אומרים עליהם שהם החכמים והפרפקציוניסטים מבין כל האחים, בעלי הפוטנציאל הרב ביותר ואלו שמצליחים יותר מכולם. אם אכן הטענות הללו נכונות, והאחים הבכורים אכן עונים לרוב על כל הנתונים הללו - אז מה בעצם גורם לכך, והאם זוהי נקודת הפתיחה שלהם כילדים הראשונים שגורמת להם להיות כל כך מוצלחים?
חדש! לא רוצים לפספס אף כתבה? הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"ילדים בכורים הם מקור להכי הרבה השלכות הוריות, בגלל שהם הראשונים שמעוררים את הקשר בין העבר של ההורים לבין ההווה שלהם. לכן, ברוב המקרים נראה את הבכורים לומדים לנגן על פסנתר, משתתפים בחוגים, באקדמיה וכדומה", מסבירה ד"ר שירלי בן שלמה, עובדת סוציאלית קלינית, מרצה וחוקרת בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן.
כתבות נוספות למנויים:
"סוציולוג בשם דלטון קונלי מסביר כי בכורים, מטבע הדברים, עושים הכול ראשונים: הולכים לאוניברסיטה, טסים לחו"ל וכדומה. כתוצאה מכך הם מקבלים משאבים משפחתיים רבים יותר מאשר האחים שלהם, ונקודת הפתיחה שלהם טובה יותר. אגב, באופן שאינו מפתיע, ככל שיש יותר ילדים במשפחה - כך העומס על המשאבים הפנויים גדל", היא מוסיפה.
ואגב, לא רק שהילדים הבכורים מוצלחים יותר, אומרת ד"ר בן שלמה, אלא שבכורים שגדלים במדינות מפותחות הם אפילו מצליחים יותר מילדים ראשונים שגדלים במדינות מתפתחות. "מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי היתרון של הילדים הבכורים קשור גם לרמה הסוציו-אקונומית של המדינה שבה גדלים הילדים. נמצא כי במדינות מפותחות בכורים נהנים מהשכלה רבה יותר, וכתוצאה מכך גם מהישגים רבים יותר. במדינות מתפתחות לעומת זאת, שבהן המשאבים מוגבלים, לא פעם הבכורים נדרשים לסייע בפרנסת המשפחה, ודווקא אחיהם הצעירים הם אלו שרוכשים השכלה ומצליחים יותר".
פרופ' נעמה עצבה-פוריה, פסיכולוגית התפתחותית מומחית, ראש המגמה לפסיכולוגיה וראש מרכז "דואט" באוניברסיטת בן גוריון, מסבירה כי המחקרים האמפיריים דווקא שוללים את המיתוסים בנוגע לילד הבכור, ולמעשה אין קשר בין סדר הלידה לאישיות. לדבריה, "יש מעט מחקרים המעידים כי לבכורים יש ציון גבוה יותר במבחני האינטליגנציה. פרט לכך, ההבדלים בין הילדים אינם נובעים בשל מיקומם במשפחה".
אילו מיתוסים נפוצים אצל הבכורים?
"אומרים שהילד הראשון אחראי יותר, חכם, שקול, הישגי, פרפקציוניסטי, אפשר לסמוך עליו והוא פחות אימפולסיבי לעומת הילד השני. אבל לא כולם כאלו, יש בכורים שהם דווקא שובבים, פזיזים ופחות חכמים".
אם המיתוסים האלו לא מדויקים, למה אנשים ממשיכים לדבוק בהם?
"אני חושבת שהם משרתים את הסיפור שאנחנו רוצים לספר לעצמנו כחברה. הם עוזרים להורים להיערך ולבנות תיאום ציפיות לילד שהם מצפים שיהיה. הם מאפשרים להורים מעט שליטה על מה שהולך לקרות, בייחוד בילד הראשון, וזה עוזר להם לשאוב כוחות. אם למשל המיתוס יהיה הפוך - ילד ראשון הוא חסר אחריות או מאתגר - יהיה להם מאוד קשה. המעבר מזוג להורים הוא שינוי דרמטי, ממקום של חופש עוברים לאחריות בלתי נגמרת על יצור שלפחות בהתחלה זקוק להם כל העת, וגם דורש את זה".
לידת הילד השני, אומרת פרופ' עצבה-פוריה, מחזקת אפילו יותר את המיתוס באשר לתכונות העילאיות שנזקפות לזכותו של הבכור. "כשנולד הילד השני, המיתוסים עוד יותר מחזקים ומצדיקים את הסטריאוטיפ. הורים אומרים לעצמם שהילד מתנהג כמו שהוא כי הוא ראשון - 'אתה הבכור, רואים שאתה אחראי', הם נוהגים לומר לו. באופן הזה הם מחזקים את התנהגותו האחראית. ניתן לראות כי כשנולד בכור שלא מתנהג על פי הסטריאוטיפ, להורים קשה להתמודד עם המצב".
מה ייחודי בלהיות אח בכור?
ד"ר בן שלמה: "אחים בכורים סוללים את הדרך לאחים שלהם. עם הבכורים, ההורים מרגישים שהם חייבים להשקיע במגוון של חוגים. לעומת זאת, עם שאר האחים רוב ההורים נוהגים לשחרר את הלחץ. הסיבה לכך היא כנראה ההבנה שהילד יגדל ויבחר להיות מה שהוא רוצה, ולא יפעל לפי רף הציפיות של ההורה ממנו.
"בעוד שעם הבכורים ההורים יריבו על שעת החזרה מהבילוי, עם אחיהם הצעירים רוב ההורים לא יריבו. בהקשר זה מאבק הגדילה של הבכורים קשה יותר. נתון מעניין נוסף אפשר לראות באמצעות מחקרים שונים שבחנו את הנושא, ומצביעים על כך שבכורים לומדים מגיל צעיר 'לשחק' בעולם של המבוגרים, לרצות את הסביבה ולטפל באחיהם הקטנים. אחים בכורים מתלוננים לעיתים כי גדלו מהר מדי. מהרגע שבו נולד להם אח הם למדים כיצד לעזור ולטפל בו, והרבה פעמים ממשיכים ללוות את אחיהם לאורך כל החיים. עם זאת, תמיד קיימת אצלם גם הכמיהה להיות מטופלים, נאהבים, ילדים יחידים. הכמיהה למקום שהיה שלהם עד שהגיעו אחיהם".
ומה יקרה עם הבכורים בבגרותם? לדברי בן שלמה, לרוב הם יבחרו במקצועות יוקרתיים אך כאלה שמאפשרים יציבות והתקדמות, כמו רפואה, אקדמיה, ראיית חשבון וכדומה. חלק גדול מהם אף יהפכו להיות מנהלים וייכנסו לתפקיד זה בטבעיות, שכן הוא מוכר להם עוד מילדותם.
"אין ספק כי הגנת יתר היא הטעות הכי נפוצה כיום", מסבירה ד"ר איריס לבנשוס ארליך, פסיכולוגית מומחית ומרצה במכללת לוינסקי לחינוך. "ההורים פחות יוצאים, יותר חוששים ממצבי בכי ותסכול והרבה פעמים מוותרים בשל כך. בנוסף, מאחר שהילד לבד רוב הזמן כשהוא בבית, הורים נוטים להעסיק את הילד כל הזמן. הם מפחדים שיהיה לו משעמם, ואז הופכים לצוות הווי ובידור קבוע. אבל הוא צריך ללמוד להשתעמם ובד בבד גם להעסיק את עצמו, והוא רק ירוויח מזה את היכולת להיות לבד - וגם ההורים ירוויחו אוויר לנשימה והנאה מזמן זוגי".
ד"ר בן שלמה מוסיפה אף היא לדברים, ואומרת כי "בתהליך ההתפתחות אמור הילד לעבור ממצב של תלות מוחלטת בהורים לתלות הולכת ופוחתת. לעיתים ההורים מתקשים לשחרר את הילד הבכור לדרכו ורוצים לעשות עבורו דברים. לא פעם הדבר קשור לכך שאין להם מספיק ידע בנוגע לצרכים ההתפתחותיים המשתנים של ילדם, בגלל שאין להם מקור השוואה.
"כשתינוק נולד הוא מחובר מאוד לאימו ותלוי בה. אצל ילד בכור, בזכות זה שהוא היחיד, הוא יכול לקבל מענה מיידי וכמעט מוחלט. הילד השני, לעומת זאת, נולד לתוך סיטואציה מובנית שבה הוא לא יכול לקבל את כל מה שהוא זקוק לו ועם ההבנה שאמא היא לא רק שלו, כך שמרגע הלידה הוא כבר מתמודד עם תסכולים שהבכור פחות מכיר".
לדברי פרופ' עצבה-פוריה, "לקראת לידת הילד ראשון יש המון ציפיות מובנות חברתית - מה הולך להיות - ויחד עם זאת חשש גדול: 'איזו אמא אהיה?', 'איזה אבא אהיה?'. לקראת הלידה השנייה החשש הוא שונה, ועוסק בעיקר בשאלה איך הגדול יסתדר, ואליו מתווספים גם רגשות אשם.
"עם לידת הילד הראשון אנחנו מתחילים לבנות את הזהות ההורית שלנו, שמושפעת גם מהסביבה, מסרטים ומחברים. אם יש פער בין מה שאנחנו חושבים לבין מה שקורה בפועל, עלול להיווצר משבר גדול - וככל שהפער גדול, כך המשבר יהיה גדול יותר. למשל, תינוק שבוכה המון או כזה שלא ישן בלילות הם שני פרמטרים שמשפיעים מאוד על ההתמודדות ההורית".
אפשר לצפות את העתיד של הבכורים?
ד"ר לבנשוס ארליך: "אי אפשר להכליל בכורים, משום שיש מאפיינים נוספים של סביבה וכמובן התורשה - המטען הגנטי ותכונות האופי שכל תינוק נולד איתם - אבל אין ספק שלסביבה המשפחתית ולמקום במשפחה יש השפעה רבה על מי יהיה אותו ילד ואדם בבגרותו, וכן על המקום שאליו יתפתח המטען הגנטי שאיתו הוא נולד".
פרופ' עצבה-פוריה מחזקת את דבריה ,ומוסיפה כי "מחקרים מראים שיש עוד משתנים אחרים שקשורים להתפתחות ואישיות הילד, כבר מהלידה ולאורך החיים: המטען הגנטי שעימו הילד נולד, הטמפרמנט, כלומר מזג, שמהווה את 'המסננת' שדרכה הילד חווה את העולם ומתנהל בו. למשל, ילד שחווה את העולם כקשה - כל שינוי הוא אתגר עבורו. קשה לו להתרגל לחברים חדשים, לסדר יום שמשתנה ולאוכל חדש. ולחלופין, ילד שחווה את העולם כקל יותר לרוב יהיה גמיש, סתגלתן, יתנסה בקלות בדברים חדשים ולרוב מצב רוחו יהיה טוב. הטמפרמנט אומנם מולד, אך מושפע כאמור גם מהסביבה.
"ולבסוף, כמובן שישנם הטיפול ההורי ומערכת היחסים שיש לילד עם הוריו. הללו משמעותיים מאוד להתפתחות האישיות: האם יש יחסים בטוחים? מהן הציפיות ממנו? אילו מודלים הוריים ניצבים בפניו? מהם הערכים המשפחתיים? כל אלו ועוד ישפיעו על מי שהוא יהפוך להיות בעתיד".
