אף שהשעה הייתה קצת אחרי שתיים וחצי לפנות בוקר, שני השוטרים שנכנסו למחלקת אף־אוזן־גרון בשיבא תל השומר, לא עוררו חשד מיוחד. הם חלפו ליד עמדת האחיות, שאלו "מי זה בוחבוט?" והופנו לאחד מחדרי האשפוז. כשנכנסו לחדר, פנחס בוחבוט התעורר בבהלה. הוא עבריין ותיק, אחד שכבר ראה שוטר או שניים בחיים, אבל גם הוא התפלא: בשעה כזו רוצים לתשאל אותו? בעודו מאושפז פצוע, לאחר שניצל בעור שיניו מניסיון חיסול, עשרה ימים קודם? בוחבוט סימן להם באצבעו על השעון בתמיהה, ואז הבין שהשניים לא באו לחקור או לשמור עליו, אלא לסיים את העבודה שהמתנקש בו לא הצליח. המאבטח של בוחבוט, שהיה בחדר, זכה לבעיטה עצומה ונוטרל. אחד מהשוטרים שלף אקדח, וירה לבוחבוט בראש, מטווח אפס. בטרם מישהו יבין מה קרה, השניים נמלטו מהמקום בריצה, נכנסו לרכב הגולף הלבן שעימו הגיעו, ונעלמו מהשטח.
תוך דקות ספורות, מסדרונות המחלקה התמלאו בעשרות אנשי משטרה, כולל לא מעט קצינים בכירים. אף אחד מהם לא יכול היה לדעת, שבאותו לילה, 25 בספטמבר 1999, נולדה הפרשה שתזעזע את המשטרה בשנים הבאות, ושגלי ההדף שלה יגיעו עד לצמרת הארגון. ולא, לא רק בגלל המחדל עצמו - איך ייתכן שעבריין שהיה יעד לחיסול, לא היה מאובטח על ידי שוטרים - אלא כשיתברר מי לחץ על ההדק בבית החולים.
כתבות נוספות למנויים:
אחד מעשרות הקצינים שהוזעקו לזירה בליל הרצח, היה סנ"צ (בדימוס) גבי אורגל, אז ראש מדור פסיכולוגיה חקירתית במשטרה. אורגל, עסק בתחום שנקרא "פרופילאות חקירתית": על סמך עדויות וראיות בזירות, הוא היה מרכיב פרופילים אישיים והתנהגותיים, לפעמים גם ממש חזותיים, של מבַצעי פשיעה, כדי להצביע על כיווני חקירה. וכשאורגל בנה את הפרופיל של הרוצח בבית החולים, הוא העלה אפשרות דרמטית: מי שרצח את בוחבוט, לא היה מחופש. הוא היה באמת שוטר.
- חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה?
שוטר רוצח? במדים? באותו זמן, זה היה בלתי נתפס. אבל כשנה מאוחר יותר, התברר שאורגל קלע בול: השוטר צחי בן אור, משוחרר טרי מיס"מ ירושלים, שנעצר בחשד למעורבות במקרי פריצה ושוד בבאר־שבע, הודה בחקירתו כי היה זה שירה בבוחבוט באותו לילה בבית החולים. "מאחר שלחוקרים לא היה קצה חוט", מספר לראשונה הפרופילאי אורגל, "התבקשתי לשחזר את מה שאירע בזירה. היו מספר משתנים, שלפיהם קבעתי כי הרוצח, אשר תואר על ידי העדים כ'הנמוך מבין השניים', הוא שוטר".
לפי מה?
"ראשית, לפי ההופעה החיצונית שלו. התגים, הדרגה והמדים ישבו עליו בול, והוא החזיק קלסר ביד. זאת לעומת חברו, שתואר על ידי אחות כמי שהיה לבוש מרושל יותר, ונראה מתהלך כמו בתחפושת. שנית, לפי השפה שלו: טון הדיבור התקיף וההחלטי, כשדיבר עם האחיות ושידר אדְנוּת. שלישית, יצירת המגע: צורת ההליכה הבטוחה שלו והישירות שבה פנה לאחות. הוא לא עמד בתור ולא היסס כמו אזרח שפונה, אלא הפעיל אדנות טבעית, שנובעת מעצם תפקידו כלובש מדים. נוסף לכך, גם התיאור, שהוא זה שהפעיל את הכוח, כלומר, בעט בשומר הראש, כי נושא הכלים לא מלכלך את הידיים. ובדיעבד, התברר שהוא גם זה שירה".
בדקת גם את ניסיון ההתנקשות הקודם בבוחבוט?
"בליל הרצח קיבלתי את המידע שכבר ניסו לרצוח אותו שבועיים קודם. ירו בו שני כדורים, תוך כדי ישיבה שלו ברכב, כשהתינוק שלו בן השנתיים, היה על ברכיו. בוחבוט נפגע בכתף ובאזור החזה, בעוד שהתינוק שלו לא נפגע. זה אומר שמדובר באדם שיודע להשתמש באקדח ומאוד מקצוען".
מה, העובדה שהוא ריחם על התינוק?
"לא עניין הרחמים, אלא הביצוע המקצועי".
ולדעתך מדובר באותו שוטר־רוצח?
"היום בדיעבד, זה ככה נראה. יכול להיות. לא בדקנו את זה. תוך 12 שעות קבעתי שמדובר בשוטר, ומבחינתי, המשכתי לתיק הבא".
יותר מ־20 שנה אחרי שהפרשה התחוללה וצחי בן אור חוסל במקסיקו, הסיפור על השוטר הרוצח יתעורר שוב, מכיוון בלתי צפוי. בסדרת הלהיט ''מנאייכ'' של כאן 11, גם מככב שוטר־רוצח. גם הוא מחסל עבריין בכיר מתחת לאפה של המשטרה, וגם שם נחשפת מערכת קשרים בעייתית בין ארגון פשיעה, לבין הארגון שאמור להילחם בו. ויש שם עוד לא מעט דברים דומים. זה לא מקרה: כמה מהשוטרים שמעורבים בפרשת "השוטר הרוצח" סיפרו לנו שהם ייעצו ליוצרי הסדרה. הקצין שחשף את הפרשה, נצ"מ (בדימוס) אפרים ארליך ("קרמשניט") אפילו ישב עם כמה מהשחקנים - ובראשם עמוס תמם, שמגלם את השוטר ה"בעייתי" ברק - ותידרך אותם ארוכות.
השבוע חזרנו לפרשת "השוטר הרוצח" בן אור, ושוחחנו עם כמה מגיבוריה, חלקם מדברים כאן לראשונה. רבים אחרים, במיוחד אלו שעדיין במדים, סירבו להגיב. בראשם, ניצב דורון ידיד, מפקד מחוז ירושלים ומועמד למפכ"לות - שהיה מפקדו הישיר של בן אור בזמן הרצח. ככה זה: כן ''מנאייכ'' או לא, גם שני עשורים אחרי שהפרשה הזו התפוצצה וגרמה אפילו למפכ"ל להתפטר - התיק הזה עדיין נחשב לפצע הפתוח של משטרת ישראל.
מושב הודיה ליד אשקלון, שנות ה־90. כאן הכול יתחיל, וגם ייגמר. במשפחת פריניאן, מוותיקות המושב, עוסקים בחקלאות. בנוסף, הם החזיקו בכמה עסקים לגיטימיים בסביבה: מסעדת ''שיפודי האווז'' בצומת סילבר הסמוך, וצימרים בכניסה למושב עצמו. במשטרה חשדו באותה תקופה ששניים מבני המשפחה, האחים עודד (54) ושרון (49) פריניאן, שמתגוררים עד היום במושב, עסקו גם בניהול בתי הימורים. השניים הפכו ליעד משטרתי, וסומנו ככוח עולה בעולם התחתון בדרום.
אחד החיילים הנאמנים של האחים פריניאן, היה בחור צעיר בשם אריאל בן אור. לאריאל בן אור היה אח, גדול ממנו בשנה, צחי שמו. כמו אחיו, גם צחי הכיר היטב את האחים פריניאן, ונמשך גם הוא לחיים העברייניים.
כדור השלג מתחיל להתגלגל, כשיום אחד נעלמה בהמה שהייתה שייכת לעודד פריניאן. יש הטוענים שמדובר בעגל, אחרים מתעקשים שמדובר בעז. כך או כך, עודד פריניאן הזועם, הזעיק את החייל הנאמן אריאל בן אור למצוא איפה החיה. לפי עדות של חוקרים במשטרה, אריאל גילה כי הבהמה נלקחה על ידי אחיו הקטן של עודד פריניאן, שרון. "עודד רתח מזעם. היו יריות בגלל העגל, ושרון התלונן במשטרה נגד אחיו", מספר השבוע לראשונה, רפ"ק (בדימוס) שוקי בלילי, ראש צוות חקירות ביאחב"ל, שחקר את הפרשה.
ומה קרה עם זה?
"עודד התקשר לבקש עזרה מפנחס בוחבוט, עבריין סמים ואלימות מאשקלון, שכונה בשם 'הזקנה'. בוחבוט היה יעד מודיעיני של מחוז דרום, וראש אחת הכנופיות באזור. עודד סיפר לו שהם עצורים במשטרה, ושיבוא להרגיע את שרון. בוחבוט הגיע לתחנה עם המרצדס היוקרתית שלו. הוא ניסה לעשות שם סדר ולהרגיע את האחים".
והצליח?
"לא. שרון קילל אותו, ואז מישהו שרף את המרצדס של בוחבוט. מהבושה, בוחבוט מיהר לקנות למחרת מרצדס חדשה, ופתח בחקירה אישית נמרצת לאיתור המצית. הוא אסף סרטי מצלמות אבטחה, ושאל חנויות למי מכרו ג'ריקן נפט. והוא הגיע לבחור, ופירק אותו מכות. רק מה? מתברר שאותו בחור הוא חייל של האחים פריניאן".
אז?
"אז עכשיו עודד פריניאן מחליט להתנקם בבוחבוט בחזרה, על המכות ל'חייל'. וזה יותר חשוב מהריב עם אחיו, אז הוא מגייס גם אותו לטובת העניין. כך מתחיל להתגלגל סכסוך הדמים בין הכנופיות, שהוביל לניסיון ההתנקשות הראשון בבוחבוט, ולאחריו החיסול הדרמטי שבוצע על ידי השוטר בן אור".
האחים אריאל וצחי בן אור באו מרקע קשה. הם נולדו בבאר־שבע, וכשהיו תינוקות, אמם נטשה אותם. האב התקשה לגדל את האחים, והם התגלגלו בין משפחות אומנה למוסדות שונים לנוער. צחי בן אור למד בפנימיית עין כרם בירושלים, שם נחשב לנער כריזמטי, מנהיגותי וקשוח, שגם התחכך עם גבולות החוק. בצבא הוא שירת בגולני, והיה נדמה ש"התיישר". אחרי השחרור הוא אפילו היה נשוי כמה שנים לדיילת טיסה, התיישב בבית־שמש והביא לעולם שני ילדים. והשיא היה כשבנובמבר 1997 התקבל למשטרה. ולא סתם: כצעיר סופר־אינטליגנטי ומוכשר, במשטרה הציבו אותו ביחידה 33 ("הגדעונים"), כוח המודיעין המיוחד של המשטרה, שבאותה עת עסק בעיקר בפעילות הסתערבות. אלא שאחרי כשלושה חודשים של הכשרה, משהו לא נראה שם למפקדיו, וצחי בן אור עבר לשרת ביס"מ ירושלים. כך נוצר מצב שהצעיר שהיו לו קשרים הדוקים עם שניים מהיעדים המרכזיים בדרום - האחים פריניאן - הפך לשוטר מן המניין.
ועוד שוטר מצטיין. הימים הם ימי פוסט־אוסלו, והמתיחות בבירה גבוהה. "צחי היה שוטר טוב, מסור, אוהב אקשן. מקצוען", אומר השבוע תנ"צ (בדימוס) אבי רויאף, שפיקד עליו ביס"מ ירושלים. "במשך שבעת החודשים שעבדתי עימו, לא שמעתי עליו משהו חריג".
מי שהחליף את רויאף בתפקידו היה לא אחר מאשר דורון ידיד. היום הוא ניצב, מפקד מחוז ירושלים, ששמו עלה לאחרונה לכותרות, בנוגע לטיפול האגרסיבי של המשטרה במפגיני בלפור. הוא אחד המועמדים המובילים לתפקיד מפכ"ל המשטרה. ידיד פיקד על יס"מ ירושלים בין השנים 1999 ל־2002. כלומר, השוטר בן אור רצח את בוחבוט, בשעה שידיד היה מפקדו. בדיעבד התברר כי בין חורף 1997 לחורף 2000, בהיותו שוטר, בן אור ביצע גם כמה מעשי שוד.
הנה כמה מהדברים שהוא יתוודה עליהם לימים, כשיבקש להפוך לעד מדינה: בן אור יספר כי הוא שדד מוביל כספים של הקו־אופ באיומי אקדח; שהוא שדד יינן והטמין 90 אלף שקל בחולות; שבמהלך שוד כספת בביתו של בעל מכוני ליווי, הוא הכה וכבל באזיקים את בני הבית, וחתך את פניה של קשישה, שניסתה לזעוק לעזרה. הוא יצא משם עם כ־80 אלף דולר. עוד יספר שהוא גנב זהב מסוחר תכשיטים דרומי, ובאותו שבוע, הסתבך בשוד של מוביל כספים של קיבוץ יד מרדכי. במהלך השוד, בן אור נורה, וירה בחזרה בבטנו של המוביל. כדי לא להגיע לבית החולים, בן אור מצא רופא, שהסכים להוציא את הקליע תמורת 10,000 שקל, ולשתוק. היו עוד מעשים כאלו.
ב־15 בספטמבר 1999, כך סיפר צחי בן אור, הוא קיבל עוד ג'וב: את החוזה לחיסולו של בוחבוט. עשרה ימים אחר כך, הוא הופיע במחלקת אף־אוזן־גרון בשיבא, וירה.
כל זה קורה, כשבן אור משרת כיס"מניק בבירה. איך אף אחד ביחידה לא שם לב שמשהו פה מוזר? שאלנו השבוע את דורון ידיד האם לא חשד בדבר אצל פקודו. ניצב ידיד השיב באמצעות דוברו כי "אני לא רוצה לדבר עליו".
באוגוסט 2000, צחי בן אור השתחרר מהמשטרה, ונשאב טוטאלית לתוך חיי הפשע. כעבור ארבעה חודשים, נעצר עם אחיו אריאל בחשד להתפרצויות ומעשי שוד בבאר־שבע. הסיפור על שוטר לשעבר שחצה את הקווים, הגיע למפקד ימ"ר דרום דאז, נצ"מ (בדימוס) אמיר גור, והדליק אצלו נורה. גור החל לחשוד: אולי השוטר לשעבר שעצור אצלו בחשד להתפרצויות, הוא הרוצח מבית החולים?
גור החליט לחקור את בן אור בדירת מסתור. בכיר במשטרה, שהתלווה לגור לאורך הימים הדרמטיים ההם, מספר השבוע שלא היה צריך ללחוץ יותר מדי על בן אור כדי שיודה. בן אור, מתברר, חש נבגד על ידי האחים פריניאן. "הם לא חיכו לו כשהשתחרר, ובמקום 50 אלף שקלים תמורת החיסול, הוא קיבל רק 11.9 אלף שקלים", משחזר הבכיר. "אז צחי התוודה, וביקש חסינות תמורת הפללת האחים, ושנים מעטות תמורת גניבות רכב והשודים המזוינים שביצע".
ואז, לדברי אותו בכיר, בן אור הטיל פצצה, "כשסיפר על 'הקצין הבכיר עם השיער הלבן', שיש לו קשרים עם הפריניאנים".
''הקצין עם השיער הלבן'', הוא יורם לוי, שבאותה עת היה קצין בתפקידים רגישים במרחב דרום. "זה 'התלבש' לגור על מידעים על קשרים לכאורה, שהיו ליורם לוי עם האחים", ממשיך הבכיר. "כבר אז נטען שלוי מרחיק את החקירה מכיוונם של האחים פריניאן. צחי למעשה ביסס לנו את החשד הזה, כשסיפר שיש לאחים קשרים פסולים עם 'קודקוד מאוד בכיר עם שיער לבן'. כמובן שהחל מהרגע הזה הוחלט למדר את לוי לגמרי מהחקירה".
כאן מתחילה שרשרת של התנהלות תמוהה במשטרה ובפרקליטות, שלימים תזכה לביקורת נוקבת של ועדת זיילר, שחקרה את הפרשה. צחי בן אור הסכים להפוך לעד מדינה, להפליל את האחים פריניאן, ואפילו סיפק הקלטה של שמעון אלמקייס, ה''שוטר'' השני שהגיע יחד עימו לבית החולים. אלא שבפרקליטות דרום טענו, שמי שלחץ על ההדק לא צריך לקבל חסינות. גור פנה לפרקליטת המדינה באותה עת, עדנה ארבל. היא הסכימה לתת לבן אור חסינות, אבל דרשה להטיל עליו שבע־שמונה שנות מאסר. בן אור סירב, והעסקה התפוצצה.
בספטמבר 2002 בן אור השתחרר למעצר בית, אבל תוך כמה שבועות - כך טען - הוא הסתכסך עם האחים פריניאן. לדבריו, הוא זומן לפגישה במושב הודיה, שהתבררה כתרגיל "כיפה אדומה" קלאסי. בן אור נורה, אך הצליח להימלט, הסתתר מתחת לאחד הבתים במושב, וטילפן לאחיו אריאל שיבוא לחלצו. כששכב מאושפז בביה"ח ברזילי, הוא סיפר לקצין המודיעין סנ"צ (בדימוס) גדי סיסו, את גרסתו למה שלכאורה קרה שם. לטענתו, הוא סיכל לאחים משימת חיסול של עבריין אשקלוני. בן אור סיפר שהוא התריע בפני אותו עבריין כי הפך למטרה, והעבריין חיסל חייל של הפריניאנים. האחים, כך טען, גילו שהוא המדליף, וניסו לחסלו במושב. בן אור ביקש מסיסו לזרז את בקשתו להפוך לעד מדינה, אבל בפרקליטות דרום קבעו שעדותו, שנגבתה כשהוא פצוע בבית החולים, לא קבילה. בן אור הבין שהוא במלכוד: מצד אחד, המדינה לא מוכנה להפוך אותו לעד מדינה ולהגן עליו; מצד שני, הוא יעד לחיסול. בסוף 2002 הוא השיג דרכון מזויף, וכמו השוטר מ"מנאייכ", נמלט מהארץ. היעד של בן אור: מקסיקו.
אף אחד במתחם הדירות היוקרתי ''איסלה דורדה'' שבעיר החוף קנקון, לא ידע מיהו באמת הדייר החדש, אנריקו דיאז מוסקוביץ שמו. בוודאי לא מהו שמו האמיתי, צחי בן אור, ושום פרט על עברו במשטרת ישראל ובעולם הפלילי. בספטמבר 2004 הצטרפה לדירה גם חברתו לחיים, קולומביאנית שעבדה בחברת פרסום בשם ג'ובאנה מלו־דארלי. למשך כמעט שנתיים היה נדמה שבן אור ניצח: הוא גם חמק מהמשטרה, וגם מנקמת עמיתיו לשעבר.
באחד מימי סוף דצמבר 2004, "אנריקו" אמר לחברתו, שהוא מצפה לאורח מישראל. לפי עדותה, היא הבחינה באקדח, אבל "אנריקו" אמר לה שהוא שייך לאורח שיגיע. ב־27 בדצמבר, בתשע בערב, נשמעה נקישה בדלת הבית. דארלי תזהה לימים שניים משלושת "החברים" שהגיעו מישראל: את איתן חייא (המכונה "הסנדק הישראלי") ואת העבריין גדי חזן. "כשהם הגיעו לשם, צחי נכנס להיסטריה", מספר לראשונה שוקי בלילי, שטס למקסיקו לחקור את הפרשה. "הוא נבהל מאוד, כי היה לו ברור מה עומד לקרות, ואנחנו יודעים את זה מאסתר המנקה שלו וגם מדארלי. באותו ערב, הם שהו בדירה פרק זמן, והלכו לישון במקום אחר. דארלי סיפרה שהם הלכו לבלות, עשו למחרת קניות בקניון החדש שנפתח שם, וערן חייא קנה נעליים חדשות, שיככבו בהמשך".
בכתב האישום המקורי שהוגש נגד חייא וחזן נטען כי למחרת, בשעה 2:30 לפנות בוקר, הם הגיעו לדירה, ובן אור נורה בראשו. השוטר שחצה את הקווים, חוסל. דארלי, שהייתה בחדר השינה, התעוררה והתיישבה במיטתה בבהלה. ואז, כך העידה, חייא וחזן נכנסו, החלו לחנוק אותה ושיספו את גרונה. השניים היו בטוחים שהיא מתה, נמלטו מהזירה, וטסו לישראל. דארלי זיהתה את החונק כחייא, על פי הנעליים החדשות שקנה בקניון.
כשנודע לאח אריאל בן אור על הרצח, הוא נסע למקסיקו, כדי לבצע חקירה משלו. כך גילה שקלטות הווידיאו של האבטחה בלובי של דירות הנופש, נעלמו. הוא השיג ממשטרת מקסיקו את חומר החקירה, הטיס ארצה את גופת אחיו המנוח, וערך פה את ההלוויה. השבעה הייתה אצלו, בבית במושב הודיה, כמה מאות מטרים מבתיהם של האחים פריניאן. השניים לא הגיעו לנחם את האבלים.
החוקר לשעבר בלילי, איך נודע לכם על הרצח?
"קיבלנו דיווח מהאינטרפול, ותכף נסעתי לשם עם טכנאי מז"פ".
למה המשטרה שם עצרה את דארלי?
"כי היא הייתה בדירה כשהגיעה המשטרה המקסיקנית, והם חשדו שהיא הרוצחת. פגשתי אותה בכלא, ונתתי לה כסף כדי שהיא תוכל לשרוד. כולם מושחתים שם, בכסף את קונה הכול. חקרתי אותה שם, וגם את אסתר המנקה, וכמעט הרגו אותי שם בזירה. עבדנו שם בפחד שאלוהים ישמור".
למה?
"כי נפגשנו עם אסתר בפאבלות, שם היא גרה, ועזה זה סביון לעומתן. כשנכנסתי לשם עם טכנאי מז"פ שבא לתעד ולקחת ממצאים וחומרים, זה לא היה נעים. השוטרים המקומיים באו לשם עם מכוניות גדולות משוריינות, ועם M16 שלופים. אמרו לנו: 'אין לכם נשק, מה אתם עושים פה? לפני יומיים שחטו פה שני שוטרים, שחשבו שהם סוחרי סמים'. חזרתי לארץ עם כל העדויות. דארלי גם הגיעה לישראל בהמשך, ומסרה את כל המידע שהיה לה על הרוצחים. גם עוזרת הבית של צחי זיהתה את החשודים, כמי שהיו בדירה סמוך למועד הרצח".
אלא שבארץ, בפרקליטות חששו שהראיות הללו אינן מספיקות, וחתמו עם חייא וחזן על עסקת טיעון, במסגרתה נמחקו סעיפי האישום ברצח, והם הואשמו רק בגרימת חבלה לדארלי. חייא קיבל 13 שנות מאסר, חזן שש. "וזה כי אנחנו מדינה של חננות", מתרעם השבוע החוקר בלילי. "הם לא הורשעו ברצח של צחי, למרות שהיו את כל הראיות. הייתה להם העדה שסיפרה הכול ושמי שחתך לה את הגרון זה ערן חייא, ושזה קרה בזה אחר זה ובאותו מקום. גם השופטת המחוזית לא הבינה את העסקה המגוחכת הזאת, שהפרקליטות תפרה להם, והחמירה בעונשם".
אלא שחייא וחזן עירערו לעליון. פרקליטם, עו"ד מוטי כץ, מסביר השבוע מה קרה: "המשטרה המקסיקנית שם עשתה עבודה גרועה, ולכן זה הסתיים בעסקה. חייא הודה בהתחלה שהיה במקסיקו, אך הכחיש שרצח את צחי, וטען שלא הייתה לו סיבה למעשה. בעימות שלהם עם החברה דארלי, היא לא הייתה להיט. היא לא הייתה באותו חדר כשרצחו את צחי, ואז סיפרה שהם חנקו אותה והיו בטוחים שמתה. היו סתירות בעדויות שלה, ובעצם היא לא ראתה את הפרצוף, זיהתה אותו רק על פי הנעליים. העליון הורידו את העונש לשמונה שנים לחייא ולארבע שנים לחזן. מבחינת בית המשפט, הרוצחים של צחי לא נתפסו מעולם".
בינתיים, כשבן אור עוד היה בחיים במקסיקו, המפכ"ל החדש דאז, משה קראדי, הכריז על יורם לוי כמועמד לתפקיד מפקד ימ"ר דרום. אלא שבשל הטענות שהועלו נגדו על קשריו לכאורה עם האחים פריניאן, לוי התבקש לעבור בדיקת פוליגרף. מבצֵע הבדיקה יעיד לימים בפני ועדת זיילר כי "לוי התפתל בכיסאו, נע מצד לצד ונשם בכבדות", אבל הפוליגרף לא העלה תוצאות חד־משמעיות, והמינוי של לוי אושר.
במחוז דרום, הקצין אמיר גור חש כי המערכת מסרבת לרדת לעומק הפרשה. הוא פנה לאפרים ארליך, אז קצין בכיר בימ"ר תל־אביב, וסיפר לו מה שידוע לו. "הוא ידע שאחד כמוני לא יעבור בשתיקה כשאשמע על שוטרים מושחתים", מספר ארליך. "לא חקרו את הרצח בכוונה, התיק היה קבור במשך שנים. פניתי לגורמים בכירים במשטרה, במודיעין, במח"ש ובפרקליטות, ושום דבר לא עזר. ואז פניתי לח"כ יוסי שריד ולתנועה לאיכות השלטון. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי, היה כשצחי בן אור נרצח. אז החלטתי לפוצץ את זה. לא הייתה לי ברירה, אלא לצאת עם זה החוצה. פניתי לאילנה דיין וסיפרתי לה את הסיפור".
הפרשה התפוצצה עם שידורם של שני תחקירים בתוכנית ''עובדה'', בפברואר ובאפריל 2005. התחקירים העלו תהיות לגבי מינויו של לוי, וקשריו לכאורה עם האחים פריניאן. מח"ש חקרה את הטענות, אך התיק נגד לוי נסגר מחוסר אשמה, אבל עם הערת משמעת. בעקבות הלחץ הציבורי, הוקמה בסוף אותה שנה ועדת זיילר, שקיבלה סמכות של ועדת חקירה. הוועדה מתחה ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה לאורך הפרשה.
והיו גם מסקנות אישיות. על המפכ"ל קראדי נכתב שם, כי היה מודע לפחות לחלק מהפרשה. הוועדה פסקה כי לכן, "החלטנו בלב כבד שצריך לצאת מוועדה זו מסר חד וברור, שמי שנהג כך איננו יכול לכהן כמפכ"ל משטרה". קראדי התפטר מתפקידו באפריל 2007. השבוע, קראדי סיפר כי אחרי הדו"ח, ביקש להיפגש עם השופט זיילר. "לאחר פנייתי ליועץ המשפטי לממשלה דאז, השופט מני מזוז, בעקבות התבטאות חריגה של יו"ר הוועדה (זיילר) בתקשורת, תוך אפשרות לתביעתו בהוצאת דיבה, נתבקשתי על ידו להיפגש ולהסדיר את הדברים עם השופט בדימוס זיילר ז"ל. לאחר ששאלתי אותו בפגישתנו כיצד הגיע למסקנותיו בענייני, לאור חוסר ההלימה בין העובדות לממצאים, הוא השיב לי כדלקמן: 'מר קראדי, אתה לא יכול לצפות שאחרי עיסוק נרחב כל כך בסוגיה, והלחץ הציבורי והתקשורתי סביבה, אסיים את דו"ח הוועדה מבלי להסיק מסקנות גם כלפיך?' זו מבחינתי התורה כולה על רגל אחת".
עוד המליצה הוועדה על הדחתם של נצ"מ יורם לוי, וקצין הבילוש שלו, רפ"ק (בדימוס) רובי גלבוע. שניהם משוכנעים עד היום, שהמסקנות נגדם שגויות מהיסוד וכי לא נפל כל פגם בהתנהלות שלהם. "לטעמי, נעשה לי עוול", אומר השבוע לוי. "זאת הייתה קומבינה שנועדה לעצור לי את הקידום. בכל הפרשה של צחי, לא אני ולא רובי (גלבוע - ש"מ) היינו בתפקיד. הייתי מפקד תחנת אשקלון בכלל. הוא ברח להם, אני טוען שבעזרתם האדיבה, ונרצח. הם הדליפו איפה הוא נמצא ולא הוציאו לו צו עיכוב יציאה מהארץ. הוא יצא עם דרכון מזויף. אף אחד לא עצר אותו, לא איבטח אותו, לא העיר הערות".
ואיך זה התפוצץ?
"זה הגיע למח"ש בעקבות הכתבה של אילנה דיין. חקרו וסגרו לי את התיק בחוסר אשמה פלילית. לאחר הסגירה, מישהו החליט שרוצה למנות את הוועדה. להגיד לך שחברי הוועדה עשו צדק? זאת תהיה בדיחה. בינם לבין צדק אין שום קשר. הם עשו מה שהם רוצים".
אז מדוע לא עירערת על המסקנות?
"רציתי להגיע לבג"ץ, וכבר ישבנו עם עו"ד. אבל לרובי היו שיקולים משלו, כי היה לפני לימודי משפטים, והערעור שלי יכול היה לפגוע בו. אז ויתרתי".
רובי גלבוע, כיום עורך דין, מגיב השבוע לראשונה: "הייתי ראש לשכת מודיעין ובילוש. הרצח היה שש שנים לפני שהפרשה התפוצצה. מעולם לא חקרתי אותו. הקשר שלי היה מזערי, ועד היום אני לא מבין מה רצו ממני. אלו היו מאבקים בין הקודקודים על תפקידים: מי יהיה מפקד הימ"ר".
אז מה? היית הש"ג שנתפס?
"אני לא מרגיש ככה. אני חושב שעשיתי את מה שהייתי צריך לעשות. זה היה עניין ציבורי מנופח. הייתי מעורב מודיעינית, אבל זאת הרי הייתה המהות של המקצוע שלי. עד היום המידע בכלל לא היה עליי. אני לא ראיתי את צחי בחיים. לא יודע איך הוא נראה. גם בכל הקטע הזה הייתי ממודר, לא יודע כלום. כל פעם שעליתי לקידום לתפקידים שאצלי בכיס - נבלמתי ולא הבנתי מה קורה. מח"ש חקרה, עשיתי פוליגרף ויצאתי דובר אמת, ובעקבות זה יורם נוקה והתיק שלו נסגר. ופתאום יש זיילר. אין לי מושג מה רוצים ממני. אני לא יודע, לא מעורב. אני עד היום, שנים אחרי שצחי נרצח, בהלם. ההסברים של הוועדה לא הגיוניים".
אז מה קרה שם לדעתך?
"שבגלל שאני ויורם חברים טובים, החשידו גם אותי. למרות שאין להם כלום עליי".
"זהו מחזה שיש בו נרצחים, יש רוצחים, אך אין אשמים ברצח", נכתב באפילוג של דו"ח ועדת זיילר, שפורסם בתחילת 2007. ואכן, למרות כתבי האישום החמורים שהיו נגדם בהתחלה, האחים פריניאן יצאו מהפרשה בזול, בעסקאות טיעון נוחות. הם הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע, אבל רק בהקשר לניסיון הרצח של פנחס בוחבוט.
איך זה קרה? עו"ד דוד יפתח, פרקליטם של האחים פריניאן, שייצג אותם עם עורכי הדין משה שרמן וירום הלוי, מסביר: "כתב האישום החמור שהוגש בהתחלה, ייחס לאחים פריניאן עבירה של רצח בכוונה תחילה, והם היו צפויים למאסרי עולם. אבל אז עלתה שאלה משפטית קשה: הרי צחי נרצח, אי־אפשר לחקור אותו על העדות שלו. ואז שני הצדדים בבעיה".
למה שני הצדדים?
"כי אם בית המשפט יסכים לקבל את העדות של צחי, לנו היה חשש, שלמרות שהאחים פריניאן טוענים שצחי שיקר - הם יורשעו ברצח. ואם בית המשפט לא יסכים לקבל את העדות, אז הפרקליטות חששה שהאחים פשוט יזוכו".
אז מה הוחלט?
"במצב הזה שיכנענו את הנאשמים שלמרות טענתם שהם חפים מפשע, ולמרות שיש להם סיכוי טוב לצאת זכאים במשפט, אסור להם לקחת סיכון בתיק רצח. הזכרנו להם שבבתי הכלא בישראל יש לא מעט אסירים חפים מפשע, ושהסיכויים לזיכוי בשיטת המשפט שלנו הם קטנים מאוד".
ואז?
"הגשנו הצעה יצירתית. הצענו לפרקליטות להסתפק בסעיף של קשירת קשר לביצוע הרצח, ועונש של חמש שנות מאסר. הם קיבלו את ההצעה, ובכך הסתיים המשפט. יצוין שעד היום, האחים פריניאן טוענים שהם לא היו מעורבים כלל ברצח של בוחבוט".
עודד פריניאן מסר בשם האחים באמצעות פרקליטו עו"ד דוד יפתח: "תגיד שאין תגובה". היום האחים עודד ושרון פריניאן חופשיים, ומתגוררים, כאמור, במושב הודיה.
ואיפה שאר המעורבים בפרשה? שמעון אלמקייס, "השוטר" השני, נידון גם הוא בעסקת טיעון לעשר שנות מאסר, בגין סיוע לרצח. פרקליטו, עו"ד נס בן נתן: "שיכנעתי את הפרקליטות שאלמקייס לא לחץ על ההדק ורק התלווה לצחי, כי אחרת לא היו נותנים לו הסדר טיעון". אגב, גם אלמקייס חופשי היום, ועד עכשיו הוא לא מגלה מי שלח אותו לביצוע החיסול.
פרחיה בוחבוט, אלמנתו של פנחס בוחבוט, הגישה נגד המשטרה ובית החולים תביעת נזיקין בסך 9.2 מיליון שקל, בטענה שלמרות שהיה חשש שבעלה יירצח, המשטרה לא פעלה להציב עליו שמירה, ובית החולים התרשל שלא מנע את כניסת הרוצחים. פרקליטה, עו"ד משה קלדרון, מסר השבוע כי העניין הסתיים בפשרה בהסכם סודי.
ובינתיים, אריאל בן אור, אחיו של צחי, ממשיך לגור במושב הודיה, לא רחוק משני האחים עודד ושרון פריניאן. אשתו של אריאל, לירז, העוסקת בחינוך, אמרה השבוע כי אין בינם לבין האחים פריניאן שום מגע.
אין מתיחויות ביניכם?
"לא, הם לא מציקים לנו. כל אחד תפס כיוון ומרחק, ועם תוכניות אחרות. הם ואריאל לא בקשר".
איך אתם מקבלים את זה שבסוף אף אחד לא הורשע ברצח של צחי?
"אני מאמינה שקארמה איז א־ביץ'. כל אחד קיבל את שלו בסוף בצורת מחלות ואסונות. וזה יותר מכל עונש אחר".
פורסם לראשונה: 08:55, 04.09.20
