הסכם כינון היחסים עם בחריין הוא במידה רבה "יציאה דיפלומטית מהארון" שנועדה בעיקר לשרת את מערכת הבחירות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ - ולפתוח פתח שיאפשר לסעודיה ללכת בדרכה.
ממלכת בחריין אינה המדינה הערבית החשובה ביותר מבין המפרציות, אך כינון היחסים הוא התפתחות מעודדת שתתרום ללגיטימציה של ישראל כמדינה ריבונית בעיני שכנותיה הערביות. בדומה לאיחוד האמירויות, ישראל ובחריין מקיימות קשרים תרבותיים וקשרי מסחר וספורט בצורה לא רשמית עבר משנות התשעים.
עם זאת, בניגוד לאמירויות ולעומאן, מרבית תושביה של בחריין הם שיעים - ויש עליה השפעה איראנית חזקה והתנגדות עזה בקרב האזרחים לנרמול היחסים. לעומת האזרחים, משפחת השלטון, ובראשה המלך חמד בן עיסא ושבט אל חליפה, הם ערבים סוניים שמוכנים, כמו שכניהם הסעודים, להתעלם מזעקות השבר הפלסטיניות ולנרמל את היחסים עם ישראל באופן רשמי.
מנקודת ראות ישראלית, חשיבות ההסכם עם בחריין נובעת בעיקר מהקשר האמיץ בין בחריין לסעודיה, ועצם ההסכמה, להערכת מומחים, נוצרה בהשפעת יורש העצר הסעודי כדי שבבוא היום גם לסעודיה יהיה קל יותר לכונן יחסים עם ישראל במסגרת רחבה יותר של מדינות ערביות.
הפלסטינים שוב ספגו מכה קשה ובכיר בממשלה אף ציין כי ההסכם עם בחריין יחייב אותם לשנות את הפרדיגמה, ולחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לעמדותיהם הסרבניות. נרמול היחסים של העולם הערבי עם ישראל היה גם השוט וגם הגזר שהפלסטינים החזיקו מעל ראשה של ישראל - ובעניין הזה אין הבדל בין אבו מאזן לבין יחיא סינוואר מחמאס.
נתניהו מתייחס לגיבוש ההסכם מול בחריין
חשוב לציין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הביא את המגעים לידיעת הממשלה ולאנשי כחול לבן. מאחר שמדובר בהסכם עקרונות ולא בהסכם של ממש, הוא לא דורש אישור ממשלה וגם לא את אישור הכנסת - אלא אשרור רק לאחר שייחתם - כפי שהיה עם ירדן.
בחריין תלויה בסעודיה לא רק בכל הנוגע ליציבות המשטר, אלא גם בכלכלתה. תפוקת הנפט בבחריין היא הקטנה ביותר ביחס לשכנותיה, אף כי לאחרונה הודיעה הממלכה על מרבצי נפט וגז שנתגלו קרוב לחופי האי. בנוסף, הסעודיים באים לבחריין בסופי השבוע בהמוניהם, מאחר שהיא נחשבת מתירנית ואפשר לשתות אלכוהול וליהנות משאר תענוגות הגוף והנפש שבממלכה השמרנית אי אפשר לקבל. לכן, צריך לראות בבחריין כמעין חלוץ מלפני המחנה הסעודי, ואת נרמול היחסים עם ישראל במידה רבה כיוזמה סעודית.
בשל המעורבות האיראנית, בחריין פחות פתוחה לעסקים ישראליים, ואילולא חשו הסעודיים לעזרתה באביב הערבי, הייתה סכנה של ממש שבעזרת החתרנות האיראנית יצליחו השיעים בבחריין, שמהווים שני שלישים מהאוכלוסייה, להפיל את השלטון. הסעודים והאמירתים שלחו טורי שריון שחצו את גשר פאהד ומנעו את נפילת השלטון בבירה מנאמה.
סיבה נוספת לכינון היחסים הוא רצונו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להתפאר בהישג דיפלומטי נוסף שיעזור לו בבחירות - ואולי אף ישפר את סיכוייו לקבל פרס נובל לשלום. ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא, עובד על כך במרץ למרות שאין סיכויים גדולים. צריך גם לזכור שבבחריין שוכנת המפקדה של הצי החמישי של חיל הים האמריקני, ובסיסים של הציים הבריטיים והצרפתיים שפועלים במפרץ הפרסי.
אין ספק שנרמול היחסים עם בחריין יתרום ליכולותיה של ישראל להתמודד מודיעינית, ואולי אפילו צבאית, עם האיום האיראני. אין כוונה שבחריין תילחם עבורנו, אך היא יכולה להעניק לנו גישה לשירותים שונים שיוכלו לתת לנו תועלת. בחריין גם יכולה להיות שוק להייטק הישראלי וליזמות הישראלית, ולכן, למרות שנרמול היחסים בין בחריין לישראל משרת בעיקר את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ואת הנשיא דונלד טראמפ, זו התפתחות מבורכת.
איתות, לא פריצת דרך
באשר לדיווחים על המגעים עם חמאס לעסקת שבועיים, בעוד שישראל מתקשה להתמודד עם הזינוק בתחלואת הקורונה - מגיעות בשורות מעודדות מהשכנים בדרום: מצרים וחמאס החלו לאותת שמשהו זז בנוגע לשבויים ברצועת עזה.
בכיר ישראלי הבקיא בסוגיית המשא ומתן, שמנוהל על-ידי מתאם השבויים והנעדרים ירון בלום, אנשי המל"ל בהובלת מאיר בן שבת, ובשיתוף פעולה עם צה"ל ושב"כ, אמר כי "חלון ההזדמנויות הוא קצר וצר", כלומר פריצת הדרך עדיין לא הגיעה, והצדדים עדיין פחות או יותר מחזיקים בעמדותיהם הבסיסיות.
שלושה גורמים הביאו לתזוזה במשא ומתן. התפרצות הקורונה ברצועת עזה בשבועות האחרונים, הבחירות הפנימיות להנהגת החמאס בחודש הבא וחזרתם של המתווכים המצריים למשא ומתן עם ישראל. העיתון הלבנוני "אל-אחבאר" דיווח כי משלחת התיווך המצרית יצאה מהרצועה אחרי סבב שיחות, וכי למעשה החל מחזור חדש של תיווך בין חמאס לישראל בנושא.
סבב התיווך הקודם היה באפריל השנה, וישראל קיוותה בו שאיום הקורונה שהחל אז להתפשט יגרום לחמאס לגלות גמישות, כך שאם תהיה התפרצות גדולה ברצועה - ישראל תסייע לארגון הטרור. חמאס העמיד דרישות וקיבל סיוע תברואתי מישראל באותו הזמן, ובשני הצדדים ניכרה נכונות להגיע להסכם. אולם אז התפרצה המגפה במלוא עוצמתה במצרים ובארצות נוספות ששליחיהם תיווכו במשא ומתן, כמו למשל גרמניה ושווייץ, והתנועה האווירית הופסקה. הממשלות האירופיות וממשלת מצרים היו עסוקות בצרות הפנימיות - ולא התפנו לתיווך.
בשבועיים האחרונים חלה תפנית מסוימת. בחמאס נזעקו כנראה לנוכח התפרצות הקורונה ברצועה, כשמספר החולים הפעילים עלה בבת אחת מכמה עשרות ליותר מ-1,000 וגם מספר המתים עלה. בנוסף לכך, מתנהל כעת מאבק בהנהגת החמאס על הובלת הארגון והעמדות הבכירות בזרוע המדינית שלו. המאבק שמתנהל בין איסמאעיל הנייה שמדלג בין קטאר לטורקיה ומדינות אחרות ומנסה לקושש תמיכה, לבין יחיא סנוואר, מנהיג חמאס ברצועה וסלאח אל-עארורי שמנהל את ענייני התנועה בלבנון ובטורקיה.
מאחורי ההתמודדות מסתתר מאבק חשוב יותר - בין חמאס חו"ל לחמאס ברצועת עזה, שבתקופה הנוכחית מוביל את ענייני התנועה ומכריע בהחלטות העקרוניות החשובות. עסקת שבויים עם ישראל בתנאים שחמאס הציב מחזקת את מעמדו של סינוואר כמנהיג התנועה כולה - וזו סיבה חשובה לכך שבארגון מעוניינים בעסקת שבויים. גם ישראל וגם מצרים מזהות את ההזדמנות שבה לחמאס יש אינטרס לקבל סיוע בעניין הקורונה במקביל לחופש התנועה ממצרים ומישראל, ולכן התיווך המצרי התחדש.
הבעיה היא שחמאס לא שינה את עמדותיו במשא ומתן, והוא מצפה שדווקא ישראל תגמיש את עמדותיה. חמאס דורש שני דברים שישראל לא יכולה לקבל: תחילה - עסקה דו-שלבית. סינוואר דורש שישראל תשחרר נשים, ילדים, זקנים וחולים מבתי הכלא שלה בתמורה למידע על בני הערובה. התנאי השני שהציב הוא שחרור של מחבלים רבים עם דם על הידיים - הדומה לעסקת שליט.
ישראל טוענת כי היא לא זקוקה למידע שחמאס מוכן לשחרר לה, כיוון שהיא יודעת מה קרה לסגן הדר גולדין ולסמל ראשון אורון שאול שאינם בין החיים, והיא יודעת גם מה עלה בגורלם של שני בני הערובה - אברה מנגיסטו והישאם א-סייד המוחזקים בידי חמאס. ישראל גם הבהירה לחמאס שלא תסכים לשחרר רוצחי ישראלים.
בצוות המשא ומתן הישראלי, שמובל על-ידי המתאם לענייני השבויים והנעדרים ירון בלום (שהיה גם בין המתווכים בעסקת שליט), עם אנשי המל"ל (בהובלת מאיר בן שבת) ונציגי צה"ל ושב"כ, מעריכים שחמאס לא מבין את השינוי בעמדות העקרוניות של ישראל מאז שחרורו של גלעד שליט. הביקורת הציבורית שנמתחה על הממשלה עקב שחרור של יותר מ-1,000 מחבלים, וכן מסקנותיה של ועדת שמגר שקבעה עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים ונעדרים, הממשלה, תהיה זהותה הפוליטית אשר תהיה, וגם הציבור, לא יסכימו לעסקה נוספת בנוסח הישן.
גורמים בישראל אמרו שישראל מוכנה לסייע בכל הנדרש כדי להקל על מצוקתם התברואתית והכלכלית של תושבי רצועת עזה, ואף להרחיק לכת בעניין. אם יוסר המכשול של התעקשות חמאס על עסקה בנוסח גלעד שליט שתשחזר את הצלחתו ותעניק לארגון וליחיא סינוואר נקודות יוקרה במאבק בפנימי, ובארגון יבינו שישראל נחושה בעמדותיה, קיים סיכוי שסבב המגעים הנוכחי יוביל לתפנית - ובהמשך אולי אפילו להסדרה כוללת שתביא עימה שינוי דרמטי במצב הכלכלי והחברתי בעזה.
כל עוד עניין השבויים והנעדרים לא הוסדר על פי פרמטרים הגיוניים של פשרה ולא על פי הדרישות הקיצוניות של חמאס, אין סיכוי להסדרה גדולה - וגם הסיוע בתחום הקורונה יינתן רק על פי מה שנחוץ להציל חיים.
