ד"ר צבי פישל מודאג. אפילו מודאג מאוד. הוא יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל והוא חרד להשלכות הנפשיות הקשות של מגפת הקורונה עלינו. הסגר, קשיי הפרנסה, המתחים בחיי הנישואים, הילדים שלא מצליחים להתמודד עם המציאות החדשה והחגים העצובים שעומדים בפתח — לכל אלה יהיו השלכות חמורות. פישל נזהר בלשונו אבל עלייה באחוזי האובדנות היא כנראה בלתי נמנעת. "המצב לא פשוט כבר עכשיו, עוד לפני החגים. יש עלייה של 40 אחוז בפנייה לקווים החמים ולמרפאות הציבוריות לבריאות הנפש, שבמילא נמצאות בתת־ספיקה ארוכת שנים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- איך לעבור את התקופה הזו בשיטת המיינדפולנס?
- על הפנים: כך משפיעות המסכות על הילדים שלנו
- "אל תשקרו לילדים - הם יבינו שאתם מסתירים משהו נורא"
איך נעמוד בגזירות החדשות לקראת חגי תשרי?
"אני חושש. סגר, במהותו, שובר לנו את כל מנגנוני ההתמודדות של החיים הרגילים והוא מציף חרדה, דיכאון, תחושה שהכל סוגר עליך ואין לאן להימלט מסיר הלחץ המשפחתי. חשוב לא פחות, תאריך הסגר. כי כחברה עם זהות וזיקה יהודית, גם עבור חילונים מושבעים לחגים יש משמעות מיוחדת. מה עוד, שבסגר פסח, כשנקרענו מהמשפחות שלנו וחגגנו בזום, היה לנו על מה להתרפק. מצאנו עוגן נפשי כשקיווינו שבחג הגדול הבא, ראש השנה, כל זה כבר יהיה מאחורינו והנה זה שוב לפתחנו".
ואיזה נזק נפשי זה יביא?
"לפגיעה קשה, אין ספק, וגם לחוסר אונים. להרגשה שמכאן כבר לא יודעים לאן הנגיף הזה עוד ייקח אותנו, וזה יציף הרבה חרדה ועצבנות, עצב ובדידות".
פישל גם צופה שלחורף המתקרב יהיו השפעות שליליות על הנפש שלנו, ובעיקר הוא חושש דווקא ממה שיקרה אחרי שימצאו חיסון לקורונה. אז, הוא מאמין, יגיע הגל הגדול של המשברים הנפשיים. "אנשים בחורף מתכנסים יותר בבית עם עצמם ואז נתמודד עם המפולת הנפשית שממנה אני חייב להזהיר. וצריך להבין, גם כשהנגיף יחלוף, המצוקה עדיין תישאר. המחיר הכלכלי הכבד והדיכאונות שלא מטופלים כבר מתחילים לתת את אותותיהם".
אז מה עושים?
"המדינה חייבת לשחרר את הברקס כבר עכשיו ולתקצב טיפולים נפשיים עתידיים. היה צריך להיערך כבר מאתמול לתגבור צוותים ולהנגשת מרפאות לפנייה ללא טופס 17. במתווה ראשוני שהגשנו יחד עם משרד הבריאות לשר, הצענו מתן שלושה טיפולים חינם לכל פונה. מה שלא נמנע עכשיו, ייפול עלינו כקטסטרופה נפשית לאומית אחר כך".
עוד נקודה שיש לה השלכה על המצב הנפשי של כולנו, הוא אומר, היא ההרגשה שאין לנו מנהיגות לסמוך עליה במשבר הזה. "חוסר האמון הדרסטי בממשלה בכל מה שקשור למגפה מתבטא בזלזול מופגן בהנחיות לעטות מסכה ולשמור על ריחוק חברתי. אין דמות אחת אמינה ומקובלת במשבר הזה על כל הציבור וזה גם משפיע על התחושה הנפשית של כולנו".
הוא בן 58, יליד אשקלון, בן לאב ניצול שואה שהכיר באולפן לעברית את האם שעלתה ממרוקו. אחותו גדולה ממנו בשנתיים. כשהיה בן שבע נפטר האב באופן פתאומי. פישל התגייס לעתודה ובתחילת הלימודים חלתה אחותו בסכיזופרניה, אירוע שללא ספק הביא אותו לבחירה המקצועית שעשה. את נטייתו המינית גילה בשנה הראשונה שלו בעתודה. "לא היה אקט מוצהר של יציאה מהארון וגם לא הכרזה. לא ישבתי מול אמא שלי ואמרתי לה שיש לי משהו לספר לה, זה פשוט קרה וכאילו התנהל מעצמו". את בן הזוג, ד"ר איציק לוי, 62, מומחה בינלאומי מוערך לטיפול ולחקר של מחלת האיידס, הכיר בפקולטה לרפואה. "עד אחרי הצבא לא ידעתי שאני הומו, לא הייתה לי זהות מינית. ההכרה הגיעה רק לקראת סוף התואר הראשון".
הקדנציה של פישל כיו"ר איגוד הפסיכיאטריה נחשבת סוערת. בניגוד לקודמיו, הוא פעיל תקשורתית בעיקר במלחמה שהוא מנהל נגד הסטיגמה הציבורית על החולים הפסיכיאטריים. פישל איש נעים ומתון, אבל גם דעתן ואמיץ בכל מה שקשור למעמד המקצוע שלו.
אתה מאוד פעיל בנושא, אבל את מיקומה של הפסיכיאטריה בתחתית התדמיתית של עולם הרפואה עדיין לא הצלחת לשנות.
"נכון, וזו משימת־העל שלי. תחשבי שעד לשנים האחרונות, בארץ ובכל העולם המערבי, עדיין מיקמו את בתי החולים הפסיכיאטריים מחוץ לעיר, באזורים רחוקים ונידחים, דבר שרק הגביר וקיבע את הרתיעה של הציבור מהחולים וגם מאיתנו".
גם עליכם הפסיכיאטרים יש עדיין סטיגמות?
"פחות ופחות אבל בלי ספק ישנם עדיין אנשים המייחסים לנו כל מיני תכונות שליליות שנובעות מחרדה, דעות קדומות והפחד הקמאי של כל אחד להתמודד עם השדים של עצמו. וזה האתגר המרכזי שלי, לעשות למקצוע העדפה מתקנת אחרי שנים של אפליה פוגענית ולהביא את הפסיכיאטריה לשוויון עם מקצועות הרפואה האחרים".
כחלק מהמאבק שלך בסטיגמה תקפת את קמפיין הבחירות של נתניהו שבו תויג גנץ כ"פרנואיד ולא יציב".
"כתבתי מתוך סערת רגשות לראש הממשלה שהוא צריך להתבייש. אבחנה פסיכיאטרית היא לא עלבון. שהמנהיג של המדינה שלנו, זה שאמור להיות מודל לחיקוי, דווקא הוא עושה שימוש במונח אי־שפיות כדי להשפיל יריב פוליטי ובכך לפגוע בתדמית הציבורית שלו".
גם הפרסומת למזגני טורנדו הקפיצה אותך?
"הרגיזה אותי קלות הראש הזו שבמכירת מוצר הפרזנטורית משחקת חולת נפש. רותם סלע, בשיער פרוע ועם עיניים פעורות, אומרת לטכנאי שהמזגן כל כך שקט עד שהיא שומעת קולות ואת המחשבות של עצמה. ואם לא די בזה, עוד הוסיפו דיאלוג שהיא מנהלת עם דמות דמיונית בראשה. רגע, מה, המפרסם לא ידע שסכיזופרניה זו מחלה שמתבטאת בשמיעת קולות ובמחשבות שווא והיא לגיטימית כמו שפעת, סוכרת, סרטן וכו'? גם על חולי סרטן הוא היה מעז 'לעשות קטעים'? הביקורת, אגב, עשתה את שלה והפרסומת הורדה".
וכמובן שאי־אפשר לראיין את פישל בלי להתייחס לסערת טיפולי ההמרה. "בכל המלחמות והמאבקים שאני מנהל כיו"ר איגוד הפסיכיאטריה, וגם באלה הקשורות בזכויות של להט"בים, אין לי ערך מוסף אלא כפסיכיאטר מעורב ואכפתי. אבל מהצד השני, זה שאני עצמי הומו, מגייס אותי להילחם נגד הקיפוח ארוך השנים של הקהילה. הרתיח אותי שהרב רפי, שר חינוך לשעבר, מתגאה בהמרות שהוא עצמו מבצע וקראתי לו להתנצל ולפעול כדי שאף אדם בישראל לא יעבור טיפולי המרה שעלולים להוביל לדיכאון ואף לאובדנות.
"כפי שקבעו בהסתדרות הרפואית ובאיגוד הפסיכיאטריה בישראל וכן איגודי רופאים בחו"ל, אין ולא היה טיפול שיכול להמיר את הנטייה המינית של אדם. כרופא וכהומו — המרה היא טיפול לא יעיל, פוגעני ולא מוסרי. כשנשלח אליי מטופל להמרת נטייתו המינית, אני לא אומר לו תהיה מה שאתה ותחיה בזהות שלך, כי זה כבר על אחריותו. מה שאני כן אומר זה שאל תשלה את עצמך שניתן לשנות נטייה מינית".
הראיון הזוגי נערך בביתם ברמת־גן שמכונה בספרי האמנות: בית הספירלה. מדובר במבנה עגול הנראה באמצע הבנייה שלו, מוקף מרפסות וגרם מדרגות ספירלי. את המבנה תיכנן האדריכל צבי הקר, חלק מהלבנים ומהקורות חשופות וחלק מהקירות שבורים והתוצאה היא מראה יוצא דופן שמושך מיד את העין. הזוגיות שלהם צמחה במעונות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים וכשנודע על כך לאם הבית, הם הוגלו לדיור "קצת מחוץ למחנה". מאז הם משמרים זוגיות ארוכת שנים, חברית ויציבה, שאליה נולד לפני 16 שנים בנו של ד"ר פישל. "ההחלטה להיות אבא לא באה לי בקלות", הוא מודה. "הורות סטרייטית היא אוטומטית, אבל הורות להט"בית היא החלטה שכוללת חרדה ובלבול ותהיות. האם ללכת על פונדקאות? האם לאמץ ילד? במקרה שלי", הוא מספר, "רציתי שלילד שלי תהיה אמא פעילה ונוכחת ובכל זאת זו הייתה הפקה לא פשוטה כי לא היו לי חברות בעניין, עד שחבר הכיר לי את מי שתהיה האמא של בני ומהרגע הזה הכל זרם. הילד נהנה מהיתרונות של הורות מרובעת. לזה הוא נולד ואת זה הוא מכיר ואוהב. שני אבא ושתי אמא, למרות שהוא יודע מיהם ההורים הביולוגיים שלו".
לשניהם קריירות תובעניות שהבסיס שלהן הוא הרצון להילחם את מלחמתם של החולים השקופים והמקופחים. "מחלה זיהומית כמו איידס נחשבת עד היום, סטיגמטית, לפחות כמו מחלת נפש", אומר ד"ר לוי. "חולים משתי הקבוצות האלה הם שקופים, מתביישים במחלתם ולא יודעים להילחם על הזכויות שלהם. אין לי ספק שלעובדה שאני הומו יש חלק בבחירה המקצועית שעשיתי. שקלתי להתמחות בפסיכיאטריה אבל אז שמעתי על הקמת ההוספיס הראשון בישראל לחולי איידס, כפי שקראו להם בעבר. באותה תקופה, זה היה בתחילת שנות ה־90, חולי איידס נפטרו כמו זבובים, דבר שרק הגביר את הרתיעה והסטיגמה למחלה. גם הטיפול התרופתי הראשון שהיה מלווה בתופעות לוואי קשות לא עשה את המהפך כי חולים העדיפו למות מאשר לעבור את הגיהינום הזה של הטיפול התרופתי".
שובר השוויון סומן ב־1996, כשחברות התרופות התחילו להנפיק את מה שמכונה "הקוקטיילים". "מה שהתרחש קרוב להגדרת נס רפואי", אומר ד"ר לוי. "בתוך שנה פחתה התמותה בשיעור של 80 אחוז, אחר כך פחתו תופעות הלוואי, כבר לא היה צורך בהוספיס ובשיבא שינו את המחלקה למחלקת שיקום". עוד מהפך חל ב־2010, כשהוכח כי החולים ב־HIV שמקפידים על טיפול תרופתי קבוע אינם מידבקים. "ולמרות העדויות המדעיות המוצקות האלה, עדיין מרחפת מעל ראשם הסטיגמה", קובע ד"ר לוי בצער. "אני זוכר שבתחילת הקריירה שלי, רופאים ניגשו אליי ואמרו לי 'כל הכבוד איציק, אנחנו מעריצים אותך, שאדם חולה כמוך מטפל במסירות כזו בחולים אחרים ובכל פעם הייתי צריך לעדכן אותם ש־היי, מה נסגר איתכם? נכון שאני הומו, אבל אני בריא. אין לי ומעולם גם לא היה לי איידס".
לקראת ההגבלות של חגי תשרי, אתם גם חוששים באופן אישי לזוגיות שלכם?
"לא", מחייך לוי. "ימי הסגר שכפתה על כולנו הקורונה עשתה רק טוב לזוגיות שלנו. פתאום העולם נעצר וכל הסחות הדעת נעלמו, בלי מסעדות, טיסות, חברים, היינו רק צבי ואני ושמחנו לגלות שדווקא כיף לנו יחד".
