק מדי, תירגע'. זה היה אחרי האירוע עם הברזנט. אותי ישראל לא הפחיד לרגע במשחק. ראיתי שהוא משחק דמות, ככה זה היה בהתחלה. דמות קשוחה, של גנגסטר, שכל ההתנהגות שלו באה מתוך העובדה שהוא לא מסוגל שלא להוביל, לכן פתח ברית שנייה ועשה אופוזיציה בשבט בהתחלה. הוא לא היה יכול להתמסר לי, לירדן, לסמיון. הוא היה חייב לעשות ברית משנה.
"ההתנהגות שלו בתחילת המשחק הייתה אגרסיבית מדי, רציתי לדבר איתו על זה. הוא אמר איפשהו בראיון שאני לא עזרתי לו כדי להתמודד עם יתר-האגרסיביות שלו, כדי להרגיע. אבל אני כאמור לא באתי לעשות בייביסיטר ואם בן-אדם בוחר להתנהג ככה, הוא צריך לעמוד מאחורי המילים שלו והמעשים".
מה היחסים ביניכם היום?
"אנחנו לא כל כך בקשר".
בגלל מה שהיה?
"עברתי עם כל המתמודדים חוויה גדולה ומשמעותית, ואי-אפשר לצפות שאשאר בקשר עם כולם. חזרתי לחיים שלי ולחברים והמשפחה. אם יכול להיות קשר עם מי מהשורדים, זה רק אחרי שהתוכנית תרד מהאוויר ויעבור זמן, ונראה אם יש חיבור בצורה טבעית. כשהעונה עלתה, ישראל ואני היינו קצת בקשר אבל אחר כך זה התפרק".
אלה התנצלה מהלב, התנצלות אמיתית, או שלא הייתה לה ברירה?
"חושב שהתנצלה באמת. שמע, זה קטע לראות את עצמך על המסך ברגעים כאלו. זה לא תמיד נעים. כשאני ראיתי את האירוע של רגב עם הברזנט הרגשתי לא נעים. אני יושב על הכורסה, ההורים שלי לידי ואני זז ממש באי-נוחות. קורה שם משהו שבאופי שלי זה להגיד לישראל, 'עצור, הבנו, לא תשנה את העובדה שהברזנט נלקח מאיתנו, אז תצא גדול ובוא נתקדם'".
וכשאתה רואה את הפרקים? מאוכזב או מרוצה?
"אני רואה לפעמים עם ההורים, רוב הזמן לבד, יוצא לאימון, יוצא לריצה, מכין לי משהו לאכול ושם את הפרק. האנדורפינים במוח שמשתחררים לי מהריצה מאזנים לי את התגובה לפרק. אני מבסוט שנסעתי לעונה והשתתפתי, הייתה חוויה מטורפת. אחלה משחק, חבל לי שבחלק מהמתמודדים יש נרטיב של נקמנות גם אחרי שזה נגמר. אני רואה את זה כחוסר פרגון אחד לשני, בחוסר הבנה של המשחק. מה זה להגיד, או לחשוב, 'בגלל שהם הדיחו אותי בתחילת העונה, אנקום בהם בשלבים מתקדמים'? זה איבוד פרופורציות מוחלט".
עם מי אתה בכל זאת בקשר?
"עם ירדן, סמיון, קוז'יקרו, אלינה מדי פעם בסמסים. גם עם דוד, בהודעות. עם הברית שהייתה לנו שם, בקיצור".
הייתה משימה שבה אכלתם בשעה שדוד דביר, קוז'יקרו ואילנה אביטל מתמודדים במשימה.
"זה היה מאוד קשה, אחד הרגעים הקשים במשחק. הרגשתי שזה קצת משפיל מבחינתם, ממש לא הרגשתי נעים עם הסיטואציה. זו הייתה התעללות, בוא נשים דברים על השולחן, כשאנשים נלחמים מולך ואתה יושב ואוכל, אתה לא נהנה מהאוכל. היה לי קשה גם ברמה המשחקית וגם ברמה האישית. כשדוד היה שם על הפרק ונלחם, לא הייתי מסוגל להכניס שום דבר לפה.
"אם אני צריך לבחור דמות אחת שהיו לי אפס אי-נעימויות איתה, שהייתה לי מקסימום הבנה אליה, זה דוד דביר. הוא מדהים, באמת. בן-אדם משכמו ומעלה והכי עם רוח ספורטיבית. ביקורתי, נוקב ואומר את מה שהוא חושב והיה לו מקום באיחוד. ההדחה שלו הייתה כואבת מאוד".
חביב נולד בשנת 1980 וגדל ברחובות. משפחתו עזבה לקמרון שבאפריקה בשנת 1986, בשליחות של אביו רפי שהיה מדריך צניחה. אמו, מוניק, שירתה בצבא כמקפלת מצנחים ושם הכירה את אביו, שהיה לוחם בצנחנים ב-1973 והשתתף במלחמת יום הכיפורים. אחרי קמרון, המשפחה חזרה ב-1989 לרחובות, בתהליך שהיה לא פשוט עבורו.
"כשהגענו לרחובות, אחרי שהיינו באפריקה שלוש שנים, הייתי בשיעורי ג'ודו. בישראל היו כמובן 40 תלמידים בכיתה אחרי שבאפריקה היו ארבעה - שני בנים ושתי בנות. בהפסקה הראשונה בבית הספר ברחובות לא היו לי חברים, כולם הכירו מהשנה הקודמת. בעטו עליי את הכדור, עשו עליי חממות ופוצצו אותי, ממש חבורה. אחד מהם הגדיל לעשות ואמר לי, 'למה נגעת בכדור', והביא לי פצצה לגוף עם הכדור. הוא התקרב אליי ממש ואז עשיתי לו ירדן ג'רבי, איפון. ומאותו הרגע הפסיקו להציק לי והכל השתנה. פתאום היו לי חברים".
בהמשך עברה משפחתו לרעות, יישוב לאנשי קבע, שם סיים את לימודיו בתיכון מור במגמה הומנית. התכתב עם המוזיקה כבר אז, כשהיה שותף ללהקת "הרכב זמני", כסולן, "בהשראת אביב גפן. "היינו ילדי דור אור הירח לחלוטין. עשינו שלושה שירים מקוריים וקאברים של אביב. זה היה בעיקר דאווין על הבנות של השכבה מעל, ובאמת שאהבנו מוזיקה. מה היה לנו לעשות? עקבנו אחרי אביב בכל פינה, מהרוקסן, כשהיינו בני 14, ועד לפסטיבל ערד".
באסון ערד ניצלו חייו. "היה לנו מזל מטורף כי היינו ליד השערים ממש לפני שהתמוטטו. דחפו אותנו פנימה, ואני זוכר שהצלחנו לעבור את השומרים מבלי שקרעו לנו את הכרטיס ופתאום שמענו בום, ואז קובי עוז לדעתי עלה לבמה, הם חיממו את משינה, וביקש להתרחק. למחרת הכל בוטל".
אחרי שירות כחייל ובהמשך גם כקצין בשייטת 13, השתחרר בשנת 2005 מהצבא. למרות זאת, מדי פעם הוא עדיין המשיך לראות את המוות מקרוב. "היו כל מיני סיטואציות, דווקא במילואים יותר. בסדיר או בקבע זה נראה לך הגיוני ללכת באיזה ואדי חשוך ולחפש מחבלים, ואתה יודע שאם מישהו יתקיל את מישהו, זה הם אותך ולא אתה אותם.
"הכי קרוב למוות שחוויתי היה ב'עופרת יצוקה'. נכנסנו עם נגמ"שים לעזה באיזה לילה, בניין, פעילות עם חטיבה של שריון, ואר-פי-ג'י פגע בנגמ"ש שהיה לידנו. למרבה המזל הוא לא חדר את הנגמ"ש, אז לא היו הרוגים. אבל זה היה מאוד קרוב. במבצעים שיצא לי להשתתף לא היו לנו הרוגים, והיו הרבה מבצעים, בהם מבצעי צלילה מעניינים שאי-אפשר לספר עליהם ממש".
הרגת פעם מישהו?
"תעבור לשאלה הבאה".
את השיר הראשון, "עוז", הקליט ב-2006, לזכרו של סמ"ר עוז צמח שנפל במלחמת לבנון השנייה. "במשך שש שנים של שירות צבאי לא הבעתי רגשות בכלל. לא קר לי, לא חם לי, לא קשה לי, אני לא מתגעגע. פתאום אני חוזר לגיטרה שהייתה לי מגיל 14, ואני יודע עליה רק שלושה אקורדים, ואז פתאום הרגש יצא. אפילו היה קצת מביך בהתחלה. שש שנים עם קרחת, מכונה על הראש, זרועות מנופחות, הייתי 87 קילו של שרירים, לוחם. היום אני 72 קילו, אגב. מה קשור לשיר על אהבה פתאום? אמרו לי, 'התבלבלת, זה לא מי שאתה באמת'. זה גם מה שאמרתי לעצמי".
בשנת 2011 יצא האלבום הראשון שלו, "כל פעם קצת", תחת לייבל עצמאי. "הלוואה מהבנק, כמה עשרות אלפי שקלים, באתי לגלעד שמואלי. לקח לנו שנתיים ושלושה חודשים לסיים את האלבום. זה מלא זמן. בלי גלעד אני לא יודע אם הייתי מתעסק במוזיקה היום. הוא לימד אותי הכל".
הקהל קיבל אותו כבר בתחילת הדרך, זאת בניגוד לחברות המוזיקה ולאנשי התעשייה שנתנו כתף קרירה. "עכשיו אולי אשמע לך קטנוני, אבל כל מי שאמר לי 'לא' בדרך - אני רוצה לגרום לו להצטער על זה".
מי אמר?
"מי לא? הרוב, חברות, מפיקים, מנהלים שונים. כל חברת תקליטים שקיימת היום בארץ, ואני מדבר על ההתחלה, אמרו לי, 'תחזור לצבא'. אני זוכר שאני מגיע לאחד המנהלים האישיים במוזיקה, בן-אדם די ידוע בתעשייה, אני מנגן לו, הוא עונה לטלפון באמצע ואומר, 'שנייה אני כבר איתך'. ואתה רואה שהוא מזלזל, וזה דלק מטורף עבורי. אמרתי לעצמי, אני הולך לגרום לכולם להצטער על זה, על הדחיות שספגתי".
ובכל זאת, בדרכו של חביב נקרה גם חיבור מעולה שנקרא עידן רייכל. ב-2011 הקליט את 'אמא, אבא וכל השאר' במסגרת הפרויקט 'עוד מעט נהפוך לשיר', בשיתוף פעולה עם רייכל, שהלחין את המילים שכתב סמל ראובן פוליטי ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים. השיר זכה להצלחה גדולה, ורייכל אף צירף אותו לאלבום אוסף של הפרויקט שלו.
"רייכל הוא בית ספר. זה עזר לי הרבה באמונה שלי בעצמי, אבל זה היה בתחילת הדרך ואנחנו מתעצבים בינתיים. זה דברים קטנים שאתה לא חושב עליהם".
למשל?
"בטקס יום הזיכרון בכיכר רבין, 2011, עשרות אלפי אנשים. התרגשתי בטירוף ואמרתי לעצמי בראש, מקסימום אני שוכח את המילים, אני מסתכל על הטלפרומפטר. ורייכל אומר לי, 'יש טלפרומפטר מולך אבל אתה לא מסתכל עליו, אתה מסתכל רק ימינה ושמאלה, אל תסתכל על הטקסט, אתה יודע את השיר'. הוא פשוט ראה לפני זה שמישהו ששר הסתכל לטלפרומפטר ושמו לב לזה. עליתי לבמה, והצלחתי, לא התבלבלתי לשמחתי. מעמד מרגש, משפחות שכולות בשורות הראשונות. זו הייתה תחילת הדרך המוכרזת שלי, והצלחנו. רגע מאוד מרגש מבחינתי".
חביב לא רק בנה את עצמו מחרישת במות, הוא גם דאג לשיווק עצמי בשעות המוקדמות של הבוקר. "לא היה לי כסף הרי. הדפסתי פלקטים, 200 ככה, שהשם שלי כתוב עליהם. בבית הייתי כותב את המקום של ההופעה, ובת הזוג שלי את הטלפון לכרטיסים ואת השעה. היינו עושים פס ייצור ביתי. על הפלקטים היו טביעות רגליים של חתולות, כי היו שתיים, וכלבה. היינו יוצאים בשתיים לפנות בוקר לתלות את הפלקטים בתל-אביב, בחמש בבוקר מסיימים וכל זה כדי שבשמונה בבוקר יתלו עלינו פלקטים של מופעים אחרים".
אז למה לתלות בכלל?
"אלה קרבות קטנים שאתה חייב לעשות בדרך. אין פה ניצחון גדול או משהו מכריע. היה לי אקדח סיכות, ותליתי פלקטים להופעות שלי עד שלב מאוחר יחסית בקריירה. אנשים היו עוצרים את הרכב וצועקים לי, 'רק בגלל שאתה תולה את הפלקט אני בא להופעה'.
"אתה בא להופעה ליישוב בדרום הארץ, אתה מדבר עם בעל המקום והוא אומר לך שמצב הכרטיסים לא מדהים. זו לא הרגשה נעימה. גם לא עבדתי עם מנהל, לא היה לי משרד, כמעט תשע שנים עבדתי לבד".
כי?
"לא הסתדרתי עם המשרדים שנכנסתי אליהם, במובן של זמן תגובה אליי מהם, משהו שמאוד הפריע לי. לא שמחתי. אמרתי לבחורה שעבדה איתי, 'תקשיבי, אני רואה מה קורה, לא נקבל הופעות מכורות, לא יקנו את המופע מחברות או אירועים - למרות שהיה לי את השיר עם רייכל ושלושה סינגלים שנכנסו לפלייליסט. אני נוסע עכשיו להתקין גגון על היונדאי שיהיה אפשר לקשור את התופים, בינתיים תסגרי לנו חמש הופעות לחודש, איפה שרוצים בארץ'. וככה היה. לא הפסקנו להופיע, לא משנה כמה קהל הגיע. גלעד שמואלי ואריאל טוכמן הגיטריסט אמרו לי, 'לא משנה כמה קהל יבוא, גם אפס אנשים - אנחנו איתך, תשלם לנו כמה שאתה יכול'.
כמה היו מגיעים?
"היו לפעמים גם 15 איש בקהל. הבנתי את זה. הייתה ציניות נורא גדולה כלפיי, כי הגעתי מריאליטי, אמרו, 'מה עכשיו, הוא מגדל אננס ונהיה לנו זמר?' פעם פליט ריאליטי נחשב לביטוי של גנאי לעומת מה שקורה היום, לא היו לוקחים אותך ברצינות. אז שמתי את האגו בצד".
דוגמה?
"נניח, אני מרגיש שהשדרן עוקץ אותי עם השאלה 'נו, עידן, איך אתה שורד את עולם המוזיקה', דגש על שורד כן? ואני רואה שהוא רוצה לעבור לאייטם הבא. אבל אמרתי לעצמי, מה זה משנה, תענה לו, בסוף הוא ילחץ פליי, השיר יושמע ברדיו? זה מה שחשוב. תגיד תודה ותתקדם".
את ההופעה הראשונה שלו עשה בקפה ביאליק בתל-אביב בשנת 2007, "ואני עוד זוכר את זה היטב. כל מה שרציתי בסוף ההופעה זה 12 שקלים כדי לקנות לי קפה הפוך. הרווחתי אולי 600 שקל. יישמע מוזר ככל שיישמע, אבל ההבנה האמיתית שאני רוצה להתעסק במוזיקה ובאמנות, הגיעה רק בגיל 38".
מוזר, כי כבר היית בשלב מתקדם של הקריירה.
"אולי, אבל הקשבתי בבית לאלבום השלישי רגע לפני שהוא יצא. החוברת של השירים הייתה לי ביד, הסתכלתי לראות שהטקסטים נכונים ושהכל יושב בסדר, שהשירים מתנגנים יפה אחד אחרי השני. ברגע שהאלבום סיים להתנגן אמרתי לעצמי, 'עידן, די, זה מה שאתה עושה - מוזיקה והופעות. מצאת, זהו".
למה דווקא אז?
"היה רגע שאבא שלי ישב אצלי בבית מול המחשב, הוא מגיע אליי מדי פעם לשתות קפה ואני משמיע לו סקיצות. השמעתי לו שיר שנקרא 'לה בוהם', שיר שכתבתי מאותה אהבה שדיברנו עליה. ויש בסוף השיר משפט מסגיר: 'שלא תדעי בדידות כזו אף פעם בחיים'".
חשוף ולא פשוט.
"אבא שלי התחיל לבכות, ואז הבנתי שהשיר מוכן".
אחרי שלושה אלבומים, חביב נמצא היום בשיא הקריירה, אחד הזמרים המבוקשים בישראל להופעות, שעוד לפני "הישרדות" היו כולן סולד-אאוט, כולל פעמיים אמפי שוני בקיץ שעבר. במהלך העשור נכנסו 14 שירים שלו לפלייליסט של גלגלצ, למשל. לא מסוכן להמר שללא הקורונה, ההצלחה הזאת הייתה גם מקבלת תרגום להכנסות של מיליונים מהופעות. בצל המגבלות, חביב נאלץ להסתפק בהופעות פחות גדולות, והיומן שלו מלא בהן עד אמצע אוקטובר, לפעמים שלוש ביום. אירועים, חברות, ועדי עובדים, יש רשימת המתנה של מאה בקשות לתאריכי הופעה, כולל פניות מפסטיבלים שונים.
ב-15 בספטמבר יופיע בחיפה במסגרת פסטיבל SAFE & SOUND, יומיים לאחר מכן בזאפה פארק הירקון בתל-אביב, ב-22 בספטמבר באמפי עומר וב-4 באוקטובר בלייב פארק בראשון-לציון. במאי האחרון הוציא את "ואז את תראי" עם דיקלה שזכה להצלחה, ובאחרונה הנפיק להיט גדול, "שלמים", שכתבו לו אבי אוחיון ועקיבא תורג'מן, והגיע ללמעלה מחמישה מיליון צפיות ביוטיוב, ללא מניפולציה של קניות מטעם.
"גיליתי לאחרונה שאני קצת טאלנט. שאלתי את אבי אוחיון אם הוא בטוח שהוא רוצה לתת לי את השיר הזה, כי זה באמת משהו יפה. הוא אמר, 'תגיד, אתה השתגעת?' עקיבא תורג'מן שר את הסקיצה ואמרתי לו, 'תוציאו את זה ככה, זה מצוין'. אמר לי, 'עזוב, כנס לשיר'. אמרתי לו שנעשה קפה ואם בסוף השיחה הוא יחליט שאני שר את זה, אז אוקיי. הוספתי שאם אני נכנס לאולפן ושר, כבר אין דרך אחורה, אני אתחבר לשיר, זה ירגש אותי, אהפוך רכושני לגביו וארצה אותו. יצאתי אחרי טייק השירה, לקח לי חצי שעה, הלכתי וזהו. בלי להלחין, בלי לכתוב, בלי לעבד ולהפיק. טאלנט. נראה קל מדי".
אתה מבין שהיום אתה בטופ של כוכבי המוזיקה בישראל?
"זו הפעם הראשונה שמישהו אומר לי את זה, ולכן אני לא מבין מה שאתה אומר. אני מרגיש את האהבה של הקהל, אבל המעמד שאתה מדבר עליו לא מחלחל אליי. לפני התוכנית הכירו את השירים שלי, ואת השם, אבל לא הכירו את הפנים. 'הישרדות' חיברה את השירים אליי. עכשיו הקהל יודע מי שר את השירים שהוא מכיר".
מדברים עליך במונחים של אחד שיכול ללכת בדרך של עידן רייכל, אפילו שלמה ארצי.
"אין אמן בארץ שהייתי רוצה להידמות אליו, אף אחד מבחינתי הוא לא מודל שאני רוצה להיות. ציינת שני שמות גדולים, אבל יש לי את הדרך שלי. והאמת? אני מרגיש שלא התחלתי לעשות מוזיקה, מרגיש שאני רעב לעשות דברים".
הקורונה לא הלחיצה אותו במיוחד. "כשההופעות הופסקו או נדחו כבר במרץ, אז בהתחלה זה הרגיש כמו איזושהי אנחת רווחה, לפחות עבורי. הרגשתי בתוך תחרות, בתוך מרוץ, הרגשתי שהשאפתנות מביאה אותי לסטרס, שזה אומר מבטים לצדדים, לחיות את הפער, לא להיות מרוצה במקום שאתה נמצא בו".
למה?
"זה נמצא כל הזמן, התחרות. הרגשתי שהשאפתנות הפכה לחמדנות באיזשהו שלב, של רצון להיות יותר מהגודל שלך באמת. מה שהבנתי מהתקופה של הקורונה זה 'תופיע את הגודל שלך'. הרבה אמנים מארחים אמנים כדי למכור יותר, הרי אמן יעדיף לשלשל עוד 20-15 אלף שקל מאשר לתת את זה לאמן אחר שמתארח אצלו בהופעה. עושים את זה כדי למכור ולהגיע לקהל אחר. אתה אומר, נפתח מקום גדול, ונכון שאני לא יכול למכור את כל הכרטיסים, אבל עם שיתוף פעולה יש לי סיכוי טוב למכור הכל ומהר. ברגע שהקורונה נתנה לנו את ההפסקה הזאת, הבנתי שאני קצת סובל".
כי?
"התחרות. אני לא אוהב תחרות, ופתאום אני מוצא את עצמי מחפש לשיר שירים עם תכנים שהם מקדמי בערה טובים בתעשייה המוזיקה בישראל, כמו שירים על אלוהים. ממש חודשים לפני שהקורונה התחילה, החורף של 2019, אמרתי לעצמי שאולי כדאי. לא כתבתי כזה שיר בסוף, אבל התחילו לי מחשבות על לחזק את הקשר שלי עם אלוהים".
כי זה טרנדי?
"כן, בדיוק, טרנדי. הרגשתי שזה משהו שתופס, התחלתי לחשוב על זה, אני מודה. פתאום בקורונה תפסתי את עצמי, אמרתי, עידן, מה נהיה ממך, למה אתה ככה? זו לא הנטייה הטבעית שלך. אז אם זה בא לך טבעי, תיגש לשם. אבל בגלל שאתה מסתכל לצדדים ורואה מדורות גדולות בוערות, והלהבה גדולה משלך, אתה מנסה להשיג את אותו מקדם בערה כמו במדורה שלהם? למה? המדורה שלך היא בסדר גמור, היא מחממת אותך, אתה מכין עליה אוכל, היא מרחיקה ממך מזיקים, היא מאירה לך. אתה יודע מה החומר שמדליק אותה הכי טוב. לאן הלכת, למה אתה מתרחק? זה כאילו להתקרב לאלוהים ואולי לעצמך, אבל לא, זה להתרחק מעצמי, להתחיל לנתב את היד הכותבת שלי לאן שאני רואה שהקהל מכתת רגליים".
קוראים לזה פופ אמוני.
"אוקיי. אני חושב שיש זמרים בארץ שזו הנטייה הטבעית שלהם. חבר'ה דתיים ששרים על אלוהים, מקסים בעיניי. אבל אני שר על אהבה כבר שלושה אלבומים, והרגשתי איך הדבר הזה מתחיל להכתיב לי משהו ואיבדתי קצת הביטחון שלי בעצמי. הקורונה נתנה לי אפשרות להתבונן על זה מהצד. החזירה אותי לעבוד על השירים האלה שהם פחות מתקשרים, ואני מת עליהם. זה עשה לי טוב".
עד ש?
"אתה מגיע למקום שאתה אומר וואו, הרבה הופעות נדחו או בוטלו. עבדתי טוב, התפרנסתי טוב, אפילו פיתחתי לעצמי משפט של 'להתפרנס מהאמנות עד היום שנמות'. אגיד לך למה טוב שחזרו ההופעות. אני אומר לקהל, 'תקשיבו, אתם לא יודעים את זה אולי, אבל אנחנו בזוגיות. אין לי בעיה שתקשיבו לזמרים אחרים אבל אני מעדיף לא לדעת מזה. אני בכלל לא רוצה לדעת מה קורה עם אמנים אחרים, איפה הם מופיעים, כמה הם מופיעים, כמה עולה אצלם כרטיס, לא רוצה לראות כלום'. רוצה את הדרך שלי, מה שמרגיש לי נכון, רוצה לחיות את הגודל שלי".
מקורותיי מספרים שכתבת שיר לאירוויזיון.
"כתבתי לקובי מרימי, לא קיבלו את השיר. לא אמרו לי, 'תודה ששלחת לנו', לא היה פידבק. קמתי בבוקר ואני רואה שנבחר שיר אחר. זה קצת הרגיז אותי שככה מתייחסים לילד שלי. כאילו אומרים לך, 'הוא חמוד אבל לא לגן שלנו'. בסוף לקחתי את השיר שכתבתי לו, חיבקתי אותו והוא יהיה באלבום שלי באנגלית".
